* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
מי אני, מה אני, האני, אין או יש אני או לא אני, ביטול האני עצמי, ממה האני מורכב, מה היית לפני שהיית, חיפוש עצמי.

רבי נחמן מספר שגיבור אחד נלחם בהרבה מלחמות וכבש הרבה מקומות, ואז הוא הגיע לעיר והוא כבר נכנס, והגיע עד למלך שהוא צריך להרוג אותו, ועל השער הוא ראה קורי עכביש, אז הוא החל להתייאש, אמר לעצמו די אין לי כוח, נלחמתי כבר יותר מדי, אני כבר לא יכול, אבל רבי נחמן אומר לו, אבל זה רק קורי עכביש מה אתה לחוץ? הוא לא יודע שזה קורי עכביש, בעיניו זה נראה לו רציני. ורבי נחמן שואל האם זה נראה לך הגיוני שהאדם יבטל את כל המלחמה בגלל קורי עכביש? לא הגיוני, אבל הבן אדם מבטל את כל המלאכה בגלל קורי עכביש, ממה האדם מפחד? מפחד למות, מפחד לסבול, מפחד להיות לבד, שיגעונות, מה אתה מפחד? אתה אלוהים נלחם בעצמך, קודם כל הכל אחד בכלל, אז אתה לא צריך לפחד, דבר שני אתה בכלל אלוהים מה אתה מפחד כל כך, יעזבו אותי, לא יהיה לי, מה הפחדים האלה? זה רק שיגעונות. תבין המלך עשה אוצר וסביב האוצר הוא עשה חומות, וכל מי שיכבוש את החומות יקבל את האוצר, מי זה המלך? אתה, מה הם החומות? הפחדים, מה הוא האוצר? החיים הטובים, אתה המלך אתה מחפש את המטמון, וגם החומות, וגם הכל, הכל זה אתה כאלוהים. קודם שאלת אותי לגבי להרגיש טוב, אתה רוצה לדעת למה להרגיש טוב, כי אתה כאלוהים עשית משחק, למה עשית זה שאלה אחרת, שמצד האמת התשובה שלה, זה שהכל אחד ולכן אין שאלה. מצד ההפרדה שלנו עשית משחק, ועשית חומות שזה השכל, הפחדים, הבעיות, ומי שיש לו שכל, נכנס פנימה ראש בראש וזהו.

יש עוד דבר מעניין, בסיפורי מעשיות של רבי נחמן יש סיפור על אחת שחטפו אותה בשבי, ורבי נחמן אומר שהיה שם אחד שהיה בלחץ, ומרוב הלחץ הוא פרץ לתוך הבית מלוכה והוציא אותה, ורבי נמחן אומר, איך נתנו לו להיכנס? רבי נחמן אמר שזה בגלל שאותו אחד שנכנס להוציא אותה היה כל כך מבוהל, אז הוא נכנס דרך השומרים, אז הוא נכנס כאילו בטבעיות כזאת, נכנס להוציא אותה, אז הם לא שאלו אותו, הוא פשוט נכנס, הוא לא חשב איך לתכנן, לא חשב האם הם יתנו לי או לא, הוא כאילו שבש להם את המנגנון, עשה להם מניפולציה, הוא כהרף עין נכנס, מה הוא בא להגיד בזה, הוא גם אומר שמרוב פחד הוא לא שם לב לעצמו, פשוט נכנס יהיה מה שיהיה, לא אכפת לי, במקום אחר הוא אומר ששודדי ים לא אכפת להם מעצמם, למה הוא אומר את זה? כי בכל דבר יש דבר טוב

האדם צריך ללמוד, יש ביהדות סיפור על יעקוב ולבן. אומרים שיעקוב פחד ואמר" לא פחדתי ממעשיו, עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים" משהו כזה, ואז אומרים, שיעקב פחד שהוא לא למד מלבן, שואלים מה היה שם? יש פירוש שאומר שכאילו הוא היה צריך ללמוד ממנו, מה יעקב היה צריך ללמוד מלבן? הוא היה צריך לעשות בהפוכה, כמו שלבן מתאמץ לדברים הרעים שלו, אני צריך להתאמץ לדברים הטובים שלי, כאילו אתה יכול ללמוד גם מאנשים לא טובים במירכאות, כמו שהם אובססיביים לדברים שלהם כך אתה צריך להיות אובססיבי לדברים שלך.

בכל מקרה רבי נחמן הביא את זה בסיפור שהוא אומר שהשודד ים לא אכפת לו מעצמו בכלל, למה? רבי נחמן בא לרמוז לך, תקשיב, תיקח את התכונה הטובה מהשודד ים, לא שתהיה שודד ים, אלא שבשביל הערך של האמת אל תפחד, שלא יהיה לך אכפת מעצמך, אל תחשוש מה יהיה, תשליך עצמך, מה שיהיה יהיה. רבי נחמן אמר שמושה לא הצליח להבין את כל המציאות, אבל מי שמשליך את עצמו, הוא מוכן אפילו להשתגע, מוכן למה שיהיה, לא אכפת לי מכלום, מה שיהיה יהיה, אני רוצה להבין, אז אם הוא באמת משליך את עצמו, ולא מפחד להשתגע, הוא אומר אני מטיל ספק בשכל, אז הוא זוכה לדעת גם את מה שמושה בחייו לא זכה לדעת. אז הוא זוכה לשלמות, מה שנקרא המהמר לוקח את הכל, אבל אתה צריך להמר על כל הקופה, תהמר על הכל תקבל את הכל, זה כאילו להמר על כל מה שיש לך, מה הדבר היחיד שיש לך, הכי בטוח? זה הקיום שלך, האם אתה מוכן להמר על הקיום של עצמך? למה? כי אדם ששואל את עצמו, מה האמת, האם השכל שלי באמת צודק שזה אחד או לא? אם הוא באמת שואל את זה, הוא מהמר על הקיום העצמי שלו, תתרכזו טוב, אנחנו עושים פה דיונים, זה קיים, זה לא קיים, יש שניים?

שאלה: אני כאילו מוכן לאבד את הקיום שלי, תמורת ההבנה.

אליעד: אבל תבין אתה יכול לאבד את הקיום, כי פה בעצם אתה מהמר על כל הקופה, כשאתה אומר אני רוצה לדעת את האמת, לדעת מי אני עד הסוף, אתה בעצם מהמר על הקיום העצמי שלך, כי הדבר הזה יכול לגרום לך להיעלם, כביכול התודעה יכולה להיעלם לך.

שאלה: אפשר להשתגע

אליעד: לא משוגע יודע שהוא קיים. אם אתה מוכן להמר על הכל אתה תקבל את הכל, למה זה נקרא להמר על הכל? כי הדבר שהכי הכי שלך זה אתה, אתה יכול להגיד אני מוכן לאבד את זה ואת זה אבל עדיין אני רוצה להיות קיים, האם אתה מוכן להמר על הקיום העצמי של עצמך, תמורת ההבנה של האמת? אני אומר שאני רוצה להבין מה היא האמת גם אם אני לא אהיה קיים. זה כמו שאומרים לסוס נחתוך לך את הראש וניתן לך אוכל, אתה אומר אני מוכן שיחתכו לי את הראש העיקר שיתנו לי אוכל. אני רוצה לדעת את האמת גם אם יחתכו לי את הראש אחר כך, תן לי להבין את האמת ותהרוג אותי. מוכן? כי מושה היה לוזר, הוא אמר לאלוהים שהוא רוצה לראות אותו, ואלוהים אמר, לא יראני אדם וחי, אם הוא היה אמיץ כמוני הוא היה אומר טוב אני מוכן למות ולראות אותך, אז מושה אמר לא צריך, טוב אז תמשיך לאכול חצץ, תמשיך לבלבל את המוח, תמשיך לשמור יום שבת, יום שישי, כל הקשקושים האלה. אבל אם הוא היה רציני, והיה אומר, אני רוצה לראות אותך ולמות, אם היה אומר את זה היה רואה ומבין, למרות שהוא בכלל לא היה שם בכלל הוא היה בשכל אחר. אבל באנלוגיה אלינו אם אתה מהמר על הכל, אז אתה רואה את מה שיש למעלה, אז אתה רואה שזה אחד, אתה באמת מתחבר לאחד, ואחר כך כשאתה חוזר אלינו לכדור הארץ, אתה נוצר מחדש, קודם כל אתה אדם חדש לגמרי, ואז אתה גם מבין איך נוצר העולם, כי אתה רואה איך מהאין התהווה היש, ואז נשאר לך רשימו, רושם, ואז אתה חי חיים טובים, בגלל שאתה זוכר שהכל טוב, אתה זוכר, לא יודע, אתה זוכר שהכל טוב, למה? כי אתה לא יכול לדעת שהכל טוב, כי כאשר אתה מחובר לאחדות אתה לא יודע שאתה קיים בכלל, אבל כשאתה חוזר לעצמך נשארת בך החוויה של האחדות, ואז אתה פועל כאילו שבתת מודע שלך יש הכל אחד, הכל אחד, אתה כאילו פועל מתוך זה. אני רוצה להסביר עוד משהו, אצל האנשים יש את החיים הרגילים וההבנה של האחדות, וההבנה של האחדות היא שמה, יש הבנה איך מכינים שניצל וגם הבנה שהכל אחד, שני נושאים שונים, אבל זה נקרא חיי שקר, איש אמת כמוני לדוגמא, או כמו כל מי שהבין את הרעיון הסופי, כל דבר שהוא אומר זה אחרי הכל אחד, זאת אומרת שקודם כל הכל אחד, ואחר כך כל השאר, זה לא שפעם אתה חושב על האחדות ופעם אתה לא חושב עליה. נגיד שאני אומר לך אני ואתה, זה מתוך הכל אחד ואז אני פועל, זה לא שאתה פועל ואחר הכל אחד, נפרדות ואחדות לא נמצאים אחת ליד השנייה, אלא יש אחדות ואחר כך נפרדות, קודם כל כשאני אומר את המילה אני, אני קודם כל מתכוון שהכל אחד, אני ולא אני, ואחר כך אני, כשאני אומר אני, אני מתכוון לשלוש ישויות, אחד לאחדות שבא יש אני ולא אני, זאת הישות הראשונה שבא הכל טוב, אני חווה את זה, שתיים הישות שמתחת לה, שפירושו אני אלוהים שיוצר את אני אליעד, ושלוש זה אני אליעד. הבנו את העניין? בכל מקרה הנושא של חקר האני, מוביל את האדם להעמיק לתוך העניין עד שהוא מגלה שהוא נכנס לתוך הרובריקה של אלוהים, שיוצר את הצמצום של עצמו, ואחר כך הוא נכנס יותר פנימה וחווה את האחד, שאלוהים זה אחד בכלל, שהכל מתאחד ואז נגמרו כל השאלות. ואז כשהוא חוזר הוא בשלושת הדברים בו זמנית, הוא כל הזמן חווה שגם הכל אחד, גם אני זה אלוהים שעושה הכל, וגם אני הישות המצומצמת.

שאלה: אני רוצה שתעזור לי בתהליך להבין מה זה האני? אתה אומר לי שהכל אחד, סבבה, אתה יכול להגיד לי את זה מאה פעם וגם אני אגיד זאת, אבל זה לא יעזור לי לדעת שהכל אחד, איך אני ממשיך בתהליך?

אליעד: כשאני אומר לך משהו, אתה אומר לי שאתה לא רוצה להאמין, וטוב שכך. עכשיו אל תאמין לי, תחשוב שאני לא קיים, אני רק מבחוץ אסתכל אליך, תגיד לי מה עובר עליך כשאתה שואל מי אני?

שאלה: כשאני אומר אני, אני מבין שאני משהו שנפרד ממשהו אחר

אליעד: אתה באמת מבין את זה? אז בא נתקדם מה השאלה הפתוחה שלך?

שאלה: מה זה אני?

אליעד: מה אתה חושב? אני לא רוצה לגלות לך תשובות.

שאלה: אני ישות נפרדת, זה מה שאני חושב.

אליעד: נפרדת ממה?

שאלה: מהכל.

אליעד: מה זה אומר? שיש אני ולא אני, סיפקה אותך התשובה הזאת?

שאלה: לא

אליעד: אז תמשיך לשאול, מה השאלה הבאה?

שאלה: יש אני ולא אני, אז מה זה אני ולא אני? ביטוי של משהו? אני נתקע.

אליעד: מאוד פשוט, איך אתה ניגש לכל בעיה בעולם? אתה שואל שאלות, אז תשאל. אני אתן לך תשובה, רבי נחמן אמר שכדי לדעת משהו צריך לבדוק מהו לא, תתחיל לבדוק מה אתה לא. בא תבדוק.

שאלה: אני לא שולחן

אליעד: אז יש משהו שאנחנו יודעים שאתה לא, אולי בכל זאת אתה שולחן ואתה חושב שאתה בן אדם? אז איך אתה לא שולחן?

שאלה: אמרתי שאני חושב שאני לא שולחן.

אליעד: אז בא נבדוק בפשיטות. אני זה ישות מורכבת, אנחנו מנסים לפשט של העניין. אני זה ישות מורכבת או פשוטה? האם אפשר לפשט אותה? האם אפשר לחלק אותה? בא ננסה להגיע לישות שאי אפשר לפרק אותה, המילה הזאת אני, אפשר לפרק אותה לכמה חלקים? לדוגמא אני שמח, אפשר לפרק אותו לשמח ולאני, אני שמח מאויר נעים, אפשר לפרק אותו לאוויר, נעים וכו'. אני אפשר לפרק?

שאלה: לא

אליעד: אפשר לפרק אותו למשהו שקיים שבמקרה הוא אני, יש משהו שקיים שיכול להיות קיים או לא קיים ובמקרה הוא אני, נכון? זאת אומרת שהאני הוא לא ישות בסיסית, תסביר?

האם אתה מבין שהאני הוא לא הישות הבסיסית ביותר? יש משהו שקיים שיכול להיות אני או לא אני ובמקרה הוא אני. אז בא נבדוק מה הוא זה שקיים

אז עכשיו נבדוק מה קיים בלי קשר לאני, מה אנחנו יודעים עליו? הבנת מה עשינו? הישות של האני היא פריקה, אפשר לפרק אותה, היא לא מחויבת המציאות, יכול להיות אני ויכול להיות לא אני, אז בא נלך לפני האני, אני זה צורה של משהו, שיכול להיות אני ולא אני. איך אנחנו מתקדמים מכאן? מה אנחנו יודעים על הישות הזאת? שאין בה אני ולא אני, כי לפני האני היא יכולה להיות אני ויכולה להיות לא אני, זאת אומרת שהיא עצמה משהו שהוא לפני האני והלא אני, זאת אומרת שמי אני באמת? אני עשוי ממשהו שלא שונה מלא אני. תבין, אתה מבין את זה לפי כמות המשאבים שאתה מנסה להבין, אם היית מקדיש לזה יותר זמן היית מבין את זה. זה מאוד פשוט, כמה פעמים בחיים שלך ניסית להבין את המשפט הזה, חמש דקות, שעה? תחליט שכול כולך, אתה לא צריך שנה, אתה צריך לרצות מאוד, אם תגיד אני חייב עכשיו להבין מה זה אני, חייב, לא מוכן להמשיך לחיות בלי להבין מה זה אני.

שאלה: אתה צודק, אבל אני מדבר על תהליך, איך אני יכול לכוון את עצמי בבית?

אליעד: כמו שאתה מכוון את עצמך בכל דבר, כשאתה לא יודע איפה האור בחדר ואתה בבית, אתה יודע איך מחפשים אור בחדר? עוברים נקודה נקודה ובודקים יש או אין, בודקים את כל האפשרויות, עד שמגיעים לתשובה. אני חסכתי לך, אמרתי לך הסתכל שם

שאלה: אמרת לי להבין איך אני חלק ממקום וזמן.

אליעד: עזוב מקום וזמן, אני לא רוצה להיכנס לזה, זה בסוף מתחבר, זה הכל מילים נרדפות, כי אני ולא אני זה מקום שיש בו אני ולא אני, זה זמן שלי וזמן שלא שלי, כאילו יש זמן שיש בו אני ולא אני, יש מקום שיש אני ולא אני, אני לא רוצה להיכנס לזה, ובסוף המקום והזמן הם אחד, האני והלא אני באותו מקום, זה אותו דבר, רק מחליפים את המילים. במקום פה ושם אנחנו אומרים אני ולא אני, במקום להוכיח שלפני ואחרי זה אחד, אנחנו מוכיחים שאני ולא אני זה אחד, כי גם אני ולא אני זה לפני ואחרי, אני לא אני, שני רגעים של זמן, שני מקומות של האני ושל הלא אני, שניים, אז מה אני מנסה להוכיח לך שכול המקומות נמצאים באותו מקום, מה אנחנו עושים פה שהאני והלא אני זה ישות אחת, זה אותו דבר, אנחנו רק מחליפים את המילים. הבנו? ובנימה אופטימית זו התחלנו את ההרצאה של הפעם הבאה.