איך ניתן למנף את הכישלונות? השריטות והקשיים שלנו להתפתחות אישית, מנוע צמיחה והתעלות רוחנית?

חשוב מאוד להגדיר מטרות ויעדים בחיים. האנשים המצליחים הם אלו שיודעים לשרטט במדויק מה הם רוצים לעשות ולהשיג בחיים. הם יכולים לומר כבר בתחילת הדרך לאיפה הם יגיעו, מה יצטרכו לעבור ומהם התחנות בטווח הקצר? הבינוני והארוך. אנשים אלו מונעים מכוח אדיר, מלאי מוטיבציה, אנרגטיים ועם רצון ברזל להצליח.

לא כולם כאלה. לא כל אחד נולד עם אופי חזק, אישיות כריזמטית, יכולות ומיומנויות מתאימות ורצון להיות דונלד טראמפ או ברק אובמה הבא. אך האם יש דרך לרכוש את אלה? האם יש דרך לרכוש כנפיים, להצית אש ולהניע את עצמנו לפעולה? האם ניתן לגרום לאדם לקום מוקדם בבוקר מהמיטה, לוותר על נוחות, להתאמץ, להקריב, להתחייב, לקחת אחריות, ליזום, לנצל את הזמן, לחשוב מחוץ לקופסא, לא להישבר, לעשות גם שקשה, והכי חשוב לעשות את הדברים הנכונים?

עונג וסבל דוחפים לעשייה

בני אדם נמשכים לעונג ובורחים מסבל. המטרה מספר אחת של האדם היא להגיע לעונג. למעשה ניתן לסכם את החיים במשפט אחד "רדיפה אחר עונג ובריחה מהסבל". כל העשייה של האדם מסתכמת במאמץ לקבל עונג. הבעיה היא שברוב הפעמים הנטייה הטבעית לבחור בפעולות שמביאות עונג בטווח הקצר וסבל בטווח הארוך.

כדי שאדם יזוז ממקומו עליו לרצות זאת יותר חזק מהרצון שלו להמשיך לשבת במקומו. אדם רוצה ליהנות בחיים, לחיות ללא סבל ועם כמה שיותר טוב. אדם בטבעו נמשך לעונג, לעצלות ולבטלה. אדם נמשך למה שמביא לו יותר עונג. אדם שחושב שהבטלה תביא לו את העונג הגדול יותר הוא יבחר להיות בבטלה.

שימו לב למשפט הזה "רק עונג גדול יותר יכול לגבור על עונג קטן". או במילים אחרות "רק תאווה גדולה יכולה לגבור על תאווה קטנה יותר ממנה". וכאן יש קאצ' כי הדרך לעונג גדול יותר עוברת דרך ויתור זמני על נוחות. עונג גדול יותר יגיע רק אחרי שהעונג הקודם יעבור, יגיע סבל, ורק אחריו יגיע העונג הגדול יותר. ככה זה עובד.

לייצר כנפיים ולעוף

לכל אדם יש חולשות, בעיות, מצוקות, חלומות ושאיפות. בדרך כלל האדם מנסה להנמיך את החולשות והמצוקות שלו. הם מפריעים לו להרגיש טוב. הם מגלים לו שלא נוח לו. הם מוציאים אותו משלוותו, מתפקודו, מאורח חייו, מרטיטים אותו וכופים עליו מצוקה.

לדוגמה: יש למישהו פוביה מנמלים. אם הוא יראה נמלה, הדופק יעלה, הלחץ דם יעלה, כל המערכת הסימפטטית תכנס לפעולה. הכי נוח לנסות להתחמק מסיטואציות מלחיצות. להסתגר במציאות המאובטחת. לא לראות נמלים, לא להיות במקומות שיש חשש מנמלים, לנסות לא לחשוב עליהם ולהעסיק את המחשבה בנושאים אחרים.

יש אפשרות אחרת. לקחת את החולשה ולהפוך אותה לכלי עצום שמניעה לפעולה ומשנה את החיים לטובה. לקחת את החולשה והמצוקה ולתעל אותה להשגת מטרות ויעדים.

האדם עם הפוביה לנמלים יכול למנף את הפוביה להצלחה אדירה בחייו. אם יחליט שהוא מתמודד עם הפוביה, מנצח אותה, לא מרפה עד שיפסיק לפחד מנמלים. התהליך שהוא יעבור עד לפיתרון המושלם ישנה את חייו. יחזק את נפשו וגופו. ידרבן אותו לפעולה, יהווה מנוע לצמיחה והפריה בחייו.

עד דוגמה: אדם מתמודד עם תאווה לכבוד. הוא חושב על כבוד, רודף אחרי הכבוד ומשתוקק לכבוד כל הזמן. זה מציק לו, משבש לו את החיים, מטריד אותו ולא נותן לו לחיות חיים נוחים. אדם כזה יכול לנסות לברוח מהכבוד, למרר לעצמו את החיים עם נקיפות מצפון או למצוא דרכים קלות להשיג כבוד, שבסופו של דבר מביאים ההפך מכבוד.

מאידך אותו אדם יכול לקחת את התאווה לכבוד ולמנף אותה להתפתחות אישית. אם לא יבחר בדרך הקלה. אם לא יבחר בדרך שמגבילה ומקטינה אותו. להפך, הוא לא יתעצל, אלא ישים את ההתמודדות עם התאווה לכבוד כמטרה החשובה ביותר בחייו. יחפש דרכים איך להתמודד עם התאווה בדרך הטובה ביותר. ילמד, יעבוד על עצמו, ילך למאמנים ומטפלים ויחפש דרכים לגבור על תאוות הכבוד.

אפשרות נוספת שתביא לאותה מטרה טובה זה באמת להתאמץ קשה כדי להשיג כבוד אך לא במרמה או בדרכים עקלקלות אל על הישגים משמעותיים. הכבוד יהיה מנוע אדיר להתפתחות, התעלות, צמיחה והשראה עבורו ועבור אחרים. ממר יצא מתוק. הרדיפה אחר הכבוד תיתן לו כוח להזיז את עצמו לעבודה.

פער יוצר כוח לפעולה

אנו יוצרים הנעה לפעולה כאשר אנו לוקחים את החולשות, הבעיות, המשברים או כל סיטואציה קשה שנקראת לנו בחיים כסולם לעונג גדול יותר שיגיע לאחר ההתמודדות שלנו עם הקושי הזה. רק כך אפשר לייצר הנעה לפעולה. כי הפער שנוצר בין הקושי לבין הרצון להשתחרר מהקושי ולקבל עונג גדול יותר הוא הכוח שמניע אותנו לפעולה.