* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

חיים לאחר המוות, אמת או טוב, אמת היא רעה ויוצרת רע, טוב בלי סיבה, לרצות את החיסרון, אדם או בהמה.

שאלה: למה רק הרוחניות מעניינת אותי?

אליעד: מה שאני רוצה להגיד, שכול החיפוש שלך אחרי רוחניות, לא שונה מכל הדברים שחיפשת עד היום. את כל הזמן מחפשת דבר אחד, שאת לא יודעת מה הוא, ואם תביני מה הוא, מה באמת את מחפשת, אז תקבלי תשובה לשאלות. אבל את עדיין לא יודעת מה את מחפשת.

שאלה: אני בתוכי לא יודעת אחרי מה אני רודפת.

אליעד: אז בואי נבין מה את באמת מחפשת? מה מניע אותך? מה הראשון שמניע אותך?

שאלה: להיות מאושרת.

אליעד: למעשה את מחפשת להרגיש טוב. כאשר היית ילדה קטנה, והביאו לך משחקים וצעצועים זה גרם לך להרגיש טוב. אז למעשה את רק מחליפה משחקים. את היום, ולפני עשר שנים, ולפני עשרים שנה, זה את, רק שכול פעם את מחליפה משחקים, ואחד המשחקים זה רוחניות.

תנסי להבין מה הניע אותך, לפני הרוחניות. מה הניע אותך להגיד לאימא שלך להביא לך צעצוע מסוים, ומה מניע אותך לשאול את השאלה הזאת ולא את זאת? זה אותו רצון. אני עדיין לא מבין מה את באמת רוצה?

שאלה: אני רוצה להיות מחוברת לכוח האלוהי.

אליעד: את כבר מחוברת, היכן שלא תבדקי, את כבר מחוברת למציאות. תראי, את יושבת כאן, ומסביבך הכל זה המציאות, היא בתוכך, מעליך, מסביבך, היא מכל הצדדים וגם בתוכך. מי יכול לעזור לה להבין, מה היא רוצה?

שאלה: היא רוצה להרגיש טוב.

אליעד: אז מה את באמת רוצה? את רוצה להגיע לאמת? כן, אז כדי להגיע לאמת עליך להיות אמיתית. מה זה אומר, תגידי את האמת, לגבי מה שאת רוצה.

שאלה: אני רוצה את האמת.

אליעד: מה זה ייתן לך? אם את רוצה להיות אמיתית, את חייבת להבין, למה באמת את רוצה את האמת. אם האמת תגרום לך לסבול לנצח נצחים, גם תרצי אותה? כן. אז למה את לא רוצה את השקר? מה עומד מאחורי הרצון שלך לאמת?

יש משהו שעשית היום שגרם לך לסבול? כן. ואת חושבת שהוא היה אמת? לא. אני טוען שאם נבדוק אותך במשך היום, נראה שאת עושה הרבה דברים שאת יודעת שהם לא האמת, ואת עושה אותם כי הם יותר נוחים לך. לפני שנייה, אמרת שאת מוכנה לסבול עבור האמת, אבל בשביל הנוחות שלך את בוחרת בשקר. אז מה זה אומר?

שאלה: נכון, יש פער בין מה שאני מצהירה עליו לבין המעשים שלי. אז איך אני מצמצמת את הפער?

אליעד: על ידי זה שאת מפסיקה לשקר. שכששואלים אותך מה את רוצה, אל תגידי שאת רוצה את האמת, ומוכנה לסבול עבורה. למה כי בדימוי הפנימי שלך את לא רוצה להגיד שאת אגואיסטית. אם את רוצה את האמת, תגידי שאת מחפשת להרגיש טוב.

כול האנשים שסובלים, זה רק בגלל שהם מחפשים את האמת. יש את הטוב האגואיסטי, ויש את האמת. מה הכוונה באמת? הערך שמעל האגו. האנשים סובלים רק בגלל שהם שקרנים, כאילו שאכפת להם הערך שמעל האגו. ואז הם גם לא מקבלים את האגו, וגם לא משיגים את מה שהם רוצים. גם לא משיגים את האמת וגם רע להם.

לכן תהיה איש אמת. תגיד, חשוב לי האינטרס שלי. אמנם אז אתה תרגיש רע, אבל תקלוט היכן אתה נמצא עכשיו.

אם לא הייתה חשובה לבן האדם האמת בכלל, אז היה לו טוב מיד.

אם לאדם לא חשובה בכלל האמת, למה תוך שנייה הוא היה מרגיש טוב? אם הוא לא רוצה את האמת, אז אין לו בעיה לשקר. אם אין הבדל בין אמת לשקר, אז אין הבדל בין טוב ורע. למשל כואבת לך הרגל, ולא אכפת לך מהאמת, אז תשקרי ותגידי שלא כואבת לך הרגל. אני רוצה להראות לכם, שאם האדם לא היה רוצה את האמת, אז כל מה שקורה לו היה בסדר, וכך היו נפתרות לו הבעיות. אבל האדם רוצה את האמת ולכן הוא סובל.

רע לאנשים בגלל שהם רוצים את האמת, אבל האמת היא מה שקורה עכשיו, והם לא רוצים את מה שקורה עכשיו. אם היית רוצה את האמת, וזה גם קורה, אז אין בעיה.

אם אתה רוצה את האמת, ורוצה את המציאות, אז אין לך בעיה. אבל אם אתה לא רוצה את המציאות, וגם חשוב לך שבאמת תרצה אותה, אז רע לך.

למעשה אדם שמחפש את האמת, מחפש משהו אחר ממה שקיים כרגע. בפשטות, רע לך, כי לא קורה את מה שאתה רוצה, ואם לא אכפת לך מהאמת, אז תגיד שאתה רוצה את זה. למשל כואב לך הגב, אם את לא מחפשת את האמת, את יכולה לשקר ולהגיד שלא כואב לך הגב, או לשקר ולהגיד שאת רוצה את הכאב גב.

שאלה: אבל אין מצב כזה.

אליעד: לא אמרנו שיש מצב כזה, אנחנו מנסים להבין מה את רוצה באמת. בפשיטות, רע לך כאשר אתה לא רוצה את מה שקורה. עכשיו אם לא אכפת לך לשקר, דהיינו אתה השקרן הכי גדול בעולם ואין לך בעיה עם זה, אז שקורה משהו שאתה לא רוצה אותו, או שתגיד שאתה רוצה אותו, או שתגיד שהוא לא קורה. אבל בגלל שאתה מחפש את האמת, תגיד אבל אני לא משקר ולכן אתה סובל.

אם לאדם בכלל לא היה אכפת מהאמת, והוא לא היה מבדיל בין אמת לשקר, אז שכשאומרים לו האם זה שולחן? הוא יגיד אולי. האם יש כאן פיל? הוא יגיד אולי. אז אפילו לא יכול להיות לו כאב ראש, כי אם ישאלו אותו, האם כואב לך הראש? הוא יגיד אולי. אז איך תהיה לו בעיה? אין לו שום אחיזה?

שאלה: מה אם מפגר?

אליעד: אנחנו מדברים עכשיו על העיקרון, אדם שלא מבדיל בין אמת לשקר, אין לו שום בעיה. מה זה בעיה? כאשר אתה רוצה משהו, וקורה משהו מסוים. אבל להגיד, קורה משהו מסוים, זה להגיד את האמת, כי אם לא היית מבדיל בין אמת לשקר, אז איך אתה יודע שזה קורה, אולי זה לא קורה?

אם אתה חושב שהאמת היא, שכואב לך הראש, אז אתה באמת סובל, אתה חווה נפרדות. אני רוצה להביא אותך למצב, שאם תכאב לך הרגל, את תחווי שלא כואבת לך הרגל. ובנוסף את תוכלי לבחור, אם את רוצה לשקר או לא. ותהיי אפילו שקרנית כל כך טובה, שאפילו שלא תכאב לך הרגל, תגידי שכואבת לך הרגל ואפילו תסבלי מהכאב. למעשה תוכלי ליצור רע. אני אלמד אותך את השקר בשלמות, ואפילו תוכלי לבחור אם את רוצה אמת או שקר.

למעשה כאשר האדם מתחיל להתבגר, והוא מתחיל להבין בין אמת לשקר, ואז הוא מתחיל להתחרפן, ואז המוח שלו מתחיל להשתבש.

ואז הוא מרגיש כל כך רע, והוא שואל למה אני סובל, מה המשמעות? ואז הוא מחפש משמעות. כל הבעיה היא שהוא מחפש את האמת. אני קודם כל אומר, דע את האויב, שהאמת היא האויב. קודם כל תדעי במי את נלחמת, אל תעריצי כל כך את האמת.

את מקודם אמרת שאת מוכנה לסבול בשביל האמת, ואת באמת סובלת בגלל האמת. ואני אומר לך, אם את רוצה להפסיק לסבול, תפסיקי לחפש את האמת.

שאלה: אז מה אני אחפש?

אליעד: תפסיקי לחפש. תגידי לעצמך, אני לא מחפשת כלום, תתחילי עם מה שבא ברוך הבא, ואחר נמשיך עם משהו יותר מפותח.

פה יש אמת שהיא טוב ורע, אך מבחינתי האמת היא הפוכה, ביחס למה שאנו קוראים לו האמת. יש מה לחפש אך לא משנה איך תקראי לזה. מה זה משנה אמת או שקר.

מה אתה אומר, אתה עדיין מחפש את האמת?

שאלה: אני לא מחפש כלום. אבל רציתי להגיד..

אליעד: אם אתה לא מחפש כלום, אז למה אתה רוצה להגיד? למה אתה עושה פעולות? בחוויה שלך לא חסר לך כלום? הכל מושלם בעיניך עכשיו? כן. אז למה אתה מנסה לשנות? אם אתה רוצה להגיד משהו, זה סימן לרצון, ורצון זה סימן לחסר.

שאלה: החסר הוא חלק מהשלמות.

אליעד: אם יש רק שלמות, מה שייך חסר? אתה אומר, שאתה חווה עכשיו רצון להגיד לי, ואתה אומר שזה גם השלמות שאתה אומר לי, נכון? עכשיו, אם אנחנו עוצרים את העולם, מה קבלנו? קבלנו אותך יושב כאן, אם רצון לומר לי משהו, נכון? כן. אבל אתה אומר שכרגע זה מושלם, מה זה אומר? שהחסר שלך מושלם כחסר. זה שיש לך רצון להסביר לי משהו, זה עצמו טוב, בלי קשר אם תסביר לי או לא תסביר לי. אז אם טוב לך מזה שאתה רוצה, מדוע אתה עדיין מעוניין להסביר לי?

שאלה: כי כשאני רוצה את זה, אני נמצא בהפרדה אחרת.

אליעד: אז כאשר אתה נמצא ברצונות, אתה לא בחוויה שהכל מושלם. אתה אומר הכל מושלם, אבל אני צריך למלא את החסר. כי אם החסר מושלם, אז למה למלא אותו?

האם אתה בחוויה שלך מחפש משהו?

שאלה: כן, אבל הכן שלי הוא שקר.

אליעד: אבל מה היא האמת?

שאלה: האמת היא שזה לא משנה. השאלה שלך כבר מכילה שקר, כי האמת היא כבר שקר, כי אתה עושה הפרדה בין אמת לשקר.

אליעד: אם מבחינתך האמת והשקר היו אותו הדבר, גם אז לא היית צריך לדבר איתי. כי אין הבדל בין אם יש לי את התשובה לבין אם אין לי את התשובה. כשאתה מדבר איתי, זה מתוך מחשבה שלך שיש הבדל בין אמת לשקר. אז למעשה גם אתה חושב שיש הבדל בין אמת לשקר.

שאלה: כל פעם שאני מדבר, אני למעשה מבדיל, ולכן משקר.

אליעד: נכון, אבל למה שתדבר? למעשה השאלה, שאם אתה בשלמות, למה שתדבר? היא כמו השאלה, למה מהאחד נהיה שתיים? עם הכל מושלם ואין הפרדה, אז איך נוצרה ההפרדה? אתה יכול להגיד אפילו שאני חווה חסר, זה גם במסגרת הרגשת השלמות שלי.

עכשיו השאלה היא כזאת, מקובל עלי שתגיד שהשלמות מכילה את הכל, כולל את החסר וכולל את הרצון, וזה שיש לי רצון שאני לא רוצה את המציאות, זה כשלעצמו טוב - שלמות. אבל אם יש שלמות, למה לשנות את זה אחר כך? אני אחדד, אם אתה רעב ויש לך אוכל מולך, יש שתי אפשרויות, יש אפשרות אחת, שתגיד לא טוב לי עם זה שאני רעב, אני רוצה לאכול. יש אפשרות אחרת שאומרת, שזה שאני רעב, זה מושלם, אז אם זה מושלם, למה אתה הולך לאכול? כי אם אתה ממלא את הרצון, אז זה סימן שלא רצית אותו בתחילה. אני רוצה שתסתכל לתוכך ותראה מה מניע אותך בתוכך לאכול. אני רוצה לדעת מאיזה מקום רגשי הלכת לאכול. כי אם אתה טוען שאתה חווה שלמות אין סופית בזה שאתה רעב, אז מה פתאום קמת לאכול? תסתכל, מה הניע אותך לאכול, איזה רגש? או למלא כל חסר, אם באמת חווית אותו כשלם.

שאלה: למה זה חשוב שאני אבדוק?

אליעד: כי אתה טוען שאתה חווה שלמות, אבל אם עדיין בתוכך אתה חווה חסרונות, אז אתה עדיין מחפש.

שאלה: אני חווה שלמות בזמן שאני רעב.

אליעד: אז למה אתה אוכל? אוכל הכוונה לכל פעולה שאתה עושה. גם לדבר זה למלא חסר.

שאלה: אני אוכל כי אני רוצה לאכול.

אליעד: אז זה נקרא שאתה לא רוצה את הרצון שלך לאכול, ולכן אתה מנסה להפטר ממנו. אם טוב לך עם הרצון שאתה רוצה לאכול, אז תישאר איתו.

שאלה: נכון, אין לי סיבה לאכול.

אליעד: כן, אבל יש לך סיבה, למה לא לאכול. כי יש לך רצון לאכול, שטוב לך איתו, ואם תאכל, כבר לא יהיה לך רצון לאכול.

שאלה: כן, אבל זה טוב באותה מידה.

אליעד: אם זה טוב באותה מידה, אז למה לשנות אותו?

שאלה: כל הפעולות שאני עושה הם מתוך ההפרדה.

אליעד: הם מתוך ההפרדה. אז זה אומר, שאם לפעמים אתה בשלמות, אבל כאשר אתה עושה את הפעולות שלך אתה לא בחוויית שלמות, כי אם היית בשלמות, לא היית פועל.

שאלה: אבל השלמות מכילה את ההפרדה.

אליעד: אל תחנטרש אותי, כאשר אתה עושה פעולה, או שאתה בהפרדה או שאתה בשלמות? השלמות מכילה הרבה דברים, אולי מבחינת השלמות אתה לא קיים, אבל בחוויה שלך, כשאתה פועל אתה בנפרדות ולא בשלמות. דע שכשאתה אוכל, אתה בחוויה של טוב ורע, ולכן אתה אוכל. אם באמת היה לך טוב מזה שאתה רעב, אז לא היית אוכל.

שאלה: אבל זה לא משנה.

אליעד: יכול להיות שאין לך בחירה, ומישהו מפעיל אותך כדי שתאכל, אבל השאלה היא מה אתה חווה? להבין מה באמת אתה מרגיש. ואני טוען שאם היית חווה שלמות מוחלטת, אז לא היית הולך למלא את החסר של הרעב.

שאלה: זה לא משנה. אם אני רעב או לא רעב, זה אותו הדבר, ואני מסכים שאין טעם לשנות, אבל גם לשנות זה כמו לא לשנות.

אליעד: אבל למה אתה משנה, תבין זה להתבונן לתוכך ולהבין מה היא האמת. זה הכל סיפורים, מה שחשוב זה, מה אני מרגיש כאשר אני הולך לשנות.

שאלה: אני לא רוצה להתבונן בתוכי, למה זה חשוב שאני אתבונן בתוכי?

אליעד: הסיבה שבאת לכאן, היא בגלל החלק בך שהתבונן, ולא טוב לו ככה. החלק שטוב לך ככה, הוא לא בא לפה, הוא טוב לו, אז מדוע שיבוא לפה? הוא אפילו לא הולך לאכול. החלק בך שמתבונן פנימה ואומר, רגע אבל רע לי כשאני אוכל, הוא זה שבא לכאן, כדי לפתור את הבעיה הזאת. של כל הרצונות שלך. אם היית בהמה, למה לחקור, לא היית בא לפה בכלל.

אתה באת לכאן, בגלל שיש בתוכך משהו, שחווה שכשאתה עושה פעולות, אתה חווה חיסרון. תבדוק את 24 השעות שעשית פעולות, אתה כל הזמן חושב מה תעשה ברגע הבא. הראש שלך אף פעם לא בכיבוי, תמיד אתה חושב שנייה קדימה. וזה נקרא חיסרון.

שאלה: אבל אין לי בעיה עם זה שיש לי חיסרון.

אליעד: אם אין לך בעיה, אם זה שיש לך חיסרון, אז למה אתה מנסה למלא את החיסרון? אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל בתוכך בלב, מה אתה מרגיש? כי אם באמת היית מרגיש, שזה לא משנה, אז למה מלאת אותו?

בתוכך בפנים את יודע שהכל בסדר, אבל בתוכך בעומק מסוים, אתה מרגיש שמשהו חסר. והוא זה שמניע אותך לעשות פעולות. בשכל אתה חווה שאין בעיה, כי אתה אומר שהכל אחד.

אבל תכלס בתוכך בלב, אתה לא חווה שאין בעיות. יש לך הפרדה בין השכל לרגש.

שאלה: חלק ממני מבין שאין בעיה, נכון?

אליעד: אבל יש אצלך חלק שלא מבין.

שאלה: יש חלק אצלי שמבין וחלק שלא מבין, אבל החלק שמבין, מבין את החלק שלא מבין.

אליעד: אם הוא מבין אותו, אז הוא לא מבין את עצמו. אם לא משנה לך כלום, אתה לא יכול להבין מישהו שכן משנה לו. אלא אם אתה מעל שניהם, אתה מכיל את שני הפרספקטיבות.

שאלה: גם אותי מעניין מה מניע אותי.

אליעד: אני טוען שמה שמניע אתכם זה הטוב והרע.

שאלה: אז מי דוחף את השינוי?

אליעד: שזה החלק של הכן משנה.

מה שעלה פה, האם בן אדם ייהנה בשלמות מזה שיש לו חיסרון, ואף על פי כן הוא ירצה למלא את החיסרון הזה?

שאלה: ברור שכן, פשוט יש לו חיסרון, והוא רוצה למלא את החיסרון הזה, וזה מושלם.

אליעד: השאלה היא לא אם זה מושלם או לא, השאלה היא, מה אני באמת מרגיש בתוכי? שוב אני שואל, מדוע יש שינוי?

שאלה: אין תשובה. השאלה היא התשובה. רבי נחמן אומר שאין תשובה. הכל אחד, אז אין הבדל בין משנה ללא משנה. זה משנה ולא משנה בו זמנית, אין הבדל ביניהם.

אליעד: אני רק רוצה להגיד משהו, גם אם יש תשובה וגם אם אין תשובה, השאלה היא מה האדם חווה בתוכו. כשאתה אוכל, האם אתה חווה שאין שינוי. כל אחד צריך להסתכל לתוכו ולבדוק מה הוא מרגיש. התשובה פה היא לא פילוסופית, השאלה היא מה אתה מרגיש.

אם הוא היה מבין את שורש השאלה, ומבין איך כל השאלות מחוברות לשאלה הזאת, וחווה שכול השאלות מחוברות לשאלה הזאת, וחווה את האחד שמתרץ את התשובה, אז הוא היה חווה את זה ביום יום. אם הוא היה מבין בדיוק, מה השכל אומר, מה ההפך מהשכל אומר, מה האמת, מה השקר, איך זה קשור, אם הוא היה רואה את כל התמונה מסודר, הוא היה חווה את זה. לכן אולי התשובות שלכם נכונות, אבל אם זה היה יושב לך בדיוק, שכמו שאתה רואה קיר, היית רואה בעין שזה אחד, אז לא הייתה לך שאלה.

השכל אומר שזה שולחן וזה קיר, וגם השכל אומר, שמה שנמצא פה לא נמצא שם. השכל אומר שמה שקורה היום לא קרה אתמול, ומה שקרה אתמול, לא קורה היום. אבל אם השכל והרגש היו מצליחים להבין, שמה שקרה לפני אלף שנה, קורה עכשיו, וכל מה שקרה אתמול ושלשום קורה עכשיו בו זמנית, ומבין שמה שנמצא שם, נמצא פה בו זמנית.

אם היית מבינה את זה בשכל, ומבינה שזה אחד בשכל, אז את תחווי בשכל שאם את אוכלת או לא אוכלת אין שאלה, כי הכל אחד בו זמנית.

ככול שיש יותר דברים בחיים, שבשכל אתה מבין שזה אחד, אז אתה חווה יותר טוב שזה אחד. אבל ככול שיש לך יותר דברים בחיים שאתה אומר, זה טוב וזה רע, כך אתה רחוק יותר מהאחדות. ככול שאתה יותר נעול על נפרדות, כך זה מרחיק אותך מהשחרור. כאשר אתה נעול על הגדרות, כך אתה חווה פחות את האחדות.

שאלה: האם אתה יכול לדבר על, איך לרצות את המציאות ללא סיבה, כי לפני שהגעתי אליך, שכשהרגשתי רע, הייתי אומרת שזה לטובה וכך סבלתי פחות.

אליעד: את רוצה לרצות בלי סיבה? פשוט, כל פעם שיש לך סיבה למה את לא רוצה, תשאלי, למה הסיבה הזאת נכונה? ואז תגיעי למצב שתרצי בלי סיבה. למשל כואבת לך הרגל, את אומרת שכדי שאני ארצה את הכאב ברגל, אני צריכה סיבה למה לרצות את הכאב ברגל, אז תשאלי, למה שלא תרצי את הכאב ברגל? את אומרת שכדי להינות צריך סיבה, אני אומר הפוך, כדי לסבול צריך סיבה.

שוב, כואבת לך הרגל ואת סובלת מזה, למה את סובלת? כי את לא רוצה את זה, זה כמו על מי אתה מגלגל את האחריות? באיזה מגרש הכדור נמצא. מה שקורה אצלך, שכשכואבת לך הרגל ואת לא רוצה את זה, אז את מחפשת סיבה למה לרצות את זה. אני אומר בואי נעשה הפוך, תסבירי לי למה את סובלת. ואני מבטיח לך, שכאשר את תסבלי, ותשאלי את עצמך, למה אני סובלת? למה אני לא רוצה את זה? את בסוף תרצי את זה בלי סיבה

תשאלי, למה אני לא רוצה את הכאב הזה?

שאלה: רוצה להרגיש רק טוב.

אליעד: למה?

שאלה: אני לא רוצה להיות תלויה בסבל.

אליעד: אז את לא רוצה להיות תלויה בסבל, וזה לא שאת לא רוצה את הכאב. זה לא שאת לא רוצה לסבול. מה אכפת לך לסבול?

שאלה: אני לא שולטת עליו.

אליעד: אם את לא שולטת אז אין פיתרון. אבל את כן שולטת. אם היית חווה במוחלטות שאת לא שולטת בכלל, אז לא היית שואלת שאלה, והיית רגועה לגמרי, כי היית בחוויה שאת לא יכולה לשנות, ולכן היית רגועה במצב שלך.

הבעיה היא לא בכאב, הבעיה היא בהתנגדות לכאב. להיות אמיתי עם עצמך, זה לשאול, למה אני לא רוצה את הכאב, ואז תביני שאין לך תשובה, ואז לא יפריע לך שכואבת לך הרגל.

שאלה: אי אפשר לסבול כאב וגם ליהנות.

אליעד: אני בעדך, אני רוצה שתיהני בזה שתרצי את הכאב. אם את רוצה את הכאב את נהנית. אם תביני, למה את לא רוצה לסבול מכאב, אז את לא תסבלי מכאב. אם תביני לה רע לך, לא יהיה לך רע.

אני מתחייב לכם, שלא משנה לאיזה בעיה אתם נופלים, תנסו להבין למה אתם לא רוצים את הבעיה. כי כאשר אתם שואלים, למה אני לא רוצה את הבעיה, אתם מבינים בסוף שאין הבדל בין בעיה ללא בעיה, אתם עוברים ממקום מוגדר למקום לא מוגדר. על ידי החיפוש אחר המוחלט אתה עובר ללא מוגדר. ואם זה לא מוגדר, אז אין שום בעיה.

שאלה: אני כבר כל כך רגילה למצוא סיבות למה הסבל טוב, שאני לא מגיעה לסבל, ולכן לא שואלת שאלות. אני רגילה שכשאני סובלת אני אומרת לעצמי שזה לטובה ואז לא סובלת.

אליעד: אז למה את לא ממשיכה בדרך שלך?

שאלה: בצורה אוטומטית אני ממשיכה, אבל אני מרגישה שהדרך שלך יותר נקייה מהדרך שלי.

אליעד: את עושה הורדת ידיים עם השטן, עכשיו השאלה מי ינצח? הוא אומר לך, למה שיהיה לך טוב? למה שתרצי את זה? הוא כאילו אומר, רע לך, ולמה שתרצי את זה? את צריכה להגיד הפוך, טוב לי, למה שאני לא ארצה את זה?

כול אדם בכל רגע ורגע, נמצא בתחושה, שזה רע, ואז הוא שואל, למה שאני ארצה את זה? אבל אני אומר הפוך, למה שלא תרצה את זה? עכשיו הכל טוב, אז תשכנע אותי למה לא לרצות את זה?

אתה מאמין שזה שכואב לך הרגל זה רע, וזה שלא כואבת לך הרגל זה טוב. אז אם אתה מאמין למלכודת הזאת, אז אתה סובל. אבל אם אתה אומר, אני לא מאמין לשום דבר, עד שאני לא אבין מה רע בזה שכואבת לי הרגל, אני לא אסבול מזה.

אם אתה מחפש סיבות למה להרגיש טוב, בזה עצמו אתה גורם לעצמך להרגיש רע. איך שאת שואלת, איך אני ארגיש טוב? זה עצמו גורם לך להרגיש רע, כי את מסכימה עם זה שרע.

כאשר אתה מחפש תשובה, למה אתה אוכל? זה אומר שאתה מסכים לכך שיש הבדל בין יש לאין. ואז את נמצא בתוך המשחק שלי, ולא יכול למצוא תשובה. אם אתה חווה את השאלה, אז אתה עדיין בתוך נפרדות, ולכן לא תמצא לה תשובה, כי זה שני הפכים, או שלמות או חיסרון. אבל אם אתה במקום שלא מבין את השאלה, אז אין שאלה.

אם אתה חווה שינוי, זה אומר שאתה חווה נפרדות. אם אתה מודה שאכלת, זה סימן שיש אצלך הפרדה, ואם יש הפרדה, לא תמצא תשובה להפכים. אבל אם לא היית בחוויה שאכלת, או שכאשר אתה אוכל, אתה לא חווה שינוי, אז לא הייתה שום שאלה. ברגע שאתה מודה קצת, אז נפלת.

לכן אל תסכים לסבול בכלל, אם אתה אומר שאתה מוכן לסבול קצת, אז אתה נופל בפח של הסבל. האמת היא מוחלטת, אם כואבת לך הרגל, ואת שואלת למה כואבת לי הרגל, אם את חושבת שזה רע, ומחפשת סיבות למה זה טוב, אז את מסכימה עם זה שזה רע, ואת רק מחפשת סיבות למה ליהנות מזה. אם הסכמת, אז תסבלי ותאכלי חצץ.

אבל זה צריך להיות הפוך, אני לא מוכנה לסבול מזה, עד שלא אבין למה זה רע. ואפילו מוכנה לסבול, אבל תשכנעו אותי למה לסבול.

גם המציאות היא כמו שהיא, וברגע שמנסים לשנות ולא לרצות אותה, סובלים.

למה הפסיכולוגים לא עוזרים באמת, כי הם אומרים לך אמנם רע לך, אבל תתמקד בדברים שטוב לך. הם לא אומרים לך שגם הרע הוא טוב.

הסיבה שאת סובלת בחיים, זה בגלל שאת לא הולכת עם התאוות עד הסוף. לא היית שלמה עם התאוות שלך עד הסוף. כי יש בתוך רצון למשהו אחר, סיפור כל שהוא. הבהמה אוכלת ולא אכפת לה מכלום.

שאלה: אבל יש משהו מעל הבהמה.

אליעד: מעל הבהמה יש בני אדם טיפשים וסובלים. בגלל שהבן אדם משוגע, אז הוא חושב שהוא מעל הבהמה, הוא חושב שהבהמה נחותה ממנו, אבל זה רק בגלל שהוא נחות מהבהמה.

שאלה: למה הוא נחות מהבהמה?

אליעד: כי הוא סובל כל הזמן. הבהמה רוצה את המציאות כמו שהיא, והאדם לא רוצה את המציאות, ולכן כל הזמן רוצה לשנות אותה. הבהמה נמצאת בהשתוות עם הבורא, היא אומרת, מה שהבורא רוצה, אני רוצה. אבל האדם אומר, אני לא רוצה מה שהבורא רוצה, אני רוצה לשנות. הבהמה לא מחפשת את אלוהים, כי היא קרובה אליו. היא לא חופרת ושואלת שאלות.

שאלה: אבל אתה אומר לנו כן לשאול שאלות.

אליעד: כדי שתשתמשי בשכל שלך והוא ישמיד את עצמו. ואל תשכחו, שכול מה שאני אומר, יש לו גם ההפך, אל תשכחו את הפרט השולי הזה.

יש ההפך, ולהיות בן אדם זה טוב. השאלה היא, האם אתה באמת בן אדם. אבל איך שאתה חי עכשיו, עדיף להיות בהמה. להיות בן אדם, זה להפסיק לחפש את האלוהים. את כבר בן אדם עכשיו, את כבר בדרגה הגבוהה ביותר, והסיבה שאת לא חווה את זה, כי את מחפשת להגיע לזה. איך תגיעי לזה, אם את כבר שם? ושתסכימי להודות שאין הבדל בין בהמה לאדם, זה יהפוך אותך לבן אדם. בן אדם זה מישהו שמודה שהוא בהמה. ומי שמחפש להיות מעל הבהמה, הוא בהמה אמיתית, הוא למעשה סובל במחלה האנושית.

זה הכל הפוך, העולם הזה יש בו יותר שקר מאמת.

שאלה: מה אתה מציע לאדם שאחרי שהוא יוצא לפנסיה הוא מדוכא?

אליעד: הייתי מציע לו ללכת לספארי ולהסתכל על החיות. 65 שנה האדם רץ, האם לא מספיקה לו הריצה? הגיע הזמן שהוא יתחיל ליהנות מהחיים במקום לשנות אותם. במקום לחפש מטרה, תנסה לכבות את הרצון של עצמך, לשנות את המציאות.

הדבר הכי קשה בעולם, זה לא לעשות שום דבר. נראה אותך לא עושה שום דבר. אתם רואים את האבסורד, שבני אדם חולים במחלה שהם לא יכולים להירגע. למה אתה לא יכול סתם לשבת על הכסא ולהסתכל על השמיים, למה אתה כל הזמן צריך לזוז? הם חייבים לשנות משהו.

שאלה: האם חיות שמתעללים בהם סובלות?

אליעד: כל העניין של החיות זה לצורך דוגמה. אם אני אגיד לאדם בא תנסה להיות כמו שולחן, הוא לא יבין. לכן אני אומר לו לנסות להיות כמו חיה, שרוב הזמן לא אכפת לה. אבל מצד האמת, גם לחיה אכפת. גם היא אוכלת כשהיא רעבה. גם לחיה אכפת, אבל בחוויה של האדם, האדם חושב שלחיה פחות אכפת. יכול להיות שהחיה מקנאה בבני האדם ורוצה להיות כמוהם, אבל האדם חושב שלחיה לא אכפת. אולי אפילו הדומם סובל יותר.

שאלה: מה קורה לתודעה אחרי המוות?

אליעד: האם את יודעת מה קורה לתודעה שלך בעוד שנייה? האם את יודעת מה יקרה לך אחרי המוות? מה שיקרה לך בעוד שנייה, זה מה שקורה לך עכשיו. בואי נבדוק אם יש הבדל בין חי למת.

את יודעת למה את רוצה לדעת מה קורה אחרי המוות? כי את רוצה להרגיש טוב, ואת מפחדת שאחרי המוות תרגישי רע. ולכן זה מציק לך עכשיו. זאת אומרת, שאם היית משוכנעת שאחרי המוות לא יהיה לך רע, אז לא היה אכפת לך מה קורה אחרי המוות. אז למעשה את מנסה לוודא שאחרי המוות לא קורה משהו רע. אז אני שואל אותך, למה את לא מוטרדת מה יהיה מחר?

אז בואי נשאל, האם יש חיים לאחר המוות? איך נדע? קודם כל צריך לשאול, מה זה חיים? אם חיים פירושו לאכול ולשתות, אז לאחר המוות אין חיים. אם חיים פירושו שהגוף ממשיך לזוז, אז אחרי המוות הגוף ממשיך לזוז קצת, הכוונה שהוא מתפרק. אבל מה זה חיים? פירושו שאתה יודע שאתה קיים. מרגיש שאני קיים. אז אתה שואל, האם גם אחרי המוות, אני ארגיש שאני קיים?

עכשיו, איך נדע אם אחרי המוות, אני קיים? על ידי זה שנשאל, במה תלוי הקיום שלנו כרגע?

שאלה: כאשר אני סובלת בעולם הזה, מי סובל אני או התודעה שלי?

אליעד: מי את? האם את הגוף או התודעה? את סובלת, זה לא הגוף ולא התודעה. האם התודעה היא שלך, או שאת התודעה? כאשר את אומרת התודעה שלי, האם את מתכוונת לעצמך או למישהו אחר?

כמו שהרבנים אומרים, שהנשמה שלך סובלת, אתה לא יודע שהנשמה סובלת, אז אם אני לא יודע שהנשמה שלי סובלת, אז מה אכפת לי שהיא סובלת. אם הנשמה שלי סובלת שתטפל בבעיה בעצמה, מה אכפת לי. או שהם אומרים שאלוהים סובל מהעוונות שלך, האם אני צריך לפתור את הבעיות של אלוהים?

מה שאני בא להגיד, שכשאתה אומר אני, למה אתה מתכוון? את אומרת התודעה שלי, ואת מי?

יש עוד נושא, שאנשים חושבים, למה אי אפשר לראות את אלוהים? כי אתה בגוף. אבל למה זה לא נכון? כי אתה לא יכול לראות את אלוהים, כי אתה קיים. זה לא משנה אם יש גוף או אין גוף, כי אלוהים הוא אין סוף, ואתה לא יכול להכניס אין סוף לתוך המחשבה שלך. זה כמו שאי אפשר לראות את כל המקום כולו. אבל זה נכון אם אתה עם גוף או בלי גוף.

שאלה: אז תבטל את עצמך.

אליעד: אם אני בביטול עצמי, אז אני עדיין קיים.

שאלה: אם אתה רואה את אלוהים, אז יש אותך ואת אלוהים, אז זאת נפרדות.

אליעד: נכון, אתה לא יכול להסתכל על עצמך מבחוץ.

אז איך אנחנו מתקדמים, במה תלוי קיומו של האדם?

אם למשל תשכחי את כל מה שקרה לך, האם זה אומר שאת עדיין קיימת? אם הייתי אומר לך שאחרי המוות את תהיי קיימת כמוה, האם זה מספק אותך? לא. אז למעשה הקיום שלך תלוי בזיכרון. אם יכניסו אותך עכשיו לתוך גוף של חתול, האם עדיין תהיי קיימת? או שזה תלוי במה שאת זוכרת. אם את זוכרת שהיית פעם אדם, אז את קיימת, ואם את לא זוכרת, אז את לא קיימת?

תשימי לב שהאני שלך, של גיל 3 מת, עכשיו יש לך אני אחר, זה לא אותו אני, יש הבדלי זיכרון. מה שידעת בגיל 3 זה לא מה שאת יודעת כיום. אם אתה הזיכרון שלך לדוגמה, אז כל הזמן האני שלך משתנה. כל רגע אתה באני חדש, אז מה לשאול מה יקרה אחרי המוות, כי יהיה אני אחר בכל מקרה.

לפי מחקרים עוד שהתינוק בבטן של אימא שלו, הוא למשל מעדיף מוסיקה מסוימת, אז זה מראה שכבר אז התודעה קיימת. ואולי התודעה שלו קיימת עוד לפני שהוא נכנס לבטן של אימא שלו.

אתה למשל חולם חלום, היית קיים גם קודם למרות שאתה לא יודע שאתה בחלום. אז אולי אתה בחלום עכשיו, והיית קיים גם קודם.

בואו נלך לחוויה הבסיסית ביותר, מה היא? החוויה שאתה קיים. לא משנה מה אני זוכר, לא משנה מה אני יודע, יש חוויה של אני ולא אני. החוויה שאתה מרגיש את קיומך, שאתה חש שאתה הוא זה ולא מישהו אחר.

האם הישות שאומרת שעכשיו היא קיימת, האם היא תגיד בעוד שנייה שהיא קיימת? זאת שאלה יותר פנימית מהשאלה, למה אני רוצה את מה שאני רוצה? למה בכלל אני יודע שאני קיים?

אז איך מתקדמים ברמה הלוגית, בודקים מה קיים? אם אתה רוצה לדעת במה תלוי הקיום, אתה צריך לבדוק, מה זה הזיכרון? מה זה אני?

אז מה זה אני? אני זה משהו שקיים. במה תלוי קיומו של האני?

שאלה: בידיעה שיש נפרדות, בידיעה שיש שניים.

אליעד: וחוויית הנפרדות במה היא תלויה?

שאלה: בצורות.

אליעד: אבל השאלה הבסיסית יותר היא, במה תלוי הקיום שלי? במה תלוי הקיום של השמש? במה תלוי הקיום של כל צורה? אם אתה מבין שאני זה רק צורה, אז במה תלוי קיומה של צורה כל שהיא?

אתה שואל, האם אחרי שאמות אהיה קיים? אבל אתה יכול גם לשאול, האם אחרי שאמות השמש תמשיך לזרוח? השאלה היא אותה שאלה בעצם. השאלה היא גם, האם בעוד 3 דקות הקיר ימשיך לעמוד?

אם אנחנו אומרים לבדוק במה תלוי קיומי, ובמה תלוי קיומם של כל הדברים, אז ממילא זה אומר שמתוך השאלה, אם אני אהיה קיים בעוד דקה? נובעת השאלה, האם יהיה קיר בעוד דקה?

בטח תחשוב, הרי זה ברור שיהיה קיר, אז אם זה כל כך בטוח לך שהקיר ימשיך להיות, אז בטח גם אתה תמשיך להיות קיים. מה שונה הקיר ממך?

השאלה היא במה תלוי קיומם של הדברים? מה גורם לכך שכדור הארץ יהיה קיים כרגע?

תדעו לכם, שלפני המפץ הגדול, היה חייזר שקראו לו כלום, יום אחד ימאס לו מכולם, והוא יחליט להשמיד הכל, ואז בשנייה אחת אין כלום. בשנייה אחת יש רק כלום. הוא יעשה כיבוי, לכל המחשבות, המחקרים, לכל מה שיש, בשנייה אחת. אז למעשה אנו נתונים לחסדיו של חייזר שקוראים לו כלום. ברצונו הוא יוצר אותנו וברצונו לא.

עכשיו השאלה היא, האם העולם יהיה קיים בעוד שנייה? או שכן או שלא. אז עכשיו נשאל, האם בטוח העולם יהיה קיים? איך נבדוק אם בטוח העולם יהיה קיים או לא, נבדוק, האם קיומו של הדבר מחויב או לא מחויב? האם מחויב שהדבר יהיה קיים, כן או לא? אם מחויב שאני תמיד יהיה קיים, אז תמיד אני יהיה קיים.

ואם לא מחויב שאני אהיה קיים, אז לא משנה איזה סיבה נמצא, למה אני אהיה קיים? תמיד נוכל להגיד ואולי לא. ואלי פתאום יקרה משהו ולא תהיה קיים. אם יש אפשרות שאני לא אהיה קיים, אז אולי אחרי המוות היא תתממש. אולי בעוד שלושים שניות, אלוהים מוריד את החשמל ונגמר העולם? הכל יכול להיות.

לכן האדם צריך לשאול את עצמו, האם קיומי מחויב?

אף אחד לא יכול להבטיח לך שתהיי קיימת לאחר המוות, כמו שאף אחד לא יכול להבטיח לך שתהיי קיימת בעוד שנייה. ואחרי המוות יכול להעלם לך הזיכרון, כמו שעכשיו יכול להימחק לך הזיכרון. ולמה? כי האופציה שלא תהיי קיימת, תמיד קיימת. לכן שתדעי שאת בכל שנייה יכולה להעלם.

בכל מקרה הנושא הוא כזה, מצד אחד את יכולה להעלם בכל רגע, מצד שני, אם תיעלמי, מה יקרה? המצב יחזור להיות כמו שהיה קודם. כי משהו תמיד מחויב. משהו אחד מחויב שיהיה קיים. אז אם לא תהיי קיימת יותר, את תהיי קיימת כמחויב. כי לפני שהיית פה, היית קיימת כמחויב.

בהתחלה יש מהות אחת, מחויבת. המהות פירושה ללא הגדרה של צורה וזמן. אז הרעיון הוא, שאם תיעלמי, תחזרי להיות קיימת כמו שלפני שהיית קיימת, כמהות.

אם האדם מסתכל לתוך האני שלו, הוא מגלה שכרגע הוא לא קיים בכלל. את אומרת אולי אני יעלם מחר, אבל כרגע את לא קיימת. כרגע בתוכך עמוק בפנים, את לא קיימת בכלל, אין רצון, אין תחושה, אין ידיעה. ואם תתעמקו עוד יותר, תגלו בסוף שהכל קיים תמיד, מה זה אומר? שהצורה הסופית של האני ושל כדור הארץ ושל הכל, מצד האמת היא מחויבת המציאות. כל הצורות קיומן מחויב המציאות. שום דבר בעולם אין אפשרות שהוא לא יהיה קיים. הכל קיים תמיד. ואז אין הבדל בין קיים ללא קיים, ואז בכלל אין שאלה.

אם בראש שלך אתה מבין שאין הבדל בין קיים ללא קיים, אז איך תעלה השאלה, אם אני אהיה קיים בעתיד?

שאלה: האם חייבים ללכת בחקירה לפי סדר?

אליעד: את לא חייבת, את יכולה לחקור למה את קיימת, אבל ברמת הקושי, אם את לא מבינה למה את אוכלת תפוח, יהיה לך יותר קשה להבין, באם את קיימת. בלי להבין למה את רוצה משהו, את לא תוכלי להבין למה את קיימת.

קודם תביני את הדברים הפשוטים, למה יש לי רצונות? אחר להבין למה אני קיימת? אבל שתדעו לכם שאת הדבר האחרון שצריך להבין, אותו אפשר להבין, גם בלי להבין שום דבר בדרך. כי כדי להבין את הדבר האחרון, לא צריך שכל. את כל שאר הדברים את צריכה להבין בשכל, ובסוף צריך להבין, שאין מה להבין.

אם לא היית מבינה שום דבר, אז לא הייתה לך שום שאלה.

אם תדעי בוודאות שהכל אחד, לא תהיה לך שום שאלה. אם תדעי שאת הראשונה, שאת המהות, שיוצרת את עצמך כמצומצמת, והכל זה רצונך...

שאלה: אבל אני יכולה למות, לפני שהבנתי.

אליעד: כעיקרון, תודעה שהיא קיימת, תמיד יכולה להמשיך בחקירה שלה, אפילו אם אין לה גוף. אם אתה מודע לכך שרע לך, אתה תמיד יכול לשאול, למה רע לך? ולהבין שלא רע לך.

שאלה: האם אחרי שמתים השכל ממשיך?

אליעד: השאלה שלך צריכה להיות כזאת, האם בחוקיות של העולם שלנו, האם אחרי המוות ממשיכים החיים? ובכלל אולי גם לדומם יש תודעה, אולי גם לרצפה יש תודעה, אבל איזה חלק מהרצפה? האם כל בלטה, האם כל האטום? מה אם החלקים שבתוך האטום? מי יודע שהוא קיים?

למשל אדם קם מחלום, מה קורה לתודעה שהייתה בתוך החלום? מתה, נעלמה, אולי התאחדה עם מי שהתעורר? ומה קורה לכל מי שהיה בתוך החלום?

יש משהו אחד שהוא בוודאות נכון, שביחס לרגע הזה שאתה קיים, אם תבין שזה אחד, אז כרגע אין טוב מזה. לא משנה אם יהיה קיים מחר, או לא קיים מחר, הכל סיפורים. ביחס לרגע הזה, האם אתה יודע מה הכי טוב עבורך ברגע הזה? אם ברגע הזה, תדע שהכל אחד, אז ברגע הזה הכי טוב לך.

תשאל, מה הכי טוב לי עכשיו? עכשיו בוודאות אתה סובל, כי אתה כל הזמן רוצה לשנות, והדבר שאתה יכול לעשות הכי טוב לעצמך, זה שתבין שהכל אחד. להבין את האחדות, לא בגלל מה שיהיה מחר, אלא בגלל הרגע הזה, שיהיה לך הכי טוב.

בהנחה שזה תלוי בך, וזה לא אקראי, אז אם תבין עכשיו את המציאות, אז עכשיו יהיה לך טוב בשלמות כל כך גודלה, עד כדי כך שלא יטריד אותך מה יהיה אחר כך. אם עכשיו היית מבינה את האחדות שהכל אחד, לא היה מטריד אותך מה יהיה בעוד שנייה.