בכל חלקיק של התרחשות, פנימית וחיצונית, מתרחש סיפור המסמל את הגיבור, הדרקון, פסיכה וקופידון בתוכנו. התודעה.
באחד מהסיפורים היפים מהמיתולוגיה היוונית, מסתתר שבריר של אמת. אני אוהבת לקרוא לאמת "שבריר של אמת". כי אין אמת אחת שהיא מוחלטת. אמיתות הן זוויות ראיה, פרספקטיבה שלנו על החיים, המשתנה ככל שאנו משתנים. ואם החיים זורמים ואנו מרשים לעצמנו להתפתח, הרי שאנו משתנים ללא הרף. כך גם האמת על שבריריותה.
במיתולוגיה היוונית, האהובה עלי במיוחד, בגלל ולמרות השורשים הסלוניקאיים שלי, מתרחש סיפור, מיתוס, על פסיכה וקופידון. סיפור מסע הגיבור. במקרה הזה, גיבורה.
פסיכה התאהבה בקופידון אשר היה מגיע אליה בחשכת הלילות, לא חושף את פניו, אך לוחש באוזנה. האהבה של פסיכה לקופידון התעצמה בשל לחישותיו, עד שניטע בה הספק דרך דיבוריה של אחיותיה על קופידון ועל המניעים שלו לאהבתם. לאחר שפסיכה מתוך הספקות שלה, האירה את פניו, למרות בקשתו, היא גילתה מה רב יופיו, אך אז הרחיקה ביניהם אפרודיטה (ונוס), אמו של קופידון, עד אשר תמלא פסיכה 4 משימות אשר הטילה עליה כדי לזכות שוב במימוש אהבתם. המסע של פסיכה הוא מסע של התגברות על מכשולים חיצוניים המייצגים את המכשולים הפנימיים שאנו שמים לעצמנו בדרכנו להגשמה של חיים זבי חלב ודבש. פסיכה צריכה הייתה לעבור דרך הספקות של עצמה למען אהבתה. האחרונה במשימותיה הייתה לעבור דרך השאול ובו דרקון בעל 3 ראשים ולהביא משם את האמברוזיה (מאכל האלים). השאול הוא המקום החשוך בנפש, הצל, הלא מודע, שם שוכנים הדרקונים שלנו, אשר מפעילים אותנו בבחירות שאנו עושים. נוטעים בנו ספקות ופחדים. במקרה הטוב, יש להם רק 3 ראשים ופיות, במקרה הפחות טוב, הם נשמעים כמו מקהלה יוונית מטרטרת אין סוף קולות בתוך ראשינו.
לחישותיו של קופידון הן לחישות הלב, הקול הפנימי שלנו המדריך אותנו במסע.
במסע הגיבור הפרטי של כל אחד מאיתנו, אנו הולכים בדרך, המשקפת אלינו את מידת ההסכמה שלנו לחוות את המגיע לנו. הדרך היא הסיפור שלנו. ההסכמה לעבור בשאול, היא הסכמה ללכת במנהרה החשוכה של הבלתי מודע, לפגוש את הדרקונים שלנו - הפחדים והספקות, לנצח אותם ולצאת אל האור, לחוות את החיים באופן מלא ושלם.
אירועים מכוננים הקורים לנו בדרך החיים, הם שלבים בתהליך התפתחות הנפש, שמעצב את האישיות שלנו. אירועים משמעותיים הלוקחים אותנו על גשרים בהתפתחות ומהווים טריגרים בהבנת האישיות שלנו, על האור והצל המרכיבים אותה. כל אירוע שקורה בחיינו, גם אם הוא טראומטי ומפעיל בנו פחד, כעס או כאב, הרי שהוא בא להעיר, להאיר ולרפא אותנו כפנס המאיר את הדרך. אנו יכולים להתנגד לאירועים או פשוט להבין אותם כפי שהינם - קריאה לדרקונים לצאת מארון נפשנו. ניצחונו של הגיבור את הדרקון, מסמל את הניצחונות שלנו על הפחדים והספקות שלנו.
מסע הגיבור הוא הדרך אל ביטוי שלם של הטבע שלנו.
אנחנו לא יכולים לשלוט בכל מה שקורה לנו. אבל יש לנו בחירה באופן התגובה שלנו אל מול הדברים שקורים.
אם אנו נסגרים ומתרחקים מהתחושות שהחוויות מעוררות בנו, מתעלמים, נוטשים, מתכחשים, אותה חוויה תחזור על עצמה שוב ושוב ותכאב כפצע פועם, בכל פעם שרוח קלה תישוב לידו והחוויות המפעילות את הפחדים והספקות שלנו ימשיכו להציג על בימת הדרמה של חיינו. הדרקון השומר על שערי השפע של חיי, ימשיך ללחוש ספקות באוזנינו ולהרחיק אותנו מבחירות המבטאות אמון ואמונה בתהליך החיים. אבל אם נעשה אינטימיות עם המנהרה החשוכה בתוכנו, נביט בה באומץ ובעיניים פקוחות ונתעורר להכיר את כל החדרים בליבנו, נכיר ונבין את הסיפור שלנו, התגובות והבחירות שלנו, נוכל לנצח את הדרקונים ולבחור אחרת מתוך אמון באהבתו הנצחית של קופידון; לחישותיו של הלב שלנו.
מסע הגיבור הוא הליכה מודעת בדרך החיים; הקשבה ללב, לקול הפנימי ולסימני הדרך.