אכן דברים נכונים ומעודדים, אבל המציאות שונה במקצת, הלב מסרב לשכוח, הלב מסרב לסלוח, האש בלב לא נכבית, אבל ההיגיון אומר בדיוק את הדברים שרשומים במאמר, איך מייצרים את ההפרדה בין ההיגיון לרגש?

אני פרודה מבעלי שנה כימעט גרה עם הילד אצל אמא שלי בעיר אחרת משהייתי גרה עם בעלי במשך כל החודשים האלה הבטיח שיבוא לגור איתנו ניסינו למען הילד לא להיפרד הוא גר אצל אמא שלו ואנחנו אצל אמא שלי היה בא סופש ליראות את הילד פיתאום היתהפך לא שואל על הילד לא בא ליראות אותו בטענה שזה רחוק לא מיטבעו הוא בנאדם קשה ובעייתי לא סתם עזבתי את הבית אני מרגישה מרומה ששיקר אותי שיבוא לגור איתנו ובסוף שינה את דעתו טוב לי פה אבל לא אצל אמא שלי אני רוצה להשכיר דירה עם הבן שלי לא יטדעת מאיפה להתחיל האם אני צריכה ליצבטע אותו מזונות אני קשורה לבן שלי מאוד מפחדת מהסדריי ראייה שלא מגיע לו ביכלל

מדהים. כל כך נכון.

זה כל כך חיזק אותי ונתן לי כוח תודה!!!

מדהים כל מה שאני צריכה לשמוע כרגע

היי אני רוצה לקחת את חבר שלי לצניחה חופשית ויש לו בעיות בלב עד כמה מטר אני יכולה לצנוח איתו?

תודה. ! המאמר עודד אותי כל מילה נכונה!!!

אני פרודה כשמונה חודשים והתחלתי תהליך גירושים, חייבת לציין שכל שורה נכונה יותר מהשניה.. כל מה שרשום זה ממש המחשבות שלי שמרימות אותי ונותנות לי כוח, בעיקר שאני שהפרדה נעשת בזמן ההריון השני, ואף אחד לא מבין מהייכן הכוח לגדל ילדה בת שלוש ותינוק שרק נולד לבד לגמרי לבד והתשובה היא קודם כל מהבורא ומהגישה שלי למצב שהיא זהה אחד לאחד במה שרשום כאן. ממליצה לאנשים ליישם זאת