ככל שהאדם אמיתי יותר עם עצמו הוא יכול להתקדם יותר בחיים. לדוגמה: אדם שחושב שהוא יודע דברים כבר עכשיו בלי לנסות לברר אם הוא יודע אותם, אז הוא מכשיל את עצמו ואז כאשר הוא יגלה שהוא לא יודע אותם, אז הוא יאבד את ביטחונו העצמי השקרי. והביטחון עצמי כדי להצליח באמת צריך להיות ביטחון שמבוסס על האמת בלבד.
כלומר, אם האדם לא למד תחום מסויים או תחומים מסויימים בחיים, שיתחיל מהנקודה האמיתית שההבנה שלו והמיומנות שלו צריכיים שיפור. מכאן הוא יכול להתקדם נכון ובריא. דברים לא מובנים מאליהם ואפשר לשאול עליהם שאלות. אני מעודד תחילה להבין את החומר עליו מדובר קודם כל ברמה שהאדם נדרש למטרה מסויימת. אבל, מכאן כשיש לו זמן, הוא יכול לחקור את הנושא מכל מיני כיוונים מעניינים וזוויות, והוא יכול לחקור בשאלות כמו האם ההיפך של הנחות יסוד אלה יכול להיות נכון וכו'.
ביטחון עצמי אמיתי וביטחון עצמי שקרי:
כאשר בטחונו של האדם מבוסס על אמת כלומר, הוא יודע שהוא יכול ובצדק לעשות דבר מה - ביטחון זה הוא בר קיימא.
לעומת זאת כאשר בטחונו של האדם מבוסס על דבר שהוא אינו יכול לעשות והוא חושב שהוא יכול - ביטחון זה תלוי באוויר ונפילתו היא רק עניין של זמן.
יש מצבים כאלה שהאדם מבסס את תפיסתו על הנחות תפיסה שגויות כ"כ עד שהוא מאבד סתם את ביטחונו העצמי. הכוונה היא כאשר אדם אומר לעצמו: אעשה כך וכך. אבל בפועל הוא לא באמת דואג שהדברים יהיו כפי שהוא רוצה, ונופל מכל שטות קטנה. ואז הוא לא שם לב באופן מתמיד שהדברים יהיו לפי ההבנה שלו, והפעולות הן אוטומטיות, ואז הוא בא לעצמו בטענות. מה שנקרא שם לעצמו רגל בלי לשים לב. ואז הוא בא לעצמו בטיעון שהוא לא יכול ובפנים הוא כועס כי הוא לא שלם עם מה שהוא אומר לעצמו.
כי הוא לא באמת בדק אם הוא יכול לעשות את הדברים, שילוב כזה של חוסר עירנות למתרחש + חוסר ביטחון עצמי שקרי יוצר שילוב קטלני שבו האדם מפסיק להעריך את עצמו על חינם. הוא לא באמת הגיע להבנה כזו שאינו יכול.
הדבר מזכיר את עניין הבריאות והתזונה כאורח חיים נכון, האדם אומר לעצמו אוכל כך וכך, אתעמל, ואעשה כך וכך כדי להיות בריא ופועל כלום לא קורה. זה בגלל הנחות יסוד שגויות שהאדם חושב שהדברים יקרו מעצמם ולא מתאמץ להסתכל ורק חושב וחושב וחושב ובגלל שהוא חושב הוא חושב שהוא יצליח בגלל שהוא חושב הרבה וסתם מבזבז אנרגיה במחשבה ריקה מתוכן. הוא חושב רק אם אילו הוא יעשה כך וכך. מחשבה כזו היא בגדר אילו בלבד. היא תיאוריה בפני עצמה.
ולכן, האדם צריך לחשוב באופן מעשי, כלומר להתמיד במחשבה על המטרה שלו, לא רק יום אחד וזהו. להתבונן ולראות מה אפשר לשפר ולראות איפה הוא נמצא. לבדוק את הנחות היסוד שלו, לבדוק אם הוא מתנהג לפי מה שהוא קבע לעצמו. ולא מתוך לחץ, אלא מתוך זריזות. זריזות היא תכונה חשובה מאוד. בזכות הזריזות האדם יותר מדרבן את עצמו, יותר חזק בדברים ויותר מהיר בהחלטות שלו. שילוב של שמחה עם זריזות וביטחון עצמי אמיתי לחבר את עצמו לדברים שהוא באמת יכול נותנים לו תחושה של בית.
ואז כשאדם מתמיד כל הזמן במטרה שלו לחיות את חייו באופן הטוב ביותר, יש כאן מטרה נוספת שתעזור לו לעזור לקרוביו ולעזור למי שהוא יכול בעת הצורך כי קודם כל, שהאדם מעריך את הזולת. דבר נוסף, הוא עוזר לעצמו ומחזק בעצמו דברים ע"י שעוזר לאחרים, הוא מחזק את עצמו, ומכיר את עצמו מנקודות חדשות שלא הכיר עד כה.
מעבר לכך כל דבר שאדם מחדש בחיים, זה מחדש את הנפש.
כלומר, אם האדם לא למד תחום מסויים או תחומים מסויימים בחיים, שיתחיל מהנקודה האמיתית שההבנה שלו והמיומנות שלו צריכיים שיפור. מכאן הוא יכול להתקדם נכון ובריא. דברים לא מובנים מאליהם ואפשר לשאול עליהם שאלות. אני מעודד תחילה להבין את החומר עליו מדובר קודם כל ברמה שהאדם נדרש למטרה מסויימת. אבל, מכאן כשיש לו זמן, הוא יכול לחקור את הנושא מכל מיני כיוונים מעניינים וזוויות, והוא יכול לחקור בשאלות כמו האם ההיפך של הנחות יסוד אלה יכול להיות נכון וכו'.
ביטחון עצמי אמיתי וביטחון עצמי שקרי:
כאשר בטחונו של האדם מבוסס על אמת כלומר, הוא יודע שהוא יכול ובצדק לעשות דבר מה - ביטחון זה הוא בר קיימא.
לעומת זאת כאשר בטחונו של האדם מבוסס על דבר שהוא אינו יכול לעשות והוא חושב שהוא יכול - ביטחון זה תלוי באוויר ונפילתו היא רק עניין של זמן.
יש מצבים כאלה שהאדם מבסס את תפיסתו על הנחות תפיסה שגויות כ"כ עד שהוא מאבד סתם את ביטחונו העצמי. הכוונה היא כאשר אדם אומר לעצמו: אעשה כך וכך. אבל בפועל הוא לא באמת דואג שהדברים יהיו כפי שהוא רוצה, ונופל מכל שטות קטנה. ואז הוא לא שם לב באופן מתמיד שהדברים יהיו לפי ההבנה שלו, והפעולות הן אוטומטיות, ואז הוא בא לעצמו בטענות. מה שנקרא שם לעצמו רגל בלי לשים לב. ואז הוא בא לעצמו בטיעון שהוא לא יכול ובפנים הוא כועס כי הוא לא שלם עם מה שהוא אומר לעצמו.
כי הוא לא באמת בדק אם הוא יכול לעשות את הדברים, שילוב כזה של חוסר עירנות למתרחש + חוסר ביטחון עצמי שקרי יוצר שילוב קטלני שבו האדם מפסיק להעריך את עצמו על חינם. הוא לא באמת הגיע להבנה כזו שאינו יכול.
הדבר מזכיר את עניין הבריאות והתזונה כאורח חיים נכון, האדם אומר לעצמו אוכל כך וכך, אתעמל, ואעשה כך וכך כדי להיות בריא ופועל כלום לא קורה. זה בגלל הנחות יסוד שגויות שהאדם חושב שהדברים יקרו מעצמם ולא מתאמץ להסתכל ורק חושב וחושב וחושב ובגלל שהוא חושב הוא חושב שהוא יצליח בגלל שהוא חושב הרבה וסתם מבזבז אנרגיה במחשבה ריקה מתוכן. הוא חושב רק אם אילו הוא יעשה כך וכך. מחשבה כזו היא בגדר אילו בלבד. היא תיאוריה בפני עצמה.
ולכן, האדם צריך לחשוב באופן מעשי, כלומר להתמיד במחשבה על המטרה שלו, לא רק יום אחד וזהו. להתבונן ולראות מה אפשר לשפר ולראות איפה הוא נמצא. לבדוק את הנחות היסוד שלו, לבדוק אם הוא מתנהג לפי מה שהוא קבע לעצמו. ולא מתוך לחץ, אלא מתוך זריזות. זריזות היא תכונה חשובה מאוד. בזכות הזריזות האדם יותר מדרבן את עצמו, יותר חזק בדברים ויותר מהיר בהחלטות שלו. שילוב של שמחה עם זריזות וביטחון עצמי אמיתי לחבר את עצמו לדברים שהוא באמת יכול נותנים לו תחושה של בית.
ואז כשאדם מתמיד כל הזמן במטרה שלו לחיות את חייו באופן הטוב ביותר, יש כאן מטרה נוספת שתעזור לו לעזור לקרוביו ולעזור למי שהוא יכול בעת הצורך כי קודם כל, שהאדם מעריך את הזולת. דבר נוסף, הוא עוזר לעצמו ומחזק בעצמו דברים ע"י שעוזר לאחרים, הוא מחזק את עצמו, ומכיר את עצמו מנקודות חדשות שלא הכיר עד כה.
מעבר לכך כל דבר שאדם מחדש בחיים, זה מחדש את הנפש.
050-3331-331