אינטליגנציה רגשית - מבוא

אינטליגנציה רגשית היא יכולת או מיומנות של אדם לזהות, להעריך ולנהל את רגשותיו ואת רגשות האחר. כתחום חדש יחסית במחקר הפסיכולוגי, הגדרת האינטליגנציה הרגשית משתנה לעתים תכופות.

תוכן עניינים:

1 רקע היסטורי

2 הגדרת אינטליגנציה רגשית

2.1 אינטליגנציה רגשית כיכולת קוגניטיבית (Ability EI)

2.1.1 מדידת אינטליגנציה רגשית כיכולת קוגניטיבית

2.2 אינטליגנציה רגשית כתכונת אישיות (Trait EI)

2.2.1 מדידת אינטליגנציה רגשית כתכונת אישיות

2.3 מודלים מעורבים לאינטליגנציה רגשית

2.3.1 אינטליגנציה רגשית - חברתית (בר און)

2.3.2 מדידת אינטליגנציה רגשית על פי המודל של בר און

2.3.3 אינטליגנציה רגשית כמיומנות (גולמן)

2.3.4 מדידת אינטליגנציה רגשית כמיומנות

3 ביקורות על אינטליגנציה רגשית

3.1 תאוריה

3.1.1 אינטליגנציה רגשית איננה סוג אינטליגנציה חדש

3.1.2 הטיה תרבותית בהגדרת המושג

3.2 מדידה

3.2.1 ביקורת על מדדים מבוססי יכולת קוגניטיבית

3.2.2 ביקורת על מדדי דיווח עצמי

3.3 ממצאים

3.3.1 לאינטליגנציה רגשית אין ערך ניבויי משמעותי

3.4 יחסי גומלין בין אינטליגנציה רגשית לאינטליגנציה קוגניטיבית בבדיקת ביצועים בעבודה

3.5 הקשר שבין מחוננות לאינטליגנציה הרגשית

4 שיפור האינטליגנציה הרגשית

רקע היסטורי:

ניתן לאתר את שורשיו הראשוניים של המונח כבר בעבודתו של דרווין (1872/ 1965)

אודות חשיבותו של ביטוי רגשי להישרדות והסתגלות. במאה ה - 19, ניסיונות להגדרת אינטליגנציה התמקדו בהיבטים הקוגניטיביים כגון זיכרון ופתרון בעיות, אולם מספר חוקרים החלו לזהות את חשיבות ההיבטים הלא קוגניטיביים ולהתייחס לכך בעבודותיהם. לדוגמה, אדוארד לי תורנדייק (1920) הציג את מושג "האינטליגנציה החברתית" אותה תיאר כמיומנות ההבנה והניהול של אנשים אחרים.

ב - 1940, דיוויד וקסלר התייחס להשפעת הגורמים הלא - קוגניטיביים על התנהגות, וציין כי הניסיון לשרטט מודל לאינטליגנציה האנושית לא יהיה שלם ללא תיאור מקיף של גורמים אלו. בדומה לכך, הווארד גארדנר (1975) בהציגו את תאוריית האינטליגנציות המרובות כלל בתוכן את האינטליגנציה האישית, המורכבת מרכיב תוך אישי ורכיב בין אישי. לפיכך, ניתן לראות כי בהתפתחותו ההיסטורית של המונח המכנה המשותף של העוסקים בנושא הוא אמונה כי ההגדרות המקובלות לאינטליגנציה לוקות ביכולתן להסביר את תוצאות התנהגותנו באופן שלם.

האיזכור המפורש הראשון של המונח אינטליגנציה רגשית מיוחס בדרך כלל לעבודת הדוקטורט של ווין פיין (Wayne Payne), "מחקר על רגש: פיתוח אינטליגנציה רגשית" (1985). מאחר שעבודה זו לא פורסמה, המונח הופיע בספרות המדעית לראשונה עם מאמרם של הפסיכולוגים ג'ון מאייר ופיטר סאלוביי שיצא לאור בשנת 1990. מחקר זה חקר את ההבדלים הקיימים בין אנשים שונים ביכולת לזהות את הרגשות של עצמם ושל אנשים אחרים ולהתגבר על בעיות רגשיות. עבודתם של מאייר וסאלוביי הייתה עבודת מחקר אקדמית ולא זכתה לפרסום רב מעבר לגבולות קהילת המחקר האקדמי.

בשנת 1995 המונח קיבל פרסום נרחב ועלה על סדר היום הציבורי, עם פרסומו של ספר בנושא שנכתב על ידי העיתונאי והפסיכולוג ד"ר דניאל גולמן. ספרו של גולמן היה בעיקרו פרשנות לעבודתם של מאייר וסאלוביי בתוספת מקבץ של עובדות מעניינות על מבנה המוח. ספר זה היה לרב מכר והפך את המונח "אינטליגנציה רגשית" לנחלת הכלל, בייחוד לאחר פרסום מאמר סקירה על הספר במגזין טיים.

הגדרת אינטליגנציה רגשית:

מכיוון שהמונח התפתח מתוך גישות תאורטיות ופרקטיות שונות, הוא זכה להגדרות ושיטות מדידה מגוונות. ב - 1990 סאלוביי ומאייר הציעו את ההגדרה: "יכולת האדם לנטר את רגשותיו ורגשות האחרים, להבחין בין רגשות שונים ולעשות שימוש במידע זה להכוונת חשיבתו ופעולותיו". לאחר פרסום הגדרה זו, הוצעו הגדרות נוספות, דבר שגרם ללא מעט בלבול בנוגע למשמעות המושג. עד עצם היום הזה ההגדרות לא התייצבו וחוקרים בתחום ממשיכים ומתקנים אף את הגדרותיהם הם. עם זאת, ניתן לזהות 3 מודלים מרכזיים להגדרת ומדידת אינטליגנציה רגשית:

אינטליגנציה רגשית כיכולת קוגניטיבית (Ability EI):

מאייר וסאלובי שואפים להגדיר את האינטליגנציה הרגשית במסגרת הקריטריונים המקובלים לאינטליגנציה חדשה. לפי המודל, אינטליגנציה רגשית משלבת את תחומי האינטליגנציה והרגשות על ידי התייחסות לרגשות כמקורות מידע שימושיים העוזרים לנו להבין ולנווט בסביבה החברתית. במחקרי המשך שפרסמו, החוקרים עדכנו את הגדרתם המקורית ל: "היכולת לזהות רגשות, לעשות בהם שימוש ככלי עזר לחשיבה, להבין רגשות, ולווסתם באופן המקדם צמיחה אישית". המודל מציע כי אינטליגנציה רגשית מורכבת מ - 4 יכולות מובחנות:

תפיסת רגשות - ההיבט הבסיסי ביותר המאפשר עיבוד מידע רגשי. זוהי היכולת לזהות ולפענח רגשות בהבעות פנים, תמונות, קולות וחפצים. הערכה מדויקת של רגשותינו מאפשרת להשתמש במידע רגשי בקבלת החלטות, ותפיסת רגשות האחרים, היכולת להבין ולחוות את רגשותיו של אחר (אמפתיה) מהווה כישור חברתי חשוב לשימור יחסים בין אישיים חיוביים.

שימוש ברגשות - היכולת לרתום את רגשותינו לטובת תהליכים קוגניטיביים שונים כגון חשיבה ופתרון בעיות. על פי המודל, אדם בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה יכול להשתמש ברגשותיו המשתנים לטובת המטלה שמולו. שימוש נוסף הוא בבחירה מבין מספר אפשרויות - היכולת לדמיין כיצד נרגיש כשאירוע מסוים יתרחש מאפשרת לבחור מבין אפשרויות מרובות.

הבנת רגשות וידע רגשי - יכולת להבין את "שפת הרגש" וקשרים מורכבים בין רגשות שונים, להבחין בדקויות כגון ההבדל בין שמח לנלהב, לזהות ולתאר את התפתחות הרגשות במהלך הזמן, כמו למשל כיצד הלם יכול להפוך לצער ואבל. ידע רגשי מתייחס להבנת הגורמים וההשלכות של מצבי רוח ורגשות, התפתחותם והשינויים החלים בהם עם חלוף הזמן.

ניהול רגשות - היכולת לויסות רגשי של עצמנו ושל אחרים. הכוונה היא שליטה ברגשות שלנו בהתאם למצב, יכולת לרתום רגשות (אפילו שליליים) להשגת היעדים הרצויים. ניהול רגשות האחר מתייחס ליכולת השפעה, קרי יכולת להלהיב ולהניע או לגרום לזהירות יתר ככלי להשפעה חברתית.

מדידת אינטליגנציה רגשית כיכולת קוגניטיבית:

כאמור, מודלים תאורטיים שונים הביאו לבניית כלי מדידה שונים של האינטליגנציה הרגשית. על אף חפיפה מסוימת בין כלי המדידה השונים, מרבית החוקרים מסכימים על כך שהם מודדים למעשה מבנים תאורטיים שונים. בבסיס המודל של סאלוביי ומאייר עמדה ההנחה שרגש הוא מידע שיש לעבד, כך שאינטליגנציה רגשית צריכה להיות חלק ממערך האינטליגנציות המסורתי. לפיכך מתודולוגיית הערכת אינטליגנציה רגשית על פי המודל מתבססת על מדדי ביצוע או יכולת בדומה למדידת אינטליגנציה מרחבית או כמותית. החוקרים פיתחו כלי מדידה מבוסס ביצוע - Mayer-Salovey-Caruso Emotional Intelligence Test) MSCEIT).

ה - MSCEIT הוא סוללת מבחנים בת 40 דקות, המניבה ציונים בכל אחד מ - 4 המרכיבים של המודל וציון כללי. יש אפשרות ציינון בהשוואה לתשובות מדגם מייצג, או דירוג מומחים, כלומר השוואה בין תשובות הנבדק לאלו של חוקרי רגשות. מבחן זה מנסה לענות על נקודות התורפה של מדדי דיווח עצמי, בכך שהוא מציג בעיות שיש לפתור, ולא מסתמך על אינטרוספקציה בלבד. עם זאת, בניגוד למבחני אינטליגנציה, התשובות אינן מדורגות באופן אובייקטיבי ויש אלמנט של מוסכמות חברתיות (פירוט על כך בהמשך).

אינטליגנציה רגשית כתכונת אישיות (Trait EI):

במאמר משנת 2000, פטרידס ופרנהם הציעו כי יש לעשות הבחנה עקרונית בין מודל היכולות למודל התכונות. אינטליגנציה רגשית תכונתית (המכונה גם חוללות עצמית רגשית, emotional self-efficacy) מוגדרת כמכלול של נטיות התנהגות ותפיסות עצמיות בנוגע ליכולת הפרט לזהות, לעבד ולעשות שימוש במידע רגשי. ההתייחסות לאינטליגנציה רגשית כאל תכונה מתבססת על הנחה שזהו פוטנציאל התנהגות שאינו בהכרח מתממש ברגע המדידה, ועל כן היא נמדדת באמצעות שאלוני דיווח עצמי, בניגוד למודל היכולות ששואף למדוד את הביטוי בפועל של נטיות התנהגות. לפיכך, החוקרים טוענים כי יש לחקור אינטליגנציה רגשית תכונתית במסגרת המחקר על אישיות (להבדיל מאינטליגנציה). ההתייחסות לאינטליגנציה רגשית כאל תכונת אישיות מוציאה אותה ממסגרת ההתייחסות של יכולת קוגניטיבית, ויש לכך השלכות מהותיות על ניסוח ההשערות ואופן בדיקתן.

מדידת אינטליגנציה רגשית כתכונת אישיות:

במהלך הזמן פותחו מבחני דיווח עצמי רבים, בין היתר שאלון ה - TEIQue (Trait Emotional Intelligence Questionnaire) שהוצע כאופרציונליזציה למודל של פטרידס ופרנהם. השאלון מורכב מ - 15 תתי סולמות המאורגנים תחת ארבעה גורמים: רווחה אישית, שליטה עצמית, אמוציונאליות וחברותיות. מחקר שפורסם לאחרונה בחן את תכונותיו הפסיכומטריות של המבחן בקרב אוכלוסייה צרפתית, ומצא תמיכה לכך שהמבחן אינו מודד אינטליגנציה אלא תכונות אישיות (לא נמצא מתאם עם מבחן חשיבה לא מילולית, בעוד שנמצא קשר בין ציוני המבחן לממדי אישיות - אופטימיות, פתיחות, מוכוונות).

מודלים מעורבים לאינטליגנציה רגשית:

מודלים אלה מכונים "מודלים מעורבים" מכיוון שהגדרתם את המושג מכילה הן יכולות קוגניטיביות והן תכונות אישיות, והיא מתייחסת לשילוב ביניהן כהכרחי להגדלת רווחתו האישית של הפרט.

אינטליגנציה רגשית - חברתית (בר און):

לפי גישה זו, אינטליגנציה רגשית - חברתית הינה מכלול תכונות רגשיות וחברתיות הקובעות באיזו אפקטיביות אנו מבינים את עצמנו ואחרים, מביעים את עצמנו, מתקשרים עם אחרים ומתמודדים עם דרישות היומיום. המודל מציע 5 גורמי על:

כישורים תוך אישיים: כולל הערכה עצמית, מודעות עצמית רגשית, אסרטיביות, עצמאות, מימוש עצמי.

כישורים בין אישיים - כולל אמפתיה, אחריות חברתית, יחסים בין אישיים.

סתגלנות - כולל התאמה למציאות, גמישות, פתרון בעיות.

ניהול לחצים - כולל עמידה בלחצים, דחיית סיפוקים.

מרכיבי מצב רוח כלליים - כולל אופטימיות, אושר.

בר און סבור כי אינטליגנציה רגשית מתפתחת במהלך הזמן, וניתן לשפרה באמצעות אימון מתאים. על פי המודל, אנשים בעלי מנת משכל רגשית גבוהה יצליחו להתמודד טוב יותר עם דרישות ולחצי הסביבה, מכיוון שאינטליגנציה קוגניטיבית ואינטליגנציה רגשית תורמות באופן שווה לאינטליגנציה הכללית של האדם, שיכולה להצביע על פוטנציאל ההצלחה בחיים.

מדידת אינטליגנציה רגשית על פי המודל של בר און:

ראובן בר און (2006) פיתח את מדד האינטליגנציה הרגשית הראשון שעשה שימוש במונח "מנת משכל רגשית" (Emotional Quotient). המדד נקרא Emotional Quotient Inventory (EQ-i; Bar-On, 1997). זהו מדד דיווח עצמי המעריך את חמשת המרכיבים שהוצעו על ידי המודל התאורטי. על פי בר און, מטרת המבחן אינה למדוד תכונות אישיות או יכולת קוגניטיבית, אלא להעריך את יכולתו של האדם להתמודדות מוצלחת עם דרישות הסביבה.

אינטליגנציה רגשית כמיומנות (גולמן):

במודל הראשון שהוצע על ידי דניאל גולמן היו חמישה מרכיבים בסיסיים:

היכולת לזהות את המצב הרגשי הנוכחי ולהבין את הקשר בין רגשות, מחשבה ופעולה.

היכולת לשליטה רגשית ולמעבר ממצב רגשי לא רצוי למצב רגשי אחר.

היכולת להיכנס למצבי רגש הקשורים לדחף להגיע להישגים והצלחה.

היכולת לקרוא ולהיות רגיש לרגשות הזולת כמו גם להשפיע עליהם.

היכולת לפתח ולשמור לאורך זמן על מערכת יחסים בין - אישית.

על פי השקפתו של גולמן, המיומנויות הללו קשורות אחת לשנייה באופן היררכי: יש צורך ביכולת לזהות רגשות על מנת להשיג שליטה רגשית. אחד האספקטים של שליטה רגשית הוא היכולת להגיע למצב רגשי המעודד דחף להישגיות. שלוש היכולות הללו, כשהן מכוונות כלפי אנשים אחרים, מאפשרות לקרוא ולהשפיע באופן חיובי על רגשות הזולת, וכל ארבע היכולות הללו מגבירות את היכולת לפתח ולשמור על מערכת יחסים בין אישית. בספרו טען גולמן כי האינטליגנציה הרגשית לא נופלת בחשיבותה מהשכלית ומי שלוקה בה, מסתגל פחות טוב לסביבתו, עלול לחוות קשיי תפקוד מבחינה חברתית ואף פגיעה בקריירה.

ב - 1998 גולמן פרסם ספר נוסף, בו הציע מודל אינטליגנציה רגשית שנוצר על מנת לנסות לנבא אפקטיביות והצלחה אישית במקומות עבודה ובארגונים. המודל מבוסס על מספר מיומנויות שזוהו במחקריו כמאפיינים את העובדים המצליחים ביותר. כיום המודל מציע ארבעה ממדים: מודעות עצמית, מודעות חברתית, ניהול עצמי וניהול יחסים. לפי גולמן כל אחת מהמיומנויות הרגשיות מהווה בסיס לפיתוח יכולות נלמדות אחרות חיוניות בארגון. אלו מיומנויות נלמדות ולא מולדות, שניתן לטפח ולפתח. גולמן מציע כי האדם נולד כשברשותו אינטליגנציה רגשית כללית, הקובעת את גבולות הפוטנציאל שלו ללמידת המיומנויות הרגשיות הספציפיות.

מדידת אינטליגנציה רגשית כמיומנות:

על מנת להעריך את המיומנויות נעשה שימוש במתודולוגיית 360 ודיווחים עצמיים, ופותח כלי מדידה - (Emotional Competence Inventory 2.0 (ECI, שנועד למקומות עבודה וארגונים. כלי מדידה זה מכיל שני סוגי הערכה אפשריים: דיווח עצמי והערכה על ידי מדרג חיצוני כגון עמיתים או מנהלים. המבחן מודד 20 מיומנויות, המאורגנות בהתאם לארבעת הממדים שהמודל מציע. ציינון המבחן מניב שני דירוגים לכל מיומנות - דירוג עצמי ודירוג על ידי אחרים.

ביקורות על אינטליגנציה רגשית:

הביקורת מגיעה משני מקורות עיקריים: ביקורת אקדמית על מונח האינטליגנציה הרגשית בכלל ואופן הגדרתו, וביקורת על התפיסה הפופולרית של אינטליגנציה רגשית, כפי שהיא התפתחה מתוך ספריו של דניאל גולמן.

תאוריה:

אינטליגנציה רגשית איננה סוג אינטליגנציה חדש:

ברמה האקדמית, מספר טיעונים הועלו כנגד הבסיס התאורטי של המושג. נטען כי כיום הגדרת המושג לא יציבה, ממשיכה לעבור שינויים והרחבות לעתים תכופות, וכתוצאה מכך היא מכילה מרכיבים רבים ושונים מכדי שניתן יהיה לכללם תחת מסגרת תאורטית אחת. לוק (2005) מזכיר חלק מהמרכיבים הנכללים בהגדרות השונות, כהדגמה לכך שלא ניתן למצוא להם מכנה משותף: אינטרוספקציה, הבעה רגשית, תקשורת לא מילולית, ויסות עצמי, תכנון, הפניית קשב. ניתן לראות כי ישנם חילוקי דעות באשר למהות המושג - האם מדובר ביכולת קוגניטיבית, במיומנות שניתן לפתח, או בתכונת אישיות? Locke טוען כי אין הצדקה להגדרת המושג כסוג חדש של אינטליגנציה. לדבריו, זהו עוד מקרה של אינטליגנציה במובן המקובל של IQ, המיושמת בתחום ספציפי (רגשות) ולכן יש להגדירה כמיומנות.

הטיה תרבותית בהגדרת המושג:

נטען כי ההגדרות של גולמן עבור אינטליגנציה רגשית סובלות מהטיה תרבותית. הוא מגדיר אדם בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה בתור אדם המתנהג בהתאם לערכים ולנורמות המקובלות בחברה המערבית. לדוגמה, הוא מייחס חשיבות רבה לערכים כמו השגיות שהם בעלי חשיבות שונה בתרבות המערבית מאשר בתרבויות אחרות. גולמן שם דגש על יכולת שליטה רגשית והיכולת לעבור ממצב רגשי אחד לשני. יש כאן הנחה הנובעת מאמונה אישית של הכותב לגבי הצורך לשלוט ברגשות ולא לאמץ אותם.

מדידה:

ביקורת על מדדים מבוססי יכולת קוגניטיבית:

ביקורת אחת מופנית כלפי המבחנים מבוססי היכולת כדוגמת MSCEIT ולאופן הציינון שלהם. מאחר שאין תשובות נכונות אובייקטיבית לשאלות, נעשה שימוש בדירוגי מומחים ובהסכמה בין מדרגים כקריטריון לתשובה טובה. נטען כי כתוצאה משיטת ציינון זו, ייתכן שהמבחן מודד קונפורמיות ולא אינטליגנציה רגשית. ברודי (2004) טען כי בניגוד למבחני יכולת קוגניטיבית, מבחני יכולת רגשית מודדים ידע על רגשות אך לא את היכולת עצמה. המשמעות היא שגם אם אדם יודע לדווח על ההתנהגות המתאימה למצב מסוים, אין פירוש הדבר כי הוא אכן יוכל ליישם ידע זה במציאות. בנוסף, ישנם חילוקי דעות האם באמת ניתן למדוד "אינטליגנציה רגשית" נטולת הקשר, או שמא מדובר ביכולות ברמות שונות בסיטואציות שונות.

ביקורת על מדדי דיווח עצמי:

קולות אחרים הושמעו כנגד רגישותם של מדדי הדיווח העצמי להטיית רצייה חברתית, קרי דפוס תשובה בו הנבחן מנסה באופן שיטתי להציג עצמו באור חיובי. נמצא כי הטיה זו מזהמת את התשובות בשאלוני אישיות, ולמעשה מתווכת את הקשרים בין מדדים שונים. כלומר, ייתכן שקשר בין משתנים לא משקף קשר אמיתי, אלא את דפוס התשובות של הנבחן שכאמור מנסה להציג עצמו באופן חיובי.

אחרים העלו שאלות בקשר למתאם שנמצא בין מדדי דיווח עצמי של אינטליגנציה רגשית לבין תכונות אישיות. לפי הגישה הרואה באינטליגנציה רגשית תכונת אישיות, אין בכך פסול מאחר שטבעי כי יימצא מתאם בין תכונה זו לתכונות אישיות אחרות, בייחוד כששתי המדידות מתבצעות על ידי דיווח עצמי. מאידך, נטען כי מתאם כזה מצביע על בעיה בתוקף המבנה של המושג, וספציפית, על יתירות במבנה התאורטי.

ממצאים:

לאינטליגנציה רגשית אין ערך ניבויי משמעותי:

למרות שהתחום הקרוי "אינטליגנציה רגשית" הניב אפיקי מחקר רבים, ביקורות רבות הופנו על ידי הקהיליה המדעית לפרשנות הפופולרית המקודמת על ידי גולמן וגורמים מסחריים אחרים. בעוד שה"זרם האקדמי" נזהר בהסקת מסקנות אודות כוחה הניבויי של האינטליגנציה הרגשית, ב"זרם המסחרי" נטענו טענות רבות שאינן מגובות על ידי מחקרים מדעיים. לדוגמה, בספרו מ - 1998 גולמן טוען כי "המנהיגים האפקטיביים ביותר דומים במובן חשוב אחד: כולם בעלי רמה גבוהה של מה שמכונה אינטליגנציה רגשית... אינטליגנציה רגשית היא תנאי בל יעבור למנהיגות." לאנדי (2005) מוסיף ומזכיר כי הנתונים הגולמיים עליהם מתבססות כביכול טענות אלו, מוחזקים במאגרי מידע קנייניים, ועל כן אינם נגישים לחוקרים בלתי תלויים לצורך ניתוח ושחזור הממצאים, ואין אפשרות כלל לבחון את אמינות ההכרזות הנעשות על בסיסם.

למעשה, על פי לאנדי (2005) טרם הוכח כי לאינטליגנציה רגשית יכולת ניבוי להצלחה בלימודים ובעבודה, מעבר לניבוי שניתן להשיג כבר באמצעות מבחני IQ ומבחני אישיות. לאנדי גורס כי במחקרים בהם נמצאה תוספת משמעותית ליכולת הניבוי, הסיבה לכך היא בעיה במערך המחקר - המחקרים הללו משווים את יכולת הניבוי של אינטליגנציה רגשית לזו של מדדי אינטליגנציה או מדדי אישיות, ואף פעם לא לשניהם במקביל.

יחסי גומלין בין אינטליגנציה רגשית לאינטליגנציה קוגניטיבית בבדיקת ביצועים בעבודה:

מחקרים שבדקו אינטליגנציה רגשית וביצועים במילוי דרישות תפקיד בעבודה מראים ממצאים מעורבים: בחלק מהמחקרים נמצא קשר חיובי ובחלקם לא נמצא קשר, או נמצא קשר שאינו עקבי. סקירת המחקרים הובילה את החוקרים קוטה ומיינרס (2006) להציע הצעה של מודל מפצה בין אינטליגנציה רגשית לבין אינטליגנציה קוגניטיבית, באופן שבו הקשר שבין ביצועים בעבודה לבין אינטליגנציה רגשית הופך לחיובי יותר ככל שרמת האינטליגנציה הקוגניטיבית של האדם יורדת. תוצאות המחקר שלהם הראו אכן כי קיים יחס מפצה: מועסקים עם IQ נמוך מבצעים טוב יותר ומעורבים בהתנהגות אזרחית כלפי הארגון בתדירות גבוהה יותר, ככל שה - EQ שלהם גבוה יותר. תוצאות אלה ניתן להסביר בכמה אופנים: - ייתכן והמועסקים הגבוהים ב - EQ והנמוכים ב - IQ קוראים את ההתנהגות של הסובבים אותם, דבר המשפר את התיאום ואת התפקוד הבינאישי וכך מעלה את ביצוע העבודה. - ייתכן ואותם מועסקים מביעים יותר רגשות כנים, וכך הם בונים מערכות יחסים חזקות יותר, וזוכים ליותר הנחיות ותמיכה חברתית וכך מעלים את ביצוע העבודה. - או שאולי הם מצליחים לנהל טוב יותר את הרגשות שלהם עצמם, ובאופן זה מעלים את ביצועי העבודה.

מכל מקום, מחקר זה מראה כי ארגונים יכולים להצליח גם אם הם מושכים אליהם ומצליחים לשמור על מועסקים שהם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה. בנוסף, מחקר זה מראה כי מעבר לדיון לגבי הגדרת האינטליגנציה הרגשית ומקומה ביחס לאינטליגנציה הקוגניטיבית, יכולים להתקיים בין שני סוגי היכולות הללו קשרים מורכבים. ישנה צפייה כי מחקר עתידי ימצא את הקשר בין אינטליגנציה רגשית לקוגניטיבית.

הקשר שבין מחוננות לאינטליגנציה הרגשית:

במחקרים שנערכו נמצא כי קיים קשר בין מחוננים ללא מחוננים ברמת האינטליגנציה הרגשית. צעירים בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה, הנם בסבירות גבוהה יותר מאחרים לתפקוד לימודי טוב יותר בבית הספר. בפועל, האינטליגנציה הרגשית גבוהה יותר בקרב המחוננים, אך כאשר נתבקשו להעיד על עצמם היא נמצאה דווקא נמוכה יותר.

בנוסף, בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה הם בסבירות גבוהה יותר מאחרים לחוות בריאות נפשית, הסתגלות חברתית ותפקוד אקדמאי טוב.

לעומת זאת, בעלי אינטליגנציה רגשית נמוכה, יגיעו להישגים אקדמאים נמוכים, אלימות, שימוש בסמים ובאלכוהול, דיכאון וחרדה.

שיפור האינטליגנציה הרגשית:

למרות שאינטליגנציה רגשית היא יכולת מולדת, יש הטוענים כי ניתן לשפרה על ידי מתן אפשרויות הבעה רגשית לילדים בגיל הרך. ניתן להראות להם שגם מבוגרים מרגישים, לתת לגיטימציה להבעת רגשות, ולפתח אצלם מודעות לרגשות הזולת. דרך נוספת היא השמעת סיפורים ושירים התורמים לטיפוח הרגשי, ועוזרים בזיהוי ובהבנת התהליכים הרגשיים אצלם ואצל זולתם. בתוך כך, נוצרת אצל הילדים מודעות להבחנה בין הרגש, שאין שליטה עליו, לבין מעשה, שעליו לקבל אחריות על עשייתו. בכך מתבהרים לילדים כללים וגבולות התנהגות (מורשת, 2006).