הטיפשים אומרים, שאלוהים לא תופס מקום וזמן, כמו שאי אפשר לשקול "אהבה" או "חופש" אלא מה?

שמצד האמת "אהבה" ו"חופש" לא קיימות בקיום עצמאי, אלא הן סוג של מחשבות / רגשות של האדם על סיטואציה מסוימת שאותה הוא מכנה כ"אהבה" או כ"חופש" והדמיון / רגש / מחשבה הללו כן יוצרות מקום וזמן

כי כשאין שום מקום ושום זמן אין קיום למחשבה / רגש / רצון וכך לכל ישות שמוגדרת כ"קיימת"... פיזית או מטאפיזית, כי מצד האמת גם הקיום ה"ממשי" של האדם, הוא רק תחושה שייתכן שהוא רק מחשבה אחת גדולה, של תודעה גדולה יותר שחושבת את החלום.

אם אלוהים הוא עצמו יש, אז הוא לא ברא את העולם יש מאין מוחלט, כי כשאין שום מקום ושום זמן (לאו דווקא חומריים) אין שום דבר (חומרי או רוחני) וגם לא אלוהים.

ואם אלוהים הוא האין בעצמו, אז להגיד שהוא ברא את העולם יש מאין, זה יהיה שיגעון במקרה הטוב...

המהות הבסיסית של המציאות לא צמה בכיפור או נחה ביום שבת, היא עובדת 24 שעות ביממה כדי לעשות את הכל כל הזמן וממלאת תאוותיה ורצונה כל הזמן, ושום דבר לא היה קיים בלעדיה...

השאלה שאין לאף מאמין תשובה עליה, היא מי ברא את הרצון של אלוהים, כי מה שהמאמינים מפספסים הוא, שבריאת העולם היא לא היקום שלנו, אלא עצם הרצון של אלוהים לברוא את העולם הוא עצמו צמצום ובריאת עולם.

כי לפני הבריאה, לא הייתה הפרדה בין אלוהים לבין רצונו / מחשבתו / ידיעתו והייתה אחדות מוחלטת, כי מצד האמת גם רצון תופס מקום וזמן, כי אם אין מקום וזמן כלל, אין זמן ומקום ל"רוצה" וזמן ומקום ל"לא רוצה", ואם כל המציאות הייתה רק רגע אחד בלבד של זמן או מקום אחד בלבד, אין כל משמעות ל"רצון".

כנ"ל לגבי מחשבה או ידיעה, אם אלוהים חשב על משהו, או ידע את עצמו, כבר נוצר חלל פנוי, ולכן תמיד השאלה תישאר בעינה - מי ברא את הרצון של אלוהים? אז מה עונים הטיפשים - אלוהים.

אך האם אלוהים ברא את רצונו מתוך רצון עצמי? כלומר האם הוא רצה ליצור את רצונו? הכיצד? עדיין לא היה לו רצון, ובהיבט מסוים אפשר לראות שכל מה שאלוהים הגדול עושה, זה בכלל תהליך אקראי, כי מצד אלוהים אין שום סיבה לעשות משהו אחד יותר ממשהו אחר, כי הוא מצידו בשלמות תמיד..

כשאתה מתפלל לאלוהים שאתה נותן לו משמעות מוגדרת בחוויה האישית שלך שיעזור לך, אז תדע שהוא לא יכול לעזור לך, כי גם אותו מישהו ברא והוא לא הראשון, וגם הוא משועבד למקיף שלו שמחייה אותו...

הפסיכים חושבים שבגן עדן... יהיה להם טוב, כלומר אם הם רק ישבו ליד רבי שמעון או... רבי משה, או שרק אם... יבוא המשיח ויבנה את בית המקדש... והעצמות של הסבתא והסבא שלהם יקומו ו... ידברו איתם, אז יהיה להם טוב.

אבל מצד האמת, זה לא יעזור להם, גם אם הם ישבו ליד אלוהים, רע הם ימשיכו להרגיש, כי כל עוד התודעה שלהם חווה שהם נפרדים מהשלם, הם יחוו חיסרון ורצון. כי הגן עדן והגיהנום לא נמצאים מחוץ לאדם, אלא בתוכו וכפי שהשכל שלו מבין את המציאות כך הוא חווה אותה...

כי כל הרצונות הללו לבניית בית המקדש ולתחיית המתים ולביאת המשיח מבטאים רצונות פנימיים יותר, שברמה החיצונית באים לידי ביטוי בצורה הזו

וגם אם לאדם נדמה שמה שהוא באמת רוצה זה את הרצונות החיצוניים שלו, שינסה לברר האמת זה באמת ככה? מה ייתן לי ברמה המהותית שרצון מסוים שלי יתמלא? האם אני רוצה את הצורה או את המהות? אולי אני לא רוצה אף אחד מהם? וכו'...