האמת המרה של העצלנות

העובר נוצר מזרע וביצית בחושך כל טיפת אור עלולה להרוס אותו

הוא מתפתח ברחם בחושך... ביום צאתו לאויר העולם הוא מקבל את המרכבה

למרכבה הפוטנציאל לפתח רכב אש וסוסי אש שיעלו אותו השמימה

כמו שהכליות יודעות לסנן את הדם והכבד את המזון כמו שהראות יודעות

לסנן את האויר כך הנשמה יודעת להפעיל את המרכבה

אבל הגוף והנשמה לא מדברים באותה שפה כי "הוא" בלל את שפתה (בבל)

האגו חושב שהולכת המכלול בכיוון התשוקות והחושים יתנו טעם לחיים

אבל עמוק בפנים אנו יודעים שרק כריתת ברית בין הגוף לנשמה היא הנר

שידליק את המרכבה "יפעיל" אותה. חוסר התקשורת בין הגוף לנשמה

גורם לצער ובצר לו פונה האדם לתאותיו מזניח את הנשמה וחושב כי

איסוף של גרגרי תאוה יבנה ערימה של אושר הערימה היא בניין קלפים

העשוי מאדרנאלין ממכר שכל פעם שנבנה בנין האדרנאלין "קלפים"

מתעורר הצורך בסיפוק חדש בעל מינון חזק יותר שכן המינון הקודם כבר לא מספק את הגוף תובנות של הדבר יובילו את האדם לצד השני בחירה ברוחניות

מדיטציות מחשבות דמיונות וכו מאפשרות לראות את האור ברמה הנמוכה ביותר

האדם חושב שעם לחיצה על דושת הרוחניות והריק חוסר מעש בטלה ממושכת של שעות בצפיה בדמיונות (עין שלישית, צאקרות) תביא אותו לדרך המלך והאור יגבר גם פה הוא מתמכר ומזניח את הגוף כל תשובה נתנת ברמה רוחנית |האדם" שוכח כי יש לו גוף

ואם השלם היה רוצה ש"האדם" יתעסק רק ברוחניות לא יהיה יוצר אותו

אלה משאיר אותו כרוח.

רק כריתת ברית בין הנשמה לגוף היא דרך המלך ואם אינך יודע את הדרך

קרא את הספר שנתן השלם "המדריך המלא ליצירת קשר בין הנשמה לגוף"

אי אפשר לברוח מזה חייבים לעבוד את הגוף כמו שעובדים את הרוחניות

העלאת רמת שני הגופים לרמה עליונה "נפש בריאה בגוף בריא" עשויה להביא לתקשורת הזו בין הגוף לנשמה ברמה של אינסטינקט של השלם תוביל לתיפקוד הרמוני שעשוי להדליק (את הנר) שיפעיל את המרכבה שניתנה לנו ביום הולדנו

וגם לימוד מוגזם של רוחניות לא יוכל להסתיר את האמת שאכילה מוגזמת

עישון התמכרויות פוגמת במרכבה שאפילו זכית לרגעי חסד הם לא יחזרו אם לא תאזן בין הגוף לנשמה כי זה מה שניתן לך ולמרות שהגוף מתבלה והיופי נעלם

עד יומנו האחרון על האדמה למרכבה הזו יש צאנס לתפקד

ושאליהו עלה בסערה השמימה רק גלימה נשארה ולא נשאר זכר לגוף שכרת ברית עם הנשמה ועלה איתו למעלה

מתוך סיפרו העתידי של השלם "האמת המרה של העצלנות "

---

חומת המחשבות

אחרי זה הוא אמר לה תעצמי את עינייך ותלכי

אחרי שבחנה כי אין מכשול בדרך עצמה את עינה

והחלה ללכת. במחצית הדרך היא נעצרה והלכה באיטיות

פחד ניכר בצעדיה לבסוף נעצרה.

למה עצרת? שאל. "פחדתי"

אבל ראית שהדרך היתה פתוחה לפני כן.. מה שעצר אותך זה המחשבות שלך

וגם שהעיניים שלנו פתוחות מה שעוצר אותנו זה המחשבות

המחשבות רצות הלוך וחזור כתקליט שרוט ואיתן המסקנה הטיבעית היחידה שיכול הגוף לייצר וזה הגנות ועוד הגנות עד שהן הופכות לסורגים

ומכניסות אותנו לכלא המחשבות והפחדים

ומכאן נולדת הכמיהה לחופש שהוא שיחרור מוחלט מהמחשבות

ואם מישהו חושב שהבנתי מה שכתבתי יש לו טעות

---

זכות בחירה?

שאתה רואה שלט שכתוב עליו ימינה או שמאלה

עד שלא תפנה לא תדע לאן אתה פונה

את המציאות אתה לא יוצר אתה פוגש

הדבר היחידי שייש לך שליטה עליו זה על הגישה

שלך למציאות

אתה יכול לנטוש את המציאות או להפליג לעולם החלומות או הדמיונות

ואתה יכול להשאר מחובר אליה "כמו צופה בסרט"

אתה לא יוצר כלום ואם תרצה אוכיח לך את זה

---

בעיקבות השאלה על האושר רוב האנשים אמרו שהאושר נגרם להם מדברים חיצוניים

דברים שאנו תולים בהם את האושר שלנו.

והפלא ופלא את האושר אנו מרגישים בפנים בתוך הגוף

כלומר אנו מביטים "החוצה" כדי להרגיש את האושר פנימה.

(האם קיים בעולם דבר שאותו ניתן להרגיש בחוץ?)

זה נקרא המסע או היציאה של "משהו מיתוכינו" החוצה כדי ללהביא את האושר פנימה...

למעשה אם תחשבו טוב כל מה שמניע אותנו בחיים החיצוניים (מחוץ לגוף)

זה להפעיל את הרגשות שנמצאים בפנים.

לא משנה מה שתכתבו

כסף, מכונית יפה, מעמד, פירגונים, חול, אהבה, יופי, ויותר מזה כל מילה שתכתבו מפעילה את מרכז האושר אחד יותר ואחד פחות..

ועכשיו לשאלה:

למה אנו זקוקים למסע הזה?

האם קיימת דרך ישירה פנימה להרגיש מאושר בלי לצאת "החוצה"?

המסע הוא סיפור חיינו בלי שנשים לב לכך. תעצרו ותחשבו. זה לוקח זמן להפנים את הכתוב פה והסקת המסקנות היא רק לטובה.

המסקנה העיקרית היא

הקטנת חשיבותם של אובייקטים חיצוניים, ואנשים אחרים, באחריות על האושר שלנו. הוא נמצא בידנו, והפחתה איטית של תלית האושר בדברים חיצוניים, שהם אפילו לא יודעים את זה שאנו נשענים עליהם

מנטאלית (כי לפעמים הם בכללל חפצים דוממים).

תהליך זה הוא למעשה הוצאה להורג של האגו. ההפנמה של כך היא איטית.

אל תיקשר לדברים שמופיעים ונעלמים זה יוביל לאכזבה.

וכמובן תבוא השאלה.. ומה עם ילדים, משפחה, עבודה וכו?

ואני שואל.."מה עם האמת? יש דבר בעולם שלא נעלם? כולל ההרים וימים יבשות

יש דבר בעולם נשאר לנצח?

אנחנו רק בני אדם אבדן מכל סוג משפיע עלינו.

אבל הידיעה כי זה הטבע וההבנה כי ככה מתנהלים העינינים, לא תשאיר אותנו מאחור

מתגוללים בעצב.. אלא עם "נוכחות" ותובנה.