טיפול התנהגותי

טיפול התנהגותי (או ביהייביוריסטי, מאנגלית: Behaviour therapy) הוא טיפול פסיכולוגי המתבסס על תאוריית הלמידה הביהייביוריסטית. הטיפול מניח שהפרעות נפשיות הן דפוסי התנהגות, או הרגלים לא יעילים שנלמדו במהלך החיים. מטרת הטיפול היא שינוי דפוסי ההתנהגות של המטופל תוך שימוש בעקרונות ביהייביוריסטים כמו התניה קלאסית והתניה אופרנטית.

תוכן עניינים:

1 היסטוריה

2 שיטות טיפול

2.1 ניתוח התנהגות יישומי

2.2 כלכלת אסימונים

2.3 הקהייה שיטתית

2.4 חשיפה ומניעת תגובה

היסטוריה:

הביהייביוריזם כשיטת טיפול החל ב - 1924 עם העבודה של מרי קובר ג'ונס (Mary Cover Jones) על הכחדה של חרדות אצל ילדים. אולם ההתפתחות המשמעותית של התחום החלה רק בשנות ה - 50 ושנות ה - 60 של המאה ה - 20.

בתחילת הטיפול ההתנהגותי נוצרו שלוש אסכולות שונות. הנס אייזנק מאנגליה ראה בעיות התנהגות כנובעות מאינטראקציה בין תכונות אישיות, סביבה והתנהגות. הקבוצה של פרדריק סקינר בארצות הברית התמקדה בהתניה אופרנטית, וגישתם הייתה גישה פונקציונלית שיצרה כלי הערכה וטיפול דוגמת כלכלת אסימונים והפעלה התנהגותית. תלמידים ועמיתים של סקינר יצרו שיטות טיפול שונות, כמו למידת דיוק של אוגדן לינדסי, שאפשרה לעקוב אחר ההתקדמות של מטופלים, או תוכנית שסקינר בנה עם פרד קלר, שאפשרה להשיג שיפור באפאזיות. ג'וזף וולף מדרום אפריקה יצר את שיטת ההקהיה השיטתית לטיפול בפוביות דרך הרפיה וחשיפה הדרגתית.

בעוד שחלק מהמטפלים ההתנהגותיים נשארו נאמנים לגמרי לרעיון ההתניות, מטפלים רבים החלו לשלב עקרונות של טיפול קוגניטיבי בטיפול, וכך נוצר הזרם של טיפול קוגניטיבי - התנהגותי בפסיכולוגיה. כיום במרבית הטיפולים יש שילוב של כלים קוגניטיביים, וטיפול התנהגותי בלבד מיושם בעיקר בהפרעות ממוקדות כמו פוביות, טיפולים שמטרתם הקניית כישורים או כשהמטופל אינו יכול לתקשר, למשל שיטת ABA לטיפול בתסמונות הקשת האוטיסטית.

שיטות טיפול:

ניתוח התנהגות יישומי:

ABA

ניתוח התנהגות יישומי או ABA (ראשי תיבות: Applied Behavior Analysis) הוא גישה טיפולית לשינוי דפוסי התנהגות, המבוססת על עקרונות תאוריית הלמידה הביהייביוריסטית. השיטה מבוססת על ההנחה כי תגובת הסביבה היא בעלת השפעה משמעותית על התנהגות הפרט, ולכן הטיפול בגישה זו כולל עיצוב תוכנית חיזוקים המפעיל את כל סביבת המטופל.

כלכלת אסימונים:

בשיטת כלכלת האסימונים (באנגלית: Tokens Economy), המטופל יכול להרוויח אסימונים על התנהגות חברתית רצויה, ולאחר מכן להחליף את האסימונים בדברים שהם בבחינת חיזוקים חיוביים עבורו. השיטה קשורה לרעיונות ההתניה האופרנטית. שיטה זו כוונה בעיקרה לשימוש עבור מתבגרים, וגם כיום היא נהוגה בעיקר בהקשרים חינוכיים. מבקרי השיטה טוענים, שהשימוש בה מועיל לשינוי זמני ומקומי בלבד בהתנהגות, שאינו תקף מחוץ להקשר שבו היא הופעלה או לאחר שהופסקה.

הקהייה שיטתית:

שיטת טיפול שפותחה על ידי ג'וזף וולף ונועדה לטיפול בפוביות, אולם כיום נעשה בה שימוש לטיפול בהפרעות חרדה שונות. בטיפול זה המטופל לומד טכניקות הרפיה והרגעה, ולאחר שרכש אותן הוא נחשף באופן הדרגתי לגירויים המאיימים עליו. מטרת הטיפול היא לשבור התניות קודמות, כך שגירוי שהיה מאיים לפני כן ייקשר לתחושת רוגע, ותחושת הפחד תפחת. שינוי זה מאפשר למטופל להתמודד עם מצבים שעוררו אצלו בעבר חרדה רבה עד כי לרוב נמנע מהם או חווה מצוקה עזה כשנאלץ להתמודד עמם.

חשיפה ומניעת תגובה:

בדומה להקהייה שיטתית, מטרת שיטת טיפול זו היא להכחיד את הפחד או המצוקה של המטופל מגירויים שונים. בניגוד להקהייה, בחשיפה ומניעת תגובה אין שימוש בטכניקות הרגעה והרפיה. העיקרון המנחה הוא התרגלות - כלומר, אם המטופל יישאר לאורך זמן עם המצוקה מבלי לנסות לסיים אותה, עוצמתה תפחת אם יתרגל זאת לאורך זמן ובעקביות, והוא יוכל לפתח תגובה שונה. שיטה זו מתמקדת לא רק בחשיפה לגירוי, אלא גם בתגובות המטופל, ומטרתה לאתר ולמנוע תגובות שהוא מבצע על מנת להפחית את המצוקה. כך למשל, בטיפול בהפרעה טורדנית - כפייתית באמצעות חשיפה, המטרה היא שהמטופל ייחשף בהדרגה לגירוי הגורם לו מצוקה (למשל לכלוך או מחשבה טורדנית) מבלי לבצע את התגובה הטקסית (למשל שטיפת ידיים או נטרול מחשבתי). שיטה זו היא חלק מתרפיית חשיפה, המשמשת לטיפול במגוון הפרעות כגון הפרעה טורדנית - כפייתית, הפרעת דחק פוסט - טראומטית, התקפי חרדה ופוביות.