* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
אחדות המציאות, סוד הצמצום יש מאין, אחדות ההפכים, יש ואין כאחד, מהות המציאות, אחדות הניגודים, חלק 6.

הספר להיות אלוהים חלק ראשון עמוד 69

אין אלוהים מצוי ראשון אלא יש את המקום והזמן, שמקיפים את הנפרדות. והנפרדות היא שורש הכל, ותמיד תהיה נפרדות. כי כל ישות תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות תמיד קיימת.

גם העדר של המקום והזמן מצריך את קיומם. גם האין זמן והאין מקום מצריך את הזמן והמקום. ולכן מחויב שיהיה תמיד זמן ומקום. אם יש דבר שחייב להיות קיים וגם כשהוא איננו הוא חייב להיות קיים, אז קיומם הכרחי. כל מה שאנו רואים זה צורות של זמן ומקום.

אם יש אין סוף זמן ואין סוף מקום, אז כמות האפשרויות היא אין סופית.

בכל נקודה אחת של מקום וזמן, יש פוטנציאל אין סופי של צורות אפשריות. אם בנקודה אחת יכולים להיות אין סוף דברים, כל שכן באין סוף מקום וזמן.

אם אנחנו מגיעים למסקנה שמחויב המציאות הוא רק אפשרי, אז זה אומר, שמה שמחויב לך, למשל שולחן מחויב לך, אז השולחן לא שונה מכל טווח האופציות.

אפשרי שיהיו פה אין סוף דברים ומחויב שיהיה פה רק דבר אחד, אבל אם אין הבדל בין אפשרי למחויב, זה אומר, שהמחויב הוא לא יותר רציני מהאפשרי. השולחן הוא לא יותר רציני מכל סך האפשרויות שיכולות להיות.

האדם אומר שהוא מסכים שיש אפשרות שיהיו עוד דברים, אבל זה שאתה אומר לי שעכשיו קיימים כל האפשרויות, זה אני לא מקבל. כי השולחן מחויב ושאר הדברים האפשריים, הם רק אפשריים. אבל אני אומר לך שאין הבדל בין מחויב לאפשרי.

עכשיו אנו מדברים על חוקי הטבע, מה אמרנו? שהזמן והמקום הם אין סופיים, ולכן האפשרויות הם אין סופיות, אבל האדם חושב שיש חוקי טבע, למשל האש שורפת את הנייר, אבל חוקי הטבע נוצרו בגלל כמות התצפיות של האדם. האדם רואה שתמיד האש שורפת את הנייר, ולכן הוא אומר שזה חוק שהאש שורפת את הנייר, אבל האם באמת החוק הזה קיים, או שזה אומר רק את מה שאתה ראית?

כשהאדם רואה שהצורות חוזרות על עצמן, הוא מנסה למצוא מכנה משותף, ובפרט בגלל הסיבתיות, שהוא אומר, זה קרה בגלל הקודם. האדם מניח שבגלל שהוא זרק את הנייר לאש, הנייר נשרף. אבל מי אמר שזה נכון? אתה רק מניח. האדם לא צריך להיות בטוח בשום דבר.

האם האדם יכול להתחייב שחוק שהוא החליט עליו, הוא תמיד יהיה כך? לא, ולכן אין חוק, הכל יכול להיות, הכל אפשרי.

האדם חושב שיש סיבתיות, שהאדם רואה צורה של משהו ומיד אחריה מגיעה צורה אחרת. אבל אם יצויר שאין סיבתיות, שהנייר נשרף לא בגלל שזרקו אותו לאש, אלא בגלל שיש משהו אחר שגורם לנייר להיות שרוף, אז גם כאן אין חוקיות.

שימו לב שהחוקיות של הטבע תלויה בסיבתיות. מה זה נקרא סיבתיות? למשל הספר דחף את היד. היד למשל נמצאת ברגע א' וכאשר היד נדחפה היא עברה לרגע ב', אבל למה האדם חושב שיש קשר בין רגע א' לרגע ב', אז אתה אומר, הרי ראיתי שהספר דחף את היד, אבל רגע, זה קרה בשני רגעים שונים.

יבוא אדם ויגיד, אין בעיה, אתה טוען שאין חוקיות, אז אם אין חוקיות, מי מחליט שיקרה כך ולא אחרת? התשובה היא, שאף אחד לא מחליט. יש מקום וזמן אין סופיים, בתוכם יש את כל האפשרויות כרגע, והאדם הוא רק אחד מהם.

והאדם כל פעם חווה רצף, לפי המקום והזמן שבו הוא נמצא. אבל שום רצף הוא לא יותר הגיוני ולא פחות הגיוני. אז איפה אלוהים בסיפור? אין מי שברא ואין מי שעשה, זה תמיד קיים.

וגם אלוהים לא יכול להיות הראשון, כי גם הוא נבדל במקום ובזמן משאר הדברים ששונים ממנו. ולכן אין מצוי ראשון, אלא יש רק נפרדות.