יש אנשים שטוענים שהרצון שלהם לא מחויב, והם נותנים דוגמה שהיום הם רוצים בחורה \ עבודה שעד לפני כמה שבועות הם לא רצו, אז כיצד באמת ייתכן שהרצון שלהם מחוייב?
והתשובה היא די פשוטה, כשהאדם רוצה את הבחורה, הוא לא באמת רוצה את הצורה הסופית, אלא רצון פנימי יותר שגם אותו הוא רוצה בגלל רצון פנימי יותר וכו'
ואת מה שהוא באמת רוצה כרגע דרך הבחורה, הוא רצה גם לפני שהוא הכיר את הבחורה
ואין שום דבר שמחייב אותך לרצות את הבחורה הזו ולא אחרת, כי הדבר שאתה רוצה באמת, נמצא בתוך כל הבחורות \ דברים בעולם שהם רק השתקפויות שונות שלו
לכן בשכל הפנימי יותר, ששם כבר אין הבדל בין מה שאתה באמת רוצה, לבין הרצון הסופי (הבחורה) ולכן מצד האמת גם תמיד רצית את הבחורה...
לכאורה אפשר לומר, שמה שמחייב את העשייה של האדם זה רצונו, כי אין אדם יכול להתנגד לרצונו אלא אם כן יש לו רצון פנימי יותר, שבעזרתו הוא מתנגד לרצונו.
אבל עדיין, נשאלת השאלה, מה מחייב את הרצון להיות כפי מה שהוא כרגע? והשאלה הזו היא לבוש של שאלות רבות בעולם, כגון "למה נברא העולם ובצורה הזו"?
ובשכל שבו הסיבה והתוצאה נפרדים זה מזה, על כל תשובה שלא ניתן, תמיד תהיה עוד שאלה.
הפלא הגדול הוא, שלמרות שהכל מחויב באותה המידה ממש, האדם תמיד חווה שיש גם אפשרות הפוכה, וזה מה שמאפשר את קיומו...
כשהאדם שואל "למה קורה דווקא ככה ולא אחרת?" עליו להתבונן היטב בשאלה, כי המילה "דווקא" היא בעצם תחליף למילה "מחויב / חייב", ואם האדם יגיד את המשפט שוב "למה קורה המחויב ככה ולא אחרת"? הוא יבין שבעצם אין שאלה, כי מחויב פירושו משהו שלא יכול לא לקרות.
כלומר אם אתה חושב שהדבר שקרה היה חייב לקרות זה אומר שאין שאלה, כי ככה זה ולא יכול להיות אחרת, ואם נדמה לך שהדבר הוא אפשרי ושהוא קרה ללא כל סיבה שקדמה שהכריחה אותו, זה גם אומר שמה שחייב אותו זה - שום דבר, דהיינו שהוא סיבת עצמו, כלומר מחויב.
לאדם נדמה שהוא קיים כישות עצמאית, ולכן יש לו שאלות מאד "קשות" כמו האם יש חיים אחרי המוות וכו', אבל אם האדם יגלה שכבר כרגע, הקיום שלו ורצונו העצמי, הם רק ביטוי של משהו גדול יותר, ושהוא כבר כרגע לא קיים ממש, בדיוק כפי כמה שהוא קיים, אז כל החכמות שלו יתבטלו כלא היו...
האדם לא יכול להכיל בתוכו מחויב אובייקטיבי, דהיינו להיות בטוח באחד מהצדדים ב100%, מהי מהותה של חוסר היכולת הזו? מגבלת השכל, ששם לכל אפשרות יש את האפשרות ההפוכה לה.
ומה זה בעצם אומר? שאין שום אפשרות להכיל מחויב, אבל רגע, אולי כן יש אפשרות? הרי גם למשפט הזה יש הפך, אבל זה בדיוק העניין שבגלל שאין שום אפשרות, אז גם את זה שאין שום אפשרות אתה לא מבין ב100%.
דהיינו שאף על פי שהבנת שאין אפשרות, לא הבנת שאין אפשרות. כלומר, למרות שהבנת שאין שום אפשרות להשיג את זה, אתה עדיין רוצה את זה, או במילים אחרות - מתוך חוסר היכולת להכיל את ההפכים, הכלת אותם.
כשאתה מרגיש שאתה רוצה לעשות משהו, ואתה אומר לעצמך את צמד המילים "קשה לי", אז תשאל את עצמך - "האם רק קשה לי"? אם כן, אין שאלה, רק קשה, אין אפילו טיפת מקום לחשוב ש - קל, אז אל תעשה
ואם קשה עד רמה מסוימת, זה אומר שיש מקום פנוי ל"פחות קשה" בתוכך, אז תפעל כפי כמה שאתה חושב שלא קשה, ותפסיק להתלונן על החלק שחושב שקשה...
שיחה שמבהירה כמה אנשים מניפולטיבים שמשקרים את עצמם
דני: רע לי, איבדתי את הארנק
יוסי: זאת עובדה או שזה בר שינוי?
דני: זו עובדה.
יוסי: אז מה השאלה? עובדה= אי אפשר לשנות אותה. אתה מתכוון לומר שאתה עצוב מכך שאין לך את הארנק כרגע, לא קשור לעבר.
דני: כן, אני עצוב מזה שהוא איננו כרגע.
יוסי: אז לך תחפש אותו..
דני: חיפשתי ולא מצאתי
יוסי: אז תחפש עוד..
דני: אי אפשר לכן רע לי
יוסי: אם רע לך זה אומר שאתה חושב שיש אפשרות ושלא עשית הכל, כי אם אתה בטוח שעשית הכל למה רע לך? רע נוצר רק כאשר יש רצון לשנות שהוא נוצר בעקבות מחשבה שאפשר לשנות. אתה בטוח שאיבדת את הארנק ושאי אפשר למצוא אותו, ככה שאת אותו ארנק ספציפי אתה לא יכול לרצות, אז מה השאלה?
דני: אני רוצה ארנק וכסף חדשים
יוסי: אז לך תעבוד
דני: אני לא מסוגל להשתחרר מהמחשבה שיכולתי לא לצאת אותו יום
יוסי: כשאתה אומר את זה, האם אתה מסוגל לדמיין את זה עם אותה מערכת שיקולים שהייתה לך אז כשיצאת או שזה בדיעבד? ואם זה עם אותה מערכת שיקולים כיצד אתה בטוח שיצאת? ואם אתה מסוגל לדמיין את עצמך לא יוצא עם אתה מערכת שיקולים, כלומר שהשיקולים לא מחייבים אותך, זה אומר שהייתה לך בחירה חופשית וזה אומר שאתה אשם במצבך
דני: ואולי מישהו שלט בי?
יוסי: אם אין לך בחירה גם אין שאלה
דני: טוב אז אני עצוב מכך שאני זוכר את עצמי עם ארנק וכרגע אני בלי
יוסי: נו וכמו שאתה זוכר שעובדה שפעם הייתה לך ארנק, ככה אתה גם בטוח שזו עובדה שאיבדת אותו, ושזו עובדה שאי אפשר לשנות עובדות נכון?
דני: נכון
יוסי: אז מה השאלה?
דני אין שאלה...
לסיכום אין האדם סובל אלא אם הוא משקר במשהו...
יש חכמולוגים, שכאשר אתה אומר להם שאין הבדל בין יש לאין, אומרים לך "יש הבדל" ובכך הם חושבים שהם סתרו את האין הבדל.
אבל האמת היא, שגם אם האמת היא שיש הבדל בין יש לאין, זה בעצם אומר שאין הבדל.
ולמה? כי אם באמת יש הבדל, אז האפשרות של ה - אין הבדל נעלמת, וכשאתה אומר "יש הבדל" אתה בעצם לא מסוגל להבין מה אמרת, דהיינו שהיש כבר לא נפרד מהאין.
ומה שעוד צריך לזכור שגם ה"יש הבדל" וגם ה"אין הבדל" אלו שתי אפשרויות שאותן מקיפה / מכילה מסגרת גדולה יותר ששם אין את ההבדל בין הצורות "יש" ו"אין", כלומר שהיש והאין עשויים מדבר שאין בו יש או אין.
וגם אם את היש והאין מהווה מהות שיש בה יש ואין שאותה מהווה עוד מהות שיש בה יש ואין עד אינסוף, אז נשאל - ומה מהווה את אינסוף הצורות שיש בהן הפרדה בין יש לאין?
אם התשובה היא שאין לתהליך הזה סוף, זה בעצם אומר ששום דבר לא מהווה אותו ושאין לו נקודת התחלה ואז הגענו להבנה שמה שמהווה את הכל זה ה"כלום" שהוא חסר את הנפרדות בין היש לאין, ואם התשובה היא ששום דבר לא מהווה את התהליך ושזה כביכול הסוף, זה כמו להגיד שהשום דבר מהווה את התהליך ושוב אם כך - הכל אחד.
זה לא משנה. העיקר שתלך לכיוון אחד עד הסוף. לך עם הרצון שלך=שזה אומר שמשנים לך כל מיני דברים, אבל כל פעם שתעלה בך מחשבה "אולי זה לא משנה" תקרא לה שקרנית ותגיד שאין כזו אפשרות, ושזה מחויב שזה משנה ושצריך לעשות שינויים, עד שבסוף לא תבין בכלל מה זה אומר שזה לא משנה, כי זה רק משנה, גם אז לא תהיה לך שום שאלה, כי אין אפשרות שלא ישנה.
מה שעושים מטפלים / פסיכולוגים, זה בעצם להעביר אותך מכלא אחד לכלא אחר, קודם שבאת אליהם נאחזת בדבר אחד, ועכשיו הם נותנים לך פתרון שהוא כולו בעיה והיאחזות חדשה.
משל למה הדבר דומה? לאדם שנמצא בכלא והוא חושב האם לסדר אותו ככה או אחרת, במקום לחשוב איך לצאת ממנו, או שנדמה לו שאם הוא רק יעבור לתא באגף השמאלי של הכלא, הכל יהיה טוב...
מי שחושב / מדמיין / הוזה שיש לו בחירה חופשית, שינסה בפעם הבאה שיקרה לו דבר שאותו הוא מחשיב כרע, פשוט לרצות אותו וחסל סדר שאלות.
אין באמת ה"עולם הזה", יש או גן עדן או גיהינום, ומי שמחכה להגיע לגן עדן, הרי שהוא בגיהינום.
הטיפשים, חושבים שה"משיח" זה מישהו שיעשה פעולות בעולם הגשמי, הם לא קולטים ש"משיח" פירושו קבלת שכל, שבאמצעותו תוכל להרגיש את גן העדן כבר כאן בעולם הזה...
אם כששואלים אותך למה אתה רוצה משהו, אתה עונה "כי...", אתה בעצם מסביר מה באמת אתה רוצה, דהיינו שאתה רוצה את ה"כי...", לא את המשהו.
שיחה:
היא: פגעת בי
הוא: לא יכולתי לעשות אחרת מה את רוצה?
היא: כן יכולת! היית לך בחירה.
הוא - לא נכון. אם יכולתי לבחור אז למה לדעתך בחרתי דווקא בלפגוע בך?
היא: לא יודעת!! תגיד לי אתה
הוא: אם את לא יודעת איך את יודעת שזה מבחירה שלי? ואם את חושבת שאני יכול להגיד לך, אז את חושבת שאני משקר, על סמך מה? אם את לא יכולה לעלות בדעתך סיבה אחת, אז איך את יודעת שיש כזו?
היא: טוב, זה בגלל הטיפשות שלך!!!
הוא: האם הטיפשות שלי מחייבת אותי לפגוע בך?
היא: כן
הוא: אז מה את רוצה?
היא: שתהיה חכם יותר ולא תפגע בו
הוא: אז הטיפשות לא מחוייבת?
היא: לא!!
הוא: אם הטיפשות לא מחויבת איך יכול להיות שהביטויים שלה מחויבים?
היא: ככה זה פשוט תהיה חכם!
הוא: ואם אהיה חכם זה מחויב שלא אפגע בך?
היא: כן!!
הוא: את מבינה שלומר שלהיות חכם= לא לפגוע, זה כמו לומר לא לפגוע = לא לפגוע, כי מי החליט שאדם חכם לא פוגע? אבל אין בעיה, אני אהיה חכם שלא פוגע.
היא: יופי. אבל אני עדיין פגועה
הוא: את חושבת שיכולתי לשלוט בטיפשות שלי ולהפוך אותה לחכמה?
היא: לא!! אתה הרי טיפש.
הוא: אז רואה שאני לא אשם? לא שלטתי בזה.
היא: טוב נו, כן שלטת בזה!!!
הוא: רואה, אז אני כן חכם, וזה אומר שחכם כן יכול לפגוע...
היא: טוב אתה צודק. שנשלים?
אם אלוהים היה רוצה שתתקרב אליו, הוא מלכתחילה היה משאיר אותך באחדות איתו, עצם זה שהוא הרחיק אותך ממנו ונתן לך שכל שלא יכול להבין את האינסוף, מוכיח שהוא בעצם רוצה שתישאר רחוק ממנו.
פעמים רבות כשהאדם חש ברע, הוא הולך לפסיכולוג כדי שזה יגרום לו להרגיש טוב.
אחת הטכניקות של הפסיכולוג לשפר את מצב הרוח של המטופל, היא לבקש ממנו להסתכל על חצי הכוס המלאה, הוא אומר לו - "קח דף ותרשום את כל הסיבות שגורמות לך להרגיש טוב".
אבל מה האדם לא קולט? שכל אותן סיבות שבגללן טוב לו, אלו בדיוק אותן הסיבות שבגללן רע לו, כי ככל שהטוב שלו בחיים יותר תלוי בסיבות כלשהן, ככה הוא חווה את עצמו כמוגבל וככה הוא יותר מפחד לאבד את הטוב הזה.
אז להבא שמישהו מחפש את הסיבה שבגללה יש לו חרדות, שירשום לעצמו את כל מה שגורם לו להרגיש טוב.
הרבה אנשים טוענים שיש סיבה ראשונה ושהסיבה הראשונה נקראת אלוהים. אבל נשאל - אותה ישות שהיא הבסיס של הכל, איפה היא נמצאת?
אם היא נמצאת במימד אחר כלשהו, אז אז היא לא הסיבה הראשונה, כי היא לא הסיבה של המימד שבו היא נמצאת ואם היא היא יצרה גם את המימד שבו היא נמצאת, אז שוב נשאל - איפה היא הייתה לפני שיצרה את המימד?
חשיבה תכלית - מהי חשיבה תכלית ומדוע היא מגדילה את הטוב בחיים של האדם?
חשיבה תכלית=תמיד לראות את התכלית של כל דבר.
להרגיש טוב=כאשר רצונו של האדם מתמלא.
היתרון של חשיבה תכליתית היא שהיא מגדילה את כמות האופציות של האדם למלא את רצונו ולהרגיש טוב. כאשר האדם מרוכז בדבר ולא בתכלית שלו, הוא תולה את הטוב שלו בצורה חיצונית כלשהיא ומצמם את כמות האפשרויות שלו להרגיש טוב.
אם לדוגמה האדם מרוכז בלרצות לאכול סטייק במקום בתכלית שלו שהיא הרצון להיות שבע, אזי כמות האפשרויות של האדם למלא את רצונו היא אחת ביחס לכמות האפשרויות של האדם שיש לו כאשר הוא מרוכז בתכלית ויש לו הרבה יותר אפשרויות למלא את רצונו.
נמצא - חשיבה תכלית, מגדילה את הסיכוי של האדם למלא את רצונו ולהרגיש טוב.
אמונה בקב"ה - מהי אמונה אמיתית בקב"ה?
והעניין הוא שיש שני סוגי שקרים. והראשון הוא שהכל לטובה. שכל מה שקורה קורה בשביל שבסוף יהיה טוב. וזה שקר משתי סיבות. אחד זה לא מעלים את קיומו של הרע ושתיים מי אמר שהכל לטובה? ואם בסוף יהיה טוב אז מי קובע מתי זה הסוף והאם בכלל יש סוף? הרי גם אחרי הסוף יש עוד המשך אז אולי הכל לרעה דווקא?
והשקר השני הוא שאין דבר כזה רע אלא רק טוב. ולמה זה שקר? ראשית כי כאשר יש רק טוב אז חסר את הרע ומצד האמת גם ברע יש משהו טוב שאותו אין בטוב. ולכן מצב של רק טוב הוא רע בדיוק בגלל שאין בו רע.
ומה האמת?
האמת היא שהדברים הרעים הם רעים והטובים טובים. אלא שיש פרספקטיבה שדרכה אין הבדל בין טוב לרע.
דהיינו שהטוב כטוב והרע כרע שניהם טובים / רעים באותה מידה.
ונשאלת השאלה איך יכול להיות שהרע הוא רע והטוב הוא טוב ובכלל שניהם טובים באותה מידה? הרי טוב מעצם היותו טוב ביחס לרע הוא יותר טוב מהרע.
אלא שיש אמת. והאמת היא שהכל אחד. וזה שהטוב טוב יותר מהרע זה נכון אבל אף על פי כן שניהם אחד. כי אין הבדל בין להבדיל בין טוב לרע לבין לא להבדיל בין טוב לרע...
והתשובה היא די פשוטה, כשהאדם רוצה את הבחורה, הוא לא באמת רוצה את הצורה הסופית, אלא רצון פנימי יותר שגם אותו הוא רוצה בגלל רצון פנימי יותר וכו'
ואת מה שהוא באמת רוצה כרגע דרך הבחורה, הוא רצה גם לפני שהוא הכיר את הבחורה
ואין שום דבר שמחייב אותך לרצות את הבחורה הזו ולא אחרת, כי הדבר שאתה רוצה באמת, נמצא בתוך כל הבחורות \ דברים בעולם שהם רק השתקפויות שונות שלו
לכן בשכל הפנימי יותר, ששם כבר אין הבדל בין מה שאתה באמת רוצה, לבין הרצון הסופי (הבחורה) ולכן מצד האמת גם תמיד רצית את הבחורה...
לכאורה אפשר לומר, שמה שמחייב את העשייה של האדם זה רצונו, כי אין אדם יכול להתנגד לרצונו אלא אם כן יש לו רצון פנימי יותר, שבעזרתו הוא מתנגד לרצונו.
אבל עדיין, נשאלת השאלה, מה מחייב את הרצון להיות כפי מה שהוא כרגע? והשאלה הזו היא לבוש של שאלות רבות בעולם, כגון "למה נברא העולם ובצורה הזו"?
ובשכל שבו הסיבה והתוצאה נפרדים זה מזה, על כל תשובה שלא ניתן, תמיד תהיה עוד שאלה.
הפלא הגדול הוא, שלמרות שהכל מחויב באותה המידה ממש, האדם תמיד חווה שיש גם אפשרות הפוכה, וזה מה שמאפשר את קיומו...
כשהאדם שואל "למה קורה דווקא ככה ולא אחרת?" עליו להתבונן היטב בשאלה, כי המילה "דווקא" היא בעצם תחליף למילה "מחויב / חייב", ואם האדם יגיד את המשפט שוב "למה קורה המחויב ככה ולא אחרת"? הוא יבין שבעצם אין שאלה, כי מחויב פירושו משהו שלא יכול לא לקרות.
כלומר אם אתה חושב שהדבר שקרה היה חייב לקרות זה אומר שאין שאלה, כי ככה זה ולא יכול להיות אחרת, ואם נדמה לך שהדבר הוא אפשרי ושהוא קרה ללא כל סיבה שקדמה שהכריחה אותו, זה גם אומר שמה שחייב אותו זה - שום דבר, דהיינו שהוא סיבת עצמו, כלומר מחויב.
לאדם נדמה שהוא קיים כישות עצמאית, ולכן יש לו שאלות מאד "קשות" כמו האם יש חיים אחרי המוות וכו', אבל אם האדם יגלה שכבר כרגע, הקיום שלו ורצונו העצמי, הם רק ביטוי של משהו גדול יותר, ושהוא כבר כרגע לא קיים ממש, בדיוק כפי כמה שהוא קיים, אז כל החכמות שלו יתבטלו כלא היו...
האדם לא יכול להכיל בתוכו מחויב אובייקטיבי, דהיינו להיות בטוח באחד מהצדדים ב100%, מהי מהותה של חוסר היכולת הזו? מגבלת השכל, ששם לכל אפשרות יש את האפשרות ההפוכה לה.
ומה זה בעצם אומר? שאין שום אפשרות להכיל מחויב, אבל רגע, אולי כן יש אפשרות? הרי גם למשפט הזה יש הפך, אבל זה בדיוק העניין שבגלל שאין שום אפשרות, אז גם את זה שאין שום אפשרות אתה לא מבין ב100%.
דהיינו שאף על פי שהבנת שאין אפשרות, לא הבנת שאין אפשרות. כלומר, למרות שהבנת שאין שום אפשרות להשיג את זה, אתה עדיין רוצה את זה, או במילים אחרות - מתוך חוסר היכולת להכיל את ההפכים, הכלת אותם.
כשאתה מרגיש שאתה רוצה לעשות משהו, ואתה אומר לעצמך את צמד המילים "קשה לי", אז תשאל את עצמך - "האם רק קשה לי"? אם כן, אין שאלה, רק קשה, אין אפילו טיפת מקום לחשוב ש - קל, אז אל תעשה
ואם קשה עד רמה מסוימת, זה אומר שיש מקום פנוי ל"פחות קשה" בתוכך, אז תפעל כפי כמה שאתה חושב שלא קשה, ותפסיק להתלונן על החלק שחושב שקשה...
שיחה שמבהירה כמה אנשים מניפולטיבים שמשקרים את עצמם
דני: רע לי, איבדתי את הארנק
יוסי: זאת עובדה או שזה בר שינוי?
דני: זו עובדה.
יוסי: אז מה השאלה? עובדה= אי אפשר לשנות אותה. אתה מתכוון לומר שאתה עצוב מכך שאין לך את הארנק כרגע, לא קשור לעבר.
דני: כן, אני עצוב מזה שהוא איננו כרגע.
יוסי: אז לך תחפש אותו..
דני: חיפשתי ולא מצאתי
יוסי: אז תחפש עוד..
דני: אי אפשר לכן רע לי
יוסי: אם רע לך זה אומר שאתה חושב שיש אפשרות ושלא עשית הכל, כי אם אתה בטוח שעשית הכל למה רע לך? רע נוצר רק כאשר יש רצון לשנות שהוא נוצר בעקבות מחשבה שאפשר לשנות. אתה בטוח שאיבדת את הארנק ושאי אפשר למצוא אותו, ככה שאת אותו ארנק ספציפי אתה לא יכול לרצות, אז מה השאלה?
דני: אני רוצה ארנק וכסף חדשים
יוסי: אז לך תעבוד
דני: אני לא מסוגל להשתחרר מהמחשבה שיכולתי לא לצאת אותו יום
יוסי: כשאתה אומר את זה, האם אתה מסוגל לדמיין את זה עם אותה מערכת שיקולים שהייתה לך אז כשיצאת או שזה בדיעבד? ואם זה עם אותה מערכת שיקולים כיצד אתה בטוח שיצאת? ואם אתה מסוגל לדמיין את עצמך לא יוצא עם אתה מערכת שיקולים, כלומר שהשיקולים לא מחייבים אותך, זה אומר שהייתה לך בחירה חופשית וזה אומר שאתה אשם במצבך
דני: ואולי מישהו שלט בי?
יוסי: אם אין לך בחירה גם אין שאלה
דני: טוב אז אני עצוב מכך שאני זוכר את עצמי עם ארנק וכרגע אני בלי
יוסי: נו וכמו שאתה זוכר שעובדה שפעם הייתה לך ארנק, ככה אתה גם בטוח שזו עובדה שאיבדת אותו, ושזו עובדה שאי אפשר לשנות עובדות נכון?
דני: נכון
יוסי: אז מה השאלה?
דני אין שאלה...
לסיכום אין האדם סובל אלא אם הוא משקר במשהו...
יש חכמולוגים, שכאשר אתה אומר להם שאין הבדל בין יש לאין, אומרים לך "יש הבדל" ובכך הם חושבים שהם סתרו את האין הבדל.
אבל האמת היא, שגם אם האמת היא שיש הבדל בין יש לאין, זה בעצם אומר שאין הבדל.
ולמה? כי אם באמת יש הבדל, אז האפשרות של ה - אין הבדל נעלמת, וכשאתה אומר "יש הבדל" אתה בעצם לא מסוגל להבין מה אמרת, דהיינו שהיש כבר לא נפרד מהאין.
ומה שעוד צריך לזכור שגם ה"יש הבדל" וגם ה"אין הבדל" אלו שתי אפשרויות שאותן מקיפה / מכילה מסגרת גדולה יותר ששם אין את ההבדל בין הצורות "יש" ו"אין", כלומר שהיש והאין עשויים מדבר שאין בו יש או אין.
וגם אם את היש והאין מהווה מהות שיש בה יש ואין שאותה מהווה עוד מהות שיש בה יש ואין עד אינסוף, אז נשאל - ומה מהווה את אינסוף הצורות שיש בהן הפרדה בין יש לאין?
אם התשובה היא שאין לתהליך הזה סוף, זה בעצם אומר ששום דבר לא מהווה אותו ושאין לו נקודת התחלה ואז הגענו להבנה שמה שמהווה את הכל זה ה"כלום" שהוא חסר את הנפרדות בין היש לאין, ואם התשובה היא ששום דבר לא מהווה את התהליך ושזה כביכול הסוף, זה כמו להגיד שהשום דבר מהווה את התהליך ושוב אם כך - הכל אחד.
זה לא משנה. העיקר שתלך לכיוון אחד עד הסוף. לך עם הרצון שלך=שזה אומר שמשנים לך כל מיני דברים, אבל כל פעם שתעלה בך מחשבה "אולי זה לא משנה" תקרא לה שקרנית ותגיד שאין כזו אפשרות, ושזה מחויב שזה משנה ושצריך לעשות שינויים, עד שבסוף לא תבין בכלל מה זה אומר שזה לא משנה, כי זה רק משנה, גם אז לא תהיה לך שום שאלה, כי אין אפשרות שלא ישנה.
מה שעושים מטפלים / פסיכולוגים, זה בעצם להעביר אותך מכלא אחד לכלא אחר, קודם שבאת אליהם נאחזת בדבר אחד, ועכשיו הם נותנים לך פתרון שהוא כולו בעיה והיאחזות חדשה.
משל למה הדבר דומה? לאדם שנמצא בכלא והוא חושב האם לסדר אותו ככה או אחרת, במקום לחשוב איך לצאת ממנו, או שנדמה לו שאם הוא רק יעבור לתא באגף השמאלי של הכלא, הכל יהיה טוב...
מי שחושב / מדמיין / הוזה שיש לו בחירה חופשית, שינסה בפעם הבאה שיקרה לו דבר שאותו הוא מחשיב כרע, פשוט לרצות אותו וחסל סדר שאלות.
אין באמת ה"עולם הזה", יש או גן עדן או גיהינום, ומי שמחכה להגיע לגן עדן, הרי שהוא בגיהינום.
הטיפשים, חושבים שה"משיח" זה מישהו שיעשה פעולות בעולם הגשמי, הם לא קולטים ש"משיח" פירושו קבלת שכל, שבאמצעותו תוכל להרגיש את גן העדן כבר כאן בעולם הזה...
אם כששואלים אותך למה אתה רוצה משהו, אתה עונה "כי...", אתה בעצם מסביר מה באמת אתה רוצה, דהיינו שאתה רוצה את ה"כי...", לא את המשהו.
שיחה:
היא: פגעת בי
הוא: לא יכולתי לעשות אחרת מה את רוצה?
היא: כן יכולת! היית לך בחירה.
הוא - לא נכון. אם יכולתי לבחור אז למה לדעתך בחרתי דווקא בלפגוע בך?
היא: לא יודעת!! תגיד לי אתה
הוא: אם את לא יודעת איך את יודעת שזה מבחירה שלי? ואם את חושבת שאני יכול להגיד לך, אז את חושבת שאני משקר, על סמך מה? אם את לא יכולה לעלות בדעתך סיבה אחת, אז איך את יודעת שיש כזו?
היא: טוב, זה בגלל הטיפשות שלך!!!
הוא: האם הטיפשות שלי מחייבת אותי לפגוע בך?
היא: כן
הוא: אז מה את רוצה?
היא: שתהיה חכם יותר ולא תפגע בו
הוא: אז הטיפשות לא מחוייבת?
היא: לא!!
הוא: אם הטיפשות לא מחויבת איך יכול להיות שהביטויים שלה מחויבים?
היא: ככה זה פשוט תהיה חכם!
הוא: ואם אהיה חכם זה מחויב שלא אפגע בך?
היא: כן!!
הוא: את מבינה שלומר שלהיות חכם= לא לפגוע, זה כמו לומר לא לפגוע = לא לפגוע, כי מי החליט שאדם חכם לא פוגע? אבל אין בעיה, אני אהיה חכם שלא פוגע.
היא: יופי. אבל אני עדיין פגועה
הוא: את חושבת שיכולתי לשלוט בטיפשות שלי ולהפוך אותה לחכמה?
היא: לא!! אתה הרי טיפש.
הוא: אז רואה שאני לא אשם? לא שלטתי בזה.
היא: טוב נו, כן שלטת בזה!!!
הוא: רואה, אז אני כן חכם, וזה אומר שחכם כן יכול לפגוע...
היא: טוב אתה צודק. שנשלים?
אם אלוהים היה רוצה שתתקרב אליו, הוא מלכתחילה היה משאיר אותך באחדות איתו, עצם זה שהוא הרחיק אותך ממנו ונתן לך שכל שלא יכול להבין את האינסוף, מוכיח שהוא בעצם רוצה שתישאר רחוק ממנו.
פעמים רבות כשהאדם חש ברע, הוא הולך לפסיכולוג כדי שזה יגרום לו להרגיש טוב.
אחת הטכניקות של הפסיכולוג לשפר את מצב הרוח של המטופל, היא לבקש ממנו להסתכל על חצי הכוס המלאה, הוא אומר לו - "קח דף ותרשום את כל הסיבות שגורמות לך להרגיש טוב".
אבל מה האדם לא קולט? שכל אותן סיבות שבגללן טוב לו, אלו בדיוק אותן הסיבות שבגללן רע לו, כי ככל שהטוב שלו בחיים יותר תלוי בסיבות כלשהן, ככה הוא חווה את עצמו כמוגבל וככה הוא יותר מפחד לאבד את הטוב הזה.
אז להבא שמישהו מחפש את הסיבה שבגללה יש לו חרדות, שירשום לעצמו את כל מה שגורם לו להרגיש טוב.
הרבה אנשים טוענים שיש סיבה ראשונה ושהסיבה הראשונה נקראת אלוהים. אבל נשאל - אותה ישות שהיא הבסיס של הכל, איפה היא נמצאת?
אם היא נמצאת במימד אחר כלשהו, אז אז היא לא הסיבה הראשונה, כי היא לא הסיבה של המימד שבו היא נמצאת ואם היא היא יצרה גם את המימד שבו היא נמצאת, אז שוב נשאל - איפה היא הייתה לפני שיצרה את המימד?
חשיבה תכלית - מהי חשיבה תכלית ומדוע היא מגדילה את הטוב בחיים של האדם?
חשיבה תכלית=תמיד לראות את התכלית של כל דבר.
להרגיש טוב=כאשר רצונו של האדם מתמלא.
היתרון של חשיבה תכליתית היא שהיא מגדילה את כמות האופציות של האדם למלא את רצונו ולהרגיש טוב. כאשר האדם מרוכז בדבר ולא בתכלית שלו, הוא תולה את הטוב שלו בצורה חיצונית כלשהיא ומצמם את כמות האפשרויות שלו להרגיש טוב.
אם לדוגמה האדם מרוכז בלרצות לאכול סטייק במקום בתכלית שלו שהיא הרצון להיות שבע, אזי כמות האפשרויות של האדם למלא את רצונו היא אחת ביחס לכמות האפשרויות של האדם שיש לו כאשר הוא מרוכז בתכלית ויש לו הרבה יותר אפשרויות למלא את רצונו.
נמצא - חשיבה תכלית, מגדילה את הסיכוי של האדם למלא את רצונו ולהרגיש טוב.
אמונה בקב"ה - מהי אמונה אמיתית בקב"ה?
והעניין הוא שיש שני סוגי שקרים. והראשון הוא שהכל לטובה. שכל מה שקורה קורה בשביל שבסוף יהיה טוב. וזה שקר משתי סיבות. אחד זה לא מעלים את קיומו של הרע ושתיים מי אמר שהכל לטובה? ואם בסוף יהיה טוב אז מי קובע מתי זה הסוף והאם בכלל יש סוף? הרי גם אחרי הסוף יש עוד המשך אז אולי הכל לרעה דווקא?
והשקר השני הוא שאין דבר כזה רע אלא רק טוב. ולמה זה שקר? ראשית כי כאשר יש רק טוב אז חסר את הרע ומצד האמת גם ברע יש משהו טוב שאותו אין בטוב. ולכן מצב של רק טוב הוא רע בדיוק בגלל שאין בו רע.
ומה האמת?
האמת היא שהדברים הרעים הם רעים והטובים טובים. אלא שיש פרספקטיבה שדרכה אין הבדל בין טוב לרע.
דהיינו שהטוב כטוב והרע כרע שניהם טובים / רעים באותה מידה.
ונשאלת השאלה איך יכול להיות שהרע הוא רע והטוב הוא טוב ובכלל שניהם טובים באותה מידה? הרי טוב מעצם היותו טוב ביחס לרע הוא יותר טוב מהרע.
אלא שיש אמת. והאמת היא שהכל אחד. וזה שהטוב טוב יותר מהרע זה נכון אבל אף על פי כן שניהם אחד. כי אין הבדל בין להבדיל בין טוב לרע לבין לא להבדיל בין טוב לרע...
050-3331-331