יש הרואים בחיים תקופה בין לידה למוות. נולדים, הולכים לגן, לביה"ס, צבא, לימודים, עבודה

חתונה, ילדים, מזדקנים ומתים.

המטרה להעביר את החיים במינימום נזק, מינימום פציעות. לשרוד ולקבל את הערכת הסביבה

על ההישרדות המוצלחת ולמות בשקט.

אם אתם שייכים לאנשים האלו הפוסט הבא עלול לטלטל אתכם. ראו הוזהרתם.

רק לאחרונה איחלנו כולנו שנה טובה של סיפוק, הגשמה, צמיחה, שמחה ואהבה.

רובנו אומרים את זה כי ככה מקובל, ככה נהוג. מה נגיד לראש השנה? מה נברך ליום ההולדת, לחתונה?

הגשמה, סיפוק, צמיחה ואהבה זה הולך טוב. אז מה, שנתחיל להמציא את הגלגל?

המושגים האלו הם לא סתם מילים. כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. כל אחד מהם מכיל בתוכו חיים או מוות.

מי שלא מרגיש מידי יום פרפורי מוות גם לא ממש חי.

כל יום שעובר מבלי שיש התרגשות ופחד למות הוא יום של חיים רדודים. חיי הישרדות אך ללא חיות וחיוניות. חיים נטולי חגיגה.

בכל רגע ורגע, בכל יום עומדת בפנינו הבחירה איך ליצור את חיינו.

בחירה אבסולוטית. שליטה מלאה.

תמיד יש לנו מה לעשות. זה לעולם לא נגמר. בכל רגע ורגע אם נעשה לרגע "פאוז", כמו שעושים בסרט ב - DVD, נראה שעומדת בפנינו אפשרות בחירה. למעשה הרבה אפשרויות בחירה. למעשה אין סוף אפשרויות בחירה, כולל הבחירה של לשים קץ לקיומו של גופנו.

דיברתי בפוסטים הקודמים על שני הכוחות הקיימים בבן האדם:

כח האגו: אוסף האמונות שלנו על החיים ועל עצמנו, על מה שאפשרי ובלתי אפשרי לנו. פחדים, מעצורים, התנגדות וספקות זוהי שפת האגו.

כח הנשמה: כוח האהבה האינסופית. הגשמה, צמיחה, סיפוק ושמחה זוהי שפת הנשמה. עבור הנשמה, החיים הם צמיחה, הגשמה, סיפוק ושמחה. עבור האגו, החיים הם לשמור על הקיים, להימנע מכל שינוי. לשרוד במינימום פגיעות. עבור האגו בחירה בכח הנשמה הוא איום במוות מיידי.

האגו לא רוצה למות. כמו כל בעל חי מי רוצה? לכן האגו פיתח שיטות מתוחכמות כדי להימנע מפחד המוות הזה: עודף תעסוקה, עודף אכילה, עודף פטפטת, עודף טלויזיה, עודף דרמות, ויכוחים וריבים, עודף עשייה

עודף מכל דבר, העיקר להימנע להרגיש את פחד המוות הזה.

כל עוד אנחנו מזוהים עם כוח האגו בתוכנו אנו נעשה הכל ונחבל בכל שינוי, בכל דרך אפשרית, כל זאת כדי להימנע מהרגשת פחד המוות.

הגשמת רצון הנשמה מאיימת על האגו. הוא פוחד פחד מוות.

עבור הנשמה, בחירה בכח האגו, הימנעות משינוי, מצמיחה, מהתחדשות היא תחושת מוות.

שני כוחות עצומים, שאף אחד מהם לא רוצה למות.

האחד רוצה הגשמה צמיחה, חגיגה של החיים

השני רוצה ביטחון, לשרוד ולא להיפגע

ברגע שאנו מבחינים בשני הכוחות האלו, באותו הרגע הכרנו בנוכחות שלנו, זו שרואה את שתי האפשרויות.

והנוכחות הזו, בכל רגע ורגע יכולה לבחור.

לבחור באגו, בהימנעות, בהישרדות או לבחור בנשמה, בהגשמה, בצמיחה וחגיגה.

האבסורד הוא שהבחירה באגו כדי לא למות יוצרת חיים שהם חיים מתים, כלומר בהיותנו בוחרים באגו כדי לשרוד ולחיות בביטחון אנו יוצרים מוות. חיים ריקים, נטולי שמחה וחיוניות. מים עומדים מעופשים.

בכל רגע ורגע אנו יכולים לבחור בנשמה. אפשר גם לשלוח לה SMS, לעשות לה לייק, לכתוב לה אימייל שאנו בוחרים בה. כל זאת בידענו שעלינו להסכים לתחושה של פחד מוות שהאגו ידאג לשדר לנו בהיותו נלחם על חייו. חשוב לזכור שאנחנו לא נגד האגו. האגו עזר לנו להתפתח עד כה. האגו הוא אנחנו של פעם. הוא האמונות שלנו ממשחר ילדותינו כשלמדנו לעשות ולחיות כמיטב יכולתנו. אנו פשוט התבגרנו. למדנו לסמוך ולהאמין בנשמה. היום אנו בעד הנשמה שלנו. ברגע זה אנו מקשיבים לנשמה ועושים לה לייק.

כאשר בחירתנו בנשמה תהיה כל כך עקבית וברורה כוח האגו ייחלש מעצמו. מלחמה באגו מזינה אותו ומחזקת אותו. מיקוד בנשמה מחליש את האגו.

האגו עצמו מכיר בכוחה של הנשמה. הוא קטן וקטן בעוד הנשמה מתרחבת וחוגגת

יום אחד האגו ייעלם כליל.

מנהיגה חדשה תפסה פיקוד על החללית של חיינו.