שקר לבן הוא שקר הנאמר מטעמי נימוס או משום דרכי שלום, ולכן היחס אליו סלחני, ולעתים אוהד, בניגוד ליחס לשקר.

שקר לבן ביהדות:

בהתאם לפרשני המקרא, בתנ"ך מופיע שקר לבן פעמים אחדות:

בספר בראשית (י"ח, י"ג) נכתב: "ותצחק שרה, בקרבה לומר: אחרי בלותי הייתה לי עדנה, ואדוני זקן", אך מיד בפסוק שלאחריו אומר ה' לאברהם: "למה זה צחקה שרה לומר, האף אומנם אלד - ואני זקנתי". מפרש רש"י: "ואני זקנתי - שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן".

בספר בראשית (מ"ב, ל"ד), מספרים בני יעקב לאביהם על פגישתם עם יוסף (שאותו לא הכירו) במצרים: "והביאו את אחיכם הקטון, אליי, ואדעה כי לא מרגלים אתם, כי כנים אתם; את - אחיכם אתן לכם, ואת הארץ תסחרו". על המילים "ואת הארץ תסחרו", שאותן לא אמר יוסף כותב הרמב"ן: "שינו לו בדבר מפני השלום, כדי שישמע אליהם לשלח אתם בנימין, כי ברצונם מיד היו חוזרים לולי שאמר לא ילך בני עמכם".

מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי עוסקת בקונפליקט הנוצר לעתים בין האמת לשלום:

כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה.

אמרו להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהייתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה "מדבר שקר תרחק"!

אמרו להם בית הלל לבית שמאי: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו בעיניו.

מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.

- כתובות טז, ב'

בית שמאי מקפידים על האמת, גם אם אמת זו אינה נעימה לשומע אותה. בית הלל מתגמשים בנקודה זו, ומעדיפים את כבוד הכלה ושמחת החתן על - פני האמת הצרופה.