'ט' - מה סודך?

האות טי"ת האות התשיעית, רומזת לרעיון: 'טוב'. האות הזאת מוזכרת בפעם הראשונה בתורה בפסוק: "וירא א - להים את האור כי טוב..." (בראשית א ד)

חז"ל מבארים לנו כי הלוחות הראשונים נשברו - כי לא היתה בהם המילה: 'טוב', ואילו בלוחות השניים כתוב בהן הערך: 'טוב'. היכן? בלוחות השניים נאמר בדיבר החמישי, במצוות כבוד אב ואם... "למען ייטב לך ו..."ואם חלילה היה כתוב בלוחות הראשונים את הביטוי המבטא את המושג 'טוב', שבירת הלוחות היתה עלולה לגרום חלילה שתפסיק טובה לישראל.

האות טי"ת נוצרה מחיבור שתי אותיות: אות וא"ו (ו) בצד ימין ואות זי"ן (ז) בצד שמאל. האות וא"ו רומזת לעולם הגשמי הבנוי מששה כיוונים, (ראה סוד האות וא"ו) והאות זי"ן שערכה שבע, רומזת לעולם הרוחני (שבת, ועוד) בהתחברם, יוצרים אידיאל של שלום בשני העולמות, מקום בו נפגשים שמים, רוחניות וגשמיות.

חיבור שני המספרים 6 (ו) 7 (ז) הבונים את האות טי"ת (6+7) הוא 13 הרומז לרעיונות הבסיסיים של היהדות: 'אחד', שערכו 13 הרומז למצוות שבין אדם למקום ה' - אחד"

וכן 'אהבה' הרומזת למצוות שבין אדם לחברו: "ואהבת לרעך כמוך".

וא"ו (13) וזי"ן (73) בגימטריא = 86 הרומזת לשם: 'א - להים'.

טי"ת רומז למידת היסוד - מידת הצדיק: "וצדיק (הוא) יסוד העולם": (משלי י כה) "אמרו צדיק כי טוב" (ישעיה ג י) "וצדיק באמונתו יחיה". (חבקוק ב ד).

האות טי"ת נמצאת בסדרת האותיות, בין האותיות חי"ת ויו"ד: ח ט י, מעין "מסובבת ובלועה" בתוך המילה 'חי'.

גם האות צדי"ק, 'צ' שערכה, 90 היא הרחבה פי 10 של האות 'ט' שערכה 9.

מיקומה של האות צדי"ק בסדרת האותיות, הוא המקום ה - 18 ('חי')

האות 'ט' כאמור, הבנויה מחיבור שתי האותיות 'ו', 'ז', רומזת לפעולה המביעה את הרעיון: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". (תהלים קמה ט) האות 'ו' רומזת למידת היסוד, המידה השישית בין שבע הספירות התחתונות (ז"ת) 'ז' רומז להזנה לפרנסה לכלכלה, או להגנה, החיבור ביניהן מבטא את פעולת מידת היסוד המשפיעה לפרנסה וכלכלה. (ראה לעיל הסבר באות 'ז' המדגיש את סגולתו של יוסף המשביר לכל, אשר היה שייך למידת היסוד).

לב - טוב

במסכת אבות פרק ב' משנה יג מובא: "אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו) צאו וראו איזו דרך טובה שידבק בה האדם, רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב, רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: "רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם."

פירוש: "בני יששכר" חוקר ומביא הסבר עמוק להבנת המשנה. בוודאי לא שאל אותם איזו דרך טובה סתם, הלוא כבר נאמר "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב... וגו' ללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו... וגו' (נצבים ל' ט"ו) אלא בודאי שאל אותם בנוגע לטוב הכללי הכולל את כל הטובות.

הוא מדקדק בביטוי "צאו וראו" - לאן יצאו לראות?

וגם בביטוי "רואה אני בכלל דבריו דבריכם. איך יתר הערכים - 'הרואה את הנולד', 'שכן טוב', 'חבר טוב', איך כולם כלולים בכלל 'לב - טוב'?

הפירוש, שאמר להם צאו וראו ותדקדקו למצוא באור אותיות התורה מהו הטוב הכולל את הכל. רמז להם למצוא זאת במילה 'טוב' הראשונה המוזכרת בתורה!

מצאו כי ה'טוב' הראשון המוזכר בתורה הוא הפסוק: "וירא א - להים את האור כי טוב". (בראשית א ד) כמו שאמרו חז"ל: (במסכת בבא קמא נ"ה ע"א) הרואה אות ט' בחלום סימן יפה לו הואיל והפעם הראשונה שהתורה הזכירה את המילה 'טוב' היא בפסוק זה. יש ללמוד מהמקום הזה.

מעניין כיצד כל אחד מן החכמים דרש רמז שונה מהפסוק הראשון בתורה:

רבי אליעזר למד מהטוב הראשון המוזכר בתורה ש'עין טובה' הוא הטוב הכולל הכל. שהרי מוזכר בו פועל של 'ראיה' שנאמר: "וירא א - להים..."בקש ללמוד מזה שה'טוב' תלוי בראיה.

רבי יהושוע למד מפסוק זה - בגלל שבהתחלה היה חושך, וכשנברא האור נעשה חבר לחושך, נלמד מזה שה"טוב הכולל" הוא "חבר טוב".

רבי יוסי אומר, יש ללמוד מהפסוק הסמוך "ויבדל א - להים בין האור ובין החושך.." (לעיל) כדרשת חז"ל מובא ברש"י, ראה שאין נאה שאור וחושך ישתמשו בערבוביא, קבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה, הבין מתוך כך ש ה"טוב" הוא שכן טוב.

רבי שמעון אומר: "הרואה את הנולד כמו שדרשו חז"ל" על: "וירא א - להים את האור כי טוב", שצפה הקב"ה במעשיהם של צדיקים וראה כי טוב לגנוז את האור לעתיד לבוא, למד מכך שהטוב הכולל הוא "הרואה את הנולד".

רבי אלעזר בן ערך אומר: "לב טוב" כי ספר ומנה שמתחילת התורה עד תיבת "טוב" יש בדיוק "ל"ב" (32) מלים ללמד אתנו ש - "לב - טוב" הוא הכולל הכל.

על כן אמר רבי יוחנן בו זכאי: "רואה אני את דבריו בכלל דבריכם "כי בתוכם נכללו כל המלים שמהן למדו את דבריהם ולפיכך מובן מה שאמר להם: "שבכלל דבריו דבריכם"

"זה לעומת זה"

המהר"ל: המספר 9 הוא שיא המספרים, כי אח"כ מופיע המספר 10 אשר נוצר מספרות אשר כבר היו לפניו. המספר 9 רומז לפסגה של חיי צדקות, חיי עולם. או אבדון כליון חמרי, מיתה. כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (בראשית ג יט)

הצד השלילי של האות טי"ת הוא מיתה, טיט וחומר... "והנה טוב מאד" זה המוות.

"ח - ט - א"

האותיות ח - ט - א רומזות להחטאה של המטרה, התבוססות בטיט, בגשמיות ומסתירות את האות 'א' הרומזת לשם ה' המילה: "חטא" ערכה גם 18 כערך המילה: "חי" הרומזת כי לכל חטא יש תיקון: "כי לא אחפוץ במות המת..." (יחזקאל יח לב) "חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג יא)

האות 'ט' אפשר לראותה כאילו היא בנויה משתי אותיות 'כ', 'ז' היוצרות את המילה: 'זך', הרומזת למסר כי מכל חטא אפשר להזדכך.

כמה מטוהר הוא בעל תשובה?! אשריו! לאיזה טוב אינסופי הוא זוכה!

'י' - מה סודך?

כאשר תראו את האות י' (יו"ד), זכרו:

י' - סמל לשם ה' המתחיל באות י'.

י' - סמל ליהודי.

י' - סמל לישראל, העם והארץ.

י' - סמל לינון, שמו של המשיח.

י' - סמל לעשרת הדברות.

י' - סמל לחכמה ("יו"ד חכמה קדומה").

י' - סמל לעינו הפקוחה של הקב"ה השומר על בריותיו.

י' - סמל ליסוד, מקור כל דבר.

ועוד... ועוד... ועוד...

בעבר, ילד שהחל לכתוב, לימדו אותו לכתוב תחילה יו"ד. אמרו לו, כתוב יו"ד שאתה בעצמך יו"ד - יהודי. אחרים נהגו לגנוז את היו"ד הראשונה שהילד כתב, במקום שמור, כקמיע לכל החיים.

זכור, ילד יהודי! בשל קטנותה של האות יו"ד אין מי שיכול לעקור אותה. כמה שנקצץ בה, היא נשארת יו"ד. כמוה, עם ישראל שנתכנה בשם יו"ד. אמנם קטן הוא בין העמים

וכולם קצצו ומקצצים בו, אך אין בכוחה של אף אומה ולשון לעקרו מן העולם.

"לא תשא את שם ה' א - להיך לשוא" (שמות כ ו)

המילה 'לשוא', מזכירה לנו את ניקוד השווא, שצורתה כשני 'יודין' העומדים זה מעל זה. (-: ) כאשר 'י' מעל 'י', כלומר, יהודי מעל יהודי - אין עזרה הדדית, אלא אחד רומס את השני, הרי זה נובע או מוביל לפס' הנ"ל: "לא תשא את שם ה' א - להיך לשוא"...

אולם כאשר 'י' ליד 'י', כלומר יהודי ליד יהודי, יהודי העוזר ליהודי, הרי זה משום יחס של כבוד לשמו של ה'... ושם ה' - 'י - י' נמצא בתוכם...

עיקרי היהדות נרמזים באות יו"ד:

מס' העיקר הרמז פרוש

1.שהקב"ה מצוי ומשגיח. יסוד= ס - יוד = "סוד היוד" תחילתה של כל אות, ע"י אות יו"ד הקטנה, כך ה' יוצר הכל, יסוד כל היסודות. הכל בא ממנו.

2.שהקב"ה אחד. יחיד= י"י - חד. (אחד). שם הוי - ה מתחיל באות יו"ד. ה' אחד יחיד ומיוחד. היה הווה ויהיה.

3.אין לו גוף ודמות הגוף. י - יו"ד אות קטנה, צורתה פשוטה ביותר, נעלמת ובלתי נתפשת, כך ה' אין לו דימיון, לא גוף ולא צורת הגוף.

4.ושהוא קדמון קדומים. י - יו"ד התחלת האותיות: 'א' (הקצה הימני העליון של האות א' נוצר מאות יו"ד) סוף האותיות: 'ת (הקצה התחתון השמאלי של האות ת' נוצר מהאות יו"ד הפוכה) כך הקב"ה, הוא ראשון והוא אחרון.

5.ואין עבודה לזולתו. י'

קוצו של יו"ד למעלה. רומז לכיוון התפילה. רק לקב"ה ראוי להתפלל.

6.ויודע מחשבות בני אדם. יודע= יו"ד - ע

(עין) הקב"ה יודע ורואה הכל. יו"ד היא סמל לעינו הפקוחה של הקב"ה, יד ההשגחה.

7.ונבואת משה רבינו ע"ה אמת. י - יו"ד האות הקטנה ביותר, סמל לענווה, ומי עניו ממשה? משה אב הנביאים הוא אמת ותורתו אמת.

8.ושהוא אדון לכל הנביאים. י - הושוע י', התוספת שהוסיף משה ליהושע תלמידו. יהושע הוא הספר הראשון לספרי הנביאים. כל דבריהם אמת.

9.ושהתורה נתונה מהשמיים. י - יו"ד = 10ערכה 10, עשרת הדברות משמיים. כך כל התורה משמיים.

10.ושלא תשתנה בשום זמן חו"ש. יו"ד = יציבות. י' האות היציבה, אינה קו, אלא נקודה. ללא שינוי ותמורה. נקודה זו, ראשיתה נמצאת בתוך האות בּ' בתחילת התורה. התורה תישאר יציבה ולא תהא מוחלפת.

11.ושהקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר לצדיקים. יו"ד - יששכר י' האות בה נברא העולם הבא, עולם הגמול. יש שכר, ש"י עולמות, למקיימי מצוותיו, ועונש לעוברים.

12.ושיבוא מלך המשיח ב. ב. א. ינון = יו"ד - נון י - נון. נון שער החמשים, האידיאל היהודי. ינון, שמו של המשיח. "אחכה לו בכל יום שיבוא".

13.ושהמתים עתידים להחיות י (10) - וד (10) תחילתה י' (10) וסופה ו' + ד' (10). מחקת אות יוד מהמילה יוד, נשארת יוד. נס תחיית - המתים.

הבנה מעמיקה באות יו"ד (י')

הבנת סודות האותיות הן בלב ובנפש ולא בשכל. כל ההוגה בסודות האותיות גורם נחת רוח לנפשו ולנשמתו. הסודות מתאימים לכל אדם ברמה שלו:

א. ליחידי סגולה - להבין עומק הקבלה.

ב. לכל אדם - להוציא מהם מוסר השכל, מחשבה טובה ודרך ישרה.

האות יו"ד ידועה בשם "האות הקטנה", וערכה 10, מספר המבטא קדושה. ידוע כי בעניני קדושה ככל שהוא קטן יותר הוא גדול וחשוב יותר, כמו הסנה והר סיני. "הקב"ה צמצם שכינתו בקודש הקדשים אמה על אמה" (שמו"ר לד, א), וכמאמר הזוהר (זהר א, קכב) "מאן דאיהו זעיר איהו רב, ומאן דאיהו רב איהו זעיר".

העולם הפיזי גם הוא מלמד אותנו, כי ככל שהדבר קטן יותר, הוא בעל ערך גדול יותר, וחשיבותו גדולה ומיוחדת.

יהלומים ופנינים - לעומת סלעים ענקיים במדברות.

כמה כוח גנוז באטום הזעיר שאין עין של אדם יכולה לראותו? מה החשש, חלילה, מפצצת אטום קטנה או מטרור ביולוגי לעומת טנקים...

מה גדולה חשיבותם של תאים בגופנו ביחס לאיברים גדולים, כגון גפיים וכדומה. הפגיעה, חלילה, בתאי גוף האדם מסוכנת יותר לחיי האדם יותר מאשר כריתת איבר...

אין ספק "מאן דאיהו זעיר איהו רב"! (פירוש: מי שהוא קטן - הוא גדול) באותו יחס נוכל להבין את ערכה הגדול של האות הקטנה, האות יו"ד.

מעניין, מה רומז מספר הפעמים שהאות י' מוזכרת בתורתנו הקדושה. לאות י' יש השכיחות הגבוהה ביותר, כמעט ל"ב אלפים (31,522) מתוך 304,805 (סה"כ 22 האותיות).

זאת אומרת, שכיחות האות י' היא 10% ויותר. כל "אות עשירית בתורה" היא האות יו"ד.

מהי קדושתה

י' היא כתר כל האותיות

צירוף כל האותיות במלה יו"ד נותן עשרים, 20 = 4 + 6 + 10. 'עשרים' בגימטריא 'כתר' = 620. בסדר הא"ב באות בעקבות האות יוד האותיות: כ', ל', מ', = 'מלך'. והרי כאן רמז גם לכתר וגם למלך, לכתר מלכות, "וישם כתר מלכות בראשה". (אסתר ב יז)

האותיות העוקבות את האות י' הן כ, ל ו - מ. בצרופם אפשר לראות את המלה 'כלום'. (שווה מאומה, כערך גלעין הזית). מודגש בזה הרעיון של הקשר בין שני קטבים: "מאן דאיהו זעיר איהו רב", מי שהוא כלום, הוא מלך...

כן רואים אנו בספירת המלכות, הספירה האחרונה מבין עשר הספירות הגבוהות ממנה. בתוך המלה 'מלכות' נוכל למצוא ביטוים בעלי קצוות, מצד אחד: 'כלום', 'מות', 'כלם' 'למך'... ומצד אחר ביטויים בעלי גובה: 'כל', 'מלך"', 'תכלת'... דווקא ספירה זו שהיא בדרגה הנמוכה ביותר, חשיבותה מי ישורנה?! בלעדיה אין גילוי מלכותו יתברך בעולם. "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". (זכריה יד ט) זו הפסגה אליה אנו שואפים לחבר 'כתר' עם 'מלכות'.

מקומה של האות י'

"יודוך ה' כל מעשיך..."יוד + וך, יוד + 26, יו"ד מצטרף לשם ה'.

הנכם מוזמנים להיכנס לפרד"ס האות יו"ד. כיצד ברא הקב"ה את המלה הראשונה בתורתו?

לקח 3 אותיות אחרונות, ר', ש', ת', ו - 2 אותיות ראשונות א', ב', וצירפן יחד, אבל לא לפני שהכניס ביניהן את האות י'. כך נוצרה המלה, 'בראשית', נוטריקון: "בראש י' (ובסוף) ת'.

יו"ד היא החכמה, וכך נאמר "בחכמתא ברא עלמא..." (תרגום אונקלוס). האות יו"ד היא רוחנית ביותר, ריקה מתוכן חומרי, אין לה מסה או משקל ואינה תופשת מקום. אם כן, איך מתקשרת היא לעולם הגשמי?

הבריאה הרוחנית הראשונה ביצירה היתה האור, "ויהי אור", אור רוחני. וכשנכנסה האות י' באור, נוצרה בריאה גשמית רוחנית "אויר". וכשם שלא יצויר עולם ללא אויר, כך אי אפשר לעולם ללא יו"ד.

כן ניתן לראות את המלה "נשמה" המבטאת רוחניות מוחלטת, אולם כדי להתחיל ולהתחבר לעולם הגשמי הופיעה האות י' בתוכה, ונוצרה פעילות של נשימה. הנשימה גורמת לנשמה להתחבר לגוף ולחיות בעולם הזה.

יש כאלה שניסו לראות באות י' את הרמז לגז החמצן בעולם. במקום שיש חמצן שם יש סיכויים למצוא חיים. כמו שאין עולם ללא חמצן, כך אין עולם ללא האות יו"ד.

המלה 'מים' נוסחתה הכימית: H2 O, שני מימנים וחמצן אחד.

אם כן כמו בתרכובת המים: H -O -H כך תרכובת המים רמוזה באותיות: מ - י - מ.

הסוד של האות י' (יו"ד)

הידעתם מהי יו"ד?

יו"ד היא האות הראשונה באל"ף בי"ת! הכיצד? הרי 'א' היא הראשונה?!

האם שמתם לב למבנה של האות 'א'?! מאילו חלקים היא בנויה? - מחיבור 2 אותיות "יו"ד", י' עליונה ו - י' תחתונה. האות י' היא סוד ויסוד כל האותיות.

ילד יהודי אשר למד לכתוב, לימדוהו לכתוב יו"ד בתחילה. רצו להחדיר בתודעתו ולהשריש היטב בלבו את עובדת היותו יהודי, וכך היו אומרים לו: "כתוב יו"ד שאתה בעצמך יוד" (באידיש: פירוש המלה יוד הוא: 'יהודי'). אחרים נהגו לגנוז את היו"ד הראשונה שהילד כתב, במקום שמור כקמיע לכל החיים (מוזכר לעיל).

יסוד כל האותיות

ידוע על פי הספירות שבקבלה, כי האות יו"ד מייצגת את ספירת החכמה, וכן מוזכר בפיוט "בר - יוחאי": "יוד חכמה קדומה". המילה 'בראשית' מתורגמת על פי כל כללי הסוד ועל פי התרגום: "בחכמתא איתברי עלמא" פירושו: בחכמה נברא העולם.

במקום אחר צוין שקיים רמז לכך שהיצירה הראשונה בעולם היתה האותיות, על פי הדרש: בראשית ברא א - להים: 'א - ת'.

הפעם נגלה כי האותיות כולן נוצרו מהאות הראשיתית, מהאות הבסיסית, היא האות יו"ד.

הסבר:

האות יו"ד בנויה משלוש אותיות: י - ו - ד.

המתבונן יגלה כי באמצעות שלוש אותיות אלה, ע"י צירופן או הרחבתן או צמצומן, נוצרו כל האותיות, כל אחת בדרך המיוחדת לה.

האות: מאלו אותיות מורכבת:

א - י - ו - י

ב - ד - ו

ג - ו - י

ד - ד

ה - ד - י

ו - ו

ז - ו - י

ח - ו - ז

ט - ו - ז

י - י

כ - ו - ו -

ל - כ - ו

מ - כ - ו

נ - הרחבת האות 'ז'

ס - חיבורים סגורים של האות: ו.

ע - ו - ז

פ - נוצרה מגבולות חיצוניים של האות ב שנבנתה מאותיות: ד - ו.

צ - ז - י - ו.

ק - נוצרה מצמצום האות ד' והרחבתה, בצירוף האות: ז.

ר - נוצרה מצמצום האות: ד'.

ש - ז - י - ו.

ת - נוצרה מהאותיות: ד - ו, וגם י.