הדחקה היא מנגנון הגנה נפשי שעליו מצביעה הפסיכולוגיה כאחראי לסילוקם של זיכרונות, רגשות, דחפים או מחשבות מן המודע אל התת מודע בשל איומם על האני (האגו).
זיגמונד פרויד הגדיר את ההדחקה כמנגנון חזק ויעיל מאוד, המאפשר לשלוט בדחפים חזקים שמנגנוני הגנה אחרים אינם מצליחים לשלוט בהם, לשיטתו הדחקה נעשית באופן חד - פעמי, אך בהמשך ישנה השקעה מתמדת של אנרגיה נפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק, כיוון שהם ממשיכים לפעול בלא - מודע. רמז לקיומם של חוויות, רגשות, ומחשבות מודחקות אלו ניתן לגלות באמצעות חלומות, פליטות פה ופליטת קולמוס. הדחקה היא מנגנון יעיל אך מסוכן, שכן הניתוק מן האני של חלקים שלמים מחיי הנפש, הרגש והיצר עלול לפגוע קשה בשלומה של האישיות ולהוות בסיס ליצירת מחלות נפש והגבלה בתפיסת המציאות.
השקעה של אנרגיה רבה בשמירת ההדחקה מגבילה את כמות האנרגיה הזמינה להתנהגויות יצירתיות ובונות. לדוגמה, אופיינית הדחקה של מאורעות, בני אדם ומקומות בעלי אסוציאציה רגשית שלילית. כישלון עסקי, אישי או כנגד הציפיות יכול להיות מודחק בגלל איומו על ה"אני" ועל הדימוי העצמי של האדם את עצמו כמוצלח, הוגן, ישר וכדומה.
ההדחקה פועלת לצדו של מנגנון הגנה פסיכולוגי נוסף, הנקרא "הכחשה".
050-3331-331