האדם עובר בחיים בכל מיני דרכים, ויש מגוון אפשרויות. לפעמים האדם מוצא את עצמו במקומות שהוא לא רוצה להיות בהם ולא מבין למה הוא נמצא שם עוד, וככל שהוא מנסה לברוח מהמקומות הוא חוזר אליהם אבל לא מבין למה הוא תועה בדרך ומגיע תמיד לאותה הנקודה.
העניין פה שכמו שיש מפת דרכים ו - GPS כך יש לרצון את המפה שלו. ככל שהאדם דבוק ברצון אמיתי להשיג משהו ב - 100% הוא משיג אותו. אבל לעתים האדם מתבלבל ועושה רק את מה שהוא לא רוצה, והוא מתפלא לאן נעלם הזמן שהיה לו? אבל כדי להבין איך לייעל את התהליך עליו להבין שהוא לא הלך לפי המפה הנכונה של הרצון שלו.
ומהי אותה מפת דרכים? כאשר אדם שואל למה על רצון מסויים הוא מפסיק לרצות אותו, וכאשר האדם עושה את הדברים באופן טבעי וספונטאני והוא מבין שאם הוא רוצה את הדברים באמת, הוא לא שואל שאלות ועושה את הדבר ולא שואל למה לעשות את הדבר הזה, כי השאלה הזו גורמת לאדם להפסיק לרצות את מה שהוא הכי רוצה.
ובעצם מכאן מתחיל הרצון ההפוך שהאדם עושה דברים נגד רצונו וכל זאת מפני שהוא שואל למה לעשות כך וכך, ולכן הרצון שלו לעשות את מה שהוא הכי רוצה נעלם.
ולכן, כאשר האדם רוצה לעשות משהו, אין צורך לשאול שאלות הרצון שלו יוליך אותו למקומות הנכונים כל עוד הוא ילך ב - 100% ולא יזגזג אפילו לא קמעה. כך האדם יגיע למחוזות שהוא רוצה להיות בהם ויסתכל על הדברים כפי שהם וישאף להגיע לעומקים חדשים ואז תפיסת עולמו תקבל גוון חדש.
ולכן, כאשר האדם עושה דברים שאינו רוצה, הוא יכול לשאול את עצמו למה הוא עושה אותם, ואם הוא ישאל מספיק פעמים את השאלה הזו, הרצון הזה ייעלם.
מכאן האדם צולל לאוקיינוס ידע אינסופי ומגיע כל פעם למחוזות חדשים אשר טרם הכיר.
*
כאשר האדם נמצא במיטבו הוא לא חושב לנסות לעשות יותר טוב כי הוא כבר מרגיש הכי טוב והוא יודע שהוא עשה את הכי טוב.
וכאשר האדם יודע שהוא עושה את הכי טוב גם עכשיו, אז הוא משוחרר מדאגות, הוא מממש את המטרות שלו ולא מפחד מכלום.
אדם כזה חווה את הדברים ממבט אחר, כל רגע עבורו הוא הנאה מהחיים, כל רגע זהו חידוש עבורו.
כל רגע הוא תובנה חדשה, וכל תובנה חדשה היא עומק חדש למציאות המוכרת.
כל עומק חדש למציאות המוכרת יוצר התלהבות והעמקה חדשה.
העמקה חדשה יוצרת אופקים חדשים.
אופקים חדשים יוצרים ראייה רחבה יותר.
ראייה רחבה יותר מובילה לטוב יותר.
ואז הכל מתקתק כמו שעון.
*
להרגיש שהכל מתקתק כמו שעון
זוהי אחת ההרגשות הטובות שיש, שהכל מתקתק כמו שעון, שאין צורך שהיה צריך להיות יותר טוב. ובעצם איך משיגים הרגשה כזו? ואיך עומדים במטלות באופן כזה שחווים אושר ולא הלקאה עצמית? בעצם יש לדבר הזה פתרון כלשהו.
קודם כל הרצון לעשות את הדברים ב - 100% אחרת האדם רק מרמה את עצמו. דבר נוסף שהאדם יעשה את הדברים מתוך חשיבה זורמת ולא יהיה תקוע בלעשות את הטוב ביותר, זה שהוא רוצה לעשות את הטוב ביותר זה לא סותר, הוא צריך להתחיל ממשהו וזה הטוב ביותר לעשות.
כי כאשר האדם מחפש את הטוב ביותר ואומר אני לא מוכן כרגע זהו לא הטוב ביותר זה כלום. ולכן הטוב ביותר הוא לעשות את מה שעכשיו לפי הזרימה עם הדברים. לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע.
ואפשר כבר עכשיו להרגיש שהכל מתקתק כמו שעון, וההרגשה מביאה איתה דברים טובים. שיש לאדם את כל מה שהוא צריך עכשיו, והכל בסדר. אין צורך לשאול למה רוצים את הרצון הזה, כי הדבר הזה מכשיל את הרצון והאדם מפסיק לרצות אותו.
הדבר הטוב הוא ללכת עם הרצון עד הסוף ולא לשאול שאלות לגבי הרצון, פשוט לעשות את מה שאוהבים עד הסוף.
וכדי להרגיש שהכל מתקתק כמו שעון, יש להשקיע בהרגשה הזו תחילה, וללכת עם ההרגשה עד הסוף וכאשר הולכים עם ההרגשה עד הסוף ולא מוותרים הכל מתקתק כמו שעון ונובע מכך = המטרה הושגה.
העניין פה שכמו שיש מפת דרכים ו - GPS כך יש לרצון את המפה שלו. ככל שהאדם דבוק ברצון אמיתי להשיג משהו ב - 100% הוא משיג אותו. אבל לעתים האדם מתבלבל ועושה רק את מה שהוא לא רוצה, והוא מתפלא לאן נעלם הזמן שהיה לו? אבל כדי להבין איך לייעל את התהליך עליו להבין שהוא לא הלך לפי המפה הנכונה של הרצון שלו.
ומהי אותה מפת דרכים? כאשר אדם שואל למה על רצון מסויים הוא מפסיק לרצות אותו, וכאשר האדם עושה את הדברים באופן טבעי וספונטאני והוא מבין שאם הוא רוצה את הדברים באמת, הוא לא שואל שאלות ועושה את הדבר ולא שואל למה לעשות את הדבר הזה, כי השאלה הזו גורמת לאדם להפסיק לרצות את מה שהוא הכי רוצה.
ובעצם מכאן מתחיל הרצון ההפוך שהאדם עושה דברים נגד רצונו וכל זאת מפני שהוא שואל למה לעשות כך וכך, ולכן הרצון שלו לעשות את מה שהוא הכי רוצה נעלם.
ולכן, כאשר האדם רוצה לעשות משהו, אין צורך לשאול שאלות הרצון שלו יוליך אותו למקומות הנכונים כל עוד הוא ילך ב - 100% ולא יזגזג אפילו לא קמעה. כך האדם יגיע למחוזות שהוא רוצה להיות בהם ויסתכל על הדברים כפי שהם וישאף להגיע לעומקים חדשים ואז תפיסת עולמו תקבל גוון חדש.
ולכן, כאשר האדם עושה דברים שאינו רוצה, הוא יכול לשאול את עצמו למה הוא עושה אותם, ואם הוא ישאל מספיק פעמים את השאלה הזו, הרצון הזה ייעלם.
מכאן האדם צולל לאוקיינוס ידע אינסופי ומגיע כל פעם למחוזות חדשים אשר טרם הכיר.
*
כאשר האדם נמצא במיטבו הוא לא חושב לנסות לעשות יותר טוב כי הוא כבר מרגיש הכי טוב והוא יודע שהוא עשה את הכי טוב.
וכאשר האדם יודע שהוא עושה את הכי טוב גם עכשיו, אז הוא משוחרר מדאגות, הוא מממש את המטרות שלו ולא מפחד מכלום.
אדם כזה חווה את הדברים ממבט אחר, כל רגע עבורו הוא הנאה מהחיים, כל רגע זהו חידוש עבורו.
כל רגע הוא תובנה חדשה, וכל תובנה חדשה היא עומק חדש למציאות המוכרת.
כל עומק חדש למציאות המוכרת יוצר התלהבות והעמקה חדשה.
העמקה חדשה יוצרת אופקים חדשים.
אופקים חדשים יוצרים ראייה רחבה יותר.
ראייה רחבה יותר מובילה לטוב יותר.
ואז הכל מתקתק כמו שעון.
*
להרגיש שהכל מתקתק כמו שעון
זוהי אחת ההרגשות הטובות שיש, שהכל מתקתק כמו שעון, שאין צורך שהיה צריך להיות יותר טוב. ובעצם איך משיגים הרגשה כזו? ואיך עומדים במטלות באופן כזה שחווים אושר ולא הלקאה עצמית? בעצם יש לדבר הזה פתרון כלשהו.
קודם כל הרצון לעשות את הדברים ב - 100% אחרת האדם רק מרמה את עצמו. דבר נוסף שהאדם יעשה את הדברים מתוך חשיבה זורמת ולא יהיה תקוע בלעשות את הטוב ביותר, זה שהוא רוצה לעשות את הטוב ביותר זה לא סותר, הוא צריך להתחיל ממשהו וזה הטוב ביותר לעשות.
כי כאשר האדם מחפש את הטוב ביותר ואומר אני לא מוכן כרגע זהו לא הטוב ביותר זה כלום. ולכן הטוב ביותר הוא לעשות את מה שעכשיו לפי הזרימה עם הדברים. לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע.
ואפשר כבר עכשיו להרגיש שהכל מתקתק כמו שעון, וההרגשה מביאה איתה דברים טובים. שיש לאדם את כל מה שהוא צריך עכשיו, והכל בסדר. אין צורך לשאול למה רוצים את הרצון הזה, כי הדבר הזה מכשיל את הרצון והאדם מפסיק לרצות אותו.
הדבר הטוב הוא ללכת עם הרצון עד הסוף ולא לשאול שאלות לגבי הרצון, פשוט לעשות את מה שאוהבים עד הסוף.
וכדי להרגיש שהכל מתקתק כמו שעון, יש להשקיע בהרגשה הזו תחילה, וללכת עם ההרגשה עד הסוף וכאשר הולכים עם ההרגשה עד הסוף ולא מוותרים הכל מתקתק כמו שעון ונובע מכך = המטרה הושגה.
050-3331-331