לעתים האדם נתקל במצבים שהוא מוצא את עצמו חסר אונים, וחסר רצון טוב, ולא בא לו לעשות כלום למרות שהוא רוצה להצליח הוא לא מעוניין לעשות כלום ולא מתחשק לו כלום. יש נושאים שמעניינים אותו אבל הוא לא הולך איתם עד הסוף כי הוא מאמין לאחרים שייכשל, אבל לא מתבונן לעצמו בעיניים ולא מחשיב את הדעה שלו שאומרת לו ללכת על זה ובגדול.
אבל האדם שוכח שהוא יכול לשנות את הדברים ולקחת את המושכות לידיים ברגע המתאים, לעשות את הדברים שהוא יודע שצריך לעשות ולשמוע לקולו הפנימי שרוצה לטובתו ולא לסתם סיסמאות באוויר של אנשים שאפילו לא מכירים את האדם באמת ואפילו אין להם מושג על מה הם מדברים במצבים מסויימים.
והאדם מוטב שיסמוך על הכוחות של עצמו כי הוא מכיר את עצמו הכי טוב. וכמובן רק בביטחון עצמי אמיתי. כי ההיפך יוביל אותו לאכזבה שלא כדאי להיכנס אליה.
לעתים האדם נכנס לסרטים בגלל העבר או בגלל הפחד מהעתיד ושוכח רק דבר אחד את ההווה עכשיו, ולכן במקום לתת את הטוב ביותר עכשיו, הוא משקיע בדבר שאינו קיים כלומר, בעבר או בעתיד שטרם הגיע. ובגלל זה נוצרים לו כל מיני משקעים של העבר ופחד מהעתיד שטרם בא. והרי הדברים לא קיימים, לא העבר כי כבר איננו ולא העתיד כי עוד לא הגיע העתיד.
והאדם רוצה לקחת את המושכות לידיים, אבל לא מרגיש שהוא יכול, הוא מרגיש כאילו המושכות לא בידיים שלו והוא לא שולט בהרגלים שלו. הוא מרגיש שהוא לא מנהל את עצמו ולא את חייו כראוי כפי שרצה. וכן, לא לוקח את הדברים בפרופורציות בגלל פרשנות שיצאה מפרופורציה נכונה ובגלל שהוא מתמקד מה קרה בעבר, מה יקרה בעתיד אבל לא מתמקד בהווה.
אדם כזה הוא אדם מושפע מאנשים אחרים, כי כל מה שאדם יגיד לו, הוא יכול להיכנע אליו וגם אם הוא לא מדבר אמת זה יכול לשכנע אותו, כי הוא לא מתבונן על הדברים ואין לו אומץ להחליט בעצמו את הדברים של עצמו. ולמה כל זאת?
כי לאדם הזה אין אומץ לקחת את המושכות לידיים של עצמו ולהתבונן על האמת כפי שהיא ולצאת מהבועה שמבטיחה לו הצלחה, כי הצלחה היא לא יכולה להבטיח לו אבל היא מומחית בכישלון.
האדם הזה לא יכול להתפתח בצורה שהוא נמצא בתוך בועה כזו, הוא צריך לצאת מתוך השקרים ואז להתפתח מתוך האמת. והאמת היא היסוד החזק ביותר בעולם. והעניין שיש צורך לפרוץ את הבועה ושהאדם יחליט עבור עצמו שהוא פורץ את הבועה לרסיסים ומרסק אותה ולא חושש להיכשל בתחום שהוא רוצה להצליח ולא משנה מה יהיה. אם המטרה מספיק חשובה לו, כל החוצצים בינו לבין המטרה יפלו כלא היו.
והאדם הזה יכול להצליח בחיים, הוא צריך לרצות את זה באופן כזה כמו שהוא רוצה לחיות. האדם הזה מסוגל לנהל את עצמו וילמד לנהל קודם כל את עצמו, וינהל את חייו באופן החלטי. נניח אם לאדם אומרים לנהל את העבודה שלו, הוא יכול לנהל את עבודתו, אבל כאשר האדם עם עצמו, עליו לדעת שהחיים הם פרוייקט חשוב מאוד הפרוייקט החשוב ביותר בעולם, ובוודאי שכדאי להשקיע בניהול נכון של החיים.
ואחד הדברים החשובים הוא להיות אמיץ ולקחת את המושכות בזמן לידיים ולנהל באומץ את החיים ולא בהססנות, הססנות זאת אומרת שכל רצון יכול להזיז את האדם לפה ולשם, הכוונה להיות אמיץ זה לדעת לנהל את הרצונות ולא שהרצונות ינהלו את האדם. זה אומר שהאדם פועל מתוך מודעות מלאה לדברים ולא נותן לרצונות רגעיים להכריע מפני שהוא מחובר לרצון האמיתי הפנימי ביותר שלו. ואם יש לו כל מיני רצונות, הוא יודע לנהל אותם ולא משאיר אותם חסרים.
כי אדם חסר זה אדם שאו אוכל יותר מדי או שהוא מבזבז יותר מדי כי הוא פועל על החיצוני במטרה לפתור את הבעיות והבעיות ככה לא נעלמות. ולכן, האדם יכול להגיע לנקודה הפנימית ביותר שלו, ואז להבין את המטרה שלו בחיים, ולתמרן עם הרצונות שלו בכל מיני צורות, לא להיות מקובע בצורת חשיבה מסויימת. האדם יכול להגשים רצונות רבים שלו לטובה ולהצליח. מה שחשוב שהאדם ילמד לתמרן בין הרצונות שלו, יש מצבים שהאדם צריך להתנהג בדרך מסויימת ובחשיבה מסויימת ופעמים אחרות הוא צריך לזרום ופעמים אחרות בפעולות אחרות, והכל לפי אותו המצב.
ניקח את הדברים לעולם המתמטיקה, מורה טוב אחד סיפר לי שבאו מתמטיקאים וראו מלבן, ועשו עליו חישוב שטח. אבל, לפתע נתקלו בצורות משונות ועקומות שקשה לחשב אותן, הם החליטו שהם עושים את הדבר הבא: להפוך את כל השטח הזה למלבנים מלבנים קטנים קטנים, ואז את שאר הפיקסלים הקטנים לחשב בשיטת ה - DX.
ואני אומר, לפעמים האדם פועל בצורה מחשבתית קדומה מדי למרות שהפונקציה הקדומה נפלה, הוא ממשיך חושב אותה כאילו היא רלבנטית חיה ובועטת בחייו לאחר שכבר איננה. ואסביר זאת בפשטות, האדם נתקל במצבים בחיים ומקובע לדרך מסויימת, אבל הוא לא לוקח את כל הגורמים בחשבון ונניח הוא היה במצב "מלבן" והוא כעת מחשב מצב "שטח עקום" כאילו היה מלבן, ולכן הוא לא מצליח לחשב את המצב נכון. ואם נפשט את זה לשפת היום יום, נבין מכך שאדם לוקח אירוע מסויים ופועל לפי זיכרון קודם, אבל על האדם לזכור שלא פועלים לפי זיכרון קודם אלא יש לפעול לפי ראיית כל המציאות כפי שהיא ולראות את כל הגורמים כפי שהם ומתוך הסתכלות על המציאות כפי שהיא לפעול בפעולה הנכונה לאותו הזמן.
וזה הדבר אשר נקרא לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע. ולהסתכל על ההווה, להבין שהסתכלות על ההווה תעשה עתיד טוב יותר, אבל לא להיתקע בעבר או בעתיד, זה רק למשוב חיובי, ולהמשיך להסתכל על המציאות כפי שהיא ולמצוא דרכי פתרון חדשות לאתגרים חדשים.
והאדם יכול לנהל את הרצונות שלו לפי התכלית האמיתית שלו, ולתמרן בין המצבים לפי הסתכלות אובייקטיבית על הדברים. ואדם יכול לשלב דברים רבים בחייו, בתנאי שיסתכל על הדברים כפי שהם לפי המטרה שלו ולפי סדר העדיפויות הנכון שלו. דהיינו לשים את הדברים החשובים בסדר עדיפות ראשון, ואז יהיה מקום לשאר הדברים שהוא רוצה, ואז יישאר מקום לשאר הדברים ואז אין חוסר. ואז יש אושר ושמחה.
אבל האדם שוכח שהוא יכול לשנות את הדברים ולקחת את המושכות לידיים ברגע המתאים, לעשות את הדברים שהוא יודע שצריך לעשות ולשמוע לקולו הפנימי שרוצה לטובתו ולא לסתם סיסמאות באוויר של אנשים שאפילו לא מכירים את האדם באמת ואפילו אין להם מושג על מה הם מדברים במצבים מסויימים.
והאדם מוטב שיסמוך על הכוחות של עצמו כי הוא מכיר את עצמו הכי טוב. וכמובן רק בביטחון עצמי אמיתי. כי ההיפך יוביל אותו לאכזבה שלא כדאי להיכנס אליה.
לעתים האדם נכנס לסרטים בגלל העבר או בגלל הפחד מהעתיד ושוכח רק דבר אחד את ההווה עכשיו, ולכן במקום לתת את הטוב ביותר עכשיו, הוא משקיע בדבר שאינו קיים כלומר, בעבר או בעתיד שטרם הגיע. ובגלל זה נוצרים לו כל מיני משקעים של העבר ופחד מהעתיד שטרם בא. והרי הדברים לא קיימים, לא העבר כי כבר איננו ולא העתיד כי עוד לא הגיע העתיד.
והאדם רוצה לקחת את המושכות לידיים, אבל לא מרגיש שהוא יכול, הוא מרגיש כאילו המושכות לא בידיים שלו והוא לא שולט בהרגלים שלו. הוא מרגיש שהוא לא מנהל את עצמו ולא את חייו כראוי כפי שרצה. וכן, לא לוקח את הדברים בפרופורציות בגלל פרשנות שיצאה מפרופורציה נכונה ובגלל שהוא מתמקד מה קרה בעבר, מה יקרה בעתיד אבל לא מתמקד בהווה.
אדם כזה הוא אדם מושפע מאנשים אחרים, כי כל מה שאדם יגיד לו, הוא יכול להיכנע אליו וגם אם הוא לא מדבר אמת זה יכול לשכנע אותו, כי הוא לא מתבונן על הדברים ואין לו אומץ להחליט בעצמו את הדברים של עצמו. ולמה כל זאת?
כי לאדם הזה אין אומץ לקחת את המושכות לידיים של עצמו ולהתבונן על האמת כפי שהיא ולצאת מהבועה שמבטיחה לו הצלחה, כי הצלחה היא לא יכולה להבטיח לו אבל היא מומחית בכישלון.
האדם הזה לא יכול להתפתח בצורה שהוא נמצא בתוך בועה כזו, הוא צריך לצאת מתוך השקרים ואז להתפתח מתוך האמת. והאמת היא היסוד החזק ביותר בעולם. והעניין שיש צורך לפרוץ את הבועה ושהאדם יחליט עבור עצמו שהוא פורץ את הבועה לרסיסים ומרסק אותה ולא חושש להיכשל בתחום שהוא רוצה להצליח ולא משנה מה יהיה. אם המטרה מספיק חשובה לו, כל החוצצים בינו לבין המטרה יפלו כלא היו.
והאדם הזה יכול להצליח בחיים, הוא צריך לרצות את זה באופן כזה כמו שהוא רוצה לחיות. האדם הזה מסוגל לנהל את עצמו וילמד לנהל קודם כל את עצמו, וינהל את חייו באופן החלטי. נניח אם לאדם אומרים לנהל את העבודה שלו, הוא יכול לנהל את עבודתו, אבל כאשר האדם עם עצמו, עליו לדעת שהחיים הם פרוייקט חשוב מאוד הפרוייקט החשוב ביותר בעולם, ובוודאי שכדאי להשקיע בניהול נכון של החיים.
ואחד הדברים החשובים הוא להיות אמיץ ולקחת את המושכות בזמן לידיים ולנהל באומץ את החיים ולא בהססנות, הססנות זאת אומרת שכל רצון יכול להזיז את האדם לפה ולשם, הכוונה להיות אמיץ זה לדעת לנהל את הרצונות ולא שהרצונות ינהלו את האדם. זה אומר שהאדם פועל מתוך מודעות מלאה לדברים ולא נותן לרצונות רגעיים להכריע מפני שהוא מחובר לרצון האמיתי הפנימי ביותר שלו. ואם יש לו כל מיני רצונות, הוא יודע לנהל אותם ולא משאיר אותם חסרים.
כי אדם חסר זה אדם שאו אוכל יותר מדי או שהוא מבזבז יותר מדי כי הוא פועל על החיצוני במטרה לפתור את הבעיות והבעיות ככה לא נעלמות. ולכן, האדם יכול להגיע לנקודה הפנימית ביותר שלו, ואז להבין את המטרה שלו בחיים, ולתמרן עם הרצונות שלו בכל מיני צורות, לא להיות מקובע בצורת חשיבה מסויימת. האדם יכול להגשים רצונות רבים שלו לטובה ולהצליח. מה שחשוב שהאדם ילמד לתמרן בין הרצונות שלו, יש מצבים שהאדם צריך להתנהג בדרך מסויימת ובחשיבה מסויימת ופעמים אחרות הוא צריך לזרום ופעמים אחרות בפעולות אחרות, והכל לפי אותו המצב.
ניקח את הדברים לעולם המתמטיקה, מורה טוב אחד סיפר לי שבאו מתמטיקאים וראו מלבן, ועשו עליו חישוב שטח. אבל, לפתע נתקלו בצורות משונות ועקומות שקשה לחשב אותן, הם החליטו שהם עושים את הדבר הבא: להפוך את כל השטח הזה למלבנים מלבנים קטנים קטנים, ואז את שאר הפיקסלים הקטנים לחשב בשיטת ה - DX.
ואני אומר, לפעמים האדם פועל בצורה מחשבתית קדומה מדי למרות שהפונקציה הקדומה נפלה, הוא ממשיך חושב אותה כאילו היא רלבנטית חיה ובועטת בחייו לאחר שכבר איננה. ואסביר זאת בפשטות, האדם נתקל במצבים בחיים ומקובע לדרך מסויימת, אבל הוא לא לוקח את כל הגורמים בחשבון ונניח הוא היה במצב "מלבן" והוא כעת מחשב מצב "שטח עקום" כאילו היה מלבן, ולכן הוא לא מצליח לחשב את המצב נכון. ואם נפשט את זה לשפת היום יום, נבין מכך שאדם לוקח אירוע מסויים ופועל לפי זיכרון קודם, אבל על האדם לזכור שלא פועלים לפי זיכרון קודם אלא יש לפעול לפי ראיית כל המציאות כפי שהיא ולראות את כל הגורמים כפי שהם ומתוך הסתכלות על המציאות כפי שהיא לפעול בפעולה הנכונה לאותו הזמן.
וזה הדבר אשר נקרא לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע. ולהסתכל על ההווה, להבין שהסתכלות על ההווה תעשה עתיד טוב יותר, אבל לא להיתקע בעבר או בעתיד, זה רק למשוב חיובי, ולהמשיך להסתכל על המציאות כפי שהיא ולמצוא דרכי פתרון חדשות לאתגרים חדשים.
והאדם יכול לנהל את הרצונות שלו לפי התכלית האמיתית שלו, ולתמרן בין המצבים לפי הסתכלות אובייקטיבית על הדברים. ואדם יכול לשלב דברים רבים בחייו, בתנאי שיסתכל על הדברים כפי שהם לפי המטרה שלו ולפי סדר העדיפויות הנכון שלו. דהיינו לשים את הדברים החשובים בסדר עדיפות ראשון, ואז יהיה מקום לשאר הדברים שהוא רוצה, ואז יישאר מקום לשאר הדברים ואז אין חוסר. ואז יש אושר ושמחה.
050-3331-331