על ריפוי והתבוננות דרך הגוף

דרך הגוף

הגוף הוא מקום דרכו אנו חווים את עצמנו ועולמנו. הוא המשכן שלנו בחיים אלו. המחשבות, הרגשות, וכל התייחסות אל מה שקורה לנו מתרחשים בתוך הגוף. משום כך, הפניית תשומת לב לגופנו עשויה לשנות את כל מערכת היחסים שלנו עם החיים.

כאשר אנו מכבדים את הגוף בתשומת לב, אנחנו מתחילים להחזיר לעצמנו את הרגשות, את האינסטינקטים, את החיים. מתוך ערנות זו, אפשר לחוות את ריפוי החושים.

חוש המישוש והטעם חוזרים לחיים, רואים דברים אחרת. הצבעים נראים בהירים, הטעמים טריים, אנחנו מסוגלים לחוש את כפות הרגליים על הרצפה כאילו חזרנו להיות ילדים. אנחנו נעשים מודעים לנשימה ולדופק שלנו שהיו איתנו כל חיינו. עם הקשב לתזונה המתאימה לנו, נרגיש אחרת ואפילו נחשוב מחשבות אחרות. כל הנאות הגוף והחיים נחווים אחרת, יותר קרוב אל עצמנו.

ההפרדה בין גוף לנפש היא הפרדה מלאכותית. המדע המתפתח של הנוירופסיכולוגיה העוסק בחקר המוח הראה את הקשר הבלתי נפרד בין תחושות גופניות, לרגשות ולמחשבות. חוקר המוח אנטוניו דמאסיו הראה במחקריו, שאין רגש או מחשבה שאינם מחוברים לתחושה גופנית.

האם אתם מכירים את התחושה שדיברתם המון, הגעתם לתובנות אבל אין שינוי עמוק בחייכם? לפעמים הסיבה יכולה להיות נעוצה בכך שדפוסים גופניים מקובעים ממשיכים לפעול כדי לשמר דפוסים נפשיים ישנים.

זכרונות, טראומות ורגשות עצורים כמידע בתאי הגוף של האדם. העבר שלנו, חוויותינו מגיל צעיר מוטבעים כחותם בתוך גופינו ומשפיעים על הדפוסים הרגשיים, ההתנהגותיים והגופניים. לעתים רק בעת שחרור של דפוסים אלו אנו נעשים מודעים לעד כמה הם מגבילים אותנו, מול כמה דברים אנו נסגרים, וכמה תגובה זו היא אוטומטית.

כדי למשל למנוע מעצמנו לחוש רגשות מכאיבים למדנו לצמצם את הנשימה למינימום וחסמנו את ההבעה בגרון המשמש כצינור הקשר בין הרגשות לתודעה. מבלי לשים לב

אנחנו יוצרים לעצמנו דפוס אישיותי, הדימוי העצמי או התפקיד שאנחנו לוקחים על עצמנו בחיים. המוחצן והנחבא אל הכלים, הילד הרע והילד הטוב. שניהם דפוסי אישיות ושניהם דרכים אחרות לא להיות מי שאנחנו באמת.

דפוסים גופניים שונים מתבטאים אצל דפוסי אישיות שונים. היציבה, התנוחה, אופן הנשימה, מתח השרירים, כל אלו משמשים אותנו כדי לשמר את דפוס האישיות שלנו. כדי להבין מי אנחנו במהות שלנו, מעבר לדפוסים, ניתן להתבונן בדפוסים הגופניים כמראה.

גופנו הוא בית עבורנו, ואנו מתרגלים אליו. זהו תחום המחייה שיצרנו לעצמנו, גם אם הוא מוגבל, גם אם הוא מבולגן. צוואר נוקשה ומוחזק למשל, נחווה כמקומו הטבעי, ושחרורו לחופשי עלול לתת תנו הרגשה כאילו אנחנו לא בבית שלנו. אם הגוף שלנו רגיל להיות נטוי לכיוון מסוים, החזרתו לציר המרכז יכול להיתפס כשגוי, כלא נוח.

זאת אומרת, גם יצרנו דפוסים גופניים וגם מחשבות עליהם, דפוסים מנטליים. זהו נכון, זהו טוב וזהו לא טוב. ולפעמים גם מחשבות לא מודעות כגון, כאן מגיע לי להיות, זהו המקום שלי בעולם הזה. התבוננות והיווכחות ישירה עם הדפוס הגופני מעמיד אותנו לא פעם מול דפוסים מנטליים ורגשיים עמוקים ומושרשים. הטיפול הגופני הוא הזדמנות לחשיפה והתמודדות מול נושאים שאחרת היה קשה לזהותם ולהצביע עליהם בעת טיפול.

דרך התבוננות נוכל ראשית לזהות את הקבועונות הגופניים שלנו, לזהות את עצמנו, ולראות את ההפרדה. בהבנה זאת וכשנהיה מוכנים, נוכל לשחרר את הדפוס ולהישאר עם מי שאנחנו, המהות שלנו.

לא פעם אדם נתקל בכאב פיסי בחזרה אל אותה מהות. יש אנשים שבשבילם זהו נושא תמידי. לעתים זהו שחרור פיסי עמוק, שקט ושלו מאוד. במקרים רבים אחרים התחושה היא של היטהרות מכאיבה ובעלת עוצמה, נשימה מאומצת ורעד. לפעמים זה מגיע בצורה של מחלה, בה תחושות של חום ואש עוברות בגוף, ודימויים וחלומות מתעוררים.

האמת על ילדותנו וחיינו אגורה בתוך הגוף שלנו וגם אם נצליח לדכא אותה לעולם לא נוכל לשנותה. אנחנו יכולים לעשות מניפולציות רגשיות על עצמיו, לבלבל את תפישתנו את המציאות, ולשנות את מצב גופנו בעזרת ניתוחים ותרופות. כאבי הגוף לא יפסיקו לענות אותנו עד אשר נפסיק להתחמק מהאמת.

חלק משמעותי ומכריע בעיצוב מבנה האישיות הייחודי לנו, אנו מפתחים בתקופת החיים הטרום מילולית שלנו. חוויות יסוד מעצבות מתרחשות בזמן שאנו ברחם, בזמן הלידה ולאחר הלידה. לעיתים, כאשר אנו אומרים "אין לי מילים לתאר את החוויה", אנו מתייחסים לחוויות והשפעות ששורשיהן בתקופה הזו. המילים אינן נוגעות בחוויות האלו משום שהן לא משתייכות אליהן. אמונות יסוד כמו 'אין לי מקום בעולם, אני לא רצוי' יכולות לעיתים להיות קשורות לחוויות מאוד ראשוניות.

חוויות כגון אלו רשומות בגוף כדפוסים גופניים. מבלי שנדע הן יוצרות אצלנו תבניות התייחסויות מאוד בסיסיות לחיים ולעולם הסובב אותנו. עבודה עם מילים בלבד נוגעת רק בשכבות שנוצרו בתקופות מאוחרות יותר בחיים. לעתים היא אינה נוגעת בשורש. העבודה הגופנית מאפשרת לגעת בחוויות הראשוניות, לאפשר עיבוד ותובנה גופנית חדשה ובסופו של דבר לחבר את החוויה המתוקנת לתובנות מילוליות ותבניות התייחסות חדשות לעולם.

הטיפול דרך הגוף, כפי שחוויתי אותו על עצמי וכפי שאני חווה אותו עם מטופליי, הוא

כלי טיפולי שאין לוותר עליו. אדם אשר פתוח לשינוי, ומוכן להתבוננן ולהתמודד ביושר עם חייו יוכל להפיק מכך לאין שיעור. ראיתי נושאים אשר אינם עולים בבהירות גם אחרי שנים של טיפול מילולי, מקבלים מקום בשבועות הראשוניים של טיפול גופני.

דרך תנועה, מגע, נשימה, ניתן להגיע לרבדים עמוקים של הנפש. דרך מילים, חלומות, ודימויים ניתן להגיע לרבדים עמוקים של הגוף. החיבור בין הרבדים השונים, חושף בפנינו אפשרויות חדשות, זרימה טובה יותר וביטוי קרוב יותר למהות הייחודית שלנו.