שם | |
סיסמא |
מאמר חשוב, אולם יש כאן כמה דברים שכדאי לדעתי לתקן.
1) המוניזם של פארמנידס (יש רק עצם פשוט אחד שאינו משתנה) אינו האנטיתזה של הדואליזם הקארטזיאני שהיא ריבוי של עצמים פיזיקליים.
2) באופן דומה, אריסטו אינו פרקורסור לדיקארט כיוון שאצלו הנפש (שהיא "הארגון" של הגוף) תלויה בקיום החומר. במונחים עכשוויים, אריסטו היה פיזיקליסט (ראה סעיף 4).
3) האידיאליזם אומר שכל שקיים הוא נפשי (ברקלי), לא שהנפש (המסויימת?) היא כל שקיים.
4) פיזיקליזם היא הטענה שהכל הוא פיזיקלי או נסמך (תלוי) בפיזיקלי.
5) שני הטיעונים של דיקארט בעד דואליזם מתבססים על חוק הזהות של לייבניץ: הטיעון מאי החלוקה של הנפש והטיעון מאי היכולת להטיל ספק בקיומי אני כעצם חושב. בשני המקרים אלו תכונות השונות לכאורה מתכונות הגוף.
6) טיעון הזומבים של צ'למרס הוא וואריאציה על טיעון הספק של דיקארט: אם ניתן להעלות על הדעת יצורים זהים פיזיקליית אך שונים מנטלית נובע (?) כי אין יחסים הכרחיים ביניהם. כאן אולי כדאי להציג את טיעון הנגד של קריפקי מהכרח אפוסטריורי.
7) לדעתי יש לומר 'תזת ריבוי אפשרויות המימושים', מכיוון שמדובר בתזה מודלית ולא אקטואלית.
8) פונקציונליזם איננה תזה פיזיקליסטית כשלעצמה. (היחסים יכולים להיות בין יישים מנטליים גרידא). היא תזה פיזיקליסטית רק אם המימוש של הפוקציות המנטליות הוא פיזיקליסטי.
9) דיווידסון לא משתמש בטיעון הנסמכות להוכיח פונקציונליזם (לא ידוע לי בכלל שהוא פונקציונליסט). נסמכות באה אצלו כתחליף פיזיקליטסי לתזת הזהות התבניתית (מעין עיגון של המוניזם האנומלי).
11) נסמכות איננה סותרת זהות תבניתית כיוון שגם בזהות תבניתית נובע שאין שינוי מנטלי ללא שינוי פיזיקלי.
12) אקסטרנליזם אינו סותר את האלמנט האינדיבידואליסטי בכינון מחשבות, הוא רק טוען שהוא לא מספיק.