מדוע האדם לא מקשר בין סיבה לתוצאה?
כאשר האדם יודע שהוא יצליח אם הוא יחבר בין סיבה לתוצאה, אם כן מדוע אינו מקשר בין סיבה לתוצאה?
כי אינו מודע!? לא, הוא נמצא על איזושהי הנחת יסוד שגויה.
יש הנחת יסוד שגויה אשר טוענת שאם האדם לא קישר בין סיבה לתוצאה זה מה שהוא יעשה גם בהמשך.
לפי מה יודעים שזה מה שהוא יעשה בהמשך? כי זה מה שהוא עשה עד עכשיו אז הנחת היסוד טוענת שזה מה שהוא יעשה גם בהמשך.
ולכן, הוא צריך להתפשר על הרצון שלו להצליח.
ואם האדם לא יעשה את זה? הנחת היסוד מקבעת את האדם על כך שבטוח זה מה שהוא יעשה ולכן, האדם לא משקיע כראוי בדברים הראויים להשקעה מצידו כי הנחת היסוד "הבטיחה" שמה שהיה עד עכשיו ימשיך לקרות כל הזמן.
וכל זאת נובע מחוסר האמון של האדם בעצמו לכן, הוא מתעצל זהו סוג של הדחקה שלא בא מהאמת והוא מקבל עליו ריבית דריבית לאחר המעשה. וכפי שאנשים פעם אולי אמרו לו שלא יצליח בתחום X והוא לא הקשיב להם, כך אותו הדבר אין צורך שהאדם יקשיב להנחות היסוד השגויות שלו עוד.
ולכן, האדם חייב לעמוד איתן ולומר: אם אני צריך להתפשר על הרצון להצלחה רק בגלל שאני לא מקשר בין סיבה לתוצאה, אז מעכשיו אני מקשר בין סיבה לתוצאה ולא צריך להתפשר עוד!
והכי חשוב שהאדם יהיה אמיתי עם עצמו עד הסוף בדבר הזה כי זה דבר חשוב.
וכמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה" (בקבלת שבת)
*
הדברים החשובים למטרה הפנימית:
1. סדר וארגון - כאשר האדם מסודר זה מסדר לו את הראש וכך הוא יכול להבחין בין עיקר לטפל
2. הצבת גבולות - להציב גבולות לעשות דברים שעוזרים ותורמים לעומת זאת, להימנע מדברים שלא תורמים. בכלל הדברים שתורמים הוא דחיית סיפוקים בעיסוק בנושא מסויים שלא חשוב ולעשות את הדברים החשובים שעל הפרק.
3. לעשות את הכי טוב כדי להרגיש שהאדם עשה מספיק וכן, שיהיו הסיכויים הכי גדולים להצלחה.
4. לתכנן את הדברים באופן שהעיקר יישאר והטפל ינופה.
5. כל הדברים הנ"ל תלויים בכך שהאדם מתאמן בלהבין את הקשר שבין סיבה לתוצאה. כאשר האדם מיומן בקשר שבין סיבה לתוצאה, הדברים הולכים לאדם מהר יותר. וחשוב כמו בסעיף 3 שהאדם יעשה את הדבר הזה עד הסוף ולא יזגזג, כך שהאדם ירגיש טוב בשלמות.
6. הכל תלוי בחיבור האדם אל האמת.
7. אם האדם אמיתי עם עצמו, ומקבל את המציאות כפי שהיא ואת עצמו כפי שהוא אז הדברים מסתדרים לו.
*
כדי להגיע לשיקול דעת נכון יש למצוא את המטרה האמיתית שלשמה הדברים נעשים בקישור טוב יותר בין סיבה לתוצאה.
לאחר מכן, קיים עניין של דחיית סיפוקים, כאשר האדם דוחה סיפוק לדוגמה, כאשר האדם רוצה להעמיק בחומר שמעניין אותו אבל כרגע יש דברים יותר דחופים על הפרק, ללכת על הדברים הדחופים ולדחות את הפחות דחופים על הפרק.
כי אם דוחים את הדברים, זמן יימצא להם לבטח במועד מאוחר יותר. וגם אם לא אזי הם לא מספיק חשובים.
והכי חשוב להיות מסודר ומההבנה הזו יש יתרון שהאדם עושה את הדברים באופן כזה שהדברים החשובים יהיו בעלי הסיכוי הגדול ביותר להצליח
כאשר האדם יודע שהוא יצליח אם הוא יחבר בין סיבה לתוצאה, אם כן מדוע אינו מקשר בין סיבה לתוצאה?
כי אינו מודע!? לא, הוא נמצא על איזושהי הנחת יסוד שגויה.
יש הנחת יסוד שגויה אשר טוענת שאם האדם לא קישר בין סיבה לתוצאה זה מה שהוא יעשה גם בהמשך.
לפי מה יודעים שזה מה שהוא יעשה בהמשך? כי זה מה שהוא עשה עד עכשיו אז הנחת היסוד טוענת שזה מה שהוא יעשה גם בהמשך.
ולכן, הוא צריך להתפשר על הרצון שלו להצליח.
ואם האדם לא יעשה את זה? הנחת היסוד מקבעת את האדם על כך שבטוח זה מה שהוא יעשה ולכן, האדם לא משקיע כראוי בדברים הראויים להשקעה מצידו כי הנחת היסוד "הבטיחה" שמה שהיה עד עכשיו ימשיך לקרות כל הזמן.
וכל זאת נובע מחוסר האמון של האדם בעצמו לכן, הוא מתעצל זהו סוג של הדחקה שלא בא מהאמת והוא מקבל עליו ריבית דריבית לאחר המעשה. וכפי שאנשים פעם אולי אמרו לו שלא יצליח בתחום X והוא לא הקשיב להם, כך אותו הדבר אין צורך שהאדם יקשיב להנחות היסוד השגויות שלו עוד.
ולכן, האדם חייב לעמוד איתן ולומר: אם אני צריך להתפשר על הרצון להצלחה רק בגלל שאני לא מקשר בין סיבה לתוצאה, אז מעכשיו אני מקשר בין סיבה לתוצאה ולא צריך להתפשר עוד!
והכי חשוב שהאדם יהיה אמיתי עם עצמו עד הסוף בדבר הזה כי זה דבר חשוב.
וכמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה" (בקבלת שבת)
*
הדברים החשובים למטרה הפנימית:
1. סדר וארגון - כאשר האדם מסודר זה מסדר לו את הראש וכך הוא יכול להבחין בין עיקר לטפל
2. הצבת גבולות - להציב גבולות לעשות דברים שעוזרים ותורמים לעומת זאת, להימנע מדברים שלא תורמים. בכלל הדברים שתורמים הוא דחיית סיפוקים בעיסוק בנושא מסויים שלא חשוב ולעשות את הדברים החשובים שעל הפרק.
3. לעשות את הכי טוב כדי להרגיש שהאדם עשה מספיק וכן, שיהיו הסיכויים הכי גדולים להצלחה.
4. לתכנן את הדברים באופן שהעיקר יישאר והטפל ינופה.
5. כל הדברים הנ"ל תלויים בכך שהאדם מתאמן בלהבין את הקשר שבין סיבה לתוצאה. כאשר האדם מיומן בקשר שבין סיבה לתוצאה, הדברים הולכים לאדם מהר יותר. וחשוב כמו בסעיף 3 שהאדם יעשה את הדבר הזה עד הסוף ולא יזגזג, כך שהאדם ירגיש טוב בשלמות.
6. הכל תלוי בחיבור האדם אל האמת.
7. אם האדם אמיתי עם עצמו, ומקבל את המציאות כפי שהיא ואת עצמו כפי שהוא אז הדברים מסתדרים לו.
*
כדי להגיע לשיקול דעת נכון יש למצוא את המטרה האמיתית שלשמה הדברים נעשים בקישור טוב יותר בין סיבה לתוצאה.
לאחר מכן, קיים עניין של דחיית סיפוקים, כאשר האדם דוחה סיפוק לדוגמה, כאשר האדם רוצה להעמיק בחומר שמעניין אותו אבל כרגע יש דברים יותר דחופים על הפרק, ללכת על הדברים הדחופים ולדחות את הפחות דחופים על הפרק.
כי אם דוחים את הדברים, זמן יימצא להם לבטח במועד מאוחר יותר. וגם אם לא אזי הם לא מספיק חשובים.
והכי חשוב להיות מסודר ומההבנה הזו יש יתרון שהאדם עושה את הדברים באופן כזה שהדברים החשובים יהיו בעלי הסיכוי הגדול ביותר להצליח
050-3331-331