נניח שהיו אומרים שיש מחשב שמסוגל לחשוב, מחשב שמסוגל להתעדכן כל חלקיק שנייה בנעשה, וכן, הוא מסוגל למצוא אינפורמציה בלי שתלחץ על כפתור וישר לפי המחשבה שלך. עכשיו תתעורר למציאות יש לך את זה.
מנסים לחדש כל הזמן גירסה חדשה לתוכנות שונות אבל, הגירסה הכי חשובה לא תמיד מעדכנים והיא של החשיבה של האדם. הדבר החשוב שהאדם יבדוק את החוקיות של המחשבה שלו ולחשוב: איך הדברים פועלים? וגם כאשר האדם מכיר איך הדברים פועלים בחוקיות המחשבה שלו אשר מקרינה על התנהגותו ואיך הטבעים שלו מתפקדים במציאות, למרות כל זאת, לעתים האדם בוחר להעלים עין ואז הוא נופל לבור שטמן לעצמו.
מדוע האדם מכשיל את עצמו? מדוע הדבר כך ולא אחרת?
ובכן, אחת הסיבות לדבר הוא חוסר ביטחון עצמי, כאשר האדם לא בטוח אם השיטה תעבוד חלק הוא בלא משים במקום לנסות לסדר את הדברים, הוא מנסה להכשיל את התהליך ולבדוק אם התהליך הזה יתקלקל. אבל מדוע האדם עושה זאת? מפני שהאדם הזה פוחד לאבד את המקסימום, הוא מתחיל לחשוש ואז הוא בוחן את האפשרות שהשיטה תיכשל והוא מכשיל אותה בלא משים.
הוא חושב שאם הוא יציב לשיטה מכשול השיטה אמורה לעמוד במכשול, אבל הדבר הזה אינו הגיוני. כי כאשר אדם הולך בחוץ עם עיניים עצומות כלומר קושר את עיניו במטפחת, הוא חשוף ליפול לדוגמה לתוך בור, והדבר מסוכן, אבל בדברים כ"כ פשוטים האדם נוהג בדיוק אותו הדבר.
האדם לא תמיד מתנהג הגיוני. למה הוא מתנהג כך ולא אחרת?
למה הוא מכשיל את עצמו בכוונה? לעתים הדבר יכול לקרות מכך שבגיל מסויים אמרו לו לעשות משהו והוא הרגיש שהוא חייב לבחור בין דבר שהוא אינו רוצה, לבין דבר שהוא יותר לא רוצה אותו. למרות שייתכן שהוא יכל לעשות אחרת רק לא ידע להעריך את המצב כראוי, למרות זאת, הוא ממשיך לבחור בדברים שהוא לא רוצה.
אבל למה הוא בוחר בדברים שהוא לא רוצה? למה הוא לא מתנהג אחרת? הוא מנסה להראות שהשיטה ש"בחרו" עבורו לא נכונה? אבל זוהי השיטה שלו!
נחזור אחורה בזמן, לגיל אחר, שבו נאמר לאדם לעשות דברים נגד רצונו, והוא ניסה להראות וייתכן באופן מגמתי שהשיטה שאמרו לו אינה נכונה, ולכן הוא החל להתנהג באופן מוזר, כי הוא בחר להיות בעמדת התבוסתן כי הוא ניסה ש"יעזבו אותו לנפשו" ומאז הוא נקלע לצרות אחרות מפחד לטפל בבעיה הוא הסתבך בפלונטר שהוא כל הזמן מנסה לברוח מהשיטה מתוך נאיביות, אבל כל הזמן קובע לעצמו הגבלות שאינן קיימות במציאות וכל המעשים שלו היו מוגבלים לתפישות שגויות.
ולאחר שהוא ניסה להפריך את השיטה הוא מנסה גם להפריך את השיטות שהוא מוצא ואפילו באופן מגמתי כלומר, מתוך רצון להפריך את השיטה בדרכים לא ישרות, אפילו שלא במודע. מה זאת אומרת, להפריך את השיטות שלו באופן מגמתי? זאת אומרת, כאשר האדם מנסה להוכיח שהשיטה לא עובדת אצלו שהוא עצמו אינו משתמש בה, שהשיטה לא עובדת כשלא משתמשים בה נכון.
נכון שהאושר הפנימי של האדם שהוא אינו חיצוני דהיינו, שאינו תלוי בדבר אי אפשר להכשיל בשיטה הזו, ולכן, כאשר האדם מאושר באופן פנימי הכל טוב לגביו, אבל נשאלת השאלה, איך האדם יכול לחזור למצב שהוא בוחר את מה שהוא רוצה? או למה הוא לא במצב שהוא בוחר עבור עצמו את מה שהוא רוצה?
הדבר יכול לבוא מחוסר שיקול דעת, מחוסר ראיית האלטרנטיבות, הוא לא מסתכל על כל האלטרנטיבות ולא משנה מה יהיו הסיבות. האדם נניח היה נאיבי אבל עכשיו הוא מנסה לחקור באופן מגמתי וזוהי גם נגזרת של הנאיביות עצמה. ולכן, זהו גם סוג של נאיביות ולכן, על האדם להסתכל על המציאות ולא להעלים עין ממנה.
נשאלת השאלה, למה האדם נאיבי? למה האדם מאמין לדברים שהם יסתדרו הפוך ממה שאמור להיות לפי תפיסת המציאות הידועה? מדוע האדם לא מתנהג הגיוני למרות שהתוצאות ידועות מראש הוא מתנהג כאילו הוא לא יודע מה יקרה כאשר הוא יעשה את מה שיעשה?
וייתכן שהאדם מחפש סיבה למה לא לעשות דברים מסויימים, ומצד אחר יש לו רצון הפוך לעשות את דברים, ומצד שלישי הוא בעבר פחד מכל מיני גורמים שהוא הרגיש קטן לידם והוא היה מראה עצמו כמוגבל שכלית מפני שפחד מהתגובה שלהם.
נשאלת השאלה, האם הוא מתנהג כך לפי הדפוסים הנ"ל גם כיום? האם הוא מתנהג היום בצורה לא הגיונית מהסיבות הנ"ל?
האם הדפוסים השתרשו בו?
סביר להניח שההתנהגות שלו גם כיום נשארה עם הדפוסים הקדומים פשוט לא נחקרה דיה כדי להפסיק את ההתניות המוגבלות הנ"ל, ואפשר לנסות לבדוק נושא זה לעומק יותר.
האדם מחפש סיבה למה לא לעשות דברים - יש סבירות כזו שכן, יש לו התנהגות כזו כי הוא מחפש חיים קלים הוא נגוע ברצונות אחרים. הוא מפחד לפספס רצונות אחרים.
האדם מחפש לעשות דברים - כדי להוכיח דברים לעצמו שהוא יכול, כדי שאחרים יראו וכו'.
האם האדם מראה שהוא לא מסוגל מפחד? יכול להיות. והאם אפשר להסביר התנהגות זו? כן, כאשר האדם מפחד שיכשילו אותו בדבר מה, הוא מפחד להיכשל במשהו למרות שאין מחסומים בשטח הוא מעדיף לקבל את העזרה מאחרים כי בעבר היה נאיבי יותר, ולא ידע איך להתמודד עם הדברים. ואז אנשים באו לו עם כל מיני רעיונות מכשילים שביודעין או שלא ביודעין והדבר הזה הכשיל אותו והוא נכשל מהם בגלל הנאיביות שלו.
מאז, אותו האדם מחפש שאנשים יעשו בשבילו כי הוא לא סומך על עצמו שיעמוד ביעדים.
ואפשר לתאר סיטואציה זו כסיטואציה שהוא נעמד בין 3 דעות שונות. פעם אחת, הוא מנסה לרצות את הדעה לנסות להתחמק ממעשים, פעם אחרת הוא מנסה לרצות את הדעה לעשות דברים, ופעם אחרת הוא מנסה לרצות את הדעה שאומרת שאינו מסוגל להתמודד ועליו לסגת.
קיימת מלחמה בין הדעות. מלחמה שאחד רוצה לנצח את השני. כמו 3 אנשים שרבים מי ביניהם ינצח.
ואפשר לעשות פשרה ביניהם. אפשר לנסות למצוא דעה אחת שמגשרת בין 3 הדעות המנוגדות. קודם כל, לא לעשות דברים שמאריכים את הפעולות יתר על המידה והארכה שלהם מבזבזת את האנרגיות לחינם למרות שהמשימה התבצעה, כי האדם רוצה להיות פנוי לדברים אחרים.
ואז לתת למשימה של להיות כמה שיותר מאושר עדיפויות ראשונה על פני המשימות האחרות, ולהתחיל במשימה הזו, ואין הכוונה חלילה לא לעשות שום דבר מלבד להיות מאושר. הכוונה היא דווקא שהאדם עושה את הכי טוב שלו בלהיות מאושר ולא מתפשר בעניין, אז גם בדברים החיצוניים הוא מצליח הכי טוב שהוא יכול.
ואז יש כאן את הדעה שאומרת שהאדם לא מסוגל לעשות משהו, אבל אפשר לשים אותה בפרופורציה נכונה למציאות, כלומר בשביל לקיים מטרה מסויימת אפשר להתפשר על הרצון להיות מסוגל למשהו חיצוני מנוגד למטרה שעלול להכשיל אותה. ואז הדעה הזו לא מסוגל הגיע לעמדת הפרופורציה שלה. כלומר, האדם מתפשר בדברים חיצוניים שישרתו מטרה חיצונית שלו כי הוא אוהב ללמוד ולעבוד בתחומים מסויימים ובכך הוא מתפשר. אבל, לעומת זאת על האושר אינו מתפשר עוד.
בעניין האושר הוא מרגיש הכי טוב שיש ולכן גם בחיצוניות עושה את הכי טוב שיש. אבל, האושר הפנימי שלו אינו תלוי בשום דבר חיצוני והאדם מקבל ואוהב את עצמו ללא תנאים. וכן, האדם אוהב ומקבל את המציאות ללא תנאים.
למה זה פועל? היות והאדם פועל על הדבר הכי חשוב כל שאר הדברים תלויים באושר של האדם, ולכן, כאשר האדם לא ייתפשר להשיג את הדבר האמיתי גם המטרות שיקבע לעצמו יהיו ברורות יותר, כי הדבר ימקד אותו איך לנהוג לפי האילוצים הקיימים להשיג את המטרות הללו ללא שום בעיות. והוא יכול לראות שלמרות האילוצים הוא משיג את המטרה.
ומדוע זה כך ולא אחרת? כי כאשר האדם לא מתפשר על הרצון הפנימי שלו אז ממילא הוא ממוקד ברצון הפנימי ולא עושה עניין מדברים חיצוניים הוא הולך ישר ולעניין לאיזו מטרה מסויימת ומבחינתו לא איכפת לו להתפשר על המטרה הזו.
לעומת זאת, אדם שמתביית על מטרות מסויימות אבל הוא תלוי בחיצוניות של הדברים המטרה שלו "נודדת" כי בין ברגע הוא יכול לרצות אחרת ואצלו אין פשרות על שום דבר חיצוני ולכן, הוא גם לא מנסה שום דבר עד הסוף, כי הוא מפחד שהוא יפספס את הדבר ההפוך. ולכן, הוא נודד ממטרה למטרה ולא משיג דברים משמעותיים. וגם אם השיג מטרה, הוא לא מרגיש שהיא הושגה כראוי כלומר, הוא לא מרגיש שהוא נתן את הכי טוב שלו בעניין. ואין מה לתמוה על כך, כי האדם נדד ממטרה למטרה. ואדם כזה, נתלה בדברים חיצוניים ושום דבר לא יספק אותו.
ולכן, כאשר האדם הולך בדרך שונה ממה שהוא הכיר עד כה, וקודם כל הולך ללא פשרות על האושר הפנימי שלו, ואז מוותר על האילוצים האחרים תמורת מטרות חיצוניות ויודע מה הוא רוצה ישר ולעניין והולך עם זה עד הסוף. אז יש דברים בדרך שהוא גם מוותר עליהם שהם סתם מאריכים לו את הדרך למטרה הזו. וכך הרצונות משיגים כל אחד את סיפוקו.
וכאשר האדם חי חיים נוחים יותר, הוא למעשה יודע להביא בין כל הדעות שלו דעה אחת מגשרת בין כולן.
ואפשר להתחיל כבר עכשיו להשתמש במחשב העל הזה שהוא המחשבה שיכולה להגיע רחוק מעל המצופה.
מנסים לחדש כל הזמן גירסה חדשה לתוכנות שונות אבל, הגירסה הכי חשובה לא תמיד מעדכנים והיא של החשיבה של האדם. הדבר החשוב שהאדם יבדוק את החוקיות של המחשבה שלו ולחשוב: איך הדברים פועלים? וגם כאשר האדם מכיר איך הדברים פועלים בחוקיות המחשבה שלו אשר מקרינה על התנהגותו ואיך הטבעים שלו מתפקדים במציאות, למרות כל זאת, לעתים האדם בוחר להעלים עין ואז הוא נופל לבור שטמן לעצמו.
מדוע האדם מכשיל את עצמו? מדוע הדבר כך ולא אחרת?
ובכן, אחת הסיבות לדבר הוא חוסר ביטחון עצמי, כאשר האדם לא בטוח אם השיטה תעבוד חלק הוא בלא משים במקום לנסות לסדר את הדברים, הוא מנסה להכשיל את התהליך ולבדוק אם התהליך הזה יתקלקל. אבל מדוע האדם עושה זאת? מפני שהאדם הזה פוחד לאבד את המקסימום, הוא מתחיל לחשוש ואז הוא בוחן את האפשרות שהשיטה תיכשל והוא מכשיל אותה בלא משים.
הוא חושב שאם הוא יציב לשיטה מכשול השיטה אמורה לעמוד במכשול, אבל הדבר הזה אינו הגיוני. כי כאשר אדם הולך בחוץ עם עיניים עצומות כלומר קושר את עיניו במטפחת, הוא חשוף ליפול לדוגמה לתוך בור, והדבר מסוכן, אבל בדברים כ"כ פשוטים האדם נוהג בדיוק אותו הדבר.
האדם לא תמיד מתנהג הגיוני. למה הוא מתנהג כך ולא אחרת?
למה הוא מכשיל את עצמו בכוונה? לעתים הדבר יכול לקרות מכך שבגיל מסויים אמרו לו לעשות משהו והוא הרגיש שהוא חייב לבחור בין דבר שהוא אינו רוצה, לבין דבר שהוא יותר לא רוצה אותו. למרות שייתכן שהוא יכל לעשות אחרת רק לא ידע להעריך את המצב כראוי, למרות זאת, הוא ממשיך לבחור בדברים שהוא לא רוצה.
אבל למה הוא בוחר בדברים שהוא לא רוצה? למה הוא לא מתנהג אחרת? הוא מנסה להראות שהשיטה ש"בחרו" עבורו לא נכונה? אבל זוהי השיטה שלו!
נחזור אחורה בזמן, לגיל אחר, שבו נאמר לאדם לעשות דברים נגד רצונו, והוא ניסה להראות וייתכן באופן מגמתי שהשיטה שאמרו לו אינה נכונה, ולכן הוא החל להתנהג באופן מוזר, כי הוא בחר להיות בעמדת התבוסתן כי הוא ניסה ש"יעזבו אותו לנפשו" ומאז הוא נקלע לצרות אחרות מפחד לטפל בבעיה הוא הסתבך בפלונטר שהוא כל הזמן מנסה לברוח מהשיטה מתוך נאיביות, אבל כל הזמן קובע לעצמו הגבלות שאינן קיימות במציאות וכל המעשים שלו היו מוגבלים לתפישות שגויות.
ולאחר שהוא ניסה להפריך את השיטה הוא מנסה גם להפריך את השיטות שהוא מוצא ואפילו באופן מגמתי כלומר, מתוך רצון להפריך את השיטה בדרכים לא ישרות, אפילו שלא במודע. מה זאת אומרת, להפריך את השיטות שלו באופן מגמתי? זאת אומרת, כאשר האדם מנסה להוכיח שהשיטה לא עובדת אצלו שהוא עצמו אינו משתמש בה, שהשיטה לא עובדת כשלא משתמשים בה נכון.
נכון שהאושר הפנימי של האדם שהוא אינו חיצוני דהיינו, שאינו תלוי בדבר אי אפשר להכשיל בשיטה הזו, ולכן, כאשר האדם מאושר באופן פנימי הכל טוב לגביו, אבל נשאלת השאלה, איך האדם יכול לחזור למצב שהוא בוחר את מה שהוא רוצה? או למה הוא לא במצב שהוא בוחר עבור עצמו את מה שהוא רוצה?
הדבר יכול לבוא מחוסר שיקול דעת, מחוסר ראיית האלטרנטיבות, הוא לא מסתכל על כל האלטרנטיבות ולא משנה מה יהיו הסיבות. האדם נניח היה נאיבי אבל עכשיו הוא מנסה לחקור באופן מגמתי וזוהי גם נגזרת של הנאיביות עצמה. ולכן, זהו גם סוג של נאיביות ולכן, על האדם להסתכל על המציאות ולא להעלים עין ממנה.
נשאלת השאלה, למה האדם נאיבי? למה האדם מאמין לדברים שהם יסתדרו הפוך ממה שאמור להיות לפי תפיסת המציאות הידועה? מדוע האדם לא מתנהג הגיוני למרות שהתוצאות ידועות מראש הוא מתנהג כאילו הוא לא יודע מה יקרה כאשר הוא יעשה את מה שיעשה?
וייתכן שהאדם מחפש סיבה למה לא לעשות דברים מסויימים, ומצד אחר יש לו רצון הפוך לעשות את דברים, ומצד שלישי הוא בעבר פחד מכל מיני גורמים שהוא הרגיש קטן לידם והוא היה מראה עצמו כמוגבל שכלית מפני שפחד מהתגובה שלהם.
נשאלת השאלה, האם הוא מתנהג כך לפי הדפוסים הנ"ל גם כיום? האם הוא מתנהג היום בצורה לא הגיונית מהסיבות הנ"ל?
האם הדפוסים השתרשו בו?
סביר להניח שההתנהגות שלו גם כיום נשארה עם הדפוסים הקדומים פשוט לא נחקרה דיה כדי להפסיק את ההתניות המוגבלות הנ"ל, ואפשר לנסות לבדוק נושא זה לעומק יותר.
האדם מחפש סיבה למה לא לעשות דברים - יש סבירות כזו שכן, יש לו התנהגות כזו כי הוא מחפש חיים קלים הוא נגוע ברצונות אחרים. הוא מפחד לפספס רצונות אחרים.
האדם מחפש לעשות דברים - כדי להוכיח דברים לעצמו שהוא יכול, כדי שאחרים יראו וכו'.
האם האדם מראה שהוא לא מסוגל מפחד? יכול להיות. והאם אפשר להסביר התנהגות זו? כן, כאשר האדם מפחד שיכשילו אותו בדבר מה, הוא מפחד להיכשל במשהו למרות שאין מחסומים בשטח הוא מעדיף לקבל את העזרה מאחרים כי בעבר היה נאיבי יותר, ולא ידע איך להתמודד עם הדברים. ואז אנשים באו לו עם כל מיני רעיונות מכשילים שביודעין או שלא ביודעין והדבר הזה הכשיל אותו והוא נכשל מהם בגלל הנאיביות שלו.
מאז, אותו האדם מחפש שאנשים יעשו בשבילו כי הוא לא סומך על עצמו שיעמוד ביעדים.
ואפשר לתאר סיטואציה זו כסיטואציה שהוא נעמד בין 3 דעות שונות. פעם אחת, הוא מנסה לרצות את הדעה לנסות להתחמק ממעשים, פעם אחרת הוא מנסה לרצות את הדעה לעשות דברים, ופעם אחרת הוא מנסה לרצות את הדעה שאומרת שאינו מסוגל להתמודד ועליו לסגת.
קיימת מלחמה בין הדעות. מלחמה שאחד רוצה לנצח את השני. כמו 3 אנשים שרבים מי ביניהם ינצח.
ואפשר לעשות פשרה ביניהם. אפשר לנסות למצוא דעה אחת שמגשרת בין 3 הדעות המנוגדות. קודם כל, לא לעשות דברים שמאריכים את הפעולות יתר על המידה והארכה שלהם מבזבזת את האנרגיות לחינם למרות שהמשימה התבצעה, כי האדם רוצה להיות פנוי לדברים אחרים.
ואז לתת למשימה של להיות כמה שיותר מאושר עדיפויות ראשונה על פני המשימות האחרות, ולהתחיל במשימה הזו, ואין הכוונה חלילה לא לעשות שום דבר מלבד להיות מאושר. הכוונה היא דווקא שהאדם עושה את הכי טוב שלו בלהיות מאושר ולא מתפשר בעניין, אז גם בדברים החיצוניים הוא מצליח הכי טוב שהוא יכול.
ואז יש כאן את הדעה שאומרת שהאדם לא מסוגל לעשות משהו, אבל אפשר לשים אותה בפרופורציה נכונה למציאות, כלומר בשביל לקיים מטרה מסויימת אפשר להתפשר על הרצון להיות מסוגל למשהו חיצוני מנוגד למטרה שעלול להכשיל אותה. ואז הדעה הזו לא מסוגל הגיע לעמדת הפרופורציה שלה. כלומר, האדם מתפשר בדברים חיצוניים שישרתו מטרה חיצונית שלו כי הוא אוהב ללמוד ולעבוד בתחומים מסויימים ובכך הוא מתפשר. אבל, לעומת זאת על האושר אינו מתפשר עוד.
בעניין האושר הוא מרגיש הכי טוב שיש ולכן גם בחיצוניות עושה את הכי טוב שיש. אבל, האושר הפנימי שלו אינו תלוי בשום דבר חיצוני והאדם מקבל ואוהב את עצמו ללא תנאים. וכן, האדם אוהב ומקבל את המציאות ללא תנאים.
למה זה פועל? היות והאדם פועל על הדבר הכי חשוב כל שאר הדברים תלויים באושר של האדם, ולכן, כאשר האדם לא ייתפשר להשיג את הדבר האמיתי גם המטרות שיקבע לעצמו יהיו ברורות יותר, כי הדבר ימקד אותו איך לנהוג לפי האילוצים הקיימים להשיג את המטרות הללו ללא שום בעיות. והוא יכול לראות שלמרות האילוצים הוא משיג את המטרה.
ומדוע זה כך ולא אחרת? כי כאשר האדם לא מתפשר על הרצון הפנימי שלו אז ממילא הוא ממוקד ברצון הפנימי ולא עושה עניין מדברים חיצוניים הוא הולך ישר ולעניין לאיזו מטרה מסויימת ומבחינתו לא איכפת לו להתפשר על המטרה הזו.
לעומת זאת, אדם שמתביית על מטרות מסויימות אבל הוא תלוי בחיצוניות של הדברים המטרה שלו "נודדת" כי בין ברגע הוא יכול לרצות אחרת ואצלו אין פשרות על שום דבר חיצוני ולכן, הוא גם לא מנסה שום דבר עד הסוף, כי הוא מפחד שהוא יפספס את הדבר ההפוך. ולכן, הוא נודד ממטרה למטרה ולא משיג דברים משמעותיים. וגם אם השיג מטרה, הוא לא מרגיש שהיא הושגה כראוי כלומר, הוא לא מרגיש שהוא נתן את הכי טוב שלו בעניין. ואין מה לתמוה על כך, כי האדם נדד ממטרה למטרה. ואדם כזה, נתלה בדברים חיצוניים ושום דבר לא יספק אותו.
ולכן, כאשר האדם הולך בדרך שונה ממה שהוא הכיר עד כה, וקודם כל הולך ללא פשרות על האושר הפנימי שלו, ואז מוותר על האילוצים האחרים תמורת מטרות חיצוניות ויודע מה הוא רוצה ישר ולעניין והולך עם זה עד הסוף. אז יש דברים בדרך שהוא גם מוותר עליהם שהם סתם מאריכים לו את הדרך למטרה הזו. וכך הרצונות משיגים כל אחד את סיפוקו.
וכאשר האדם חי חיים נוחים יותר, הוא למעשה יודע להביא בין כל הדעות שלו דעה אחת מגשרת בין כולן.
ואפשר להתחיל כבר עכשיו להשתמש במחשב העל הזה שהוא המחשבה שיכולה להגיע רחוק מעל המצופה.
050-3331-331