והוא חווה חסרון או אפשר לומר מכך שהאדם אינו יודע מה יהיה והוא חי בחוסר וודאות. בגדול אפשר לומר כי האדם רוצה להיות מאושר ולאושר יש תנאים:

1.אושר=המציאות כרצוני.

2.כדי שהמציאות תהיה כרצוני חייב שיהיה לי רצון.

3.כדי שיהיה לי רצון חייב שיהיה לי חסרון.

אלו הפרמטרים הנדרשים כדי להיות מאושר. כלומר מרכיב אחד של האושר הוא החיסרון.

ללא החיסרון אין מה לדבר על להיות מאושר ואי אפשר לנתק את זה מהמשוואה. אחד הבסיסים שעליהם נשען האושר הוא החיסרון.

ממה מורכב החיסרון? החיסרון הוא אי וודאות, / לא יודע / כלום.

"הרצון לדעת" מחייב חסרון הדעת. אחרת מה שייך לנסות לדעת?

כמו שלחפש היגיון, אתה מחפש בתוך החוסר היגיון..

אבל מכיון שאתה פועל עם היגיון או הדעת, המסקנה השכלית היא היכן שחסרה דעת זה רע, או מה שאין בו היגיון זה לא טוב רק בפרמטרים של המשוואה הזו נשכח חלק אחד והוא שכדי לדעת יש צורך באי ידיעה, ובכדי להפעיל את ההיגיון מחויבת סביבה של חוסר היגיון אחרת מה שייך להפעיל את היגיון.

כך שאדם נולד זו חגיגה, ושהוא מת זה כבר לא הגיוני לא חלק מהטבע שיבוש ככה רואה זאת השכל אבל הקיום נשען על המוות אחת מה יש לדבר? כלומר ההפך של השל הדבר עצמו הוא מה שמחייה אותו. אך מבחינת הדעת זה מה שגורם לו לסבל. כלומר עצם זה ש"אני " קיים מחייב סבל בתוך המשוואה הזו, ולכן "אני סובל, משמע אני קיים!"

ומכאן החוסר היגיון, והאי ידעה, והחוסר וודאות וכן גם המוות, נמצאים כאן עכשיו ברגע הזה, והם "אני בכבודי ולכבודי ובעצמי!" אז מה עושים שעולה הפחד? זוכרים שמדובר "בי" ושעלי לפחד ולא לברוח כי מדובר בעצמי בבחינת " לא יראני אדם וחי". "וַיֹּאמַר: הַרְאֵנִי נָא, אֶת - כְּבֹדֶךָ. יט וַיֹּאמֶר, אֲנִי אַעֲבִיר כָּל - טוּבִי עַל - פָּנֶיךָ, וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְהוָה, לְפָנֶיךָ; וְחַנֹּתִי אֶת - אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת - אֲשֶׁר אֲרַחֵם. כ וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת - פָּנָי: כִּי לֹא - יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי." כאשר מופיע הפחד הנטייה לברוח ולא להביט לתוך האלוהים שהוא אני, כמו שמשה ברח מהר סיני לאחר שביקש מאלוהים "הראני נא את כבודך" לאחר ששמע לא יראני אדם וחי ", זה מה שאנחנו שומעים שעולה בנו הפחד או החוסר וודאות" ואז ברח. לו היה נשאר לגלות את עצמו אולי היה נכנס לארץ ישראל=להביט ישר לאל. האם הפחד היה נפסק? כנראה שלא כי הייתה הבנה שהוא מה שמחייה אותך כמו שהצד האפל של הירח מחייה אותו לא ניתן להתעלם מימנו וכמו שללא תהומות נשיה אין מקום עליון להגיע אליו, כך המשוואה הארורה שכדי להיות מאושר על האדם לחוות סבל.. בספר חבקוק פרק א " כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת - הַצַּדִּיק" נכתב כתלונה לאל לא משנה כמה צדיק יהיה האדם אם לא יהיה רשע בסביבה לא יהיה צדיק כי הוא מכתיר את הצדיק. כך גם החיסרון את הרצון, אי הידיעה את הידיעה, חוסר היגיון את היגיון המוות את החיים וכה. וזה נקרא אחדות ההפכים ועל זה ייכתב בהמשך.

בראשית לב

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף - יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף - יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם - בֵּרַכְתָּנִי. כוח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה - שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ - כִּי, אִם - יִשְׂרָאֵל: כִּי - שָׂרִיתָ עִם - אֱלֹהִים וְעִם - אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל. ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה - נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם. לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי - רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל - פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. לב וַיִּזְרַח - לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת - פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ.. יעקוב נאבק עם הפחד הגדול שלו ולא ברח ולכן ניתן לו שמו ישראל שהביט ישר לאל. וזרח לו השמש הוא נהיה מאושר אבל גם נותר צולע וככה זה בחיים.