תחשוב על זה רגע... תחשוב ביחד איתי. דמיין את עצמך בעתיד הרחוק שלך...

ישות אור אינטיליגנטית ברמות שאי אפשר לתאר, התגלמות אינסופית של חוכמה ואהבה וחמלה. מתוך החמלה והחוכמה הזאת, לא היית חוזר לעבר שלך לסייע לו? לסייע לעצמך לגלות שיש לך גישה לעתיד שכולו חסד טהור?

אז אני רוצה לספר לך משהו, זה בדיוק מה שעשית... בעתיד.

תחשוב על זה... תחשוב מה היית עושה למענך בהווה, מתוך העתיד...

ועכשיו תחשוב, שבעתיד המוחלט שלך (העומק המוחלט של ההוויה), אתה כל יכול, מוגשם לחלוטין כהתגלמות מוחלטת של האינסוף, חסר מיגבלה... מקור הכל. תחשוב מה היית עושה למענך מתוך העומק הזה... חשבת?

רוצה לדעת מה אני חשבתי?

אני חשבתי שמכיוון שמן העומק המוחלט אני כל יכול באופן מוחלט, המאסטר העליון של המציאות כולה, הכוח העליון והיחיד, חסר מגבלה בכוח הבריאה והיצירה שלי ומשום שאין לי שום מגבלה, הייתי עושה בדיוק מה שאני רוצה לעשות. ומכיוון שכך עשיתי (בעתיד, שהוא העומק המוחלט של ההוויה), אז הרגע הזה, בדיוק כפי שהוא, אבל בדיוק כפי שהוא על כל פרטיו הקטנים, הוא מה שהייתי עושה!!!! ולכן, מה שזה אומר הוא, שהעתיד כבר כאן. וככה נראה הרצון האלוהי המוחלט. ככה. ממש ממש ממש ככה בדיוק.

ולכן, אין שום טעות, אף לא אחת...

מה שהייתי עושה מן העומק המוחלט של עצמי, הוא בורא עומקים יחסיים ויוצר אלמנט של מסע בזמן בין מצבי תודעה, בין עומקים של עצמי. הייתי יוצר delay, מתח, השהיה. ואיך הייתי יוצר את זה? הייתי יוצר קטבים, דואליות, שם וכאן, עתיד והווה. ואתה מבין... כשהייתי מגיע אל ההתמזגות המוחלטת, אל העתיד המוחלט, אל היעד הסופי... הייתי יוצר את כל המסע הזה שוב מחדש. עובדה - זה מה שעשיתי. כי הנה - זה מה שיש.

תמיד יימשך המסע, כי אני הריי רוצה בכל בדיוק כפי שהוא... הכל כבר קיים אבל אני פשוט אוהב את זה טיפין טיפין. אין לי באמת עניין להגיע "הביתה", לנוח בנירוונה, במוחלט, בהעדר, ממש לא - אני הריי כבר שם, בעתיד.

להפך, אני מעוניין בדואליות, בנפרדות, בקטבים, במרחבים התודעתיים הנפתחים ביניהם ובמשחק שהם מאפשרים. אני מעוניין במסע המדהים הזה, בהרפתקאה המופלאה הזאת של החיים שמתאפשרת בזכותם, על כל גווניה כולם, כולל הסבל והכאב. אני מעוניין בהכל. הכל חלק מן המסע שאני כל כך אוהב. ואני נע בתוך המרחב של תודעה שאני עצמי יצרתי.

ולכן, אני כבר בדיוק איפה שאני רוצה להיות: באמצע המסע, לא בסופו.

כי אם הייתי מגיע לסופו, אל המקום שבו אני הבורא הכל יכול, אז הייתי בורא בדיוק את זה, את המסע. עובדה, זה מה שעשיתי.

ואם הייתי שם, בעתיד הכל יכול שלי, אז מה שהייתי עושה זה לגלות לי עכשיו בדיוק את מה שכתבתי כאן, את הסוד הנפלא הזה. כדי שאוכל להמשיך במסע הזה בדיוק כפי שהוא, רק מתוך מנוחה והנאה בעלת עומקים אינסופיים מכל מה שיש, מכל רגע ורגע במסע הזה בדיוק כפי שהוא, בדיוק כפי שהוא... בדיוק כפי שהכל - מושלם. וזה בדיוק מה שעשיתי, עובדה. המכתב הזה והלב שנזכר בעזרתו הוא ההוכחה.

ואז, אתה יודע מה עוד הייתי עושה?

הייתי דואג להזכיר לעצמי בכל רגע ורגע בדיוק את זה, אבל הייתי משתמש גם בזה כדי ליצור מסע, מסע שבו בכל יום שעובר אני מתעורר לכך יותר ויותר, ונרגע יותר ויותר אל המסע עצמו, אל הדרך, כך שיותר ויותר אני מבין שהדרך היא המטרה...

כך הייתי חושף לעצמי כל יום עוד עומקים של אותה הבנה בדיוק, שהכל מושלם כפי שהוא, שהכל טוב מוחלט, שכל מה שיש הוא אהבה והיא הכל כולל הכל כפי שהוא בדיוק. והייתי יוצר גם כאן קטבים, והייתי נע ביניהם לנצח לעבר יותר ויותר מנוחה, וזיהויי, והיזכרות, והנאה מן הדרך ומן המסע ומן ההרפתקאה הנפלאה מכל ששמה "החיים".

זה מה שאני הייתי עושה מן העתיד הכל יכול שלי... ואתה?

ואז שאלתי את עצמי: תגיד, מה זה בעצם "חופש"?

חופש... מהו חופש?

האם יש הגדרה לזה? ואם יש הגדרה לחופש, האם היא באמת מגדירה חופש? האם ניתן לשים גדר סביב חופש?

כי כאשר יש הגדרה, כאשר יש גדר, אז יש שניים: מה שבתוך הגדר ומה שמחוץ לה. יש חופש בתוך הגדר ומה שמחוץ לו אינו חופש. ואז יש חופש והעדרו - יש שניים. ועל חופש כזה תמיד צריך להגן, תמיד צריך להגן על הגבול שלו.. ואז אתה כל הזמן מוצא את עצמך שומר על "החופש" שלך, מגן עליו מפניי מה שמעבר לגדר, מפניי "האוייב" שלו אתה קורא "מגבלה".

אבל האם זהו חופש?

כאשר אתה מגן ושומר כל הזמן על החופש שלך, האם אתה חופשי? האם אתה חופשי או האם אתה עבד של אותו "חופש" שיצרת, שהגדרת, שכלאת? האם אתה חופשי באמת או האם אתה עבד?

האם חופש הינו דבר שניתן להשיג? האם יכול להיות לך "חופש"? כי אתה מאמין שלא היה לך חופש ואז הישגת אותו, אז אתה גם מאמין שאתה יכול לאבד אותו, נכון? אם חופש הוא דבר מסויים שניתן להשיג, אז הוא גם דבר שניתן לאבד, נכון?

אבל אם חופש הוא דבר שצריך לשמור עליו כדי שלא יאבד, כדי שלא יהרס, אז האם הוא באמת חופש?

אז למה אתה קורא "חופש" בעצם? מהו חופש בשבילך? מהו הדבר אותו אתה רוצה, אותו אתה חושב שהישגת, ושעליו אתה מגן ושומר ומחזיק? והאם אתה מוכן לאבד אותו, לוותר עליו? כי אם אתה לא מוכן, אם אתה מפחד לאבד אותו, אז אין זה חופש בכלל אלא עבדות לפחד.

לא ניתן להחזיק בחופש, משום שמעולם לא היה "דבר" כזה ששמו חופש. לא ניתן לחזיק בחופש ולא ניתן לאבד אותו, משום שכל מה שניתן להחזיק בו או לאבד אותו אינו חופש. חופש אינו דבר, משום שלכל דבר יש את הדבר המנוגד לו, ההופכי לו. אבל חופש אינו דבר שמנוגד לדבר אחר, חופש אינו מנוגד לשום דבר. חופש אינו ההפך משום דבר. חופש אינו מתנגד או סותר שום דבר, שום דבר בחיים האלה. חופש אינו סותר הגדרות. חופש אינו סותר מגבלה. חופש אינו סותר צורה. חופש אינו סותר גוף. חופש אינו סותר זוגיות, או כל דבר אחר שיצרה המחשבה. והמחשבה יצרה הכל. כולל חופש.

אבל החופש שאותו יצרה המחשבה אינו החופש האמיתי. כי חופש אינו מחשבה.

ניתן לאבד הכל, כל דבר, מלבד חופש.

וכל מה שתאבד, לעולם לא תאבד את החופש. משום שמעולם לא היה לך חופש.

וכל מה שיש לך, אם אתה מוכן לוותר עליו, אם בתוכך אינך מחזיק בו, אז אוליי אתה חופשי.

ואוליי, אוליי כאשר אתה מוכן לוותר על הכל, כולל על ה"חופש", אוליי אז אתה חופשי. אך אם יצרת לעצמך שוב דימויי של "אני חופשי" אז אינך חופשי עוד אלא עבד לאותו דימויי משום שאתה מפחד לאבד גם אותו.

ואם אתה מוכן לאבד הכל, לוותר על הכל, על כל מה שאתה חושב שאתה יודע ויש לך והישגת, ואם כבר כבר וויתרת על הכל בתוכך, אם אינך מחזיק בדבר כולל לא בחופש, אז אוליי ישנו חופש.

כי אם אין לך דבר, אז אין לך דבר להגן עליו. כי אם אין לך דבר, אז אין לך ממה לפחד, ואין לך דבר שתוכל לאבד, ואין לך דבר שאתה צריך להחזיק בו או לשמור עליו. ולכן אתה אינך עבד לפחד.

אך אם אתה מאמין שמשום שאינך מחזיק בדבר אתה חופשי, אז ייתכן שתתחיל לפחד שמה תחזיק במשהו... ייתכן שתתחיל לפחד לחזיק ברכוש, או באישה, או בהגדרה כלשהיא. ואז ייתכן שתמצא את עצמך מתנגד לכל אלה. וייתכן שתמצא את עצמך מתבודד ומבודד את עצמך מן החיים כמו נזיר, מתוך פחד, מתוך פחד להחזיק בדבר. אך זה אינו חופש כי אם עבדות. שוב, זוהי עבדות לפחד ולחיפוש שהוא היפוכו.

ובכל פעם שתדע מהו חופש, דע כי זהו אינו חופש.

ובכל פעם שתאמין שאתה חופשי, דע שאינך חופשי.

בכל פעם שתחשוב שהישגת או איבדת חופש, דע שלא הישגת ולא איבדת חופש. כי כל מה שניתן להשיג ולאבד אינו אלא מחשבות, זיכרונות, דימויים, דמיונות, הגדרות, רעיונות. זה הכל. וכל אלא ריקים. אז אל לך לפחד להחזיק בהם ואל לך לפחד לאבד אותם, משום שהם אינם קיימים, הם אינם אלא ריקות.

וממה יש לפחד בכלל???

אם אתה רואה בברור שלא ניתן להשיג או לאבד דבר אז אינך מפחד עוד. ואם אינך מפחד מדבר, אז גם אינך מחפש את היפוכו. ואם אינך מחפש ואינך מפחד, אם אינך מחזיק ואינך מאבד, אז מושג ה"חופש" אינו רלוונטי עוד עבורך ואיבד כל משמעות. ולכן אינך יודע עוד מהו חופש וגם אינך נזקק לדעת. אז אין עוד חופש ואין עוד את העדרו.

אתה אינך חופשי ואינך לא - חופשי. אינך זה ואינך היפוכו, אלא אתה פשוט הינך. ומה שאתה, אתה אינך מחזיק בו ואינך מתנגד לו. מוכן להיות כל דבר ומוכן לחדול להיות כל דבר. מוכן לחוות הכל ומוכן לאבד כל חוויה. מוכן להיות, פשוט להיות, מה שהינך.

ואז יש תום לב. ישנה תמימות.

ובתמימות הזאת נגלה היופי האינסופי בפשטות של מה שיש, כפי שהוא, ממש כפי שהוא.

בתמימות הזאת אתה נזכר שאינך רוצה דבר לעצמך, אפילו לא חופש. אפילו לא חופש!

משום שהכל למענו.

ואז אתה מסיר מעלייך כל מה שהחזקת בו ומגלה, מהי נדיבות.

ומה זה אומר לחיות, ולא רק למען עצמך, לא רק למען החוויות שלך, לא רק למען ה"חופש" שלך. ומה זה אומר לחיות כאשר אתה אינך עוד במרכז, כאשר אתה אינך מרוכז עוד בעצמך ובחוויות שלך, ובמצבים הרוחניים שלך, ובחופש שלך, אלא פתוח כמו הלב האינסופי לתת. באמת ובתמים, כל מה שיש לך, לתת.

ואם היית חופשי, ואם באמת ובתמים היה לך חופש ואם הוא היה אמיתי, אז היית מוותר גם עליו.