* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
חיבור הרגש והשכל, חוויית האני כצורה של מקום וזמן, להרגיש את מה שאתה מבין, הבנה רגשית, בירור האמת.
אליעד: מי שהיה מבין באמת את כל מה שהסברנו, צריכה להיות לו חוויית מציאות אחרת, לגבי הנושא של האני. אין לי בעיה שנאמר, שאני זה צורה של מקום וזמן. האני זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. ההבנה הזאת עצמה אמורה לשנות לך את החוויה, של האני שלך.
מה זה האני בסך הכל? זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, יש אין סוף דברים ויש גם אני, וזהו. אם היית מבין את זה, שאני זה צורה של מקום וזמן, חוויית המציאות שלך הייתה שונה.
כול אדם שביום יום לא חווה שהוא ישות שקיימת בתוך המקום והזמן, אלא שהוא חווה שהוא משהו מעבר לזה, זה אומר שהוא עוד לא הבין מה שהסברנו. ביום יום כשאתה אוכל, האם אתה זוכר שאתה צורה בתוך המקום והזמן שזזה?
מה זה אני? יש מקום אין סופי וזמן אין סופי, שיש בתוכו אין סוף צורות, ושאחת מהצורות זה אתה, ואתה צורה שנעה וזזה ולא מעבר לכך.
שאלה: זה שאני בתוך תחושה של מקום וזמן מביא אותי לכלום. מה אני בכלל? מי אני בכלל?
אליעד: זה באמת ככה, זה אפילו יותר גרוע, גם המקום והזמן זה כלום, אבל בסוף את מגלה שאת אלוהים. אבל את אמורה לחפש את האמת ולא את אלוהים. תחפשי את האמת תגלי את אלוהים. תחפשי את אלוהים לא תגלי שום דבר.
האדם ביום יום כשיש לו בעיה בחיים, כשהוא רוצה משהו שלא קורה, והוא חושב שהבעיה היא במה שקורה ולא מבין שהבעיה היא בגלל שהוא רוצה, זה מראה שהוא עדיין לא הבין את השלב הראשון בספר.
השלב הראשון לא שואלים למה אני רוצה את זה, אלא צריך לשאול, למה אני רוצה? זה צריך לבוא לידי ביטוי בכך, שאתה צריך להבין שהחיסרון או היתרון שלך בחיים זה לא מה שאתה רוצה, אלא זה בגלל שאתה בכלל רוצה.
ואם אדם רע לו בחיים בגלל שהוא רוצה דבר וזה לא מתקיים, הוא צריך להבין שהבעיה היא לא בגלל שאתה רוצה אלא בגלל שאתה קיים. כי הקיום הוא המהות של הרוצה.
למשל אדם אומר, איזה רע לי בגלל שיש לי רצונות, למעשה הוא לא הבין, הוא צריך להתמקד בקיום שלו.
ונחזור לנושא של האני, מי שהבין עד כה, מה הפירוש של הבין? שהוא מסוגל להסביר את זה, ושכול דבר ודבר שהוא יגיד, נשאל אותו, אולי ההפך הוא הנכון, ושהוא יצליח להסביר את זה. כל אחד יכול להסביר שהוא זה צורה של מקום וזמן, אבל כאשר אתה מוכיח את ההוכחה שלך, נשאל אותך, מי אמר? אולי זה לא נכון?
מי שרוצה לחוות שכשהוא אומר אני, שהוא זה צורה של מקום וזמן, ולא מעבר לכך, צריך להבין שהוא צורה של מקום וזמן, אבל השאלה היא כמה אתה מבין? כי יש פה בספר פרק שבו נאמר שלכל אדם, על כל הבנה שיש לו, יש לו שאלות נסתרות שהוא לא שאל אותן. אם היינו רוצים היינו יכולים להוכיח משהו אחר.
כול זמן שלא ביטאת את כל הספקות שלך, כל זמן שלא שאלת את כל השאלות האפשריות, על המשפט שאתה זה צורה של מקום וזמן, וקבלת תשובות, זה אומר שעדיין לא הבנת שאתה זה צורה של מקום וזמן. הבנת גם שאתה זה צורה של מקום וזמן, אבל עדיין אתה מבין שאתה זה עוד דברים. ולכן אתה לא חווה את זה, וגם שנסיים את הפרק ונוכיח שהכל אחד, גם אז לא תבין בשלמות.
ולכן אני אומר לכם מראש, שההבנה היא לא שלמה. אני מראה לכם מקום שכול אחד יכול להתבונן ולראות מה הוא מפספס בהבנה.
כשאדם אומר ירח, הוא מתכוון למשהו שנמצא בשמיים, כשהאדם אומר זבוב, הוא מתכוון למשהו שנמצא בחדר, אבל כשהוא אומר אני, הוא לא מתכוון למשהו שנמצא שם, הוא מתכוון "אני", מה ההבדל בין הכוכב לכת לבינך, מה ההבדל? אין הבדל בתכלס, אם אתה רואה הבדל, זה מראה שלא הבנת.
ומה שאנחנו עושים כאן, זה לחזק את ההבנה השכלית, כדי שתהיה התאמה בין החוויה הרגשית לחוויה השכלית. כי בסופו של דבר צריך להרגיש את זה.
אם האדם מבין שהוא צורה של מקום וזמן והוא לא מרגיש את זה, אז איך הוא מצפה להרגיש שהוא אלוהים? ולכן אני נותן פה מבט נוסף לכל אחד מכם, שיעצור אותו ביום יום ושהוא יתבונן בו. נקודה ראשונה שאמרנו בקשר לרצונות להבין שזה רצון. האם אתה מבין שהבעיה היא לא ברצונות ספציפיים אלא הבעיה היא בזה שאתה בכלל רוצה? האם אתה מבין שכשאתה אומר אני, זה רק משהו שקיים בתוך המקום והזמן? כי אם לא, תעצור כאן, אתה חייב להבין למה אני מבין את זה ולא מרגיש את זה, למה?
ואז תגלה שאתה לא באמת מבין את זה. ואם תבין את זה באמת, יהיה לך יותר קל להבין את מה שקורה אחר כך.
שאלה: מה הבעיה שהאדם מרגיש שהוא חי בתוך מקום וזמן וטוב לו? למה צריך להתקדם מעבר למקום והזמן?
אליעד: נכון, מדוע שנחקור מה יש מעבר למקום והזמן? כמה תשובות. דבר ראשון אם אתה לא רוצה לחקור, אל תחקור. דבר שני, התחלת הנושא הייתה, שאתה רוצה להבין, למה אני רוצה את זה ולא את זה? למה קורה ככה ולא אחרת? אתה צריך להסתכל פנימה ולראות מאיפה התהליכים מתחילים. אבל בהנחה שאתה רוצה להבין למה אתה חי, עד שלא תגלה את הראשון אתה לא תבין למה אתה רוצה.
כול המסע הזה מתחיל בשאלה, למה אני לא רוצה להרגיש רע? למה אני מפחד למות? ולכן אתה צריך להתבונן פנימה.
למה האדם מחפש תמיד יותר טוב? כי בתת מודע שלו הוא משווה למצב שבו אני נמצא. האדם תמיד מחפש משהו יותר טוב, כי בתת מודע שלו יש משהו צרוב, שיש משהו טוב בקנה מידה אחר בכלל.
בתכלס ההבנה משפרת לך את החוויה, לכן ככול שאתה מבין יותר כך אתה חווה את זה יותר.
אבל מה שאני טוען שלכל אחד מכם יש בתוכו שאלות מודחקות, שהוא לא מבטא אותם, לא בא לו להתעמת איתם, ולכן הוא לא מבין בשלמות.
למשל היטלר, אם היית חווה שאתה צורה בזמן ומקום, האם היית אומר שהיטלר פושע? כן, אבל הרי הוא צורה בדיוק כמו שאר הצורות. יש לך פילוסופית חיים שלמה ששוללת שאתה צורה בזמן ומקום.
ולכן האדם חייב לברר את האמת, מה זה אומר? לעשות אימות ועימות. מה האמת? האם באמת היטלר הוא פושע או שהוא רק צורה של זמן ומקום? ואי אפשר להיות בחוויה של גם וגם. בסוף אתה יכול להיות בחוויה של גם וגם, אבל בתהליך של ההתבוננות, אתה צריך לברר מה האמת. אם אני זמן ומקום בלבד, אז כולם הם זמן ומקום, ובכלל איפה הבחירה שלי? האם יש לי בחירה? ואם אני רק צורה של זמן ומקום, אז האם יש משמעות לחיים שלי?
מה הקיר הזה? צורה של זמן ומקום, וזהו. אליעד מדבר עכשיו כצורה של זמן ומקום בלבד.
כשאתה אומר לאשתך, אני רוצה לאכול, האם אתה מתכוון, שצורה של זמן מקום רוצה לאכול? האם אתה חושב שיש מקום וזמן שהחליטו שמישהו צריך לאכול?
שאלה: האם זה מה שצריך לתרגל?
אליעד: אתה צריך לחקור את האמת, מה זה, אני רוצה לאכול? זה גוף שרוצה לאכול, מה זה אומר? מי זה אני רוצה לאכול, מה זה אני? יש מציאות אין סופית שיש בתוכה אין סוף דברים, ואחד מהם זה אתה, ואתה לא ייחודי, ואתה זז. אבל ההתבוננות בזה מביאה לך את החוויה של זה.
אתה צריך להיות מפוקס, שאם מישהו מרביץ לך, אתה צריך לזכור שזה המקום והזמן רב עם עצמו. אם מישהו מרביץ לך, אתה אומר, הוא מרביץ לי, אבל מה זה אומר? ששני חלקים של המציאות זזים.
זה ככה, אבל בא נגיד שזה גם ככה, שאם מישהו מרביץ לי, זה הוא מרביץ לי, אבל יחד עם זה אתה צריך לזכור שזה שני חלקים שזזים. אותו כוח שמפעיל את העלה שנופל מפעיל את היד שמרביצה לך.
אבל תגיד, הרי הוא לא עלה, הוא אדם, ושוב צריך לחשוב על השאלות האלו עד שמבינים.
שאלה: אתה נותן תשובה שאנחנו מקום וזמן, אבל מקודם אמרת לברר את האמת, אז איך לעשות זאת?
אליעד: לשאול האם זה נכון שאני רק מקום וזמן? רק לשאול את זה. את מבינה שאת חלק מהחדר? כן. את מבינה שאת חלק מהעולם? כן.
שאלה: אבל אם יש לי תודעה נפרדת?
אליעד: תמיד יש לך תודעה נפרדת, השאלה היא איך את מתייחסת לחיים. לדוגמה, אם היית רואה ילד שכול הזמן משחק במכוניות, האם היית אומרת שהוא טיפש? לא, כי הוא ילד ובא לו לשחק. אבל שבעלך קונה ומוכר מכוניות, זה לא מתאים לך, למה? מה ההבדל? כשאני אמרתי לך לבדוק אם זה טוב או רע, התכוונתי שהשאלה שתשאלי היא, האם זה טוב או רע שהוא קונה ומוכר, ולשאול עד הסוף, כדי שתביני את זה. להבין מאה אחוז.
השאלה הזאת אמורה להוביל אותך לחוויה של אחדות, שתביני שאין הבדל בין למכור ולקנות מכוניות לבין לעזור לאנשים חולים למשל.
שאלה: חקרתי אבל לא הגעתי למאה אחוז.
אליעד: כי לא חקרת עד הסוף. זה אמור להיות מושלם אצלך. האם בחוויה שלך יש לזה חסרונות או רק יתרונות? תיקחי את כל היתרונות ותבדקי אולי הם חסרונות, ולהפך. למשל יתרון הוא שיש אינטראקציה עם אנשים, אבל תבדקי אולי זה בכלל חיסרון ולא יתרון? ולמשל חיסרון זה, שזה משגע לו את המוח, אבל אולי זה טוב לשגע את המוח?
אם היא הייתה על כל הדברים במציאות מבינה שיש להם יתרון וחיסרון שווה ערך, אז היא לא הייתה אומרת שיש משהו שיותר טוב או יותר רע, כי הכל זה שווה ערך.
האם מבחינתך לרצוח אנשים ולקנות מכונית זה אותו הדבר? לא, אז את צריכה לברר, מה זה שונה, למה זה רע? למה זה טוב?
ומי שלא שואל את השאלות האלה, ולא מבין את הבסיס, איך הוא יבין שהוא מקום וזמן. איך יבין שהוא אלוהים.
המלאכה קשה והפועלים עצלים. ככול שתבין יותר, כך אתה מתקדם יותר, אם אתה מבין קצת יותר, זה גם טוב.
כשאת חוקרת את צריכה לצאת מנקודת הנחה שאת מבררת את האמת. תבררי למה אם הוא יגיד שהוא רוצה להיות לוחם טאליבן זה לא כמו לקנות ולמכור מכוניות. למה לא? תבררי, את חייבת להבין זאת.
ואני רוצה להזכיר שכול מה שדברנו עליו, הכל כתוב בספר.
חיבור הרגש והשכל, חוויית האני כצורה של מקום וזמן, להרגיש את מה שאתה מבין, הבנה רגשית, בירור האמת.
אליעד: מי שהיה מבין באמת את כל מה שהסברנו, צריכה להיות לו חוויית מציאות אחרת, לגבי הנושא של האני. אין לי בעיה שנאמר, שאני זה צורה של מקום וזמן. האני זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. ההבנה הזאת עצמה אמורה לשנות לך את החוויה, של האני שלך.
מה זה האני בסך הכל? זה משהו שקיים בתוך המקום והזמן. יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, יש אין סוף דברים ויש גם אני, וזהו. אם היית מבין את זה, שאני זה צורה של מקום וזמן, חוויית המציאות שלך הייתה שונה.
כול אדם שביום יום לא חווה שהוא ישות שקיימת בתוך המקום והזמן, אלא שהוא חווה שהוא משהו מעבר לזה, זה אומר שהוא עוד לא הבין מה שהסברנו. ביום יום כשאתה אוכל, האם אתה זוכר שאתה צורה בתוך המקום והזמן שזזה?
מה זה אני? יש מקום אין סופי וזמן אין סופי, שיש בתוכו אין סוף צורות, ושאחת מהצורות זה אתה, ואתה צורה שנעה וזזה ולא מעבר לכך.
שאלה: זה שאני בתוך תחושה של מקום וזמן מביא אותי לכלום. מה אני בכלל? מי אני בכלל?
אליעד: זה באמת ככה, זה אפילו יותר גרוע, גם המקום והזמן זה כלום, אבל בסוף את מגלה שאת אלוהים. אבל את אמורה לחפש את האמת ולא את אלוהים. תחפשי את האמת תגלי את אלוהים. תחפשי את אלוהים לא תגלי שום דבר.
האדם ביום יום כשיש לו בעיה בחיים, כשהוא רוצה משהו שלא קורה, והוא חושב שהבעיה היא במה שקורה ולא מבין שהבעיה היא בגלל שהוא רוצה, זה מראה שהוא עדיין לא הבין את השלב הראשון בספר.
השלב הראשון לא שואלים למה אני רוצה את זה, אלא צריך לשאול, למה אני רוצה? זה צריך לבוא לידי ביטוי בכך, שאתה צריך להבין שהחיסרון או היתרון שלך בחיים זה לא מה שאתה רוצה, אלא זה בגלל שאתה בכלל רוצה.
ואם אדם רע לו בחיים בגלל שהוא רוצה דבר וזה לא מתקיים, הוא צריך להבין שהבעיה היא לא בגלל שאתה רוצה אלא בגלל שאתה קיים. כי הקיום הוא המהות של הרוצה.
למשל אדם אומר, איזה רע לי בגלל שיש לי רצונות, למעשה הוא לא הבין, הוא צריך להתמקד בקיום שלו.
ונחזור לנושא של האני, מי שהבין עד כה, מה הפירוש של הבין? שהוא מסוגל להסביר את זה, ושכול דבר ודבר שהוא יגיד, נשאל אותו, אולי ההפך הוא הנכון, ושהוא יצליח להסביר את זה. כל אחד יכול להסביר שהוא זה צורה של מקום וזמן, אבל כאשר אתה מוכיח את ההוכחה שלך, נשאל אותך, מי אמר? אולי זה לא נכון?
מי שרוצה לחוות שכשהוא אומר אני, שהוא זה צורה של מקום וזמן, ולא מעבר לכך, צריך להבין שהוא צורה של מקום וזמן, אבל השאלה היא כמה אתה מבין? כי יש פה בספר פרק שבו נאמר שלכל אדם, על כל הבנה שיש לו, יש לו שאלות נסתרות שהוא לא שאל אותן. אם היינו רוצים היינו יכולים להוכיח משהו אחר.
כול זמן שלא ביטאת את כל הספקות שלך, כל זמן שלא שאלת את כל השאלות האפשריות, על המשפט שאתה זה צורה של מקום וזמן, וקבלת תשובות, זה אומר שעדיין לא הבנת שאתה זה צורה של מקום וזמן. הבנת גם שאתה זה צורה של מקום וזמן, אבל עדיין אתה מבין שאתה זה עוד דברים. ולכן אתה לא חווה את זה, וגם שנסיים את הפרק ונוכיח שהכל אחד, גם אז לא תבין בשלמות.
ולכן אני אומר לכם מראש, שההבנה היא לא שלמה. אני מראה לכם מקום שכול אחד יכול להתבונן ולראות מה הוא מפספס בהבנה.
כשאדם אומר ירח, הוא מתכוון למשהו שנמצא בשמיים, כשהאדם אומר זבוב, הוא מתכוון למשהו שנמצא בחדר, אבל כשהוא אומר אני, הוא לא מתכוון למשהו שנמצא שם, הוא מתכוון "אני", מה ההבדל בין הכוכב לכת לבינך, מה ההבדל? אין הבדל בתכלס, אם אתה רואה הבדל, זה מראה שלא הבנת.
ומה שאנחנו עושים כאן, זה לחזק את ההבנה השכלית, כדי שתהיה התאמה בין החוויה הרגשית לחוויה השכלית. כי בסופו של דבר צריך להרגיש את זה.
אם האדם מבין שהוא צורה של מקום וזמן והוא לא מרגיש את זה, אז איך הוא מצפה להרגיש שהוא אלוהים? ולכן אני נותן פה מבט נוסף לכל אחד מכם, שיעצור אותו ביום יום ושהוא יתבונן בו. נקודה ראשונה שאמרנו בקשר לרצונות להבין שזה רצון. האם אתה מבין שהבעיה היא לא ברצונות ספציפיים אלא הבעיה היא בזה שאתה בכלל רוצה? האם אתה מבין שכשאתה אומר אני, זה רק משהו שקיים בתוך המקום והזמן? כי אם לא, תעצור כאן, אתה חייב להבין למה אני מבין את זה ולא מרגיש את זה, למה?
ואז תגלה שאתה לא באמת מבין את זה. ואם תבין את זה באמת, יהיה לך יותר קל להבין את מה שקורה אחר כך.
שאלה: מה הבעיה שהאדם מרגיש שהוא חי בתוך מקום וזמן וטוב לו? למה צריך להתקדם מעבר למקום והזמן?
אליעד: נכון, מדוע שנחקור מה יש מעבר למקום והזמן? כמה תשובות. דבר ראשון אם אתה לא רוצה לחקור, אל תחקור. דבר שני, התחלת הנושא הייתה, שאתה רוצה להבין, למה אני רוצה את זה ולא את זה? למה קורה ככה ולא אחרת? אתה צריך להסתכל פנימה ולראות מאיפה התהליכים מתחילים. אבל בהנחה שאתה רוצה להבין למה אתה חי, עד שלא תגלה את הראשון אתה לא תבין למה אתה רוצה.
כול המסע הזה מתחיל בשאלה, למה אני לא רוצה להרגיש רע? למה אני מפחד למות? ולכן אתה צריך להתבונן פנימה.
למה האדם מחפש תמיד יותר טוב? כי בתת מודע שלו הוא משווה למצב שבו אני נמצא. האדם תמיד מחפש משהו יותר טוב, כי בתת מודע שלו יש משהו צרוב, שיש משהו טוב בקנה מידה אחר בכלל.
בתכלס ההבנה משפרת לך את החוויה, לכן ככול שאתה מבין יותר כך אתה חווה את זה יותר.
אבל מה שאני טוען שלכל אחד מכם יש בתוכו שאלות מודחקות, שהוא לא מבטא אותם, לא בא לו להתעמת איתם, ולכן הוא לא מבין בשלמות.
למשל היטלר, אם היית חווה שאתה צורה בזמן ומקום, האם היית אומר שהיטלר פושע? כן, אבל הרי הוא צורה בדיוק כמו שאר הצורות. יש לך פילוסופית חיים שלמה ששוללת שאתה צורה בזמן ומקום.
ולכן האדם חייב לברר את האמת, מה זה אומר? לעשות אימות ועימות. מה האמת? האם באמת היטלר הוא פושע או שהוא רק צורה של זמן ומקום? ואי אפשר להיות בחוויה של גם וגם. בסוף אתה יכול להיות בחוויה של גם וגם, אבל בתהליך של ההתבוננות, אתה צריך לברר מה האמת. אם אני זמן ומקום בלבד, אז כולם הם זמן ומקום, ובכלל איפה הבחירה שלי? האם יש לי בחירה? ואם אני רק צורה של זמן ומקום, אז האם יש משמעות לחיים שלי?
מה הקיר הזה? צורה של זמן ומקום, וזהו. אליעד מדבר עכשיו כצורה של זמן ומקום בלבד.
כשאתה אומר לאשתך, אני רוצה לאכול, האם אתה מתכוון, שצורה של זמן מקום רוצה לאכול? האם אתה חושב שיש מקום וזמן שהחליטו שמישהו צריך לאכול?
שאלה: האם זה מה שצריך לתרגל?
אליעד: אתה צריך לחקור את האמת, מה זה, אני רוצה לאכול? זה גוף שרוצה לאכול, מה זה אומר? מי זה אני רוצה לאכול, מה זה אני? יש מציאות אין סופית שיש בתוכה אין סוף דברים, ואחד מהם זה אתה, ואתה לא ייחודי, ואתה זז. אבל ההתבוננות בזה מביאה לך את החוויה של זה.
אתה צריך להיות מפוקס, שאם מישהו מרביץ לך, אתה צריך לזכור שזה המקום והזמן רב עם עצמו. אם מישהו מרביץ לך, אתה אומר, הוא מרביץ לי, אבל מה זה אומר? ששני חלקים של המציאות זזים.
זה ככה, אבל בא נגיד שזה גם ככה, שאם מישהו מרביץ לי, זה הוא מרביץ לי, אבל יחד עם זה אתה צריך לזכור שזה שני חלקים שזזים. אותו כוח שמפעיל את העלה שנופל מפעיל את היד שמרביצה לך.
אבל תגיד, הרי הוא לא עלה, הוא אדם, ושוב צריך לחשוב על השאלות האלו עד שמבינים.
שאלה: אתה נותן תשובה שאנחנו מקום וזמן, אבל מקודם אמרת לברר את האמת, אז איך לעשות זאת?
אליעד: לשאול האם זה נכון שאני רק מקום וזמן? רק לשאול את זה. את מבינה שאת חלק מהחדר? כן. את מבינה שאת חלק מהעולם? כן.
שאלה: אבל אם יש לי תודעה נפרדת?
אליעד: תמיד יש לך תודעה נפרדת, השאלה היא איך את מתייחסת לחיים. לדוגמה, אם היית רואה ילד שכול הזמן משחק במכוניות, האם היית אומרת שהוא טיפש? לא, כי הוא ילד ובא לו לשחק. אבל שבעלך קונה ומוכר מכוניות, זה לא מתאים לך, למה? מה ההבדל? כשאני אמרתי לך לבדוק אם זה טוב או רע, התכוונתי שהשאלה שתשאלי היא, האם זה טוב או רע שהוא קונה ומוכר, ולשאול עד הסוף, כדי שתביני את זה. להבין מאה אחוז.
השאלה הזאת אמורה להוביל אותך לחוויה של אחדות, שתביני שאין הבדל בין למכור ולקנות מכוניות לבין לעזור לאנשים חולים למשל.
שאלה: חקרתי אבל לא הגעתי למאה אחוז.
אליעד: כי לא חקרת עד הסוף. זה אמור להיות מושלם אצלך. האם בחוויה שלך יש לזה חסרונות או רק יתרונות? תיקחי את כל היתרונות ותבדקי אולי הם חסרונות, ולהפך. למשל יתרון הוא שיש אינטראקציה עם אנשים, אבל תבדקי אולי זה בכלל חיסרון ולא יתרון? ולמשל חיסרון זה, שזה משגע לו את המוח, אבל אולי זה טוב לשגע את המוח?
אם היא הייתה על כל הדברים במציאות מבינה שיש להם יתרון וחיסרון שווה ערך, אז היא לא הייתה אומרת שיש משהו שיותר טוב או יותר רע, כי הכל זה שווה ערך.
האם מבחינתך לרצוח אנשים ולקנות מכונית זה אותו הדבר? לא, אז את צריכה לברר, מה זה שונה, למה זה רע? למה זה טוב?
ומי שלא שואל את השאלות האלה, ולא מבין את הבסיס, איך הוא יבין שהוא מקום וזמן. איך יבין שהוא אלוהים.
המלאכה קשה והפועלים עצלים. ככול שתבין יותר, כך אתה מתקדם יותר, אם אתה מבין קצת יותר, זה גם טוב.
כשאת חוקרת את צריכה לצאת מנקודת הנחה שאת מבררת את האמת. תבררי למה אם הוא יגיד שהוא רוצה להיות לוחם טאליבן זה לא כמו לקנות ולמכור מכוניות. למה לא? תבררי, את חייבת להבין זאת.
ואני רוצה להזכיר שכול מה שדברנו עליו, הכל כתוב בספר.
050-3331-331