כולנו מכירים את התחושה של "אתה מוכר לי מאיפשהו". זוהי תופעה המתרחשת באופן די תדיר, לרובנו ככולנו. בדרך - כלל התחושה היא הדדית: אני מרגיש שאני מכיר אדם מסוים, ואותו אדם מרגיש אותו הדבר כלפיי. אבל שנינו לא מסוגלים להתחקות אחר המקום והזמן בו הכרנו.

אלו מאתנו, בעלי הפתיחות אל הרוח, יודעים שלתופעה הזו, המכונה דגא - וו, (בצרפתית "כבר הייתי"), סיבות קארמתיות, שמקורן בגלגולים קודמים: מרב הסיכויים שאת אותו אדם מוכר פגשנו בגלגול קודם, שם שיחק תפקיד בחיינו. כשאנו פוגשים אותו בחיי ההווה משהו בנו, עמוק ולא מודע, מזהה את אותה אנרגיה שהכרנו. ככל שאנחנו מתפתחים יותר מבחינה רוחנית, כך מתחילה להתלוות לאותה תחושה גם הידיעה של מי היה אותו אדם עבורי, מתי והיכן.

כך, למשל, מספרת אחת מתלמידותיי - שהכירה את בעלה (וזה לא מקרה יחיד מסוגו) : בארוע משפחתי בו ראתה אותו לראשונה, מצאה את עצמה אומרת - "זה היה בעלי, והוא יהיה בעלי שוב". וכך היה. כיום, כאשר יש לה את הידע לשחזר גלגולים קודמים, היא כבר יודעת שבאותו גלגול בו היה בעלה נהגה בו בחוסר הגינות. בגלגול זה נפגשה איתו כדי לפצות אותו על כך ולעשות תיקון קארמתי בעצמה.

אנשים בעלי מודעות רוחנית, אפילו גבוהה, נוטים לחשוב, לרב בטעות, שאדם כזה, שמסעיר את רגשותינו ומחבר אותנו לזיכרונות עתיקים (בין אם מודעים ובין אם לא) חייב להיות הנשמה התאומה שלנו. בהמשך מאמר זה אביא את תפיסתי שלי לגבי מהות הנשמה התאומה. במקביל - אנסה לתת הסבר לאותם מקרים, שלטעמי - אינם מפגש עם הנשמה התאומה*.

---

* הדברים שאביא מבוססים על נסיוני האישי כמטפל, חוקר ומורה. אבל כמובן שישנן תפיסות שונות.

הדיון על מהן נשמות תאומות מתחיל משאלה אחרת שאני נשאל לעתים קרובות, בעיקר על - ידי "ספקנים": "מה ההסבר הרוחני לכך שבני - אדם מתרבים כל הזמן? מאין נוצרות נשמות חדשות? " למרות שלשאלה זו יכולות להיות כמה תשובות, בהתאם לתאוריה בה אדם דוגל, הדעה בה אני מחזיק היא שנשמות מתרבות ע"י התחלקות.

ידוע לנו שישנה הקבלה בין חוקי הפיזיקה וחוקי המטאפיזיקה, בין החומר והרוח, היות והחומר הינו הביטוי המוחשי למארג הקוסמי, שהוא רוחני במהותו. וכפי שכל דבר חי ברובד הפיסי מתרבה ע"י חלוקת תאים (החל מהתרבות אמבות וכלה בתהליך הגדילה שלנו) כך גם נשמות מתרבות ע"י התחלקות לשניים. נשמות מתחלקות לשתי נשמות זהות לחלוטין, בעלות מטען קארמתי זהה. כל נשמה כזו תתגלגל לתוך גוף של אדם שונה. שני האנשים הנושאים את הנשמות הזהות הללו, אם יעברו שחזור גלגולים תחת הפנוזה או הרפיה עמוקה, ישחזרו בדיוק את אותם גלגולים. אלו הן נשמות תאומות!

נשמות תאומות באות לעולם הפיסי על מנת לממש שעור זהה. מדוע, עלינו להתחלק לשניים כדי לעשות את אותו שעור?! כיוון שישנם שעורים מורכבים במיוחד, שעורים שכדי לממש אותם דרושה פרספקטיבה, דרוש כר התנסויות רחב שאדם אחד לא יוכל לחוות לבדו. עליו "להתחלק לשניים" כדי לחוות את אותו שעור. שעורים מסוג זה לרב מצריכים התבוננות על נושא מסוים וחוויה שלו - משתי נקודות ראות שונות, לרב אפילו מנוגדות.

וכאן המקום לדוגמאות: באחת מסדנאות התקשור ספרה אחת המשתתפות, שמאז ומתמיד עסקה בתקשורת בין - אישית: היא למדה לשון ותקשורת, ועוסקת בהוראה של תחומים אלה. בגלגול קודם, כך גילתה, סבלה מאי - הבנות תמידיות עם הסובבים אותה, מה שמסביר לה את תחומי התעניינותה כיום. במדיטציה שערכנו למפגש עם הנשמה התאומה - היא גילתה שהנשמה התאומה שלה הוא גבר אילם, בערך בן גילה, שחי בקנדה. גם הוא מתמודד עם נושא התקשורת אלה שעושה זאת מכוון שונה לחלוטין.

משתתפת אחרת, הנושאת איתה מטען קארמתי קשה של הריגת אדם אחר בגלגול קודם, עוסקת בחיים האלה בהילינג ובשיטות אחרות של רפואה משלימה. היא מוצאת שהנשמה התאומה שלה היא רופאה קונוונציונלית שחיה בגרמניה.

ומקרה הפוך - ביולוג, המתמחה בחקר צמחי - מרפא, מגלה שנשמתו התאומה היא שאמאן אינדיאני העוסק ברפואת צמחים. הנשמה התאומה, המכונה גם "התאום הקוסמי", או "המשלים האנרגטי", עושה את אותו שעור מרכזי שאנו עושים, אלא שנקודת המבט ממנה עושה הנשמה התאומה את אותו שעור היא שונה.

נשמה הופכת לזוג נשמות תאומות בשלב ה"בארדו" (המונח הטיבטי העתיק לרובד הרוחני, לשלב בו נמצאת הנשמה בין גלגולים). אבל לא בכל פעם שמצויה הנשמה בין גלגולים היא מתחלקת. התחלקות כזו מתרחשת רק כאשר מתמודדת הנשמה עם שעור מורכב במיוחד, הדורש ממנה "התמודדות בשתי חזיתות" כדי לעשותו כהלכה.

וכאן המקום להוסיף ולהבהיר שהתרבות הנשמות אינה פונקציה של צורך לאכלס עוד גופים פיסיים, היות ובני - אדם מתרבים. ההפך הוא הנכון: נשמות מתחלקות כאשר נוצר הצורך הרוחני בכך, ובהתאם לזה נוצרים התנאים והצורך הפיסי של בני - האדם להתרבות. כדי להבהיר זאת - אשווה את הגוף הפיסי לכלי - רכב ואת הנשמה לנהג באותו כלי - רכב. והרי ברור לכולנו שמייצרים מספר כלי - רכב כמספר הנהגים, ולא נהגים כמספר כלי - הרכב.

נשמות לא ממשיכות ומתפצלות עד אשר מימשו את השעור לשמו התפצלו, אשר מומש השעור - כל נשמה "חופשיה לדרכה", ובבוא הצורך תתפצל שוב לשתי נשמות תאומות, וכך הלאה.

המפגש במראת הקסמים

לשם מה לנו להכיר או לדעת מי הנשמה התאומה שלנו? ישנן שתי סיבות משמעותיות לכך - הראשונה היא ההשפעה ההדדית הקיימת ביננו. השניה היא הדחף לחזור ולהתאחד.

מצבה של הנשמה התאומה שלנו משפיע עלינו: אם היא עושה משהו הגורם לנסיגה בהתפתחותה הקארמתית - סביר להניח שגם אנחנו נחוש בכך. לעומת זאת גם כל התקדמות שהיא עושה במימוש השעור המשותף שלנו יורגש על ידינו. אם, למשל, למד התאום הקוסמי שלנו הילינג - יתכן שנגלה שיש לנו היכולת לרפא "באופן טבעי". אם למד ספרדית - נרגיש שאנו מבינים את השפה למרות שלא למדנו אותה (ואם נלמד אותה - יהיה לנו קל במיוחד לעשות זאת).

אם, לעומת זאת, פגע התאום הקוסמי שלנו באדם אחר, יתכן שנחוש רגשי - אשמה לא מוסברים. מכרה שלי מספרת שלאחרונה חשה תחושות של שכול, אבל כבד שאין לו כל הסבר, היות ואיש בחייה לא נפטר. ממדיטציה גלתה שהנשמה התאומה שלה התאלמנה...

מכאן נובע - שאם נוכל לעזור לנשמה התאומה שלנו בתהליך שהיא עוברת, בעשיית השעורים שלה, נפיק מכך גם אנחנו. באחת המדיטציות אני מנחה את תלמידי להפגש על חוף ים רומנטי עם הנשמה התאומה שלהם בתוך סלע מקריסטל, ולהעביר אליה הרבה אור ואהבה, כדי לקדם את השעור המשותף שלהם בגלגול הנוכחי.

הסיבה הנוספת לצורך להפגש עם הנשמה התאומה הוא הדחף להתאחד. אישה שחוותה מספרת על המפגש הראשון שלה עם הנשמה התאומה, במהלך תהליך מודרך שערכתי, (בו מתבוננים אל תוך מראה, ובאמצעות טכניקה מיוחדת רואים מיהי הנשמה התאומה) : מאז ומעולם שאפה להגיע למקסיקו, לא הבינה מדוע, אבל חשה דחף. בסופו של דבר הגיעה למקסיקו וטיילה בה. כאשר עמדה לחזור, משהו בה מיאן לעזוב, הוא "נתלתה" על כבש המטוס וסירבה להפרד ממקסיקו. דמעות מילאו את עיניה כאשר הוכנסה למטוס, כמעט בכוח. במראה - ראתה לפתע את הנשמה התאומה שלה, כאישה העוסקת ברפואה עממית, במקסיקו. בו במקום הבינה את הדחף החזק שלה להגיע למקסיקו, ואת תחושת ההחמצה שחשה כשנדרשה לעזוב את מקסיקו לפני שנפגשו.

מישהי אחרת מספרת על האחוד עם הנשמה התאומה כ"ריקוד קוסמי של עונג והתעלות, תחושה שמצאת את החלק השני של עצמך". אפלטון עצמו התייחס לצורך התמידי הזה של הנשמות להתאחד באמרו "זו אחר זו לנצח ינדדו".

מעט מאוד מקרים הובאו לידיעתי, בהם אנשים זיהו את המשלים האנרגטי שלהם כאדם שהם מכירים (אם כי גם תופעה זו קיימת). לרב הנשמה התאומה אינה מוכרת לנו - היא יכולה להיות אדם בן המין האחר, צבע עור שונה, אדם שחי במדינה שונה לחלוטין, שנסיבות חייו מנוגדות (ולא סתם) לאלו שלנו. נתקלתי אף במצבים בהם נשמה התאומה היתה חוצן. תלמידה שלי זיהתה במראה שלה ישות חוצנית ששירטטה לה את מערכת הכוכבים שבה היא מתגוררת כעת...

ואולי כאן המקום לציין - שלא בכל גלגול אנו אכן נפגוש את הנשמה התאומה שלנו. לרב, עם זאת, אנו נפגשים בין הגלגולים, ב"בארדו".

ישנם מקרים בהם הנשמה התאומה שלנו מצויה כעת "בבארדו", כלומר בעוד אנו ברובד הפיסי היא נמצאת ברובד הרוחני. במקרים אלה היא משמשת לרב כ"מדריך רוחני" שלנו: בשחזור גלגול שערכתי לאחרונה - ספרה המטופלת (שלא ידעה דבר על נשמות תאומות) שהמדריכה שלה "מזכירה לה את עצמה". שהיא מלווה אותה ברובד האסטראלי ועוזרת לה לעשות את השעור המשותף לשתיהן.

בני - דודים רוחניים

מכל הנאמר עד כה נובע שתחושת חיבור לאדם שפגשת לראשונה אינה מעידה בהכרח על עובדת היותכם נשמות תאומות. כיצד, אם כן, ניתן להסביר תחושות כאלה?

לצורך כך יש לפתח מעט את ההסבר הראשוני שהוצג בעניין התחלקות של נשמות: לאחר שנוצרו 2 נשמות מתוך נשמה מקורית אחת, ומימשו את השעור שלהן, הן ימשיכו להתחלק. אם נכנה נשמה תאומה אחת א' ואת השניה ב', הרי שבשלב מסוים א' תתחלק לשתי נשמות תאומות - אותן נכנה א'1 ו - א'2. גם ב' תתחלק באותו אופן ל - ב'1 ו - ב'2. מה, אם כן, היחס בין א'1 ל - ב'1 למשל? היחס ביניהם הוא של "בני - דודים רוחניים". כלומר הרטט האנרגטי שלהם דומה (היות ונוצרו במקור מאותה נשמה) אבל לא זהה (היות ודרגת הקרבה ביניהם אינה של נשמות תאומות, כי אם של התפצלויות של הנשמות התאומות לאחר שנפרדו).

אם נשמות אלה יתגלגלו לגופם של 2 אנשים, שיפגשו, הם בהחלט ירגישו קשר של קרבה עזה. תחושת הקרבה תלך ותפחת ככל שימשיכו אותן נשמות להתפצל שוב ושוב, ובהדרגה

הרטט של כל אחת מהנשמות הנוצרות ילך ויתרחק מהרטט המקורי של הנשמה הראשונה ממנה התחילה ההתפצלות.

את כל הנשמות הנוצרות, עם הזמן, מנשמה מקורית אחת, אני מכנה "קרובי - רוח", נשמות אלה, נוטות להפגש שוב ושוב בגלגולים השונים.

רב האנשים עימם אנו באים במגעי יומיומי - במשפחה, בעבודה, בחברה - הן "קרובי - רוח" מדרגות קרבה שונות. זה לא נשמע לגמרי תמוה שאנו נפגשים עם אותן נשמות בכל גלגול, שכן - אם פגעתי באדם בגלגול קודם שלי מירב הסיכויים שאפגש איתו שוב בגלגול הנוכחי כדי לתקן את העוול. אך הדינמיקה הבינאישית שתווצר בגלגול הנוכחי - תיצור מצבים שידרשו אולי תיקון בגלגול הבא, וכך נמשיך ונפגש. היחסים יכולים להשתנות - מי שהיה בגלגול קודם בני יכול להיות בגלגול הנוכחי אחותי, למשל. אך עצם הקשר והמפגש החוזר מאפיין את דרכה של הקארמה.

בסדנאות שלי אני מוצא שוב ושוב עד כמה ששום מפגש אנושי אינו מקרי. סדנאות הן מקום בו קבוצת אנשים נפגשת לכאורה "במקרה". כשהסדנאות הן בעלות אופי רוחני, המודעות לסיבת המפגש גבוהה יותר. למשל - בסדנא אחת השתתפו שתי נשים שמהרגע שראו זו את זו לראשונה חשו איבה הדדית: שתי נשים נעימות, שהסתדרו יפה עם כולם למעט זו עם זו, למרות שזו הפעם הראשונה שנפגשו בגלגול הנוכחי.

בררנו במהלך הסדנא את הסיבה לשמה נפגשנו, באמצעות תהליך מדיטטיבי. 2 הנשים הופתעו לגלות שבגלגול קודם היו נשואות לאותו שייח': אחת היתה האשה הבכירה והשניה האשה הצעירה והאהובה...

את ההחלטות לגבי מי האנשים שנכיר ובאיזו צורה הם ישפיעו על חיינו - אנו עושים עוד לפני הלידה, בשלב ה"בארדו", זה השלב בו נערכים לקראת הגלגול הבא, בוחרים את התפאורה, את התסריט, וגם את הבמאי. הבמאי, במקרה זה, הוא המדריך הרוחני, שתפקידו לדאוג שנממש את התסריט (השעור שבחרנו) על רקע התפאורה שערכנו (נסיבות החיים שאליהם נולדנו).

בדרך - כלל גם המדריך הרוחני שלנו הוא קרוב - רוח ששיחק תפקיד משמעותי בגלגולים קודמים שלנו, וכנראה גם בגלגולים עתידיים.

העובדה שרב האנשים המקיפים אותנו גם בגלגול הנוכחי הם "קרובי רוח" שלנו לא אומרת בהכרח שהם גם "ייטיבו" אתנו בחיים הנוכחיים. כל קרובי הרוח שלנו מטרתם לעזור לנו להתפתח. לצורך כך קבענו איתם הסכמים לפני שנולדנו בגלגול זה: עם חלק מהם ההסכם היה ש"ייטיבו" עימנו ועם חלק ההסכם היה ש"ירעו" עימנו מנקודת המבט הארצית שלנו. למעשה קרובי הרוח הקרובים לנו ביותר, אפילו בדרגת "הנשמה התאומה" שלנו, הם אלה שמלמדים אותנו לרוב את השעורים הקשים ביותר. שהרי מי יסכים להיות "הרע" אם לא האנשים הקרובים לנו ביותר?! אותן נשמות שאוהבות אותנו הכי הרבה, ושכדי לעזור באמת להתפתחותנו מוכנות לעשות עבורנו הכל, אפילו להיות רעים...

תובנה זו יכולה וצריכה לשפוך אור חדש על מערכות היחסים הקשות והכאובות ביותר בחיינו: להבהיר לנו שאותם אנשים שאנו מרגישים שיש לנו את כל הסיבות לשנוא, הם בעצם הנשמות הקרובות לנו ביותר, אותן נשמות שהסכימו ללמדנו את השעורים הקשים ביותר, למען התפתחותנו הרוחנית. ולכן בדיוק - יש לנו את כל הסיבות לאהוב אותם!