/ נאווה בלייך - ברנדס

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.. "

זהו חייוב מן התורה. ואנו אכן שנה אחר שנה קוראים את ההגדה המספרת ביציאת מצריים ומעבירים את הסיפור מדור לדור. אולם.. האם באמת רק אבותינו יצאו ממצריים? מהי משמעותה של "מצרים" באמת?

האם אנו ובנינו באמת חופשיים בני חורין של ממש?

"ראשית דבר, עלינו להודות כל הטובה שעושה עימנו שאנו בארצינו ואיננו משועבדים בגופינו לאף עריץ או אומה אחרת" (ראה דבריו המרגשים של נתן שרנסקי לשופט בבריה"מע}

להודות על החסד שבחופש התנועה, הבחירה, המחשבה ועשיה. אנו אנשים חופשיים במדינתינו העצמאית. ועל כך עלינו להודות ולא לראות בדבר, משהו מובן מאליו.

אולם... האם באמת רוחינו חופשיה לחלוטין? אם איננו משועבדים לרעיון? לפרעה חיצוני או פנימי ששולט בנו? האם באמת יצאנו ממצרים? מן המיצרים האישיים שלנו שמצרים את דרכינו?

"עבדי הזמן עבדי עבדים הם - עבד ה" לבדו הוא חופשי.. " {יהודה הלוי}

מה המשמעות של זה עבורינו כאן ועכשיו?

בערב חג הפסח הבא עלינו לטובה, עלינו לעשות ניקיון בנפשינו ולבדוק היטב בכל הפינות. האם אין "פרעה "אישי שמצר את צעדינו? מיהו אותו "פרעה"?

האם זה אולי בן הזוג? או אולי הבוס? או אולי אנו עצמינו שמהווים המצרים של עצמינו? בשאיפה לפרפקציוניזם?

האם אין אנו מוצאים עצמנו משועבדים עד כלות לקריירה? לניקיון? להרמוניה במשפחה? לדמות האישה "המושלמת" לכאורה? לדחיינות? לאומללות?

ועוד הרבה הרבה "עבודות אלילים שאנו משועבדים להם בכל רגע ורגע, בכל יום ויום בחיינו עתה... לא רק במיצריים הרחוקה? אלא כאן ועכשיו.

בדיקת החמץ של ערב פסח היא, היא הזמן המתאים ביותר לבדק בית שכזה.. ליציאה מעבדות פנימית לחרות פנימית.. לזיהוי ה"פרעה" שלנו ולמיגורו.

באמצעות הכלים של הפסיכולוגיה היהודית, ניתן לעשות סדר פסח ובכלל.. ולצאת מעבדות לחרות אמיתית. של הנשמה.

הכותבת: נאווה בליך - ברנדס - מוקד ריפוי יהודי

* www.newac.co.il/articles/374-פסח-ברוח-הפסיכולוגיה-יהודית-מאמר-נאווה-בליך