שלום אבשלום
קודם רציתי להודות לך על מאמר מרתק, קראתי אותו מתחילתו ועד למילה האחרונה, ואפילו כמה מילים באמצע קראתי כמה פעמים כי אהבתי כל כך את הרעיון שניסיתי לצלם לעצמי אותו בראש.
ההצעה שהצעת לגבי המשמעות של הקשר שמעיד שאין קשר, כי זה אומר שקיימת תנועה אחורה בזמן כדי לתקן נראית לי הפתרון המסובך יותר לפרדוקס. אני חושב שאפשר להציע פתרון פשוט יותר ברעיון מיחזור. אם נחזור לפראדוקס האחרון שהצעת בו הפוטון יודע איזה אטום חוסם את דרכו ולכן עובר במסלול השני, אז פתרון המיחזור מציע שהפוטון מתקדם בשני המסלולים בו זמנית כשתי אפשרויות שעוד לא "החליט" בינהן. כאשר מגיעים לרגע ה"החלטה" האנרגיה של האפשרות שלא נבחרה מתמחזרת.
זה יהיה אפשרי רק אם קיים מימד בו האפשרויות האילו לא התנתקו בו מעולם, כלומר מקום מקשר שיאפשר למחזר את האנרגיה באפס מרחק ולכן אפס זמן. חשבתי לקרוא למימד מיימד הבחירה. כלומר כל עוד התהליך לא מגיע לנקודת ההחלטה הוא קיים במימד הזה כפס רחב שנמתח ככל שכמות האפשרויות גדלה, ורק כאשר מגיעים לנקודת ההחלטה האפשרויות מצטמצמות ומתמחזרות לנקודה אחת.
מיימד כזה יסביר גם את התופעות הקוונטיות שאתה מתאר וגם את התחושה היום יומית של הרבה מהאנשים שמנסים להרגיש את הזמן - שמדי פעם הדמיון של אפשרות אחרת נראה יותר כמו זיכרון, למרות שבאמת יש רק אפשרות אחת שאתה ממש זוכר, זו האפשרות שבחרת.
מבחינה פילוסופית אני חושב שקיום של מימד כזה יכול לשנות את התפיסה של אנשים ודרך ההחלטה שלהם. כלומר יש הבדל בדרך שאנשים יבחרו איך לחיות אם הם חושבים שיש רק אפשרות אחת והם צריכים להיות זהירים לנצל אותה נכון (להגיד לאמא שלי רק את מה שיעשה הכי מעט נזק) או אם בכל מקרה קורות כל האפשרויות וההחלטה שלי היא רק עם איזה מהם אני רוצה להמשיך הלאה, איזה מהם אני רוצה לזכור (אם בכל מקרה אמרתי לאמא שלי את מה שאני הכי רוצה להגיד, אז ברור שאני רוצה לחיות את האפשרות הזו).
אני לא בטוח לאן התגובות האלה הולכות אבל אם במקרה תחשוב ששווה לנהל על זה דיון אני מאוד אשמח לשמוע את דעתך