הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=9965966
מפחם ליהלום - על המוסר האנושי

לא תרצח ולא תגנוב זה חלק ברור וחד משמעי מהמוסר האנושי ואני בכל זאת רוצה לשאול שאלות על הנושא העדין הזה ולשאול האם המוסר הזה הוא דבר קדמון שטבוע בנו בעצם היותנו בני אדם או שלמעשה אנחנו חיות פרא שעברנו תהליך מורכב של אבולוציה?

בתור אדם שמאמין שכל החוקים הם חלק מיצירה אנושית אני שואל עצמי שאלה פשוטה האם אנחנו חוקקנו את החוקים הללו בגלל שבטבע שלנו אנחנו מוסריים או שהיה לנו אילוץ חברתי כמו סוג של משחק מתורת המשחקים שגרם לנו לבחור במשחק המוסר או בשם הנכון משחק כפול שמצד אחד אנחנו חיות פרא מהצד השני אנחנו מעל כל החיות ועוד שאלה מאיזה נקודה באבולוציה התקדש האדם למעמד קדוש ביחס לכל שאר בעלי החיים שבטבע ונתן לערך החיים שלו ערך מוסף רב במיוחד

כי בסופו של דבר כמה שקשה לומר את זה בבסיס הביולוגי אני ותרנגול מרגישים ולשנינו יש תודעה ואנחנו בפשטות יצורים חיים אז אני שואל איך התפתח מצב שהאדם התחיל לשחק מוסר כפול שמצד אחד הוא נותן לעצמו ערך עליון ומכבד את חיי האדם באופן מיוחד מצד שני הוא בחר להמשיך לאכול בעלי חיים אחרים שאלה זאת גורמת לשאול האם זה למעשה חלק ממשחק כפול במוסר האנושי שאנחנו יכולים למצוא ברבדים רבים בחברה האנושים

ובאמת אפשר למצוא החל מחוקי גזע שעמים שונים רואים עצמם כעם נבדל משאר העמים וזה קיים אצל מספר עמים ועד חוקי הגירה וחוקי אזרחות כלומר אנחנו רואים שאין בעולם ממשלה כלל עולמית ויש בעולם ממשלות שעושות רע לאזרחים שלהם כלומר אנו רואים שהמוסר הכפול לא נמצא רק ביחס בני האדם כלפי מין אחר הוא גם נמצא בין בני אדם עצמם דבר שמעורר בי את השאלה מאד פשוטה האם בעצם יצר לב האדם רע והטוב הוא בא רק לאחר העבודה הקשה אם מציאות העולם או במילים אחרות האם צריך ללטש את האבן בשביל לראות את הטוב שבה.

הרבה מקרים אנו מגלים שבני האדם מתחפשים לאנשים טובים במצבים מסוימים אפשר להוציא מהם את הרוע הטבוע בהם כמו בניסוי הכלא המפורסם של הפסיכולוג פיליפ ניסו י הכלא של ז ימברד ו ועד בניסוי נוסף בניסוי של מלגרם ולבסוף אפשר לתת דוגמאות ממצבים חיים כמו העינויים בכלא אבו גרייבג שמה שמעניין שם הוא שמדובר באנשים נורמטיביים שבמצב מסוים הרוע שלהם התפרץ ולא מדובר במרה בודד

לכן אנו מבינים שהטבע האנושי הוא דבר הדורש ליטוש אחרת הוא פשוט דבר רע ואם אפשר לתת דוגמה על נידון למוות אנחנו רואים שלמרות שערך החיים הוא דבר מקודש ביותר יש מצב מצבים בהם החברה האנושית מפסיקה לתת לערך החיים אתל פרט מסוים שבה ערך רב ובוחרת להוציא אותו להורג כלומר ממצב של האדם שהוא מלך על כל החיות אנחנו יכולים לרדת למצב בו החיים שלנו פחותי ערך ונידונים למוות למרות שזה קשה לנו לחשוב על כך כי זה גורם לנו להרגיש רע זה דבר נכון ולשם הטוב שביהלום צריך ללטש אותו וברמה מעט יותר קדמונית היהלום היה פחם כמעט חסר ערך

כלומר ממצב פחות ערך לחברה אנחנו יכול להפוך ליהלום שבכתר החברתי אבל כאן יש לזכור שיהלום אי אפשר להתיך אותו כמו מתכת הוא פשוט הופך חוזר לפחם לכן המשל הוא פשוט מאד קשה לבנות את החברה האנושית ואת היהלומים המובחרים שבה אבל מאל להחזיר הכל למצב של פחם לכן צריך לשמור על הקיים ולחשוב איך אפשר לשפר את כל המבנה החברתי באפן שהפחם יעבור תהליך שבסופו הוא אבן טובה שיכולה לשבת בכתר המלך כלומר כל יהלום התחיל דרכו כפחם ועבר דרך קשה מאד עד לתוצאה הסופית של היהלום

לצערי יש לי הרגשה מאד קשה שהחינוך קיום והמערכת היום לא חושבת איך להפוך את הילדים של היום ליהלומים של מחר

יש לי הרגשה שהמערכת היום לא חושבת איך לשמור מספיק על היהלומים שלה ומאבדת בכך הון אנושי רב בנוסף ברור לי שהמוסר הכפול שהזכרתי אותו בתחילת המאמר שלי הוא דבר בלתי נמנע אבל יש לי הרגשה שאנו משתמשים במוסר הכפול יותר מדי וכמו שדרך יהלום אפשר ללטש יהלום אפשר באותה מידה לאבד לו את היפי המיוחד ורק אבק יהלומים ישאר כלומר אנחנו חייבים לזכור שברגע שאנחנו כבר יהלומים שזה השלב הלפני האחרון שהוא הליטוש צריך לעשות את הליטוש בזהירות רבה כי יהלום הוא לא חומר שאפשר להתיך כמו זהב לחתיכה אחת ממאבקת זהב אפשר ללקבל גוש זהב לא ככה אצל היהלומים

כלומר שהליטוש הוא להפוך את הגלם לצורה בעלת משמעות רבה יותר ולעצם העניין ברור לי שחלק מהיהלום נעשה אבק יהלומים וחלק אחר נעשה אבנים פשוטות ורק חלק קטן נעשה היהלום המיוחד של הכתר אבל עוד יותר ברור לי שגם לאבק היהלומים צריך לתת את הכבוד הראוי לו ולתת לו ערך ומתוך מחשבה קדמונית יותר אנחנו מבינים מבינים שבמצב הקדמוני היהלום שבכתר ואבק היהלומים באו מאותו חומר גלם ואחרי הליטוש נעשה מציאות של התפרדות מהעצם כלומר ברור לי שיש בחברה שלנו את עצם היהלום ואת האבק ואת החלקים הפחות איכותיים

אבל עוד יותר ברור לי שאנו עוסקים בבני אדם שקידשו את ערך החיים ואני אומר שצריך לחשוב איך לקחת את כל אבק היהלומים ולהפוך אותם לזהב כלומר איך אפשר לצרף את אבק היהלומים שאי אפשר לחבר אותו לכלל גוש אחרי שהוא יוצא ממצב של פחם למצב של זה שבו אפשר לחבר את אותו אבק יהלומים כלומר אני מאמין שביסוד אפשר לתקן גם את אבק היהלומים ולהחזיר לו את מקומו בכתר החברתי אני מאמין שבסופו של דבר הקדמון הוא דבר טוב ובאמת לא תרצח זה חלק שטבוע בנו כבני אדם

כמו שהיהלום טבוע בעצם הפחם עצמו רק אנחנו צריכים לקחת את החברה שלנו ולהבין שלא הפחם אשם שהוא לא יהלום מי שאשם זה המציאות הפחם הוא בסל הכל חומר גלם פשוט ביותר שעובר תהליך מרב משמעות להפוך אותו ליהלום יש לי הרגשה שהחברה שלנו לא נותנת הזדמנות שווה לכל אחד להפוך לאותו יהלום אני לא חושב שכל פחם יזכה בסוף להיות יהלום אבל אני חושב שלכל פחם יש זכות להיות יהלום ואסור למנוע ממנו את האפשרות לעבור את אותו תהליך ארוך שבסוף האור של הכתר מאיר בו בשיא הפאר.

באופן ברור אני חושב שאסור להיות כפויי טובה למציאות שלנו ואנחנו חייבים לתת כבוד גם למי שלא הצליח בסופו של דבר להגיע למקום הראוי לפחם ולזכור שגם היהלום המפואר ביותר הוא ביסודו פחם פשוט לכן גם מי ששופט את הפחם האנושי צריך לזכור בזמן המשפט עצמו שהוא עצמו פחם ורק והיהלום שבו זה לא רק בזכותו זה בזכותו הרבה מאד גורמים והמלטש של היהלום מעולם לא היה היהלום עצמו ואת זה יש ליהלום השופט לזכור היטב היטב ככה שבסופו של דבר העונש לפושע צריך להיות עונש שהופך את הפחם החברתי ליהלום חברתי וזה המחשבה המרכזית שצריכה להיות כאשר כותבים גזר דין כי היהלום והפחם שווים ביסודם.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן