כאשר האדם לומד נושא מסויים, חשוב מאוד שיזרום איתו, ולא ייתקע על דברים חסרי חשיבות. כי כשהאדם נתקע בדברים סתמיים ייתכן והדבר נובע מהנחות יסוד שגויות שהאדם חושב שיש צורך להבין את הדברים עד הסוף כשלא צריך להבין אותם עד הסוף.
קיימים מצבים שהאדם מניח הנחת יסוד שגויה שהוא צריך להבין בדרך מסויימת ומקובע עליה וזאת במקום לחפש דרך אחרת לנסות להבין את הדברים וייתכן שקיימת הנחת יסוד שגויה נוספת הפוסלת את הדרך הנכונה ללא הבחנה מוקדמת.
טוב שהאדם יבדוק עם מורי דרך ויועצים את הדרך שבה הוא בוחר ללמוד וכמובן רק אנשים שהוא סומך עליהם.
אך, עליו לזכור שהוא זה שצריך בסופו של דבר להחליט וללכת לפי ההבנה של עצמו ע"י היצמדות אל האמת. ההחלטה בסופו של דבר תלויה בו איך לנהוג.
ואיך האדם יזרום עם הדברים ולא ייתקע? על האדם לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע. כי כאשר האדם לא בטוח באותה הבנה של אותו הרגע הוא בעצם חוסם את עצמו מלהמשיך הלאה, ולכן הוא נתקע עם הדברים.
ובעצם כל דבר שהאדם יעשה הוא טוב, כי הניסיון מלמד את האדם על הדברים טוב יותר. וכשהאדם מבין שכל דבר שהוא יעשה הוא טוב באותה מידה אז הוא זורם עם הדברים ולא נתקע עם הדברים. כי לזגזג לא פותר את הספק, אלא לעשות את הדברים ואז מהניסיון מבינים אם צודקים או טועים. לברוח זהו לא פתרון, לעשות דברים כדי להצליח זה הפתרון הנכון.
ובעצם כל פעם שהאדם מגיע למקום חדש, בעצם זה אתגר חדש עבורו. אתגר יכול להפוך או לסרט אימה או לחווית הרפתקאות מסוג שטרם נראה קודם לכן.
ואולי אני זוכר את התיאור הבא כי מורה מסויים אמר לי על זה שהאדם יורד במדרגות ואת המדרגה הראשונה הוא צועד ואת שאר המדרגות הוא לא רואה ומה שבעצם גורם לאדם בכל זאת להמשיך זאת האמונה שאולי הוא לא ייפול מהמדרגה שעליה הוא עומד ובכל זאת יעיז לעשות את הצעד הבא למרות שאולי ייפול ואולי לא יפול. אבל, הוא לוקח את הסיכון.
אז לקחתי את הרעיון הזה כמה צעדים קדימה. ואני אומר האדם פותח את הדלת, חושך, הוא לא רואה מדרגות ולא שום דבר. הוא אולי ייפול לתהום אדירה וגדולה, אבל שווה "ליפול" לתוך תהום כזו.
אני זוכר עוד בהיותי ילד קטן, שדמיינתי בעצם תהום גדולה שנופלים אליה, אבל בדרך רואים שהתהום אינה מפחידה ובעצם שם קיים עולם ומלואו. אז לפיכך אומר את הסיפור עד סופו.
האדם פותח את הדלת, ונופל לתוך חושך גדול וחוסר וודאות אבל, לפתע הוא רואה שהוא כל הזמן נוחת באופן כזה שלא מזיק לו, הוא מחליט שהוא מנסה לבדוק ואין לו היכן לאחוז, אז הוא ממשיך ליפול, ואז לפתע מקבל אומץ וקופץ בעצמו, ואז הוא אולי חווה כל מיני דברים מוזרים, אבל בפעמים הבאות, הוא כבר מגלה עולם מיוחד, עצים ונהר יפה ומים צלולים ונופים נהדרים שקצרה היריעה מלהכיל.
אז בהחלט שווה לגלות עולם כזה מרשים של ידע. וכאשר האדם נזכר בדברים הנפלאים הללו, ובידע הראשון שקיבל בחייו, זה שווה את הכל.
קיימים מצבים שהאדם מניח הנחת יסוד שגויה שהוא צריך להבין בדרך מסויימת ומקובע עליה וזאת במקום לחפש דרך אחרת לנסות להבין את הדברים וייתכן שקיימת הנחת יסוד שגויה נוספת הפוסלת את הדרך הנכונה ללא הבחנה מוקדמת.
טוב שהאדם יבדוק עם מורי דרך ויועצים את הדרך שבה הוא בוחר ללמוד וכמובן רק אנשים שהוא סומך עליהם.
אך, עליו לזכור שהוא זה שצריך בסופו של דבר להחליט וללכת לפי ההבנה של עצמו ע"י היצמדות אל האמת. ההחלטה בסופו של דבר תלויה בו איך לנהוג.
ואיך האדם יזרום עם הדברים ולא ייתקע? על האדם לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע. כי כאשר האדם לא בטוח באותה הבנה של אותו הרגע הוא בעצם חוסם את עצמו מלהמשיך הלאה, ולכן הוא נתקע עם הדברים.
ובעצם כל דבר שהאדם יעשה הוא טוב, כי הניסיון מלמד את האדם על הדברים טוב יותר. וכשהאדם מבין שכל דבר שהוא יעשה הוא טוב באותה מידה אז הוא זורם עם הדברים ולא נתקע עם הדברים. כי לזגזג לא פותר את הספק, אלא לעשות את הדברים ואז מהניסיון מבינים אם צודקים או טועים. לברוח זהו לא פתרון, לעשות דברים כדי להצליח זה הפתרון הנכון.
ובעצם כל פעם שהאדם מגיע למקום חדש, בעצם זה אתגר חדש עבורו. אתגר יכול להפוך או לסרט אימה או לחווית הרפתקאות מסוג שטרם נראה קודם לכן.
ואולי אני זוכר את התיאור הבא כי מורה מסויים אמר לי על זה שהאדם יורד במדרגות ואת המדרגה הראשונה הוא צועד ואת שאר המדרגות הוא לא רואה ומה שבעצם גורם לאדם בכל זאת להמשיך זאת האמונה שאולי הוא לא ייפול מהמדרגה שעליה הוא עומד ובכל זאת יעיז לעשות את הצעד הבא למרות שאולי ייפול ואולי לא יפול. אבל, הוא לוקח את הסיכון.
אז לקחתי את הרעיון הזה כמה צעדים קדימה. ואני אומר האדם פותח את הדלת, חושך, הוא לא רואה מדרגות ולא שום דבר. הוא אולי ייפול לתהום אדירה וגדולה, אבל שווה "ליפול" לתוך תהום כזו.
אני זוכר עוד בהיותי ילד קטן, שדמיינתי בעצם תהום גדולה שנופלים אליה, אבל בדרך רואים שהתהום אינה מפחידה ובעצם שם קיים עולם ומלואו. אז לפיכך אומר את הסיפור עד סופו.
האדם פותח את הדלת, ונופל לתוך חושך גדול וחוסר וודאות אבל, לפתע הוא רואה שהוא כל הזמן נוחת באופן כזה שלא מזיק לו, הוא מחליט שהוא מנסה לבדוק ואין לו היכן לאחוז, אז הוא ממשיך ליפול, ואז לפתע מקבל אומץ וקופץ בעצמו, ואז הוא אולי חווה כל מיני דברים מוזרים, אבל בפעמים הבאות, הוא כבר מגלה עולם מיוחד, עצים ונהר יפה ומים צלולים ונופים נהדרים שקצרה היריעה מלהכיל.
אז בהחלט שווה לגלות עולם כזה מרשים של ידע. וכאשר האדם נזכר בדברים הנפלאים הללו, ובידע הראשון שקיבל בחייו, זה שווה את הכל.
050-3331-331