שאלה: אם הלקאה עצמית גורמת לאדם להיות "פרווה", אז איך זה שהאנשים הכי מלקים הם אנשים הכי סקסיים? כי אם בן אדם הוא נוהג להלקות את עצמו, אז זה הופך אותו לפחדן וחסר ביטחון כי הוא פוחד מההלקאה עצמית, ואז הוא הופך לפרווה שזה ההפך מסקסי. אז איך זה שביצ'יות הן סקסיות ואיך זה שבחורים רעים הם סקסיים?

תשובה: כי האנשים שנוהגים להלקות הם שקרנים. הם משקרים לעצמם שהם אף פעם לא נופלים לקטגוריה של מה שצריך להלקות ולכן הם גם מרגישים גאווה ועליונות על אלה שכן צריך להלקות וזה בדיוק מה שגורם להם לרצות לפגוע באנשים אחרים במקום לפגוע בעצמם. ומי שנוהג להלקות ולא יודע לשקר אז הוא מכבד את מי שנוהג להלקות אחרים וגם מכיוון שהוא דובר אמת אז הוא חושב שכל האחרים גם דוברי אמת ולכן הוא קונה את השקרים של האחרים לגבי זה שהם מחוץ לתחום של מה שצריך להלקות ויוצא שהוא מתחיל להעריץ אותם לשווא ולהרגיש שהם צדיקים והם הטובים והוא הרע כי הוא כן נופל לקטגוריה של מה שצריך להלקות והם לא. ולכן הוא מרגיש שזה מוצדק שהם ילקו אותו ולכן הוא משתף פעולה כי הוא ממילא מסכים עם מלקנים אחרים שצריך להלקות ומכיוון שהוא חושב שהאחרים הם צדיקים והוא לא אז זה גורם לחוש הצדק שלו לעבור צד כנגדו. בזמן שהמלקנים האחרים נהנים מהכוח שיש להם עליו כי הוא מאמין לשקר שלהם. ויוצא ששניהם מענישים את מי שדובר דווקא אמת יחסית ומי שדובר שקר מוחלט דווקא הוא לא נפגע אלה רק פוגע.

ומה שגורם למלקנים הכי גדולים להיראות דווקא ככאלה שהם חפים מכל פשע זה דווקא זה שהם הכי לא חפים מפשע. דווקא הם הכי אשמים בכל מה שהם מאשימים את כל האחרים בו, אבל בגלל שהם כל כך אשמים אז הם גם זקוקים להכי הרבה הגנה מעצמם ולכן הם גם השקרנים הכי גדולים שיש והם עד כדי כך שקרנים שהם מונעים מעצמם לגמרי לראות את אשמתם בסיפור כי אם הם כן יראו את אשמתם אז הם יאכלו את עצמם בחיים בדיוק כמו שהם עושים לאחרים ולכן הם גם מאמינים לשקרים של עצמם בתמימות עד כדי כך שהאחרים מאמינים לשקרים שהם מספרים לעצמם. (אלה אם הם מבינים מה באמת מתרחש)

ואני זוכר שגם אני פעם לא יכולתי להודות בשליליות שאני בעצמי עשיתי והתחלתי להיפתח לאמת רק אחרי שקודם כל לפני ההתעסקות באמת בכלל התחלתי לעבוד על גירויה של אהבה עצמית וחמלה וסליחה עצמית וזה מה שפתח בפניי את האפשרות להסתכל לאמת בפנים חלק חלק כי אם לא היה לי אפשרות לסלוח לעצמי אז אני לא הייתי מסוגל להסתכל לכל האמת הזאת בפנים כי הייתי מרגיש רע מידי.

וזו בדיוק ההגדרה לבן אדם נרקיסיסט שלמרות עצם היותו בן אדם הכי אלים שאפשר לתאר, הוא אמור להיות הכי לא מושך והכי פרווה והכי נחות אבל עושה רושם שהוא כל כך בעל ביטחון עצמי מופרז אפילו למרות שהוא כל כך אלים כלפי עצמו ולכן כלפי אחרים שזה לא מסתדר איך הוא כזה בעל ביטחון והתשובה לזה היא שהוא כל כך אלים שהוא נאלץ להגן על עצמו ע"י שקר והוא משקר לעצמו כל כך טוב שהוא באמת לא מסוגל לראות את אשמתו לגבי שום דבר ומבחינתו הוא באמת תמיד צודק כי אחרת הוא יאכל את עצמו חי ומכאן נובע הביטחון העצמי הכביכול גבוה שלו כי בכל מקרה שבו הוא לא בסדר הוא אוטומטית מוצא דרך לשקר לעצמו שהוא כן בסדר.

במקום הגנה של אמת ולכן יחס טוב לעצמו, הוא מרגיש שהוא בסדר, לנרקיסיסט יש הגנה של שקר שמוביל ליחס טוב לעצמו. האחד מרגיש בסדר מעצם זה שהוא לוחם והשני מרגיש בסדר מעצם זה שהוא קרבן ומגיע לו יחס טוב עקב כל הסבל שכל השאר מי שאשם בעיניו מעולל לו. ההבדל הוא בזה שאיש האמת הוא בן אדם חיובי והנרקיסיסט הוא בן אדם שלילי. האחד בונה והשני הורס. אבל כתוצאה מההגנה העצמית שלהם שניהם באמת מרגישים שהם בסדר. פשוט אחד מדבר אמת והשני מדבר שקר. כמו תמיד, בשני הקצוות יש את אותו הדבר, כי הם חלק מהאחד.