קמצא, בר קמצא, שנאת חינם... אנו מדברים על שנאת חינם כעל שנאה של יהודים כלפי יהודים ולא זה כתוב במקור של הביטוי הזה!

המושג "שנאת חינם" הומצא במסכת יומא (ט (-: וכמקובל בתלמוד הוא לא הוסבר שם. וכפי שזה מקובל בתלמוד, הטקסט העשיר (שמסביר את המשמעות של מה שנאמר בְּמָקום העני) נמצא, כרגיל בתלמוד, במסכת אחרת. ובה החכמים שכתבו את התלמוד מסבירים לנו באגדה על קמצא ובר קמצא ששנאת חינם הייתה שנאה של בריונים כלפי גויים.

כתוב בתלמוד: החכמים (בני תורה, בני אור) ידעו רצונו של יהוה וגם אחרי שהבריונים לא הפשרו להם לצאת מירושלים ולא הפשרו להם לעשות שלום בּגויים (בתוך גויים!) - גם אחרי זה הזהירו בני האור את בני החושך ואמרו לבני החושך שלא יהיה להם סיעתא דשמיא - ולמרות זאת בני חושך (בריון=בר - יוֵן=בן - בוץ=בן - חושך) הרגו את בני אור (כתוב "קמו" [על בני אור] ) והתחילו להילחם את מלחמת חינם - את המלחמה נגד הרומאים שהייתה אבודה מראש. מלחמה אבודה מראש, מלחמה לחינם, מלחמת חינם. אבל בני חושך שונאים גויים כל כך חזק שמוחנים להילחם מלחמת חינם ("שנאת חינם") בגלל השנאה שלהם כלפי גויים. בגלל שנאת חינם.

וזה מה שכתוב במסכת יומא: בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים. כי אם בני חושך לא היו נלחמים את המלחמה שלהם נגד הרומאים, אז ירושלים לא היית חרובה.

כמה דברים נוספים ניתן למצוא באתר הבא; למשל, במסמך "חמישה קטעים על המילה בריון" הוסברה בין השאר המשמעות האמיתית של מושג "שנאת חינם" של מחבריו של התלמוד:

https://goo.gl/2SxSUy

באופן כללי מובן שכל מסקנות - גם אם הן חכמות וחשובות - אשר מבוססות על הפשט של האגדות ולא על הנמשל של הפשט - כל המסקנות כאלה גורמות רק לאסונות בלבד כי המסר של התלמוד לא נמצא בפשט שלו. אנו חייבים לפענח את הפשט של האגדות בשביל להכיר את המסר של מחבריו של התלמוד - כי הוא רק בנמשל של האגדות ולא בפשט שלהן!

הנה שתי דוגמאות של יכולת שלנו לגרום לעצמנו אסונות בגלל שימוש בפשט של האגדות והימנעות מפענוח של המשלים:

"קמצא ובר קמצא - מי הם באמת??!"

התשובה לשאלה הזאת (ועוד דוגמא אחת של סכנה שבשימוש בפשט של התלמוד) נמצאות באחת הקישוריות:

https://barkamtza2007.blogspot.com/ncr או

https://barkamtza2007.wordpress.com או

http://cafe.themarker.com/post/2999984 - עם מידע נוסף.