כמה פעמים תפסתם את עצמכם אומרים " מי שאוהב אותי יאהב אותי בכל מקרה"?
כמה פעמים הבנתם שמי שלא אוהב אתכם בכל מקרה זה... אתם בעצמכם!
אז מה עושים? לדיכאון נכנסים?
שיתוף
הבשורה הפחות מעודדת של עודף משקל שזה "הסיפור שאינו נגמר"
מי שסובל ממשקל יתר תמיד יהיה במשוואה של להכניס פחות מלהוציא
והבשורה היותר מעודדת היא שיש מה לעשות!
מי ששולט על מה נכנס לפה ואיזה ספורט עושים היום
נמצא לא אחרת מאשר... בראש שלכם!
ועכשיו - בלי תירוצים! מי שרוצה - עושה!
מתחילים בקריאת המתכון הבא.
אולי יש אנשים שהתיאבון שלהם גדול משל אחרים וחילוף החומרים שלהם אולי איטי יותר
וכוח הרצון שלהם חלש יותר, וסדר היום שלהם עמוס יותר, ויש להם יותר ילדים
ואולי פחות הכנסה והם גרים רחוק ו... אפשר להמשיך - אבל זה לא עוזר למי שמסתכל עכשיו במראה!
אחריות יוזמה ודבקות במטרה הן המילים שילוו את מי שירצה לשקול פחות.
מי שרוצה להראות טוב, להרגיש טוב ולעשות מהפך בחייו, כן קראתם נכון
פחות משקל ויותר פעילות עושה מהפך בחיים
במיוחד לאנשים שכל כך מעוניינים במהפך מעין זה.
על מנת לרזות, צריך ליישם רק שלוש משוואות:
1. להכניס מספר קלוריות פחות ממה שמוציא.
2. להתמיד בפעילות גופנית הולכת וגדלה.
3. לחשוב על עצמו יותר מחשבות טובות ומעודדות.
עד כאן הכל מוכר ידוע ולעוס, אז מה אני מחדשת?
עניין של אכילה הוא עניין של הרגל, חינוך לכמות, חינוך לאיכות
כולנו באנו ממשפחות עתירות רצון טוב, כל אימא מעוניינת שהילד יגדל יתפתח ויתחזק ולעולם לא יהיה רעב!
אימא זו שכחה או לא ידעה שלילד יש גבול / מידה למידת הרעב / שובע
ילדים נולדים עם מנגנון נפלא ותקין ויודעים בדיוק מתי הם רעבים ומתי שבעים.
מה קורה עם השנים? המנגנון הטבעי והנפלא מתקלקל בעקבות פיתויים לא טבעיים ולא נפלאים
(ממתקים, מלוחים, תנאים - אם לא תאכל אז יבוא זאב.. ועוד)
בכל מקרה האמא הייתה "אשמה".
עניין של פעילות גופנית הוא חינוך, הרגל ודרך חיים שאין לוותר עליה.
כולנו באנו ממשפחות טובות שרשמו את הילדים לחוגים: חוג כדורגל, כדורסל, ג'ודו ובלט.
ומה עושים שהחוג נגמר או לילד נמאס? אולי מוותרים אולי מכריחים.
בכל אופן ההורים היו אחראיים.
עניין של מחשבה טובה אינו עניין שבשגרה, משום מה הורגלנו לחשוב
ש"לא אומרים שבחו של אדם בפניו" ושצניעות והמעטת הערך העצמי הוא הנכון
ומי במבקר הכי טוב עבורנו? אנחנו עצמנו!
וכשאומרים לנו תודה אנחנו ממהרים לענות "אין בעד מה" למה אין בעד מה, יש בעד מה
הרי ביצענו עבודה, עזרה או כל דבר - מה.
לסיכום המחשבה - זוהי השפעה של הסביבה.
ומה בכל זאת אני מחדשת ומה טוענת: שאם עד עכשיו הייתם תוצר של המשפחה
הסביבה ומי יודע עוד של מה...
עכשיו אתם לוקחים אחריות ומלמדים את עצמכם (עם עזרה - כמובן)
איך שולטים על מה שלפה מכניסים, איך עושים ספורט למרות שלא אוהבים
איך משנים את המחשבה שתהיה קצת יותר אהובה יותר תומכת מפרגנת מאפשרת
ובעצם איך את החיים משקמים ממצב של אין למצב של יש!
נשמע קשה ואולי מסובך, אולי כבר ניסיתם ולא הצלחתם
אולי אתם בטוחים שעוד ניסיון יביא עוד כישלון
אולי החינוך הביתי והסביבתי שכבר קילקל את המנגנון הטבעי כל כך טבוע בכם
שאין שום תקווה להבראה...
והמחשבה ש'שמנה הייתי ושמנה אשאר' עולה שוב ומציפה את התודעה.
בקיצור את בטוחה שהמצב אבוד.. ואתה חושב שכבר "טוב" לך איך שאתה
(רק כמה קילו פחות)... הרי למדת לקבל את הדמות שבמראה
ועכשיו היום אתם חסרי מוטיבציה... קחו נשימה ארוכה ועמוקה ותנו לעצמכם צ'אנס נוסף.
חישבו על היתרונות שיתנו לכם כמה קילו פחות.
רשמו את ההנאות בהרגשה של 'אחרי הספורט'.
היזכרו במקרים בהם הייתם נפלאים, מצוינים עבור עצמכם ועבור אחרים.
ואל תתנו לייאוש להיכנס.
אולי בעבר לא מצאתם את העזרה המתאימה - המשיכו לחפש.
אולי בניסיונות הקודמים הייתה טעות קטנה שהעכירה את החוויה, אולי לא הייתם מספיק מוכנים
ואולי לא החלטתם עד הסוף שהפעם אתם אחראיים!
תמיד יש תיקווה תמיד יש פיתרון.
תמיד תוכלו למצוא דרך שאיתה אתה מרגיש כמו מלך ואת מרגישה הנסיכה הקסומה.
זה שעדיין לא מצאתם אינו אומר שאין, זה אומר שיש מקום שלא חיפשתם בו.
תזונה, ספורט ומחשבה טובה זו הדיאטה המומלצת.
אחריות, יוזמה ודבקות במטרה לכל אחד יש - בקשו עזרה וראו שיש לכם הצלחה.
050-3331-331