שם | |
סיסמא |
🔻 | 🔺1 תגובות פורסמו: |
ההסבר שלי לאתאיזם התחיל, במשפט מקוהלת - מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין חדש תחת השמש - בקיצור נצח המחזוריות, ומכאן לאין סוף הדרך קצרה.
חיפשתי הגדרה לאין סוף, ומצאתי אותה. אחד משמות האלהים (אין מחוצה לו) ובאופן פרדוקסלי, האין סוף מבטל את עצם האפשרות של קיום האל יוצר עולם. מהסיבה הפשוטת אין חלל אפשרי מחוץ לאין סוף - כל מה שקיים הוא חלק מאותו אין סוף ואין - הגיונית אפשרות ליצור את האין סוף. הבעיה של אי קיום האלהים נפתרה. נשאר להבין את כל היתר בלי המטרד של האמונה. גם זאת עבודה מחשבתית ארוכה.
כוון שהטבע קיים, ואנחנו חלק ממנו אז מספיק לצפות בטבע לנסות להבין אותו ויש לנו את התשובות החיוניות לקיומנו. סגלתי לעצמי שיטה פשוטה: כאשר אין לי תשובה לשאלה אני מציב סימן שאלה לאותו נושא.
השאלה הקשה לענות עליה היא. למה אנחנו כאן?
התשובה שיש לי היא כוון שהטבע מאפשר זאת כמו את כל היתר. לי כתשובה זה מספיק.
ברור לי לגמרי שלאחרים ובמיוחד לאנשים מאמינים התשובה אינה מספקת. המקריות אינה נותנת להם תחושת בטחון מספקת. והופכת אותם לסתמיים. היעד לישרוד לבדו אינו דיו אולי זאת הסיבה שדחפה את האדם ליצור אלוהים שיענה על הבעיות האלא. והמשך קיום הדת מאפשר לאנשי דת
להמשיך לספר סיפורים שירגיעו את האדם מחוסר המשמעות היחודית לקיומו.
קיומנו הוא בעל אותה משמעות, לקיום כל דבר בטבע חי או אחר. החי הוא מצב ארעי וכל יתר המצבים הם ממושכים יותר ולמרות זאת ארעיים.
אולי האנרגיה היא פחות ארעית ואולי יש אבני מסד יותר בסיסיים מהאלקטרון הפרוטון והניוטרו. היום מדובר בבוזון באיגס ומאוחר יותר נלמד שיש אלמנטים בדרג בסיסי יותר שאנחנו עדיין לא מסוגלים לאבחן כך שישארו לנו מספיק סימני שאלה לעסוק בהם עד אין סוף...