אני מאוד התחברתי למאמר.. בעיקר לנושא של קבלה עצמית וחשיבות להיות מאושר בחלקך.

לצערי, הרבה אנשים צרי עין שתמיד מסתכלים על האחר, מקנאים בכל תחום במקום להעריך את מה שחשוב באמת, בריאות אהבה ומשפחה, חשוב להעביר את השיעור בבית ספר, שבני הנוער יוכלו להפנין לחיים.

אני מסכימה עם כל מילה שנאמרה במאמר, אך אני מאמינה שכל אדם צריך להיות שמח בחלקו אם הוא יעשה שינוי בחשיבה שלו ויאמין שמה שיש לי ומה שמגיע לי זה מהקב"ה, יהיה לנו יותר קל ונהיה יותר שמחים בחלקנו לא נהיה תחרותיים, נסתפק במועט, נדע להודות על הטוב נאהב את עצמנו, נכון זה מצריך הרבה מחשבה, אימון אישי, כוחות נפשיים, חזרה על מילים: "תודה על הכל"

"אני שמח במה שיש לי"... ולאט לאט השינוי יופיע ולא "נסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו".

דבר נוסף - העולם הפך חומרי וחשוף וזה בוודאי מביא לתגובות מתלהמות יותר ולכן האימון המדובר כל כך חשוב, אהבתי לקרוא את העצות הקונקרטיות לשיח אם כי קשה מאד ליישם ומצריך מחשבה והסתגלות לשם האימון והשינוי.

אני מסכימה עם הצורך בתחושת ההשלמה כמפתח להתנהלות סובלנית ונעימה. חוויה של מחלוקת וריב המטרידה מנוחה אינה אלא גורמת להתנצחות בלתי פוסקת ולמעשה אין צורך להראות לאיש שאנחנו חזקים ומבינים וחכמים ושניצחנו כי מה שחשוב =זה שכל אחד ידע שהוא עשה אתת הדבר הנכון מבלי חשיבות למה שאחרים יחשבו, הווה אומר להיות שלם עם המעשים שלך כמפתח לחוזק נפשי שמקרין גם על הסביבה. ככל שפועלים מתוך בטחון עצמי ובשלות כך הסיכויים לחיכוכים קטנים. אפשר להתיק זאת גם למתרחש בכיתה, בעיקר למול קנאה והחצנת יתר שנהוגה כיום בקרב ילדים ובני נוער בגלל רשתות חברתיות והעדר הפרטיות וכמו כן ומתחברת לכך הרדיפה אחר הכבוד ואחרי "מה שאחרים יחשבו עלי".

מאוד התחברתי למה ששוש מניקס כתבה לגבי שלושת האלמנטים של גבול: הראשון שגבול קיים כשאדם יודע בדיוק מה הוא רוצה בתוכו, שנית שהוא מוכן לבקש זאת בברור ולעמוד על שלו בעקביות. מזכיר לי את הדרך להשיג מטרות בחיינו, לדעת בבירור מה רוצים להשיג, להיות נכון להתאמץ ולהיות עקבי.

כשאדם משווה את עצמו לאחרים הוא מייצר בתוכו סבל פנימי גדול, תלות באחר וטישטוש לגבי הצרכים האמיתיים שלו. יש לזה ביטוי נרחב ביחסים בין בני האדם

מאוד מחוברת לחשיבה של מה שחשוב הוא מה שאני ממינה בו ואיפה שאני שמחה בחלקי בו ולהתרכז בצרכים שלי ופחות להסתכל בצרכים של האחר ולחשוב שאם יהיה לי מה שיש לאחר - שם אהיה יותר שמחה. מזכיר לי את המשפט - העשיר הוא השמח בחלקו.

הצניעות יפה לאדם ומחזקת אותו. הצניעות היא תכונה נהדרת, ממש מתנה, ואינה קשורה לחוזקו או לחולשתו של אדם. ראוי לשבח ולטפח תלמיד צנוע ולהאדיר את חוזקותיו. אני חושבת שדעתם של הילדים לעתים פשוט אינה בשלה עדיין. העצמת התכונות הטובות תרחיב את כבוד הילד / האדם כלפי עצמו ואת כבוד סביבתו אליו.

נהניתי מאד לקרוא את המאמר שחידד רעיונות רבים איתם אני מסכימה ומשתדלת לפעול לפיהם. חשוב להתרכז בחיובי ולנטרל את השלילי ותמיד להבהיר לעצמנו מהם הדברים החשובים באמת שיגרמו לחיינו להיות בעלי משמעות, ויגרמו לנו להיות שלמים, חזקים נפשית ומאושרים באמת.

מסכימה 100%. בתור מורה אני רואה דוגמאות רבות של חוסר אהבה פנימית שנגמר בריבים בין הילדים, בדיבור לא יפה כלפי מורים וילדים אחרים. בתחילת דרכי בהוראה היה לי קשה להבין למה חלק מהילדים מתנהגים בצורה אלימה. עם הזמן הבנתי עד כמה הילדים האלה חלשים ודורשים עזרה כדי לשקם את עצמם. עכשיו יותר קל לי להתמודד עם חלק מהמקרים של אלימות מלולית ופיזית בעזרת הרבה שיחות עם אותם הילדים. ברגע שילד מבין שהוא לא חייב להשפיל בשביל להרגיש טובעם עצמו הוא פשוט יורד מההתנהוג הזאת. לצערי אני לא מצליחה עם כולם אבל אני מאוד אופטימית.

אכן מסכימה עם הרעיון המרכזי של המאמר כי ככל שאדם חזק מבפנים וללא תלות בגורמים חיצוניים הרי שהוא חזק יותר ומאושר יותר ופחות ניתן לערעור מן הסביבה החיצונית. בעולם של היום המושתת על הישגיות ותחרותיות וצבירת ממון שוכחים לפעמים עיקרון חשוב זה.

כמה נכון, כמה קשה ליישום, אך... אימון, אימון מביא יבול. משתלם...

מסכימה עם הטענה המרכזית של מאמר ועדיין חושבת שקשה לישם את התובנות. ובכלל לכל הרגשות, גם אלו שנחשבים פחות אטרקטיביים יש מקום.

אני חושבת ששלווה פנימית מושגת כשאדם שלם עם מעשיו וחי מתוך מה שנכון לו... אולם אנו חיים בחברה הישגית ומושפעים מהצורך להראות ולהראות... כדוגמת הפייס.. נעשה הכל כדי שיחשבו שאנו מאושרים, מטיילים, מבלים, טסים וכו... ולא תמיד מה שנראה כלפי חוץ הוא גם הדבר האמיתי.. זהו סוג של בשלות והתבוננות פנימית אמיתית וכנה על מנת לחיות את חיינו בדרך הנכונה עבורנו ולא הנכונה עבור סביבתנו... ובאמת מי ששלם עם עצמו.. יאמץ דפוסים הנכונים לו, יעבוד פחות בשביל הכבוד... יעשה את מה שהוא באמת אוהב ומן הסתם.. גם ההצלחה והשלווה יגיעו אליו.. זאת האמונה שלי ומשתדלת לקיים אותה...

כפי שנאמר איזהו אדם השמח בחלקו. מי ששלם עם עצמו ועם סך חלקיו ופנימיותו טוב לו והוא מאושר. וכשהוא טוב לעצמו הוא יהיה טוב גם לאחרים.

כאשר אדם מבטא את אשר הוא חש - לטוב ולרע - הוא אוהב את עצמו. בעיניי, האהבה העצמית נובעת כאשר אני שלמה על מעשיי ומחשבותיי

האדם צריך לחיות את חייו כםי שהוא רוצה, ולא כדי לרצות אחרים, או מה יחשבו / יגידו. האושר הוא פנימי!

באמת, אם אני אוהבת את עצמי מבפנים ושלמה עם עצמי אני ארגיש בביטחון עצמי וכך הוא ירגיש בעוצמה

העוצמה של האדם הוא הביטחון שלו בעצמו בלי תלות במה שיאמרו אחרים - ישר עם עצמו בלבד