כדי להסביר מהי גמישות מחשבתית, אשתמש בדוגמה הבאה: (רבי נחמן מברסלב)

דַּע, שֶׁיֵּשׁ אוֹר שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִנַּפְשִׁין וְרוּחִין וְנִשְׁמָתִין וְהוּא אוֹר אֵין סוֹף. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ אַף עַל פִּי כֵן רְדִיפָה דְּמַחֲשָׁבָה לְמִרְדָּף אַבַּתְרֵהּ.

וְעַל יְדֵי הָרְדִיפָה אָז הַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג אוֹתוֹ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי. כִּי בֶּאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ, כִּי הוּא לְמַעְלָה מִנֶּפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה.

וְדַע, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ אֲפִילּוּ בִּבְחִינַת מְטֵי וְלָא מְטֵי, אֶלָּא עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה.

סגנון הכתיבה של רבי נחמן יכול להיות די מבלבל, הוא מתחיל בטענה לגבי היעדר האפשרות להבין ולהשיג עניין מסוים ומיד לאחר מכן, מציין או מוכיח שאעפ"כ, זה דווקא כן אפשרי.

שימו לב לקיצוניות הטענות:

* אע"פ שאין אפשרות.. אעפ"כ רדיפה דמחשבה..

* השכל משיג אותו.. כי באמת אי אפשר להשיג אותו..

* ואי אפשר להשיג אותו אפילו אם.. אלא על ידי..

שימו לב לקיצוניות הטענות:

* אע"פ שאין אפשרות.. אעפ"כ רדיפה דמחשבה..

* השכל משיג אותו.. כי באמת אי אפשר להשיג אותו..

* ואי אפשר להשיג אותו אפילו אם.. אלא על ידי..

ומה הטעם לומר קודם כל שאי אפשר ומיד לאחר מכן לומר שבכל זאת - כן אפשר? כמובן שיכולות להיות עוד המון סיבות לכך, אבל כרגע אתייחס להיבט ספציפי.

כדי לפתח גמישות מחשבתית ולחזק את היכולות השכליות שלנו, אנו יכולים ממש להתאמן על זה, בדיוק כמו אימון גמישות של שרירים אחרים בגוף שלנו. עלינו למתוח את המחשבה שלנו מקצה לקצה, מהאפשרי אל הבלתי אפשרי, מהשלילי אל החיובי - מה"יש" ל"אין".

היש והאין הם שני קצוות מחשבה מנוגדים זה לזה. אם ניקח כל טענה שלילית או חיובית וננסה להפוך את הטענה ולהוכיח של ההפך הקיצון של הטענה, כך "נמתח" לקצה את יכולת החשיבה שלנו ועם הזמן נוכל להרגיש שבאופן יחסי קל לנו יותר להפוך טענות.

דוגמה נוספת:

* אין משמעות - זה בכלל שיא המשמעות! כי אם אין משמעות לשום דבר, אז הכל משמעותי עבורנו באותה המידה בדיוק.

ומי שיעמיק מעט בטענה הזו, יוכל לראות שהטענה הזו הגיונית ולא מדובר באמירה סתמית.

כל אחד יכול לתרגל את זה בעצמו, אפילו תוך כדי פעולות אחרות. אפשר לקחת משפט או טענה מסוימת ולמתוח את ההיגיון לקצה המנוגד של אותה הטענה או מחשבה.