חקירת מחשבות מלחיצות
כל מחשבה מציקה, נושאת איתה מטען ריגשי / תחושתי המורגש בגוף בצורת מתח מסויים.
המחשבה מכילה סיפור השייך או לעבר ואו לעתיד אך תמיד נסמך על הזיכרון ולא קיים בהוווה=דמיון
התחושה שלנובעת מהמחשבה מופיעה תמיד בהוווה כלומר כם אם התחושה היא לא נעימה
היא קורת עכשיו!
מחשבה שלא גורמת למתח, היא לא מפריעה וחולפת כמו משב רוח קל.
המסקנה אומרת שהסיפור שמכיל המחשבה כלל לא מעניין אותנו אלא המתח ואו התחושה הנובעת מימנו
ולכן נשאר לי לחקור את התחושה ולא את המחשבה...
התחושה או הרגש הלא נעים מופיע במרחב שלי והיא אני בעצמי...
כלומר תחושה לא נעימה היא חלק מימני שאינני מודע לו וכל פעם שאני פוגש אותו הוא מנהל אותי.
עכשיו נשאלת השאלה מה לא בסדר בתחושה הזו שמנהלת אותי?
התשובה מבוששת לבוא כי למעשה אין הסבר למה תחושה היא נעימה ואו לא
ואז המיינד מסרב שמשהו ששהוא לא מכיר ינהל אותו
ההתבוננות הישיר של המיינד לתחושה גורמת למודעות הטהורה להתגלות
ואז קורת התמרת הסבל
כלומר תחושה לא נעימה הופכת להיות נעימה לאחר שלמדתי להתידד איתה
ולהבין שהיא חלק מימני ולא משנה לאן אלך התחושה הזו היא אני והיא תלך בעיקבותי
ובכן אין מחשבות מלחיצות ישנן רק תחושות לא מוכרות
המחשבות ימשיכו לעלות כרצונן, אין ביכלותנו לעצרן כי אנחנו לא היוצרים שלהם
אך יכולת ההתבוננות קיימת בנו והיא מסירה את החושך מהתחושות המנהלות אותנו ומפוגגת אותן לתוך תחושת ה'קיום הרגילה.
חקירת מחשבות מלחיצות
האם אני יודע מה תהיה המחשבה הבאה שלי? - לא
האם אני יודע מה ארגיש בעוד רגע? - ללללאאא
האם אני יודע מה אחוש ברגע הבא? - לא
מה זה אומר? שמה שאני חש, מרגיש, וחושב כרגע, לא אני תיכננתי אלא זה עלה בי בדיוק כמו שמזג אוויר עולה או משתנה.
האם אני יכול להשתחרר ממה שעולה מעצמו? האם אני יכול לעצור את הרוח?
מחשבה מלחיצה פרושה מחשבה שבעיקבותיה אני חש בלחץ פנימי (אצלי בתוכי)
לא בחוץ ולא בשום מקום אחר כלומר מחשבה חיצונית גורמת להרגשה או תחושה פנימית רעה. אז גם המחשבה וגם התחושה עלו מעצמן אני הוא זה שטוען לקשר לוגי בינהם - והרי "אני" לא טועה לעולם.
לחקור את המחשבותת זה כמו לחקור את הרוח?
אבל התחושות מחשבות ורגשות עולות ממקום מסויים שנקרה לו השפעה חיצונית או פנימית וכל עוד אתה נמצא תחת אותתה השפעה, תמשיך לשחות באותה ביצה.
לדוגמה אם תסגור את החלון לא תהיה תחת השפעת המזג אויר כלומר אתה בולם את ההשפעות וחושף את עצמך לחדשות.
אז הסיבה למה שקורה לך זה ההשפעה לה אתה נתון ואם תבצע שינוי בעזרת נסה הוטעה אולי אתה עשוי למצוא את עצמך בסביבה שונה ומאתגרת.
תאר לעצמך שאתה נכנס לחדר חשוך
ובידך פנס. אתה מאיר על חלקים קטנים מהחדר וסורק אותו לאט עם הפנס
פתאום הפנס הקטן הזה שבידך מאיר את כל החדר ב ב ת - א ח ת האור
החמים והנעים מציף אותך אתה נמצא במצב אקסטטי, עד שעולה בך המחשבה
איך זה קרה? - באותו רגע כבה האור מהחדר והפנס מאיר על חלק קטן שוב
השאלה שנשאלה מתפוגגת (סוף המחשבה) ושוב הפנס מאיר את החדר
\ ושוב עולה השאלה ושוב כבה הפנס - שוב קורה הנס והשאלה מפנה את מקומה
ושוב האור מציף - ולפתע אתה יכול לראות את השאלה עולה ולראות גם את האור
האור לא "בורח " מהחדר למרות שאתה רואה גם את השאלה וגם את האור
השאלה מעמעמת מעט את האור והרצון לדעת איך הופך לענן חסר משמעות
שניתן לראות דרכו
למעשה אתה לא רואה את החדר אלא אתה הוא האור שבחדר שעליו
מנסה השאלה "להשתלט"
לאחר מכן כבה האור וחוזר לפנס החדר חוזר לחושך אך משהו נשאר לך
כי ראית משהו אחר עם טעם שלא מוכר - לא נראה לי שזה ישכח
הרע משרתו של הטוב
קיימת תנועת חיים שאינה ניתנת להכחשה אין לה הפך והיא מה שהיא.
כל פעולה שאדם עושה בחייו היא על מנת להרגיש טוב. את ה"טוב" האדם מרגיש בעצמו בגופו שהוא העוגן שלנו פה. ולמעשה התנועה היא כדי לחוש את עצמנו.
כל שכחה גוררת לפחדים וחרדה.
האדם מטייל בעולם כדי להרגיש טוב איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו.
האדם מתחתן כדי להרגיש טוב איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו.
האדם מוליד ילדים כדי להרגיש טוב איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו.
האדם הורג כדי להגן על עצמו כי אם הוא יהיה מוגן הוא ירגיש טוב. איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו.
האדם שונא רוצח גונב לועג מרכל כל זאת כדי לחוש את עצמו גם אם הדרך עקומה, הרע הופך משרתו של האדם כדי לחוש את הטוב בעצמו.
כי כל שחסר לאדם היא תחושת עצמו שהוא אינו מודע לה אלא רגעים ספורים במשך היום.
על הומואים רציחות ומודעות עצמית (חשבון נפש)
אני לא אוהב הומואים! וגם לא אוהב רוצחים! למה? כי ככה חינכו אותי.
אמרו לי שזה לא טבעי לרצוח, וגם לא טבעי להיות הומו. כאשר הסבירו לי את הדברים הללו, שכחו להסביר לי מה זה, "לא טבעי".
לא טבעי - מצב שהוא מחוץ לטבע. האם הומואים ורוצחים הם מחוץ לטבע?
האם קיים משהו שהוא מחוץ לטבע?
האם הטבע מאפשר את ההומואיות? והאם הוא מאפשר את הרצח?
האם ניתן לזהות בעזרת החושים ואו הידע או הדעת משהו שהוא לא טיבעי?
אתמול סיפרה לי חברה שמורה אחת הראתה לילדים עט מבמבוק, ושאלה אותם
מה זה? - הילדים השיבו, עט. יצאה המורה עם התלמידים לרפת שבחווה, והגישה את העט לפרה והפרה אכלה את קנה הבמבוק. לילדים זו היתה עט ולפרה מזון.
את המשמעות לדברים אנחנו מעניקים.
את ההומופוביה אני הוא זה שרואה! מהצד של ההומו, לאימו וחבריו הוא מתנה משמיים.
את הרוצח אני הוא זה שרואה! - בקהילה שלו הוא בטח מגן התורה ואלוהים וכל מה שלא "טבעי".
מי שרואה את הרצח כרצח ואת ההומו כהומו זה אני! ולכן זה קיים בי גם אם זה לא ברצוני היה להיות כזה ככה הושפעתי במהלך הדרך, ולכן אני הוא הרוצח וגם ההומופוב וברגע שכל אחד יהיה מודע למחשבות שעולות בו וידע שהן רק מחשבות והוא לא זה שחושב אותן כי הרי הן חומר מיד שניה שנתקבל על ידי, אני לא זה שמתכנן אותן הן עולות מעצמן (האם אני יכול לבחור איזה מחשבות לחשוב? האם אני יודע מה תהיה המחשבה הבאה? אז למה אני חושב שהמחשבה שלי?)
ההבחנה הדקה הזו, שבה אני לא שונה מהמחשבה אז אני הוא הרוצח וההומופוב
ובו ברגע שאני רואה שזו מחשבה. אז אני לא המחשבה וההזדהות מתפוררת.
מה שאתה רואה ומזהה זה מה שאתה זה השיקוף שלך של המחשבות שעולות בך
אור המודעות לכך של כל אחד מאיתנו והבנת המכאניזם תמשוך את השטיח מתחת לרגליים של ההומופוביה והרצח.
וכאשר אני מחפש את הסיבה לרצח ולהומופוביה ולכל דבר אחר, וכאשר "אני" יוצא נגד הדתיים והרבנים או נגד ש"ס כדאי לדעת שאין באפשרות אדם לדעת את הסיבה לדבר מסויים כי את הרצח ביצע הרוצח בגלל סיבות שלו. אך ללא אוויר לנשימה, וללא החלל שמאפשר את תנועתו, וללא המציאות, הטבע והשמש. לא הייתה מתאפשרת הפעולה שלו וכך לגבי האי אהבה שלי להומואים וההפך. ומכאן שלא ניתן לדעת את הסיבה לדבר, וזו סיבה מספיק טובה כדי לא להפנות אצבע מאשימה אלא להפנות אותה אלי בחזרה לתוך עצמי, כדי שאור המודעות יעשה את העבודה.
כי הרי ברור לנו שאם "הידיעה " הזו תשכון בתוכינו לא יהיה מקום להומופוביה ורצח למלחמות ולסבל המטורף ששוטף אותנו.
ולדתיים בשפה שלהם
אם יש אלוהים אז הוא ברא גם את ההומואים וגם את אלו ששונאים את אלוהים וגם את החילונים וגם את הנוצרים והמוסלמים וכל דבר שהוא חיי צומח או דומם.
אם אתה חושב שאלוהים שיכול לעשות כל אלו צריך אותך כשליח כדי "לתקן" את הבריאה, אז כנראה שאינך מאמין באלוהים ואינך מבין את המושג אלוהים כל יכול.
וכמובן שגם דברים אלו מופנים אלי שהרי הם בתוכי והמשמעות להם עולה בי.
כי כמו שאני הומופוב אני גם אנטי דתי וגם זה מחשבה שנממצאת מיד שניה בתוכי
ומעוורת אותי לאמת.
האם מישהו פגע בך אי פעם?
מישהו אומר משהו, או עושה משהו. החושים קולטים, ומביאים את זה לפני המוח - המוח בודק ומחליט האם הנאמר או האירוע היה אמור להיות או לא. כל זאת בבדיקה מול העבר / החינוך שקיבלנו שהוטבע בנו. במידה וזה לא תואם, מתקבלת תחושה פיסית "רעה" בגוף, כאשר מתקבלת התחושה "הרעה", כדי להשתחרר מימנה אנו מנסים לשכוח את החוויה בעזרת התנפלות או האשמה או הוצאת קיטור על הצד השני וכך מתחילה "מלחמה" בגלל תחושה גופנית ריגישת שלא נחקרה ובגלל אי היכולת שלנו להשאר עם חוויה וההזדרזות שלנו להעבירה לתרגום מילולי כדי "לשלוט" בה.
1. ההחלטה עם להפגע או לא, היתה בחירה אישית שלנו. (גם אם בחירה מכאנית)
2. ללא התחושה הרעה לא היינו כלל מתייחסים לנאמר או לנעשה - כלומר אנו מאשימים אחר או ארוע בתחושה פנימית פיסית שלנו.
3. שאנחנו מנסים לחקור את התחושה ולנסות להסביר לעצמינו למה התחושה הזו רעה? - אין לנו תשובה. למעשה עולה בכלל השאלה למה אני מתווכח עם התחושות שעולות בי? האם אני יודע איך אני אמור להרגיש?
אז שהייתי צעיר חברה שלי בגדה בי הרגשתי "רע " עם זה
לאחר / שקלטתי עם החושים את האירוע, הוא הובא לפני המוח, והמוח שבחן את זה החליט ש"לי" לא עושים כזה דבר, וזה מייד לוווה בתחושה ריגשית" קשה" האמת שהשתחררתי מזה די מהר (שנתיים חחח). היום אני יודע שכל מה שהפריע לי זה התחושה שהרגשתי בגוף בעיקבות ההחלטה של המוח שלי להתייחס לאירוע הבחירה להיפגע היתה שלי!
למה אני צריך להיות מושפע ממשהו שמישהו אחר עושה?
האם אני באמת הייתי מושפע לולי חשתי את התחושה בגוף?
למה פחדתי לחוש את התחושה הזו?
אולי אם הייתי מתידד עם התחושה הזו אולי לא הייתי מתייחס בכלל לאירוע?
אולי מי שאשם בכך זה אני שאינני מסוגל לחוות חוויה ריגשית חושית, ומייד מנסה להפטר מימנה בשיום האירוע והעברותו מהמרכז הריגשי למרכז השיכלי?
לסיכום
היה אירוע, קליטה חושית, בחירה, חוויה, ובריחה מהחוויה ע"י מיסכנות או האשמה.
אי היכולת להתבונן בחוויה חושית ריגשית הוא המקור לסבל ולא האירוע שגרם לחוויה.
הקץ למלחמת הדתות! - פיתרון של אמת ואהבה.
יש ללמד בחוק בכל אחת ממדינות העולם את האמת הבאה:
אלוהים כאלוהים הוא כל יכול ולכן יכול להגן על עצמו!
כל אדם שמנסה להגן על כבוד האלוהים, או מנסה לדבר בשם האלוהים, אינו
מאמין, ואינו מבין מה זה אלוהים כי הוא לא סומך על אלוהים שיגן על עצמו או ידבר
בשם עצמו. ולכן הוא הופך עצמו...
לעובד אלילים.
מה שנכתב פה הוא אמת
אם אתה מרגיש כי זו אמת וחושב שזה עשוי להביא תועלת, אנא העבר זאת הלאה.
להתעורר לאמת
כדי להתעורר לאמת, יש לחקור את האקטואליות והממשות של המשפט
האמת לא משתמעת לשני פנים
מה אומר בפועל המשפט הזה? - כל מי ששומע אמת, אין לו אפשרות, לא יכולת, עוצמה והתעוזה, ואף אין לו הרצון הפשוט ביותר והקל ביותר לומר שזו אינה אמת!
אמת אינה מעוררת תגובה אלא היעלמות של ה"אני" כי היא בוערת בכולם ואין יכולת שיכלית להסביר מדוע, כולם מסכימים איתה. התשובה הברורה והפשוטה ביותר היא לשאלה "למה יש לאמת מכנה משותף כולל וטוטאלי בין בני האדם ?" היא - כי ככה.
אין קשר בין אמת למושג נכון. נכון לא נכון, אלו מושגים שקשורים בתחושות שמשתנות מעת לעת.. מה שנכון היום, יכול להשתנות מחר. כמו תחושות ורגשות ומחשבות.. דברים שנאמרים הם בהכרח אמת. למה? כי הם נאמרו., אך התוכן שלהם יכול היות נכון, או לא נכון ועלול לעורר ויכוח שזה נוגד את תכונת האמת שהיא אינה משתמעת לשני פנים.. כאשר עולה בך מחשבה ש - משהוא לא היה צריך להיאמר, אתה טועה?! כי הדברים נאמרו! וזו האמת. והיתה להם מטרה גם אם התוכן נחשב בעינך כנכון או לא נכון. בפשטות הדברים היו צריכים להאמר למה? כי הם נאמרו. תוכן הדברים שייך למדור של נכון ולא נכון. יחד עם זאת שורש הדברים באמת, הם מצביעים על אמת חלקית, כמו גל בים שאינו מעיד על הים, אך אינו נפרד מימנו. האמת זורחת מאליה " האמת לא משתמעת לשני פנים" כאשר דרך מסויימת מנסה לשכנע אותך ב - אמת, היא לא אמת כי לא היה צורך לשכנע אותך באמת. (ובכל זאת היא מצביעה על משהוא / שורשה מהאמת)
כאשר יש ספק אין ספק. כשאתה חושב על טעויות שעשית בחייך, האמת שאינה משתמעת לשני פנים יודעת שהדברים לא היו טעות כי הם נעשו! התוכן שלהם שייך למחלקת נכון לא נכון המחלקה השיכלית ש - אין לה קשר עם האמת (למעט נמקר שלה). כל הדברים שמסבירים אמת הם חשובים אמירתם אמת אך תוכנם אינו אמת כי האמת לא זקוקה שיסבירות אותה. לא ניתן ללמד אמת כי היא לא זקוקה לדוברים.
כאשר זורחת אמת ה"אני" נעלם ולו לרגע כי אין לו אנרגיה ואו סיבה ואו כוח יכולת או כל מילה אחרת מתאימה, כדי להיות נוכח ביחד עם האמת. כאשר יש אמת אין מקום לדבר נוסף כי היא שלימה.. וככה יש להמשיך לנסות לחיות את המשפט "האמת אינה משתמעת לשני פנים" החקירה מאירה ומעירה. לא ניתן להסביר שיכלית מה היא אהבה, יופי חמלה ואמת, כי באלו אין נוכחות של האני - וכאשר עולה השאלה "מי אני?" גם לא ניתן להסביר זאת עם המחלקה השיכלית, כי "אני" זה ביטוי של האמת. כל מילה נוספת שבאה אחרי אני
שייכת למחלקת נכון לא נכון, אך אני זה אמת, או ביטוי של אמת. לא ניתן להתכחש ל"אני"
גם לא ניתן להסביר אותו...
אז מה שנשאר זה לנסות לראות בחיי היום יום את הביטוי של המשפט:
האמת אינה משתמעת לשני פנים
כל מחשבה מציקה, נושאת איתה מטען ריגשי / תחושתי המורגש בגוף בצורת מתח מסויים.
המחשבה מכילה סיפור השייך או לעבר ואו לעתיד אך תמיד נסמך על הזיכרון ולא קיים בהוווה=דמיון
התחושה שלנובעת מהמחשבה מופיעה תמיד בהוווה כלומר כם אם התחושה היא לא נעימה
היא קורת עכשיו!
מחשבה שלא גורמת למתח, היא לא מפריעה וחולפת כמו משב רוח קל.
המסקנה אומרת שהסיפור שמכיל המחשבה כלל לא מעניין אותנו אלא המתח ואו התחושה הנובעת מימנו
ולכן נשאר לי לחקור את התחושה ולא את המחשבה...
התחושה או הרגש הלא נעים מופיע במרחב שלי והיא אני בעצמי...
כלומר תחושה לא נעימה היא חלק מימני שאינני מודע לו וכל פעם שאני פוגש אותו הוא מנהל אותי.
עכשיו נשאלת השאלה מה לא בסדר בתחושה הזו שמנהלת אותי?
התשובה מבוששת לבוא כי למעשה אין הסבר למה תחושה היא נעימה ואו לא
ואז המיינד מסרב שמשהו ששהוא לא מכיר ינהל אותו
ההתבוננות הישיר של המיינד לתחושה גורמת למודעות הטהורה להתגלות
ואז קורת התמרת הסבל
כלומר תחושה לא נעימה הופכת להיות נעימה לאחר שלמדתי להתידד איתה
ולהבין שהיא חלק מימני ולא משנה לאן אלך התחושה הזו היא אני והיא תלך בעיקבותי
ובכן אין מחשבות מלחיצות ישנן רק תחושות לא מוכרות
המחשבות ימשיכו לעלות כרצונן, אין ביכלותנו לעצרן כי אנחנו לא היוצרים שלהם
אך יכולת ההתבוננות קיימת בנו והיא מסירה את החושך מהתחושות המנהלות אותנו ומפוגגת אותן לתוך תחושת ה'קיום הרגילה.
חקירת מחשבות מלחיצות
האם אני יודע מה תהיה המחשבה הבאה שלי? - לא
האם אני יודע מה ארגיש בעוד רגע? - ללללאאא
האם אני יודע מה אחוש ברגע הבא? - לא
מה זה אומר? שמה שאני חש, מרגיש, וחושב כרגע, לא אני תיכננתי אלא זה עלה בי בדיוק כמו שמזג אוויר עולה או משתנה.
האם אני יכול להשתחרר ממה שעולה מעצמו? האם אני יכול לעצור את הרוח?
מחשבה מלחיצה פרושה מחשבה שבעיקבותיה אני חש בלחץ פנימי (אצלי בתוכי)
לא בחוץ ולא בשום מקום אחר כלומר מחשבה חיצונית גורמת להרגשה או תחושה פנימית רעה. אז גם המחשבה וגם התחושה עלו מעצמן אני הוא זה שטוען לקשר לוגי בינהם - והרי "אני" לא טועה לעולם.
לחקור את המחשבותת זה כמו לחקור את הרוח?
אבל התחושות מחשבות ורגשות עולות ממקום מסויים שנקרה לו השפעה חיצונית או פנימית וכל עוד אתה נמצא תחת אותתה השפעה, תמשיך לשחות באותה ביצה.
לדוגמה אם תסגור את החלון לא תהיה תחת השפעת המזג אויר כלומר אתה בולם את ההשפעות וחושף את עצמך לחדשות.
אז הסיבה למה שקורה לך זה ההשפעה לה אתה נתון ואם תבצע שינוי בעזרת נסה הוטעה אולי אתה עשוי למצוא את עצמך בסביבה שונה ומאתגרת.
תאר לעצמך שאתה נכנס לחדר חשוך
ובידך פנס. אתה מאיר על חלקים קטנים מהחדר וסורק אותו לאט עם הפנס
פתאום הפנס הקטן הזה שבידך מאיר את כל החדר ב ב ת - א ח ת האור
החמים והנעים מציף אותך אתה נמצא במצב אקסטטי, עד שעולה בך המחשבה
איך זה קרה? - באותו רגע כבה האור מהחדר והפנס מאיר על חלק קטן שוב
השאלה שנשאלה מתפוגגת (סוף המחשבה) ושוב הפנס מאיר את החדר
\ ושוב עולה השאלה ושוב כבה הפנס - שוב קורה הנס והשאלה מפנה את מקומה
ושוב האור מציף - ולפתע אתה יכול לראות את השאלה עולה ולראות גם את האור
האור לא "בורח " מהחדר למרות שאתה רואה גם את השאלה וגם את האור
השאלה מעמעמת מעט את האור והרצון לדעת איך הופך לענן חסר משמעות
שניתן לראות דרכו
למעשה אתה לא רואה את החדר אלא אתה הוא האור שבחדר שעליו
מנסה השאלה "להשתלט"
לאחר מכן כבה האור וחוזר לפנס החדר חוזר לחושך אך משהו נשאר לך
כי ראית משהו אחר עם טעם שלא מוכר - לא נראה לי שזה ישכח
הרע משרתו של הטוב
קיימת תנועת חיים שאינה ניתנת להכחשה אין לה הפך והיא מה שהיא.
כל פעולה שאדם עושה בחייו היא על מנת להרגיש טוב. את ה"טוב" האדם מרגיש בעצמו בגופו שהוא העוגן שלנו פה. ולמעשה התנועה היא כדי לחוש את עצמנו.
כל שכחה גוררת לפחדים וחרדה.
האדם מטייל בעולם כדי להרגיש טוב איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו.
האדם מתחתן כדי להרגיש טוב איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו.
האדם מוליד ילדים כדי להרגיש טוב איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו.
האדם הורג כדי להגן על עצמו כי אם הוא יהיה מוגן הוא ירגיש טוב. איפה הוא מרגיש את הטוב? בעצמו.
האדם שונא רוצח גונב לועג מרכל כל זאת כדי לחוש את עצמו גם אם הדרך עקומה, הרע הופך משרתו של האדם כדי לחוש את הטוב בעצמו.
כי כל שחסר לאדם היא תחושת עצמו שהוא אינו מודע לה אלא רגעים ספורים במשך היום.
על הומואים רציחות ומודעות עצמית (חשבון נפש)
אני לא אוהב הומואים! וגם לא אוהב רוצחים! למה? כי ככה חינכו אותי.
אמרו לי שזה לא טבעי לרצוח, וגם לא טבעי להיות הומו. כאשר הסבירו לי את הדברים הללו, שכחו להסביר לי מה זה, "לא טבעי".
לא טבעי - מצב שהוא מחוץ לטבע. האם הומואים ורוצחים הם מחוץ לטבע?
האם קיים משהו שהוא מחוץ לטבע?
האם הטבע מאפשר את ההומואיות? והאם הוא מאפשר את הרצח?
האם ניתן לזהות בעזרת החושים ואו הידע או הדעת משהו שהוא לא טיבעי?
אתמול סיפרה לי חברה שמורה אחת הראתה לילדים עט מבמבוק, ושאלה אותם
מה זה? - הילדים השיבו, עט. יצאה המורה עם התלמידים לרפת שבחווה, והגישה את העט לפרה והפרה אכלה את קנה הבמבוק. לילדים זו היתה עט ולפרה מזון.
את המשמעות לדברים אנחנו מעניקים.
את ההומופוביה אני הוא זה שרואה! מהצד של ההומו, לאימו וחבריו הוא מתנה משמיים.
את הרוצח אני הוא זה שרואה! - בקהילה שלו הוא בטח מגן התורה ואלוהים וכל מה שלא "טבעי".
מי שרואה את הרצח כרצח ואת ההומו כהומו זה אני! ולכן זה קיים בי גם אם זה לא ברצוני היה להיות כזה ככה הושפעתי במהלך הדרך, ולכן אני הוא הרוצח וגם ההומופוב וברגע שכל אחד יהיה מודע למחשבות שעולות בו וידע שהן רק מחשבות והוא לא זה שחושב אותן כי הרי הן חומר מיד שניה שנתקבל על ידי, אני לא זה שמתכנן אותן הן עולות מעצמן (האם אני יכול לבחור איזה מחשבות לחשוב? האם אני יודע מה תהיה המחשבה הבאה? אז למה אני חושב שהמחשבה שלי?)
ההבחנה הדקה הזו, שבה אני לא שונה מהמחשבה אז אני הוא הרוצח וההומופוב
ובו ברגע שאני רואה שזו מחשבה. אז אני לא המחשבה וההזדהות מתפוררת.
מה שאתה רואה ומזהה זה מה שאתה זה השיקוף שלך של המחשבות שעולות בך
אור המודעות לכך של כל אחד מאיתנו והבנת המכאניזם תמשוך את השטיח מתחת לרגליים של ההומופוביה והרצח.
וכאשר אני מחפש את הסיבה לרצח ולהומופוביה ולכל דבר אחר, וכאשר "אני" יוצא נגד הדתיים והרבנים או נגד ש"ס כדאי לדעת שאין באפשרות אדם לדעת את הסיבה לדבר מסויים כי את הרצח ביצע הרוצח בגלל סיבות שלו. אך ללא אוויר לנשימה, וללא החלל שמאפשר את תנועתו, וללא המציאות, הטבע והשמש. לא הייתה מתאפשרת הפעולה שלו וכך לגבי האי אהבה שלי להומואים וההפך. ומכאן שלא ניתן לדעת את הסיבה לדבר, וזו סיבה מספיק טובה כדי לא להפנות אצבע מאשימה אלא להפנות אותה אלי בחזרה לתוך עצמי, כדי שאור המודעות יעשה את העבודה.
כי הרי ברור לנו שאם "הידיעה " הזו תשכון בתוכינו לא יהיה מקום להומופוביה ורצח למלחמות ולסבל המטורף ששוטף אותנו.
ולדתיים בשפה שלהם
אם יש אלוהים אז הוא ברא גם את ההומואים וגם את אלו ששונאים את אלוהים וגם את החילונים וגם את הנוצרים והמוסלמים וכל דבר שהוא חיי צומח או דומם.
אם אתה חושב שאלוהים שיכול לעשות כל אלו צריך אותך כשליח כדי "לתקן" את הבריאה, אז כנראה שאינך מאמין באלוהים ואינך מבין את המושג אלוהים כל יכול.
וכמובן שגם דברים אלו מופנים אלי שהרי הם בתוכי והמשמעות להם עולה בי.
כי כמו שאני הומופוב אני גם אנטי דתי וגם זה מחשבה שנממצאת מיד שניה בתוכי
ומעוורת אותי לאמת.
האם מישהו פגע בך אי פעם?
מישהו אומר משהו, או עושה משהו. החושים קולטים, ומביאים את זה לפני המוח - המוח בודק ומחליט האם הנאמר או האירוע היה אמור להיות או לא. כל זאת בבדיקה מול העבר / החינוך שקיבלנו שהוטבע בנו. במידה וזה לא תואם, מתקבלת תחושה פיסית "רעה" בגוף, כאשר מתקבלת התחושה "הרעה", כדי להשתחרר מימנה אנו מנסים לשכוח את החוויה בעזרת התנפלות או האשמה או הוצאת קיטור על הצד השני וכך מתחילה "מלחמה" בגלל תחושה גופנית ריגישת שלא נחקרה ובגלל אי היכולת שלנו להשאר עם חוויה וההזדרזות שלנו להעבירה לתרגום מילולי כדי "לשלוט" בה.
1. ההחלטה עם להפגע או לא, היתה בחירה אישית שלנו. (גם אם בחירה מכאנית)
2. ללא התחושה הרעה לא היינו כלל מתייחסים לנאמר או לנעשה - כלומר אנו מאשימים אחר או ארוע בתחושה פנימית פיסית שלנו.
3. שאנחנו מנסים לחקור את התחושה ולנסות להסביר לעצמינו למה התחושה הזו רעה? - אין לנו תשובה. למעשה עולה בכלל השאלה למה אני מתווכח עם התחושות שעולות בי? האם אני יודע איך אני אמור להרגיש?
אז שהייתי צעיר חברה שלי בגדה בי הרגשתי "רע " עם זה
לאחר / שקלטתי עם החושים את האירוע, הוא הובא לפני המוח, והמוח שבחן את זה החליט ש"לי" לא עושים כזה דבר, וזה מייד לוווה בתחושה ריגשית" קשה" האמת שהשתחררתי מזה די מהר (שנתיים חחח). היום אני יודע שכל מה שהפריע לי זה התחושה שהרגשתי בגוף בעיקבות ההחלטה של המוח שלי להתייחס לאירוע הבחירה להיפגע היתה שלי!
למה אני צריך להיות מושפע ממשהו שמישהו אחר עושה?
האם אני באמת הייתי מושפע לולי חשתי את התחושה בגוף?
למה פחדתי לחוש את התחושה הזו?
אולי אם הייתי מתידד עם התחושה הזו אולי לא הייתי מתייחס בכלל לאירוע?
אולי מי שאשם בכך זה אני שאינני מסוגל לחוות חוויה ריגשית חושית, ומייד מנסה להפטר מימנה בשיום האירוע והעברותו מהמרכז הריגשי למרכז השיכלי?
לסיכום
היה אירוע, קליטה חושית, בחירה, חוויה, ובריחה מהחוויה ע"י מיסכנות או האשמה.
אי היכולת להתבונן בחוויה חושית ריגשית הוא המקור לסבל ולא האירוע שגרם לחוויה.
הקץ למלחמת הדתות! - פיתרון של אמת ואהבה.
יש ללמד בחוק בכל אחת ממדינות העולם את האמת הבאה:
אלוהים כאלוהים הוא כל יכול ולכן יכול להגן על עצמו!
כל אדם שמנסה להגן על כבוד האלוהים, או מנסה לדבר בשם האלוהים, אינו
מאמין, ואינו מבין מה זה אלוהים כי הוא לא סומך על אלוהים שיגן על עצמו או ידבר
בשם עצמו. ולכן הוא הופך עצמו...
לעובד אלילים.
מה שנכתב פה הוא אמת
אם אתה מרגיש כי זו אמת וחושב שזה עשוי להביא תועלת, אנא העבר זאת הלאה.
להתעורר לאמת
כדי להתעורר לאמת, יש לחקור את האקטואליות והממשות של המשפט
האמת לא משתמעת לשני פנים
מה אומר בפועל המשפט הזה? - כל מי ששומע אמת, אין לו אפשרות, לא יכולת, עוצמה והתעוזה, ואף אין לו הרצון הפשוט ביותר והקל ביותר לומר שזו אינה אמת!
אמת אינה מעוררת תגובה אלא היעלמות של ה"אני" כי היא בוערת בכולם ואין יכולת שיכלית להסביר מדוע, כולם מסכימים איתה. התשובה הברורה והפשוטה ביותר היא לשאלה "למה יש לאמת מכנה משותף כולל וטוטאלי בין בני האדם ?" היא - כי ככה.
אין קשר בין אמת למושג נכון. נכון לא נכון, אלו מושגים שקשורים בתחושות שמשתנות מעת לעת.. מה שנכון היום, יכול להשתנות מחר. כמו תחושות ורגשות ומחשבות.. דברים שנאמרים הם בהכרח אמת. למה? כי הם נאמרו., אך התוכן שלהם יכול היות נכון, או לא נכון ועלול לעורר ויכוח שזה נוגד את תכונת האמת שהיא אינה משתמעת לשני פנים.. כאשר עולה בך מחשבה ש - משהוא לא היה צריך להיאמר, אתה טועה?! כי הדברים נאמרו! וזו האמת. והיתה להם מטרה גם אם התוכן נחשב בעינך כנכון או לא נכון. בפשטות הדברים היו צריכים להאמר למה? כי הם נאמרו. תוכן הדברים שייך למדור של נכון ולא נכון. יחד עם זאת שורש הדברים באמת, הם מצביעים על אמת חלקית, כמו גל בים שאינו מעיד על הים, אך אינו נפרד מימנו. האמת זורחת מאליה " האמת לא משתמעת לשני פנים" כאשר דרך מסויימת מנסה לשכנע אותך ב - אמת, היא לא אמת כי לא היה צורך לשכנע אותך באמת. (ובכל זאת היא מצביעה על משהוא / שורשה מהאמת)
כאשר יש ספק אין ספק. כשאתה חושב על טעויות שעשית בחייך, האמת שאינה משתמעת לשני פנים יודעת שהדברים לא היו טעות כי הם נעשו! התוכן שלהם שייך למחלקת נכון לא נכון המחלקה השיכלית ש - אין לה קשר עם האמת (למעט נמקר שלה). כל הדברים שמסבירים אמת הם חשובים אמירתם אמת אך תוכנם אינו אמת כי האמת לא זקוקה שיסבירות אותה. לא ניתן ללמד אמת כי היא לא זקוקה לדוברים.
כאשר זורחת אמת ה"אני" נעלם ולו לרגע כי אין לו אנרגיה ואו סיבה ואו כוח יכולת או כל מילה אחרת מתאימה, כדי להיות נוכח ביחד עם האמת. כאשר יש אמת אין מקום לדבר נוסף כי היא שלימה.. וככה יש להמשיך לנסות לחיות את המשפט "האמת אינה משתמעת לשני פנים" החקירה מאירה ומעירה. לא ניתן להסביר שיכלית מה היא אהבה, יופי חמלה ואמת, כי באלו אין נוכחות של האני - וכאשר עולה השאלה "מי אני?" גם לא ניתן להסביר זאת עם המחלקה השיכלית, כי "אני" זה ביטוי של האמת. כל מילה נוספת שבאה אחרי אני
שייכת למחלקת נכון לא נכון, אך אני זה אמת, או ביטוי של אמת. לא ניתן להתכחש ל"אני"
גם לא ניתן להסביר אותו...
אז מה שנשאר זה לנסות לראות בחיי היום יום את הביטוי של המשפט:
האמת אינה משתמעת לשני פנים
050-3331-331