ברגע שהאדם מחליט לבנות את עולמו הפנימי, הדבר החשוב הוא שהאדם יאהב את עצמו ללא תנאים ואת המציאות הקיימת ללא תנאים. ואז הוא יכול לבנות באופן עצמאי את עולמו הפנימי. קודם מתחילים בפנימיות, ואז החיצוניות מסתדרת, האדם יודע לקמבן כמו שצריך לטובה, ויודע לעשות דברים במקום הנכון ובזמן הנכון.

הוא אח"כ מכיר את היכולות הפנימיות שלו, ויודע שיש לו כוחות אדירים לעשות כל מה שהוא צריך בעבורו ואין מה לחשוש מהחיצוניות שלפעמים לא מצליח, אז האדם ממשיך עד שמצליח. כך עשה הממציא תומס אלווה אדיסון שהוא עבורי מהווה מודל להצלחה. הוא ניסה אלפי פעמים עד שגילה את החשמל.

והאדם יכול לבחור מטרות ולהיתלות על המטרות מבחינה חיצונית לדמיין שהוא משיג אותן ולהיות מאושר בלי שום קשר לזה. זה לא סותר האדם יכול להיות מאושר, וגם להגיד לעצמו בו זמנית שמבחינה חיצונית גם במקרה הכי גרוע הוא לא יצליח, וישלים עם זה, אבל זה רק כדי לשחרר מתח. אבל בפנים בתוכו הוא ידע שהוא יכול לעשות את כל מה שצריך, והוא יכול להשיג את המטרה שלו, והוא ינסה עד שיצליח וגם אם לא מצליח לפעמים הדבר לא יקלקל את ההערכה העצמית שלו. והאדם ימשיך עד שיצליח. וישמח במה שיש, וידע שיש בידו את הכוח לשנות דברים בחייו.

והאדם יכול להיתלות במשהו מבחינה חיצונית אבל, האדם הזה יכול להיות מרוצה מעצמו בלי קשר לשום דבר בו זמנית. והוא יכול להיתלות בדבר חיצונית אבל לא להיקשר אליו יתר על המידה. והוא יכול לנסות ולדמיין איך הוא יצליח להשיג את המטרה. אבל, הוא לא מגביל את עצמו לכל היותר אצליח את המטרה, אלא הוא אומר לפחות את זה ואם אצליח יותר אז מה טוב. אבל, אני מאושר עם עצמי איך שאני בפנימיות וכל הרצון להצליח הוא קיים, ואני רוצה להביא לעצמי יעדים שאוכל לעמוד בהם בגלל האתגר, ובגלל המשחק. ואני עושה דברים כדי למלא את חיי במשמעות אמיתית ומבחינה פנימית אני בסדר מכל הבחינות כפי שאני. מבחינה חיצונית אני משפר דברים, אבל כדי לתת משמעות לדברים בעולם הזה, וליצור מהחומר גלם הזה יצירה שלי.

ואז האדם שמח על ההזדמנות שניתנה לו להעניק משמעות לדברים דרך הכוח הפנימי שלו.