אוי המלה הזאת, פמיניזם, לא נמאס לכם ממנה? אז זהו, שלא. נכון שנשים רדיקליות מסוימות הביאו לרוויה את יכולת ההקשבה למה שהן אומרות. אך המושג, המשמעות שלו, חי ותוסס. ממשיך להיחקר באוניברסיטאות וממשיך להיות נושא מרכזי בחברה.
מה אנחנו יודעים על פמיניזם? אנחנו הגברים, ובחלקו גם נשים שאינן תופסות את עצמן ככאלה? כולנו שמענו על דרישה לשוויון זכויות נשים, ועם זה כולם מסכימים. רובנו שמענו את המונח "תקרת הזכוכית", ואת זה מעטים יותר מבינים. נו, אז הן רוצות עוד? הרי שוויון כמעט והושג, נשים משפיעות מופיעות בכל מקום. מה הן צועקות. לעיתונאי גבי ניצן, היה טור "פמיניסטי" בשנות השמונים. אינני זוכר אם ב"כותרת ראשית" או ב "חדשות" אך אני זוכר אותו כגבר הראשון שהסב את תשומת הלב הגברית אל המושג וקירב אליו גם כמה גברים. אישה שאני מכיר אמרה לי פעם:
"אני מקבלת את הדרישה לשוויון. לא רק בגלל שזה גם נוגע לי אישית, אלא שצריך שוויון בין בני אדם. מצד שני אני לא יכולה לקבל את מה שהפמיניזם עושה לנשים. מוחק את מיניותן. מנתק אותן מהרגשות הרומנטיים. הופך את הגבר לקרצייה. ואני רוצה את הגבר שלידי, גבר, לא קרצייה"
כעת יצאה אסופת מאמרים על פמיניזם והאסופה מנסה להקיף כמה שיותר תחומי וכיווני מחשבה שנולדו עם התפתחות הרעיון. המאמרים נבחרו ומובאים לפי סדר תאריך כתיבתם.
די מפתיע למצוא את מאמר הפתיחה שנכתב כבר ב 1791. כמובן שאפשר להיזכר בסופרג'יסטיות שדרשו זכות בחירה, בעיקר כנשים אקסצנטריות רעשניות, שנתנו כמה תפקידים טובים לשחקניות קולנוע. למשל זוכרים את השם אמה גולדמן ולא תמיד זוכרים לאן לשייך אותו. הרעיון התפתח וזחל מתחת כמו לבה מתחת לפני השטח.
כך שהפמיניזם איננו באמת דרישה חברתית חדשה. הוא שינה את פניו, הרחיב את כיווני המחשבה, אך הפמיניזם נמצא אתנו כבר מאות שנים. הוא התבשל לאט וסופו חמין שיצא מוצלח.
אולאמפ' דה גוז' כתבה את המאמר "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" בשנת 1791 כתגובה ודרישה להכליל את הנשים בסדר הציבורי בעקבות המסמך המכונן של המהפכה הצרפתית, "ההצהרה על זכויות האדם והאזרח". האדם בצרפתית homme היא מלת גוף זכרית, גבר. וכבר מהשם אפשר להבין את כיוון המחשבה של הגברת. היא מעמידה במאמר את האישה מול הגבר מאחדת את הנשים בדרישה להיות שותפות במפעל מדינת הלאום ובעלות שוויון זכויות לפי חזון המהפכה.
" אתה הגבר, כלום יש לאל ידך לנהוג מנהג צדק? אישה היא השואלת: הן לא תשלול ממנה את זכות השאלה. אמור לי מי שמך עליון לדכא את מיני? "
מרי וולסטונקרפט
כך היא פותחת את המאמר שלה, כבר אז, וראו פלא, כמה מעט מהטענה המרכזית שלה השתנה. השאלות שהיא מציגה במשפט פתיחה אחד תקפות עדיין בימינו. היא מנסחת את הסעיפים להכרת השוויון הנשי בחוק ואיננה מתחמקת גם מ:
"שום אשה איננה מוצאת מן הכלל. היא נאשמת, עצורה, ואסורה במקרים המפורשים בחוק. הנשים כפופות כמו גברים לחוק מחמיר זה... כל אשה שנמצאה אשמה בדין יוחל עליה החוק בכל חומרתו"
אין ספק, אשה אמיצה בדעותיה.
" קומי אשה, עורי. פעמוני התבונה נשמעים ברחבי התבל כולה, הכירי בזכויותיך... לפיד האמת פיזר את ענני הסכלות כולם ואת ערפילי הגזל"
כך היא כותבת לקראת סיום המאמר. מרי וולסטונקרפט, שבין שאר מעלותיה היא גם אימא של מרי שלי, זו שכתבה את ספר האימה "פרנקנשטיין", מאפיינת את בעיית הנשים בשנת 1792 באנגליה: "הזנחת השכלתן של בנות מיני הוא המקור לאומללותן". היא איננה נמנעת מלקבוע את עליונותו הכוחנית - גופנית של הגבר, אך זו איננה סיבה לדעתה שגברים ידכאו את הנשים עוד יותר ממה שהטבע יצר.
"אני מקווה שבנות מיני תסלחנה לי אם אתייחס אליהן כאל יצורים הגיוניים במקום להחמיא להן על חינן... ברצוני לשכנע נשים להתאמץ ולבנות את כוחן, הפיזי והשכלי, להוכיח להן שדברי חלקות, לב רגיש, עדינות נפש וטעם מעודן, הן מלים נרדפות לחולשה. "
בהמשך תדבר על ההתפתחות הנפשית הגורמת לנשים לפתח עורמה נשית, שהיא ההיפך מעצמה אישית, המאפשרת להן לנפנף בגינונים ילדותיים שאולי מעוררים תשוקה בזכר אך בה בעת מערערים את כבוד האשה.
חוסר מעש של נשים יצר בחברה מזיגה מוזרה של עריצות ואבירות. גברים מתנהגים באבירות לפילגשיהם אך בעריצות כלפי אחיותיהם, רעיותיהם ובנותיהם, כדי "לשמור" על דרך הישר שלהן.
"כיצד תתקיימנה נשים בעולם שבו לא יהיו יותר נישואין? " היא שואלת שאלה קצת מקדימה את זמנה. את הגבר מכינים לעולם עתידי אך את האשה מכינים אך ורק להווה.
"האם השואפת לפתח את האופי האציל של בתה, חייבת להתעלם מבורותם של אחרים ולפעול על פי תכנית המנוגדת לחלוטין לזו שהמליץ עליה רוסו בכל החן והרטוריקה הפילוסופית. שכן רהיטותו הופכת דברים אבסורדיים להגיוניים, ומסקנותיו הדמגוגיות מבלבלות, בלי ששכנעו את אלו שאין ביכולתם להפריך אותן"
סוג'ורנר טרות
הרי פסקה זו מבהירה למה לנשים אסור ללמוד, הן מערערות על קביעות פילוסופים גבריים כשהן מבינות אותם. ובכן, כבר בשנים ההן 1791 - 92 נשים אחדות הבינו שזכויות שוות ודרישה להשכלה רחבה לנשים הם המפתח לשינוי.
סוג'ורנר טרות לא ידעה לכתוב. היא נולדה לעבדים ונמכרה בעצמה מאדון לאדון כמה פעמים. היא חוותה התגלות דתית והחלה לשאת נאומים בעניין ביטול העבדות ונגד דיכוי האשה. היא השתתפה בכמה מוועידות הנשים הראשונות שפעלו לזכויות נשים. את הנאום הזה נשאה ב1851. נאומה "אני לא אשה? " שוחזר על ידי שומעים ובו היא אומרת בין השאר
"הגבר הזה שם (מצביעה על הכומר) אומר שנשים צריכות שיעזרו להן לטפס על כרכרות ושיסחבו אותן מעל תעלות... אף אחד אף פעם לא עזר לי לעלות על כרכרה, או לעבור שלולית בוץ... תסתכלו עלי, אני חרשתי ושתלתי ואספתי תבואה לגורן ואף גבר לא עשה את זה יותר טוב, אז מה, אני לא אשה? ואז הוא מדבר על הדבר הזה שבראש.. אינטלקט. מה הקשר של אינטלקט לזכויות של נשים או של שחורים? והאיש הקטן שם, בבגדים השחורים הוא אומר שלנשים לא יכולות להיות זכויות כמו לגברים כי ישו לא היה אשה! מאיפה בא הישו שלך? מאלוהים ומאישה. לשום גבר לא היה בו חלק! אם האישה הראשונה שברא אלוהים הייתה מספיק חזקה כדי להפוך את העולם לבדה, כל הנשים האלה יחד בטח יכולות להפוך אותו בחזרה ולתקן אותו... והגברים יותר טוב שיתנו להן לעשות"
ג'ון סטיוארט מיל, כלכלן ופילוסוף התייחס לשאלת זכויות נשים בעקבות קשריו הזוגיים עם הרייט טיילור, פמיניסטית בעצמה, שהפכה להיות הרייט מיל לאחר נישואיהם. הוא כתב ספר בן ארבע פרקים הדן בסוגיה בו טען שחברה המבוססת על צדק אינה יכולה להפלות נשים לרעה.
אחרי העבר הרחוק והצבעוני עובר הספר למאמר של אחת האמהות המייסדות של התנועה הפמיניסטית. בטי פרידן הייתה בין הראשונות, אם לא הראשונה, לזהות את מצוקת חיי עקרת הבית האמריקאית. ב1963 פרץ לאור הזרקורים ספרה "המסתורין הנשי" ומאז הפך להיות חומר קריאה לכל אשה ובוודאי לכל מי שלומד לימודי נשים באוניברסיטאות. כאן מובא חלק מפתיחת הספר בו בוחנת בטי פרידן את התפתחות הנשיות באמריקה. והיא מזהה שם את תחילת בעיית "עקרות הבית הנואשות". במשך כל השנים שלאחר מלחמת העולם נעשו מאמצים להחזיר את האשה חזרה הביתה, אחרי שיצאה ממנו בגלל שהגברים היו במלחמה.
כל הכתבות בעיתוני הנשים חזרו להלחיץ מחדש. ללמד את הנשים איך לשמור על הבעל, איך להניק תינוק, איך לקנות מדיח כלים, לאפות לחם ולבשל. הן חונכו לרחם על נשים "נאורוטיות" שרצו להיות בעלות מקצוע משוחרר. משוררות, עורכות דין, רופאות ונשיאות. אישה נשית כך אמרו להן אינה מחפשת קריירה. אינה רוצה חינוך גבוה ובאפשרויות שכבר כמעט הושגו במאבקים הישנים.
* פמיניזם - ללמוד פמיניזם: מקראה, מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית - חלק 2.
מה אנחנו יודעים על פמיניזם? אנחנו הגברים, ובחלקו גם נשים שאינן תופסות את עצמן ככאלה? כולנו שמענו על דרישה לשוויון זכויות נשים, ועם זה כולם מסכימים. רובנו שמענו את המונח "תקרת הזכוכית", ואת זה מעטים יותר מבינים. נו, אז הן רוצות עוד? הרי שוויון כמעט והושג, נשים משפיעות מופיעות בכל מקום. מה הן צועקות. לעיתונאי גבי ניצן, היה טור "פמיניסטי" בשנות השמונים. אינני זוכר אם ב"כותרת ראשית" או ב "חדשות" אך אני זוכר אותו כגבר הראשון שהסב את תשומת הלב הגברית אל המושג וקירב אליו גם כמה גברים. אישה שאני מכיר אמרה לי פעם:
"אני מקבלת את הדרישה לשוויון. לא רק בגלל שזה גם נוגע לי אישית, אלא שצריך שוויון בין בני אדם. מצד שני אני לא יכולה לקבל את מה שהפמיניזם עושה לנשים. מוחק את מיניותן. מנתק אותן מהרגשות הרומנטיים. הופך את הגבר לקרצייה. ואני רוצה את הגבר שלידי, גבר, לא קרצייה"
כעת יצאה אסופת מאמרים על פמיניזם והאסופה מנסה להקיף כמה שיותר תחומי וכיווני מחשבה שנולדו עם התפתחות הרעיון. המאמרים נבחרו ומובאים לפי סדר תאריך כתיבתם.
די מפתיע למצוא את מאמר הפתיחה שנכתב כבר ב 1791. כמובן שאפשר להיזכר בסופרג'יסטיות שדרשו זכות בחירה, בעיקר כנשים אקסצנטריות רעשניות, שנתנו כמה תפקידים טובים לשחקניות קולנוע. למשל זוכרים את השם אמה גולדמן ולא תמיד זוכרים לאן לשייך אותו. הרעיון התפתח וזחל מתחת כמו לבה מתחת לפני השטח.
כך שהפמיניזם איננו באמת דרישה חברתית חדשה. הוא שינה את פניו, הרחיב את כיווני המחשבה, אך הפמיניזם נמצא אתנו כבר מאות שנים. הוא התבשל לאט וסופו חמין שיצא מוצלח.
אולאמפ' דה גוז' כתבה את המאמר "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" בשנת 1791 כתגובה ודרישה להכליל את הנשים בסדר הציבורי בעקבות המסמך המכונן של המהפכה הצרפתית, "ההצהרה על זכויות האדם והאזרח". האדם בצרפתית homme היא מלת גוף זכרית, גבר. וכבר מהשם אפשר להבין את כיוון המחשבה של הגברת. היא מעמידה במאמר את האישה מול הגבר מאחדת את הנשים בדרישה להיות שותפות במפעל מדינת הלאום ובעלות שוויון זכויות לפי חזון המהפכה.
" אתה הגבר, כלום יש לאל ידך לנהוג מנהג צדק? אישה היא השואלת: הן לא תשלול ממנה את זכות השאלה. אמור לי מי שמך עליון לדכא את מיני? "
מרי וולסטונקרפט
כך היא פותחת את המאמר שלה, כבר אז, וראו פלא, כמה מעט מהטענה המרכזית שלה השתנה. השאלות שהיא מציגה במשפט פתיחה אחד תקפות עדיין בימינו. היא מנסחת את הסעיפים להכרת השוויון הנשי בחוק ואיננה מתחמקת גם מ:
"שום אשה איננה מוצאת מן הכלל. היא נאשמת, עצורה, ואסורה במקרים המפורשים בחוק. הנשים כפופות כמו גברים לחוק מחמיר זה... כל אשה שנמצאה אשמה בדין יוחל עליה החוק בכל חומרתו"
אין ספק, אשה אמיצה בדעותיה.
" קומי אשה, עורי. פעמוני התבונה נשמעים ברחבי התבל כולה, הכירי בזכויותיך... לפיד האמת פיזר את ענני הסכלות כולם ואת ערפילי הגזל"
כך היא כותבת לקראת סיום המאמר. מרי וולסטונקרפט, שבין שאר מעלותיה היא גם אימא של מרי שלי, זו שכתבה את ספר האימה "פרנקנשטיין", מאפיינת את בעיית הנשים בשנת 1792 באנגליה: "הזנחת השכלתן של בנות מיני הוא המקור לאומללותן". היא איננה נמנעת מלקבוע את עליונותו הכוחנית - גופנית של הגבר, אך זו איננה סיבה לדעתה שגברים ידכאו את הנשים עוד יותר ממה שהטבע יצר.
"אני מקווה שבנות מיני תסלחנה לי אם אתייחס אליהן כאל יצורים הגיוניים במקום להחמיא להן על חינן... ברצוני לשכנע נשים להתאמץ ולבנות את כוחן, הפיזי והשכלי, להוכיח להן שדברי חלקות, לב רגיש, עדינות נפש וטעם מעודן, הן מלים נרדפות לחולשה. "
בהמשך תדבר על ההתפתחות הנפשית הגורמת לנשים לפתח עורמה נשית, שהיא ההיפך מעצמה אישית, המאפשרת להן לנפנף בגינונים ילדותיים שאולי מעוררים תשוקה בזכר אך בה בעת מערערים את כבוד האשה.
חוסר מעש של נשים יצר בחברה מזיגה מוזרה של עריצות ואבירות. גברים מתנהגים באבירות לפילגשיהם אך בעריצות כלפי אחיותיהם, רעיותיהם ובנותיהם, כדי "לשמור" על דרך הישר שלהן.
"כיצד תתקיימנה נשים בעולם שבו לא יהיו יותר נישואין? " היא שואלת שאלה קצת מקדימה את זמנה. את הגבר מכינים לעולם עתידי אך את האשה מכינים אך ורק להווה.
"האם השואפת לפתח את האופי האציל של בתה, חייבת להתעלם מבורותם של אחרים ולפעול על פי תכנית המנוגדת לחלוטין לזו שהמליץ עליה רוסו בכל החן והרטוריקה הפילוסופית. שכן רהיטותו הופכת דברים אבסורדיים להגיוניים, ומסקנותיו הדמגוגיות מבלבלות, בלי ששכנעו את אלו שאין ביכולתם להפריך אותן"
סוג'ורנר טרות
הרי פסקה זו מבהירה למה לנשים אסור ללמוד, הן מערערות על קביעות פילוסופים גבריים כשהן מבינות אותם. ובכן, כבר בשנים ההן 1791 - 92 נשים אחדות הבינו שזכויות שוות ודרישה להשכלה רחבה לנשים הם המפתח לשינוי.
סוג'ורנר טרות לא ידעה לכתוב. היא נולדה לעבדים ונמכרה בעצמה מאדון לאדון כמה פעמים. היא חוותה התגלות דתית והחלה לשאת נאומים בעניין ביטול העבדות ונגד דיכוי האשה. היא השתתפה בכמה מוועידות הנשים הראשונות שפעלו לזכויות נשים. את הנאום הזה נשאה ב1851. נאומה "אני לא אשה? " שוחזר על ידי שומעים ובו היא אומרת בין השאר
"הגבר הזה שם (מצביעה על הכומר) אומר שנשים צריכות שיעזרו להן לטפס על כרכרות ושיסחבו אותן מעל תעלות... אף אחד אף פעם לא עזר לי לעלות על כרכרה, או לעבור שלולית בוץ... תסתכלו עלי, אני חרשתי ושתלתי ואספתי תבואה לגורן ואף גבר לא עשה את זה יותר טוב, אז מה, אני לא אשה? ואז הוא מדבר על הדבר הזה שבראש.. אינטלקט. מה הקשר של אינטלקט לזכויות של נשים או של שחורים? והאיש הקטן שם, בבגדים השחורים הוא אומר שלנשים לא יכולות להיות זכויות כמו לגברים כי ישו לא היה אשה! מאיפה בא הישו שלך? מאלוהים ומאישה. לשום גבר לא היה בו חלק! אם האישה הראשונה שברא אלוהים הייתה מספיק חזקה כדי להפוך את העולם לבדה, כל הנשים האלה יחד בטח יכולות להפוך אותו בחזרה ולתקן אותו... והגברים יותר טוב שיתנו להן לעשות"
ג'ון סטיוארט מיל, כלכלן ופילוסוף התייחס לשאלת זכויות נשים בעקבות קשריו הזוגיים עם הרייט טיילור, פמיניסטית בעצמה, שהפכה להיות הרייט מיל לאחר נישואיהם. הוא כתב ספר בן ארבע פרקים הדן בסוגיה בו טען שחברה המבוססת על צדק אינה יכולה להפלות נשים לרעה.
אחרי העבר הרחוק והצבעוני עובר הספר למאמר של אחת האמהות המייסדות של התנועה הפמיניסטית. בטי פרידן הייתה בין הראשונות, אם לא הראשונה, לזהות את מצוקת חיי עקרת הבית האמריקאית. ב1963 פרץ לאור הזרקורים ספרה "המסתורין הנשי" ומאז הפך להיות חומר קריאה לכל אשה ובוודאי לכל מי שלומד לימודי נשים באוניברסיטאות. כאן מובא חלק מפתיחת הספר בו בוחנת בטי פרידן את התפתחות הנשיות באמריקה. והיא מזהה שם את תחילת בעיית "עקרות הבית הנואשות". במשך כל השנים שלאחר מלחמת העולם נעשו מאמצים להחזיר את האשה חזרה הביתה, אחרי שיצאה ממנו בגלל שהגברים היו במלחמה.
כל הכתבות בעיתוני הנשים חזרו להלחיץ מחדש. ללמד את הנשים איך לשמור על הבעל, איך להניק תינוק, איך לקנות מדיח כלים, לאפות לחם ולבשל. הן חונכו לרחם על נשים "נאורוטיות" שרצו להיות בעלות מקצוע משוחרר. משוררות, עורכות דין, רופאות ונשיאות. אישה נשית כך אמרו להן אינה מחפשת קריירה. אינה רוצה חינוך גבוה ובאפשרויות שכבר כמעט הושגו במאבקים הישנים.
* פמיניזם - ללמוד פמיניזם: מקראה, מאמרים ומסמכי יסוד במחשבה פמיניסטית - חלק 2.