כפי שהתבאר, הרצון של האדם החל מוקדם מאוד אבל הוא גם היה קיים לפני כן והפוטנציאל של האדם כבר היה גלום שם עוד לפני שהאדם נולד. אבל לא אלך אחורה יתר על המידה בזמן, כדי שהנושא לא יהפוך ללא רלוונטי, ואגש לנקודה רלוונטית שהאדם החל לחשוב בה מהגיל הרך.

יש דעה ממתי שהאדם זוכר את עצמו, הוא זוכר שהוא יודע כל מה שצריך לדעת, ויש לו הכל. הוא חש בתחושת ביטחון, הוא מרגיש שהוא יכול לעשות את כל מה שצריך. אבל, כאשר הוא נחשף למסרים שליליים ואפילו לא במתכוון, הוא מתחיל לחשוב כפי שאומרים לו, מאחר ואין לו יכולת סינון והוא מקבל למחשבות שלו את הכל כמו משפך. ולכן, זהו גיל מאוד חשוב להתפתחות האישית של האדם ואפילו גורם מכריע בחיים בכלל בד"כ אלא, אם האדם מתפכח וחוקר את הדברים ללא פחד. אבל, כדי שהילד יהפוך לבוגר עם חיים תקינים צריך בגיל הזה להגביר לו את הביטחון העצמי.

ועם הזמן הילד גדל ונחשף לכל מיני דברים, וכאשר הוא שומע גם בתור ילד אתה לא יכול והוא מרגיש שהוא יכול, הוא יכול לפתח פחד בקשר ליכולת העתידית שלו לגבי אותם הדברים, כי הוא מתחיל להאמין שמה יקרה אם הוא לא יכול, ואז הוא מאבד ריכוז ומתחיל לחשוב שהוא לא יכול.

וגם בכל גילאי ההתפתחות וזה ממשיך עד גיל הבגרות ובהמשך שהילד הופך לנער צריך לקבל ביטחון עצמי שהוא מסוגל. אבל בשום אופן לא להפוך אותו לתלותי, כדי שהאדם הזה יתפתח לבוגר שבוגר בנפשו ולא יישאר ילד מגודל. ויש לתת לו להתמודד עם הדברים ולפתח את הכישורים שלו.

כאשר האדם בגיל בגרות לא מתפתח כפי שצריך, אז אותו האדם יכול להתקשות בהתמודדות בחיי היום למשל עם החברה הוא לא יבין שהחברה הופכת עבורו לדורסנית והוא מתקשה להבין את דרכי ההתמודדות עם המציאות כפי שהיא. והאדם הזה עלול ליפול בין הכסאות. אדם כזה יכול להיות משודל ע"י בוגרים רעים לאינטרסים שעלולים להזיק לו מאוד.

ואז אדם כזה לאחר שהוא מתאושש מהטראומה שהוא חווה בחיים, לפתע מתחיל לזלזל ברצון האמיתי של עצמו כפי שזילזלו ברצון שלו קודם לכן. הוא פתאום מתחיל להתנהג אל עצמו באופן מזלזל ולא שואף להגשים את הרצון שלו באמת, ורק ככל שהוא מתבגר הוא לעתים גם מזלזל בעצמו יותר, ומרחיק את עצמו מהרצון האמיתי של עצמו יותר יותר.

אבל הרצון האמיתי שלו נשאר קיים, הוא לא יכול להתכחש אליו, זה שהסיטו אותו מהרצון האמיתי הזה, זו אולי הסיבה שהוא לא מבצע את המשימה שלו עד הסוף או שאינו מבצע את המשימה כפי שרצה באמת על הצד הטוב ביותר.

ואולי גם כי הוא חווה טראומה בילדות שבה הוא הרגיש מאויים כאשר ביטא את יכולותיו האמיתיות ע"י אחרים, והיה לו דפוס התנהגות מיוחד שהוא מראה שהוא כביכול טיפש, אז למרות שהוא התבגר עם הזמן, הדפוס ללא משים נשאר אותו הדפוס, והוא מתגונן איתו, וכך הוא חושב שהוא מגן על עצמו. אבל, זוהי אחיזת עיניים בלבד. וגם לאופן הזה יש שורש עמוק יותר ופונקציה קדומה יותר, והיא כאשר האדם היה בגיל הרך ונכנס אליו מבחוץ שהוא לא מבין ולא מסוגל, הוא החל ללכת לפי הדפוס הזה והפך תלותי ואז בגיל המוקדם הזה זה נורמלי.

אבל בגיל יותר מאוחר כאשר התלות הזו ממשיכה והאדם לא מטופל נכון בהתאם לגילו, אז הדברים מתגברים כמו כדור שלג, למעשה מה שאדם רוצה להביע זה שיחשבו במקומו, יעשו במקומו, הוא מביע את הפחדים הקדומים הללו בתור לחץ בחיים, בתור בקשת עזרה בלי לנסות לעשות הכל על הצד הטוב ביותר. כאילו האנשים ייתנו לו תחושת ביטחון יותר גדולה ממנו, כי הרי הוא התרגל לא לחשוב בעצמו ושאנשים יבחרו עבורו. ולכן כאשר הוא גדל זוהי אותה הגברת בשינוי האדרת, אפשר לומר שהאדם הזה נשאר עולל בלשון עדינה מהבחינה הרגשית.

הוא חושב שכך ישיג את הפתרון מהאנשים אבל הוא לא מבין שהוא סטה מהרצון שלו מאז הגיל המוקדם ההוא ולכן, הוא אינו סומך על עצמו=סומך על אחרים=מאבד את הסמכות העצמית=מזלזל בעצמו כולל הרצונות של עצמו=אין לו ביטחון עצמי והוא כל הזמן תלוי באישור אחרים.

ובעצם אין מה לדרוש מעולל שלא ידע לפרש נכון את הפוטנציאל של עצמו, כי הבנתו לא במשנה תוקף, העניין הוא שהאדם לא מודע לכך שכאשר הוא מזלזל ברצון של עצמו הוא גורם לעצמו להתרחק מהפוטנציאל האמיתי שלו.

כאשר האדם הזה בעצם מרגיש אי שביעות רצון ממה שהוא עושה הוא בעצם התרגל לעשות דברים שהוא לא רוצה, הוא לא עושה את הדברים שהוא רוצה כי הוא התרגל לזלזל בעצמו, הוא זלזל בעצמו כי הוא עבר אירועים לא נעימים, והדבר הזה גרם לו לזלזל ברצון של עצמו כפי שזילזלו ברצון של עצמו קודם לכן. הוא מזלזל ברצון של עצמו ונתלה באנשים כי הוא התרגל למסר שלילי מהסביבה בהיותו עולל, ושכח את הנקודה האמיתית שמניעה אותו.

והפוטנציאל הזה קיים באדם, והאדם ממתי שמכיר את עצמו מבין שהוא יודע את כל מה שהוא צריך לדעת, וטוב לו עם זה.

הוא יכול להרגיש אותו כבר עכשיו, ובעצם הוא יכול לקחת את הדברים וליסוע הלאה, ובמילים אחרות, ועכשוויות לזמן הזה באופן מעשי. נשאלת השאלה, מה האדם יכול לעשות עם הידע הזה? ואיך המידע הזה עוזר באופן מעשי?

על האדם לעשות את מה שהוא רוצה, להגיד לעצמו: אני רוצה כך וכך, ואני לא מזלזל ברצון של עצמי ולא בידע של עצמי, אני יודע את כל מה שאני צריך לדעת, ואני יודע שהדבר היחיד החשוב ששאר הדברים יתקיימו וכדי שאתחבר לאני האמיתי הוא הרצון להרגיש כמה שיותר טוב.

ולעתים האדם לא עושה את מה שהוא רוצה, ואיך האדם יעשה את מה שהוא רוצה? ילך לפי האמת. ואיך ילך לפי האמת? יאמר אמת, כפתור קסמים? לא, כך לא פועלים הדברים. אלא, האדם כאשר הוא עושה דבר מה, יאמר לעצמו את האמת בליבו, כלומר יאמר: אני רוצה לעשות כך וכך וזהו לא שקר, כי באמת האדם מנווט את עצמו לרצון האמיתי של עצמו.

ואיך הדבר ישפיע על שאר המהלכים בחיים שהוא אומר לעצמו: למה לא עשיתי את מה שרציתי? ובכן, האדם יכול להתבונן ולראות את כל המהלכים שלו ולשאול את עצמו: האם הוא עושה את מה שהוא עושה בלב שלם? אולי לא? אולי הוא לא מקדיש מחשבה, ויצא עם תחושה לא נעימה אח"כ? והאם האדם שקל את מעשיו לפי רצונותיו או שהלך עם הזרם בלי להתייחס לרצון האמיתי שלו? האם שווה לזלזל ברצון העצמי? האם כדאי שהאדם יהפוך את עצמו לאיזה קורבן של עצמו אחרי שאחרים זילזלו ברצונות שלו? האם אחרי כ"כ הרבה שנים שהוא אומר שהאנשים הללו עשו לו עוול, הוא בעצמו מצדיק את העוול ועושה לעצמו בדיוק את אותו העוול ומתייחס לעצמו כפי שהתייחסו אליו? זהו גם חוסר צדק עצמי.

ואם האדם רוצה להיות אמיתי עם עצמו ולהעריך את עצמו, הוא יכול לשאול את עצמו, האם אני עושה את מעשיי בלב שלם כי אני רוצה? האם בדקתי את כל האילוצים שיש כאן וראיתי שזאת הדרך שאני רוצה להלך בה בלב שלם? האם אני רוצה להיות ככלב שב על קיאו? האם אני רוצה לקיים את רצונותי? האם במסגרת האילוצים שקבעתי לעצמי דרך המטרות שלי ואני רוצה ללכת במסגרת זו כדי להתמקד בדבר מה בחיים, האם סידרתי לעצמי מערכת אילוצים טובה? ואולי היא טובה כפי שהיא ויכולה לשרת אותי כפי שהיא? אולי לא צריך לשנות אותה? אולי הרצון שלי יכול להתממש דרכה בלי שום בעיות?

כי אם רצונו של האדם ללכת על מטרה מסויימת וזאת לאחר שהתבאר שהאושר הוא הדבר הכי חשוב, וזה שהאדם שם לעצמו מטרות, זה כדי להינות מהדרך אל המטרה, חשוב שהאדם הזה קודם כל, יגיד לעצמו את האמת שהוא רוצה את הרצון הזה, את המטרה הזו, וכדי לממש את המטרה הוא יבדוק האם הוא עושה את מעשיו בלב שלם. ויבדוק את מערכת האילוצים שהוא נמצא בה, ואת ציר הזמן של היום שלו, ורצוי לעשות לו"ז טוב בתור מסגרת תומכת.

ובמצב שהאדם בודק האם הוא עושה דבר מה בלב שלם, ובודק את המהלכים שלו לאן הם יובילו, הוא רואה את המהלכים שלו, הוא מסתכל עליהם ממבט על, ולא מתעמק יתר על המידה כדי לא לבזבז זמן מיותר. ואז הוא בודק האם התוצאה של המהלכים שלו ייתן לו את רצונו? אם לא, הוא בלי בעיות יכול לעשות אחרת, וגם הקול הפנימי של האדם עשוי להיות מדריך טוב. וכן, כאשר האדם מחפש פתרון הוא מוצא כמה, ולפעמים בשליפה אחת הקול הפנימי שלו אומר לו מה לעשות. אבל הוא לא חייב להקשיב לאף אחד מהם.

הדבר הנכון הוא להיצמד אל האמת בלבד ושהאדם יאמר לעצמו שהוא רוצה את מה שהוא עושה.