בני האדם שרודפים אחרי סיפוק היצרים, רודפים בעצם אחרי הגברת הדופמין. שזה הופך אותם לנרקומנים לכל דבר.
הכלב נאמן, החתול בוגדני והנחש ערמומי...
כאשר אתה מזוהה עם הגוף המארח שלך, אתה גם מתנהג בהתאם לאותו הגוף.
שזה אומר שאם היית נולד כלב, היית נאמן ואם היית נולד חתול היית בוגדני וכו'...
ההבדל בין האדם לבין בעלי החיים הוא מודעות עצמית.
הכלב לא יודע שהוא כלב והחתול לא יודע שהוא חתול. בעל החיים חווה את עצמו רק בגוף ראשון.
אנחנו לעומת זאת יכולים לחוות את עצמנו גם בגוף שלישי, אנחנו מודעים להיותנו בני אדם ולכן אנחנו יכולים גם לחסום תכונות של האדם לטובת תכונות עליונות.
כאשר האדם לומד לשלוט על הדחפים הבהמיים שלו ולחסום אותם כשצריך, השכר יהיה עבורו.
כאשר הוא ייכנע ליצרים שלו, השכר יהיה עבור הגוף.
שכר עבור הגוף זה סם לכל דבר.
אתה מספק יצר ומקבל שכר זמני של דופמין.
הדופמין הזה משלה אותך ונותן לך להאמין שסיפוק היצר מספק עבורך אושר.
אבל אחרי כמה שעות קצב ייצור הדופמין חוזר למצב הנורמלי ואז מתעורר יצר חדש - יצר שאתה חייב לספק כי הורגלת לאושר שמגיע עם הדופמין.
בני האדם שרודפים אחרי סיפוק היצרים, רודפים בעצם אחרי הגברת הדופמין. שזה הופך אותם לנרקומנים לכל דבר.
כאשר אתה מזוהה עם הגוף המארח שלך, אתה גם מתנהג בהתאם לאותו הגוף.
שזה אומר שאם היית נולד כלב, היית נאמן ואם היית נולד חתול היית בוגדני וכו'...
ההבדל בין האדם לבין בעלי החיים הוא מודעות עצמית.
הכלב לא יודע שהוא כלב והחתול לא יודע שהוא חתול. בעל החיים חווה את עצמו רק בגוף ראשון.
אנחנו לעומת זאת יכולים לחוות את עצמנו גם בגוף שלישי, אנחנו מודעים להיותנו בני אדם ולכן אנחנו יכולים גם לחסום תכונות של האדם לטובת תכונות עליונות.
כאשר האדם לומד לשלוט על הדחפים הבהמיים שלו ולחסום אותם כשצריך, השכר יהיה עבורו.
כאשר הוא ייכנע ליצרים שלו, השכר יהיה עבור הגוף.
שכר עבור הגוף זה סם לכל דבר.
אתה מספק יצר ומקבל שכר זמני של דופמין.
הדופמין הזה משלה אותך ונותן לך להאמין שסיפוק היצר מספק עבורך אושר.
אבל אחרי כמה שעות קצב ייצור הדופמין חוזר למצב הנורמלי ואז מתעורר יצר חדש - יצר שאתה חייב לספק כי הורגלת לאושר שמגיע עם הדופמין.
בני האדם שרודפים אחרי סיפוק היצרים, רודפים בעצם אחרי הגברת הדופמין. שזה הופך אותם לנרקומנים לכל דבר.