בתופעה הזאת שקוראים לה אמונה יש משהו מעניין שהוא מפתח לפיצוח האמונה.

לפחות אחד המפתחות.

לצורך העניין אני קורא לו עכשיו הניגון הפנימי

האמונות שלנו בנויות כאשכולות ואנחנו מריצים מיני מחשבות שבונות את מבנה

האמונה שלנו.

כאשר אנחנו שומעים אנשים מדברים או למשל קוראים אותם בפורום באינטרנט.

הם מהדהדים לנו ניואנסים שונים במבנה האמונות שלנו.

ומכיוון שאנו >מורגלים< להבין >כוונות שלא שלנו<, הניגון שלנו מופעל ואנחנו מבינים את המשמעות של הניגון. או לפחות משערים שמשהו מהותי תופס לנו את תשומת הלב ורלוונטי עבורנו.

זוכרים איך נחש רוקד לניגון החליל?

כך הניגון הפנימי תופס לנו את הלב והמחשבה

השכל שלנו חושב

ובתוך הנפש יש ניגון

נוצר לו אט אט ניגון

לרובנו יש פלייליסט (-:

למה?

כי אנחנו אוהבים ששרים לנו שירים באופן טבעי

במיוחד שירים שאנחנו אוהבים: )

כמו נעימה יפה שאנחנו קולטים מתוך שיר שתופסת אותנו

כל אחד בפנים מכיר ורגיל ומכור

לניגון שלו

וכאשר הניגון מנוגן

השכל תפוס לויברציה של הניגון

וחושב את כל המחשבות של האמונה

וטוחן את מחשבות האמונה

ונלחם במחשבות האמונה וכו

עד - שהמנגינה נפסקת

ואז השכל משתחרר.

וחוזר לתפקוד משוחרר יותר ועירני יותר

בזמן הניגון הפנימי כשהשכל נלחם על האמונה שלו

תשומת הלב נעולה ולמעשה במידה מסויימת הלב סגור

בחלק מהמקרים תשומת הלב שלנו נעולה על אדם שהזכיר לנו את האמונה

והניגון התחיל לנגן

או שקראנו משהו בפורום לדוגמה שהחל את הניגון הזה

או משהו שקיים בחדר מזכיר לנו את האמונה והניגון מתחולל

הלב שלנו סגור באותו הזמן ולכן אנחנו לא מסוגלים ממש להבין

מה קורה בתוכנו או מחוצה לנו

לא מבינים ממש מה אנחנו שומעים או קוראים

כי הלב והשכל שלנו תפוסים

והנפש שלנו תפוסה בניגון המוכר

במצבים יותר מתקדמים

הפלייליסט משתלט עלינו

ומה שכואב בסיפור הזה. שחלק מהניגונים יוצר בנו כאב רגשי

ואנחנו סובלים. מעט או הרבה או הרבה מאד

לא כל הפלייליסטים כל כך כואבים

יש גם ניגונים שאנחנו מאד אוהבים

ואפילו נהנים מהם

מהסיבה שהם נותנים לנו תחושה של ביטחון, אהבה, יציבות, הגנה

או כל צורך נוסף אפשרי.

העניין הוא שזאת רק תחושה וההנאה היא בניגון עצמו

המאפיין את כל הניגונים הם שאנחנו תחת מנטרה

כאשר מנטרה פרושה שאנחנו תחת מעין טראנס כל עוד הניגון מתנגן

אנחנו על אוטומט עד שהשד חוזר לבקבוק שלו

ובתוכנו אנחנו רדומים

אנחנו מעדיפים את הניגון על פני המציאות עצמה

בשאר המקרים הכאב המלווה וההצמדות שלנו לכאב או להנאה

מאפשרים לניגונים השונים להמשיך להתרחש

כאשר השכל שלנו חסר אונים כי למעשה אנחנו בתוך חלום

חלום נעים או סיוט

אז מה העניין המהותי בניגון הפנימי?

שהוא זה הדבק שאחראי שהשכל והלב ישארו משועבדים לאמונה ולכאב וכו'.

ולכן המפתח לפצח אמונה נעוץ ברצון שלנו לא לחשוב את האמונה וכל סיפור מנטלי אחר שקשור אליה כולל שיחות עם אנשים אחרים

וכן לתת תשומת לב אמיתית לניגון הפנימי

זה המפתח

תשומת לב לניגון הפנימי יגרום במהלך הזמן התעוררות שלנו מהניגון עצמו

כי הלב יפסיק להקשיב ולהיות מכור לניגון הזה

השכל לא יכול לנצח לבדו

אתם תהיו חייבים גם לרסן את הרצון שלכם להלחם או לתחזק את האמונות שלכם..

וגם תהיו חייבים לכבוש את הניגונים שבלב

אט אט

ובאופן ספונטני

שכלכם וליבכם ישוחררו ממעגל הקסמים הזה

ותזכו במציאות חדשה ויותר אמיתית

נושא אחר שאתם יכולים לערער עליו.

הוא. שכמעט לכל סיפור שלנו לגבי עצמנו יש ניגון.

שאנחנו מזדהים איתו בלב.

לכן גם צורת הדיבור שלנו והכתיבה שלנו תמיד זהה

אנחנו בונים את אותם משפטים באותו ניגון רק מילים אחרות

ואם בחרתם להשתמש במילים רוחניות או ספרותיות

כי ממש סיגלתם לעצמכם אמונות מרצון

בכדי לתחזק את אותם ניגונים שאתם רגילים אליהם

מכאן

שגם יותר קל לכם ליצור קשרים עם אנשים שיש להם אותו הניגון

לרוב זה מתבטא בצורה שאתם מדברים וכותבים

ובדרך כלל אתם מזהים את אותם חברים דרך תחושת ניגון משותפת

אני למשל קשוב לניגונים של אנשים כאשר הם מדברים איתי

ומקבל הרבה מכך בכדי להבין על מה אני מדבר

ועם מי.

לפעמים אני פוגש אנשים שרק מלהקשיב לניגון שלהם ומההיכרות שלי

עם הפלייליסט שלי אני בטוח

שיהיה שמח או שיהיה עצוב...

ואז אני מנסה להיות ערני וסובלני יותר מהסיבה

שאני מבין כי האינטראקציה איתם תהיה לא אמיתית לחלוטין

וכי כנראה היא תהיה במקצב של הניגונים

ובנושאים המסויימים עם אי ההבנות הודאי לאותו ניגון

אחת האומנויות הישנות שלי זה לצוד נחשי אמונה

אני הורג להם את החליל