מותר ואסור, חטא וכישלון הן מילים הלקוחות מעולם הדיאטה.
כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את הלקסיקון. וכשהחוויה היא של כישלון, של חטא - התגובה המיידית היא צורך בפיצוי... באוכל!
גלית (שם בדוי) היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת.
כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו.
דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי כמשבר, נפילה ואבדן הדרך.
משבר זה, האחרון, מצטרף לרצף אכזבות קודמות אשר נבעו מאותו מקום. "אכלתי קרואסון, אכלתי פחמימות בארוחה שלא הייתי אמור/ה לעשות זאת" וכד'. ולכן הכל התמוטט, כמו מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי, או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש. כיצד? באוכל. ברור, לא?
תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, התשובה תהיה: "לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי"... לשלוט!
המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון, ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ולבן, כמו המותר והאסור. שליטה היא מוחלטת, טוטאלית.
מול השליטה עומדת אכילה מתוך בחירה מודעת. בחירה, בניגוד לשליטה, היא מפתח לשקט ולהשלמה. אם צבענו את השליטה בשחור ולבן, הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת - מגוון של אפשרויות.
בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים צעד אחר צעד עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפיכה בחיים.
המהפיכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל.
נשמע פשוט...
איך למשל משנים חשיבה האומרת: "אסור לאכול שוקולד בדיאטה כי זה משמין. אם אוכל שוקולד, הדיאטה שלי תיהרס" לחשיבה המאפשרת חופש בחירה?
גלית החליטה בהתחלה לא לאכול שוקולד בכלל. המחשבה על השוקולד האסור לא הרפתה ממנה, אבל היא אספה את היכולות שלה, התאמצה והצליחה. לאחר שבוע חזרה ואמרה: "מה, אני לא אוכל שוקולד אף - פעם? וגם בשבוע הבא אצטרך לאסוף כל - כך הרבה כוחות כדי להצליח לא לאכול שוקולד? אני לא אעמוד בזה".
לכן, לשבוע הקרוב היא בחרה לאכול שוקולד יום כן ויום לא. הראש שלנו כבר חושב "ביום שלא אכלה, ודאי חכתה שכבר יבוא מחר"... אבל מה שקרה היה ההיפך. בכל יום אמרה: "יש לי אפשרות לאכול היום, אבל אני אשאיר את זה למחר, אולי מחר ארצה יותר.. " וכך מצאה את עצמה אוכלת פחות ממה שבחרה לאפשר לעצמה, לא עסוקה במחשבה על השוקולד, כי האפשרות לאכול אותו היתה קיימת עבורה כל העת.
זו היתה דרכה של גלית, אך לכל אחד תשובה משלו. ניתן לומר: "אני מעדיפ/ה לא לאכול שוקולד, כי אם אוכל שוקולד ארד פחות במשקל. אם ארגיש צורך לאכול משהו מתוק, אבחר אולי בשוקולד, ואולי לא. " אפשרות נוספת היא: "אפנק את עצמי בקוביה / שורה אחת, אבל של שוקולד איכותי! "
אלו מחשבות חלופיות המציגות חופש של אפשרויות. השוקולד הוא אפשרות לגיטימית שניתן לבחור בה. אפשר לשחק עם הכמות, עם התדירות, עם האיכות, או כל משתנה אחר שיכול להעניק תחושה של חופש בחירה. אני לא בעונש, אין מותר ואסור, יש אפשרויות.
במצב כזה, כשאוכל שוקולד, לא אחשוב שכל מה שעשיתי ירד לאבדון. סביר אפילו שאהנה הנאה אמיתית מאותה פעם בה אכלתי שוקולד, ואמשיך הלאה. הצורך בא על סיפוקו.
אילו אכלתי למרות איסור, התסכול והאכזבה מעצמי היו מלווים אותי באופן כמעט אוטומטי ל... עוד שוקולד (ועוד שוקולד) ולתחושה עמוקה של כישלון והפסד.
היכולת לאכול מתוך בחירה מחזקת את היכולת שלנו לסמוך על עצמנו. כל חוויה של הצלחה, ולו הקטנה ביותר, פותחת את התיאבון לחוות הצלחות נוספות. חוויית היכולת לתת לגוף ולנפש שלי את מה שעושה להם טוב היא משכרת, נעימה, מטעינה ומחזקת.
כל התנהגות מתחילה בראש שלנו, בתפיסות שלנו, בקבעונות מחשבתיים שהם שלנו שנים רבות.
דיאטה במקרה כזה היא כמו קוסמטיקה. נסיון ליפות את הדברים מבלי לעשות ניקוי עמוק.
אם רק נצליח לשנות את הראש, במעט, תוך שמירה והעצמה של המחשבות, התפיסות וההצלחות שמשרתות אותנו, נוביל את עצמנו להצלחה אמיתית!
לא עוד דיאטה, כי השינוי מתחיל בראש!
כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את הלקסיקון. וכשהחוויה היא של כישלון, של חטא - התגובה המיידית היא צורך בפיצוי... באוכל!
גלית (שם בדוי) היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת.
כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו.
דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי כמשבר, נפילה ואבדן הדרך.
משבר זה, האחרון, מצטרף לרצף אכזבות קודמות אשר נבעו מאותו מקום. "אכלתי קרואסון, אכלתי פחמימות בארוחה שלא הייתי אמור/ה לעשות זאת" וכד'. ולכן הכל התמוטט, כמו מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי, או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש. כיצד? באוכל. ברור, לא?
תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, התשובה תהיה: "לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי"... לשלוט!
המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון, ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ולבן, כמו המותר והאסור. שליטה היא מוחלטת, טוטאלית.
מול השליטה עומדת אכילה מתוך בחירה מודעת. בחירה, בניגוד לשליטה, היא מפתח לשקט ולהשלמה. אם צבענו את השליטה בשחור ולבן, הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת - מגוון של אפשרויות.
בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים צעד אחר צעד עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפיכה בחיים.
המהפיכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל.
נשמע פשוט...
איך למשל משנים חשיבה האומרת: "אסור לאכול שוקולד בדיאטה כי זה משמין. אם אוכל שוקולד, הדיאטה שלי תיהרס" לחשיבה המאפשרת חופש בחירה?
גלית החליטה בהתחלה לא לאכול שוקולד בכלל. המחשבה על השוקולד האסור לא הרפתה ממנה, אבל היא אספה את היכולות שלה, התאמצה והצליחה. לאחר שבוע חזרה ואמרה: "מה, אני לא אוכל שוקולד אף - פעם? וגם בשבוע הבא אצטרך לאסוף כל - כך הרבה כוחות כדי להצליח לא לאכול שוקולד? אני לא אעמוד בזה".
לכן, לשבוע הקרוב היא בחרה לאכול שוקולד יום כן ויום לא. הראש שלנו כבר חושב "ביום שלא אכלה, ודאי חכתה שכבר יבוא מחר"... אבל מה שקרה היה ההיפך. בכל יום אמרה: "יש לי אפשרות לאכול היום, אבל אני אשאיר את זה למחר, אולי מחר ארצה יותר.. " וכך מצאה את עצמה אוכלת פחות ממה שבחרה לאפשר לעצמה, לא עסוקה במחשבה על השוקולד, כי האפשרות לאכול אותו היתה קיימת עבורה כל העת.
זו היתה דרכה של גלית, אך לכל אחד תשובה משלו. ניתן לומר: "אני מעדיפ/ה לא לאכול שוקולד, כי אם אוכל שוקולד ארד פחות במשקל. אם ארגיש צורך לאכול משהו מתוק, אבחר אולי בשוקולד, ואולי לא. " אפשרות נוספת היא: "אפנק את עצמי בקוביה / שורה אחת, אבל של שוקולד איכותי! "
אלו מחשבות חלופיות המציגות חופש של אפשרויות. השוקולד הוא אפשרות לגיטימית שניתן לבחור בה. אפשר לשחק עם הכמות, עם התדירות, עם האיכות, או כל משתנה אחר שיכול להעניק תחושה של חופש בחירה. אני לא בעונש, אין מותר ואסור, יש אפשרויות.
במצב כזה, כשאוכל שוקולד, לא אחשוב שכל מה שעשיתי ירד לאבדון. סביר אפילו שאהנה הנאה אמיתית מאותה פעם בה אכלתי שוקולד, ואמשיך הלאה. הצורך בא על סיפוקו.
אילו אכלתי למרות איסור, התסכול והאכזבה מעצמי היו מלווים אותי באופן כמעט אוטומטי ל... עוד שוקולד (ועוד שוקולד) ולתחושה עמוקה של כישלון והפסד.
היכולת לאכול מתוך בחירה מחזקת את היכולת שלנו לסמוך על עצמנו. כל חוויה של הצלחה, ולו הקטנה ביותר, פותחת את התיאבון לחוות הצלחות נוספות. חוויית היכולת לתת לגוף ולנפש שלי את מה שעושה להם טוב היא משכרת, נעימה, מטעינה ומחזקת.
כל התנהגות מתחילה בראש שלנו, בתפיסות שלנו, בקבעונות מחשבתיים שהם שלנו שנים רבות.
דיאטה במקרה כזה היא כמו קוסמטיקה. נסיון ליפות את הדברים מבלי לעשות ניקוי עמוק.
אם רק נצליח לשנות את הראש, במעט, תוך שמירה והעצמה של המחשבות, התפיסות וההצלחות שמשרתות אותנו, נוביל את עצמנו להצלחה אמיתית!
לא עוד דיאטה, כי השינוי מתחיל בראש!
050-3331-331