4.42 אז הבודהה אמר למכובד אָנַנְדַה: "יתכן, אָנַנְדַה, שקוּנְדַה הנפח יחוש חרטה, במחשבה: 'זוהי אשמתך, החבר קוּנְדַה, בגלל מעשיך שהטַטְהָאגַטַה הגשים ניבאנה סופית לאחר שקיבל את הארוחה האחרונה ממך! ' אך יש להסיר את דאגתו של קוּנְדַה באופן הבא: 'זה עומד לזכותך, קוּנְדַה, זה מעשה טוב, הטַטְהָאגַטַה הגשים ניבאנה סופית לאחר שקיבל את הארוחה האחרונה ממך! החבר קוּנְדַה, זאת מאחר וכך שמעתי והבנתי מפיו של המכובד עצמו, ששתי נדבות המזון האלו הן בעלות זכות גדולה מאוד, מניבות פירות גדולים, בעלות הטבות ותועלת גדולות יותר מכל אחרת. מהן השתיים? האחת היא נדבת המזון שניתנת לאחר שהטַטְהָאגַטַה מגשים התעוררות שלמה, והשניה היא לפני שהוא מגשים את אלמנט הניבאנה ללא שארית במותו הסופי. שתי נדבות מזון אלו בעלות זכות גדולה ופירות גדולים יותר מכל אחרת. מעשיו של קוּנְדַה תורמים לחיים ארוכים, ליופי, לאושר, לתהילה, ללידה בעולם טוב, ולכבוד מלכים. ' בדרך זו, אָנַנְדַה, יש להפיג את דאגתו של קוּנְדַה."

4.43 לאחר שהבודהה סידר את העניין, הוא אמר את הדברים הבאים:

"באמצעות נתינה, זכויות גדלות, דרך ריסון, שנאה נבלמת

הוא המיומן זונח התנהגות רעה.

כאשר חמדנות, שנאה, ובורות מתפוגגות, ניבאנה מתגשמת."

[סוף חלק רביעי]

עצי הסאל התאומים

(yamakasl)

5.1. הבודהה אמר: "אָנַנְדַה, הבה נחצה את נהר ההִירַנְיַבַטִי ונלך אל חורשת הסאל של בני המַלַּה במחוז קוּסִינָארָא." [54]

"טוב, אדוני.", אמר אָנַנְדַה והמכובד בלווית קבוצה גדולה של נזיריו חצה את הנהר והלך אל חורשת הסאל. שם אמר הבודהה לאָנַנְדַה: "אָנַנְדַה הכן למעני מיטה בין שני עצי הסאל התאומים האלו כשראשי פונה צפונה. אני עייף ומעוניין לשכב לנוח."

"טוב, אדוני.", השיב אָנַנְדַה ועשה כך. והמכובד נשכב על צידו הימיני בתנוחת האריה, כשרגלו האחת מונחת על גבי השניה, בקשב והבנה מלאה.

5.2. ושני עצי הסאל התאומים הנצו לפתע שפע של פריחה, ופרחים נפלו על גופו של הטַטְהָאגַטַה, אשר התפזרו עליו וכיסו אותו במחוות הערכה. פרחי עץ אלמוג נפלו מהשמים, ואבקת עץ אַלְגום שמיימית נפלה מהשמים, והם התפזרו וכיסו את גופו של הטַטְהָאגַטַה במחוות הערכה. מוזיקה שמיימית וקולות שיר נשמעו מהשמים במחוות הערכה לטַטְהָאגַטַה.

5.3. והבודהה אמר: "עצי הסאל האלו הנצו לפתע שפע של פריחה... מוזיקה שמיימית וקולות נשמעו מהשמים במחוות הערכה לטַטְהָאגַטַה. מעולם לא קיבל הטַטְהָאגַטַה הערכה, כבוד, הערצה, וסגידה כה גדולה. ועדיין, אָנַנְדַה, כל נזיר, נזירה, חסיד או חסידה המתרגלים את הדהמה כראוי, ומגשימים בשלמות את דרך הדהמה, הוא או היא מכבדים את הטַטְהָאגַטַה, מעריכים ומביעים לו כבוד והוקרה נעלים יותר. לכן, אָנַנְדַה, זו חייבת להיות סיסמתכם: 'אנו נחייה בתרגול הדהמה כראוי ונגשים בשלמות את דרך הדהמה. '"

הנזיר הבכיר אוּפַּבָאנַה

(upavatthero)

5.4. אז בדיוק המכובד אוּפַּבָאנַה עמד אל מול המכובד, ונופף במניפה. והמכובד אמר לו לזוז: "זוז הצידה, נזיר, אל תעמוד מולי." והמכובד אָנַנְדַה חשב לעצמו: 'המכובד אוּפַּבָאנַה זה זמן רב הוא עוזרו האישי של הבודהה, תמיד לרשותו, בכל דבר שהוא צריך. ועתה בשעתו האחרונה של המכובד הוא אומר לו לעמוד בצד ולא לעמוד מולו. מדוע הוא עושה זאת? '

5.5. והוא שאל את הבודהה בעניין הזה. "אָנַנְדַה, הישויות מעשרת ספירות העולם התאספו לראות את הטַטְהָאגַטַה. במרחק של שתים עשר יוג'נות סביב חורשת הסאל של בני שבט המַלַּה סמוך לקוּסִינָארָא אין מקום שאפשר לנגוע עם קצה שערה שאינו תפוס על ידי ישות עוצמתית, והן רוטנות: 'עשינו דרך ארוכה כדי לראות את הטַטְהָאגַטַה. זה נדיר שטַטְהָאגַטַה, בודהה ער בשלמות, מופיע בעולם, והלילה באשמורת האחרונה הטטהגטה יגשים ניבאנה סופית, ונזיר גדול זה עומד מול המכובד ומונע מאיתנו לתפוס מבט אחרון בטַטְהָאגַטַה! '"

5.6. "אך המכובד, אילו מין ישויות שמיימיות המכובד רואה?"

"אָנַנְדַה, ישנן ישויות - שמים אשר תודעותיהן כבולות לארץ, הן מתייפחות ומורטות את שערותיהן, מרימות את ידיהן, משליכות את עצמן אפיים מתפתלות, מתהפכות וזועקות: 'זה מוקדם מידי שהבודהה המכובד ימות, זה מוקדם מידי שהוא - אשר - הלך ימות, זה מוקדם מידי שעין העולם תעצם! ' וישנם ישויות - ארץ אשר תודעתיהן כבולות לארץ, אשר נוהגות בדומה לאלו. אך הישויות האלו אשר משוחררות מהשתוקקות נוהגות בסובלנות ואומרות: 'כל הדברים המותנים ארעיים - מה הטעם בכל זה? '" [55]

ארבעת המקומות המכובדים

(catusavejanyahnni)

5.7. "אדוני, קודם לכן, נזירים אשר בילו את תקופת הגשמים במקומות שונים היו מגיעים לראות את הטַטְהָאגַטַה, והיינו מקבלים אותם בברכת שלום כך שנזירים מאומנים היטב אלו יראו אותך ויברכו אותך בכבוד. אך עם מותו של המכובד, לא תהיה לנו עוד את האפשרות הזו."

5.8. "אָנַנְדַה, ישנם ארבעה מקומות אלו אשר למראיתם תתעורר תחושת דחיפות [56] באדם בעל אמון. אילו מקומות? 'כאן הטַטְהָאגַטַה נולד', זהו הראשון. [57] 'כאן הטַטְהָאגַטַה הגשים התעוררות', זהו השני. [58] 'כאן הטַטְהָאגַטַה הניע את גלגל הדהמה', זהו השלישי. [59] 'כאן הטַטְהָאגַטַה הגשים את אלמנט הניבאנה ללא שארית', זהו הרביעי. [60] ואָנַנְדַה, הנזירים, הנזירות, החסידים והחסידות בעלי האמון יבקרו את המקומות האלו. וכל מי שימות בזמן שהוא עושה את המסעות הללו אל מקומות מכובדים אלו עם אמון מלא, בהתפרקות גופו, לאחר המוות הוא יוולד בעולם שמיימי.

שאלותיו של אָנַנְדַה

(nandapucchkath)

5.9. "אדוני, כיצד עלינו לנהוג כלפי נשים?"

"אל תסתכלו עליהן, אָנַנְדַה."

"אך אם נראה אותן, כיצד עלינו לנהוג, אדוני?"

"אל תדברו אליהן, אָנַנְדַה."

"אך אם הן מדברות איתנו, אדוני, כיצד עלינו לנהוג?"

"שמרו על קשב, אָנַנְדַה." [61]

5.10. "אדוני, מה עלינו לעשות עם שרידי הטַטְהָאגַטַה?"

"אל תעסיקו את עצמכם בהסדרי ההלוויה, אָנַנְדַה. עליכם לחתור למטרה העליונה, [62] הקדישו עצמכם למטרה העליונה, והיו עם תודעה בלתי נלאית, נמרצת, ומסורה למטרה העליונה. ישנם חכמים מבני - הלוחמים, הברהמינים ובעלי - הבית, אשר מסורים לטַטְהָאגַטַה: הם ידאגו להלוויה."

5.11. "אך, אדוני, מה יש לעשות עם שרידיו של הטַטְהָאגַטַה?"

"אָנַנְדַה, יש לנהוג בהם כפי שנוהגים בשרידיו של שליט עולם מניע - גלגל".

"וכיצד יש לעשות זאת, אדוני?"

"אָנַנְדַה, שרידיו של שליט עולם 'מניע - גלגל' נעטפים בבד פשתן לבן. זאת עוטפים בצמר כותנה מסורק, וכל זה בבד חדש. לאחר שעשו זאת חמש מאות פעמים כל אחד, סוגרים את גופתו של המלך במיכל ברזל [63] מלא שמן אשר מכוסה בכלי ברזל נוסף. לאחר שמכינים את מדורת ההלוויה עם כל הבשמים מכל הסוגים, שורפים את גווית המלך, ומקימים סְטוּפַּה בצומת דרכים. אָנַנְדַה, כך נוהגים עם שרידיו של שליט עולם 'מניע - גלגל' ויש לנהוג בגופתו של הטַטְהָאגַטַה באופן זהה. יש להקים סְטוּפַּה [64] בצומת דרכים כהוקרה לטַטְהָאגַטַה. וכל מי שיניח שם זרים, בשמים מתוקים וצבעים [65] בלב מסור, יקצור זכויות ואושר לזמן רב.

אנשים הראויים לסטופה

(thprahapuggalo)

5.12. אָנַנְדַה, ישנם ארבעה אנשים הראויים לסְטוּפַּה, מי הם? טַטְהָאגַטַה, אַרַהַנְט, בודהה ער בשלמות, זה אחד, בודהה שקט [66] הוא אחד נוסף, תלמיד של הטַטְהָאגַטַה הוא אחד נוסף, ושליט עולם 'מניע - גלגל' הוא אחד נוסף. ומדוע כל אחד מאלו ראוי לסְטוּפַּה? כיוון, אָנַנְדַה, שבמחשבה: 'זוהי סְטוּפַּה של טַטְהָאגַטַה, של בודהה שקט, של תלמיד הטַטְהָאגַטַה, של שליט - עולם מניע גלגל', אנשים הופכים שלווים, ואז עם התפרקות הגוף לאחר המוות, הם מגיעים אל יעד טוב ומופיעים בעולמות שמיימיים. זוהי הסיבה, ואלו הארבעה הראויים לסְטוּפַּה."

תכונותיו הנפלאות של אָנַנְדַה

(nandcchariyadhammo)

5.13. והמכובד אָנַנְדַה הלך אל מגוריו [67] ועמד שם מקונן בעוד הוא נשען על פתח הכניסה: [68] "אבוי, אני עדיין חניך ועלי לעשות עוד הרבה! והמורה אשר היה כה מלא חמלה כלפי עומד למות!"

הבודהה שאל את הנזירים היכן אָנַנְדַה והם אמרו לו. אז הוא אמר לנזיר מסויים: 'נזיר, לך ואמור לאָנַנְדַה בשמי: 'החבר אָנַנְדַה, המורה קורא לך. '"

"טוב, אדוני", השיב הנזיר, ועשה כך.

"טוב, חבר", השיב אָנַנְדַה לאותו נזיר, והלך אל המורה, ברך אותו בכבוד והתיישב במקום ראוי.

5.14. והבודהה אמר: "מספיק אָנַנְדַה, אל נא תבכה ותיבב! האין לא אמרתי לך קודם לכן שכל הדברים הנעימים והמהנים נתונים לשינוי, נתונים לפירוד ולתמורה? אז אָנַנְדַה - מאחר וכל דבר אשר נולד, נוצר ומורכב, נתון לדעיכה - כיצד יתכן שלא יחדל? במשך תקופה ארוכה, אָנַנְדַה, היית בנוכחות הטַטְהָאגַטַה, הראת אהבה חסרת גבולות במעשה, דיבור ומחשבה, בעלת ערך, מבורכת, מכל הלב וללא קמצנות. השגת הרבה זכויות וחסדים, אָנַנְדַה. עשה את המאמץ, ותוך זמן קצר תהיה חופשי מהנגעים המנטליים." [69]

5.15. והבודהה פנה אל הנזירים: "נזירים, לכל אלו שהיו בודהות אַרַהַנְטִים ערים בשלמות בעבר היו עוזרים אישיים כמו אָנַנְדַה, וכך גם יהיה לאדונים המכובדים שיבואו בעתיד. נזירים, אָנַנְדַה הינו חכם. הוא יודע מה הם הזמנים המתאימים לנזירים להתראות עם הטַטְהָאגַטַה, ומה הם הזמנים הנכונים לנזירות, לחסידים, לחסידות, למלכים, לשרים מלכותיים, למנהיגים של קבוצות לימוד אחרות, ולתלמידיהם להתראות עם הטַטְהָאגַטַה.

5.16. לאָנַנְדַה ארבע תכונות נפלאות וראויות לציון. מה הן? אם קבוצת נזירים מגיעה לראות את אָנַנְדַה, הם שמחים לראותו, וכאשר אָנַנְדַה מדבר דהמה אליהם הם מרוצים, וכאשר הוא שותק הם מאוכזבים. וכך הדבר גם עם נזירות, עם חסידים וחסידות. [70] וארבע תכונות אלו נכונות גם לגבי מלך עולם מניע - גלגל: כאשר מבקרים אותו קבוצת בני - לוחמים, ברהמינים, בעלי - בית, או פרושים, הם שמחים לראותו, וכך גם כאשר הוא מדבר אליהם, וכאשר הוא שותק הם מאוכזבים. וכך הדבר גם עם אָנַנְדַה."

הלימוד מהשיחה על הזוהר הגדול

(mahsudassanasuttadesan)

5.17. לאחר מכן המכובד אָנַנְדַה אמר: "אדוני, אנא מהמכובד שלא ימות בעיירה הקטנה והאומללה הזו, באמצע הג'ונגל, באמצע שומקום! אדון, ישנן ערים גדולות כמו קַמְפָּא, רָאגַ'גַהַה, סָאבַטְּהִי, סָאקֶטַה, קוֹסַמְבִּי או וָארָאנַסִי. במקומות אלו מתגוררים בני - לוחמים, ברהמינים ובעלי בית עשירים אשר שמו את מבטחם בטַטְהָאגַטַה, ואשר ידאגו שהלווית הטַטְהָאגַטַה תהיה ברמה נאותה."

"אָנַנְדַה, אל תכנה אותה עיירה קטנה ואומללה, באמצע הג'ונגל, באמצע שומקום.

5.18. פעם, אָנַנְדַה, המלך מַהָאסוּדַסַּנַה היה מלך עולם מניע - גלגל, מלך צדיק ועושה צדק, אשר כבש את הארץ בארבע הקצוות וכונן את בטחון ממלכתו, והיה בעליהם של שבעת האוצרות. ואָנַנְדַה, תחת שלטונו של המלך מַהָאסוּדַסַּנַה, היתה קוּסִינָארָא הזו, אשר נקראה קוּסָאבַטִי, עיר הבירה שלו. והיא הייתה באורך שניים עשר יוג'נות ממזרח למערב, וברוחב שבע יוג'נות מצפון לדרום. קוּסָאבַטִי היתה עשירה, משגשגת, מאוכלסת בצפיפות ומלאה במזון מכל טוב. כפי שעיר הישויות השמיימיות אָלַקַמַנְדָא [71] עשירה משגשגת, מאוכלסת בצפיפות ביַקְהוֹת ומלאה במזון מכל טוב, כך הייתה העיר המלכותית קוּסָאבַטִי. ובעיר קוּסָאבַטִי לא היו חסרים עשרת הקולות ביום או בלילה: קולות פילים, סוסים, מרכבות, תופי - דויד, תופי - צד, כלי מיתר, שירה, צלצלים, גונגים, וקריאות 'אכול, שתה, והיה שמח! ' כעשירי. [72]

5.19. וכעת, אָנַנְדַה, לך אל קוּסִינָארָא והודע לבני המַלַּה של קוּסִינָארָא: 'הלילה, בני וָאסֶטְּהַה, באשמורת האחרונה של הלילה הטַטְהָאגַטַה יגשים ניבאנה סופית. גשו אליו בני וָאסֵטְּהַה, גשו אליו, פן תתחרטו אחר כך ותגידו: 'הטַטְהָאגַטַה נפטר באזורינו, ולא ניצלנו את ההזדמנות לראותו בפעם האחרונה! '"

"טוב, אדוני", אמר אָנַנְדַה, ולאחר שלקח את הגלימה והקערה, הלך בליווי אל קוּסִינָארָא.

הבעת הכבוד של בני המַלַּה

(mallna vandan)

5.20. בדיוק אז בני המַלַּה מקוּסִינָארָא התאספו באולם האסיפות שלהם בעניין מסויים. ואָנַנְדַה הגיע אליהם ומסר להם את דבריו של הבודהה.

5.21. וכאשר שמעו את דבריו של אָנַנְדַה, בני המַלַּה על בניהם, נשות בניהם, ונשותיהם הוכו בצער ויגון, וליבם התמלא עצב והם כולם בכו ומרטו את שערותיהם, הרימו את ידיהם, זרקו את עצמם על הארץ התגלגלו והתפתלו, תוך זעקות: "הרבה יותר מידי מוקדם הבודהה המכובד נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם הוא - אשר - הלך נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם עין - העולם נעצמה!" אך אלו שהיו חופשיים מהשתוקקות עמדו בקשב ובהבנה מלאה, ואמרו: "כל הדברים המותנים ארעיים - מה הטעם לכל זה?" לאחר מכן כולם הלכו אל חורשת הסאל היכן שהמכובד אָנַנְדַה היה.

5.22. אָנַנְדַה חשב לעצמו: 'אם ארשה לבני המַלַּה מקוּסִינָארָא לברך את הבודהה בכבוד אחד אחר השני, הלילה יחלוף עוד לפני שכולם יסיימו להביע את הוקרתם. עדיף שאתן להם לברך אותו בכבוד משפחה אחר משפחה, באמירה: 'אדוני, בן המַלַּה בשם זה וזה עם ילדיו ואישתו, משרתיו וידידיו מברכים את המכובד לרגליו. '' וכך הציג אותם בדרך זו, ואיפשר לכל בני המַלַּה של קוּסִינָארָא לברך את הבודהה בכבוד באשמורת הראשונה של הלילה.

סיפורו של הנווד סוּבְּהַדַּה

(subhaddaparibbjakavatthu)

5.23. באותה עת נווד בשם סוּבְּהַדַּה היה בקוּסִינָארָא. הוא שמע שהפרוש גוֹטַמַה התעתד להגשים ניבאנה סופית באשמורת האחרונה של הלילה וחשב לעצמו: 'שמעתי מנוודים מכובדים, וותיקים בשנים, מורים של מורים, שטַטְהָאגַטַה, בודהה ער בשלמות, רק לעיתים רחוקות מופיע בעולם. והלילה באשמורת האחרונה הפרוש גוֹטַמַה יגשים ניבאנה סופית. כעת ספק כלשהו עלה בתודעתי, ואני בטוח שהפרוש גוֹטַמַה יוכל ללמד אותי שיעור כדי להסיר את הספק הזה. '

5.24. כך סוּבְּהַדַּה הלך אל חורשת הסאל של בני המַלַּה, להיכן שהמכובד אָנַנְדַה היה, וסיפר לו את מחשבותיו: "אָנַנְדַה המכובד, האם יורשה לי לראות את הפרוש גוֹטַמַה?" אך אָנַנְדַה השיב:

"די, החבר סוּבְּהַדַּה, אל נא תפריע לטַטְהָאגַטַה, האדון מותש." וסוּבְּהַדַּה ביקש בשנית ובשלישית. אך עדיין אָנַנְדַה סירב לבקשתו.

5.25. אך הבודהה שמע את השיחה בין אָנַנְדַה וסוּבְּהַדַּה, וקרא לאָנַנְדַה: "די, אָנַנְדַה, אל נא תמנע מסוּבְּהַדַּה, הנח לו לראות את הטַטְהָאגַטַה. כיוון שכל מה שסוּבְּהַדַּה ישאל אותי יהיה זה על מנת לחפש אחר הידיעה הגבוהה [73] ולא על מנת להטריד אותי, ומה שאומר בתשובה לשאלותיו, הוא יבין במהרה." ואָנַנְדַה השיב: "היכנס, החבר סוּבְּהַדַּה, המכובד מאשר לך לבוא."

5.26. אז סוּבְּהַדַּה ניגש אל הבודהה, החליף איתו ברכות נימוסין, התיישב במקום ראוי, ואמר: "גוֹטַמַה המכובד, כל הפרושים והברהמינים האלו אשר יש להם קהילות וחסידים, שהם מורים, ידועים ומפורסמים, מקימי בתי - ספר למחשבה, ומיוחסים בעיני כל כקדושים, כמו פּוּרַנַה קַסַּפַּה, מַקְּהַלִי גוֹסָאלַה, אַגִ'יטַה קַסַקַמְבַּלַי, פַּקוּדְהַה קַצָּ'איַנַה, סַנְגַ'יַה בֶּלַטְּהַפּוּטַּה, ונִיגַנְטְהַה נָאטַפּוּטַה - האם כל אלו הבינו את האמת כפי שהם מצהירים, או שאף אחד מהם לא הבין אותה, או שחלקם הבינו וחלקם לא?"

"די, סוּבְּהַדַּה, לא משנה אם כולם, אף אחד מהם או חלקם הבינו את האמת. אני אלמד אותך דהמה, סוּבְּהַדַּה. הקשב היטב, ושים לב לדברי."

"כן אדוני", אמר סוּבְּהַדַּה, והמכובד אמר:

5.27. "בכל תורת לימוד ומשמעת בה לא נמצאת דרך השמונה האצילית, לא ימצאו פרושים מהדרגה הראשונה, השניה, השלישית או הרביעית. [74] אך ניתן למצוא פרושים כאלו מהדרגה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית בתורת לימוד ומשמעת בה נמצאת דרך השמונה האצילית. סוּבְּהַדַּה, בתורת לימוד ומשמעת זו דרך השמונה האצילית נמצאת, ובה ניתן למצוא פרושים מהדרגה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית. בתורות לימוד אחרות אין פרושים [אמיתיים], אך אם כאן הנזירים יחיו את החיים הרוחניים בשלמותם, לא יחסרו אַרַהַנְטִים בעולם.

בן עשרים ותשע הייתי

כאשר יצאתי לחפש אחר הטוב.

כעת חמישים שנה חלפו

מהיום בו יצאתי קדימה

לנדוד במרחבי חוכמת הדהמה

אשר מחוץ לה אין פרוש

[מהדרגה הראשונה, השניה, השלישית והרביעית].

תורות לימוד אחרות הינן ריקות

אך אם נזירים יחיו כאן בשלמות

לעולם לא יחסרו אַרַהַנְטִים."

5.28. כאשר שמע זאת הנווד סוּבְּהַדַּה, הוא אמר: "מצויין, אדוני, מצויין! זה בדיוק כמו ליישר את מה שהפוך, או לחשוף את מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להביא מנורה אל מקום חשוך כך שבעלי ראיה יוכלו לראות צורות, באותו אופן, נחשפה הדהמה על ידי הנעלה בדרכים רבות. אני שם את מבטחי בבודהה, בדהמה, ובקהילת הסנגהה. אנא מהמכובד שיקבל אותי כנזיר בנוכחותו! אנא שאתקבל לקהילת הנזירים!"

5.29. "סוּבְּהַדַּה, כל מי שמגיע מתורת לימוד אחרת, ומעוניין להפוך לנזיר בתורת לימוד ומשמעת זו, עליו לעבור תקופת ניסיון על תנאי של ארבעה חודשים. ובתום ארבעת החודשים, הנזירים האלו המבוססים בתודעותיהם [75] יכולים לאפשר לו להתנזר ולהפוך לנזיר מן המניין. אך עדיין, יש אנשים שונים שניתן לנהוג בהם באופן שונה."

"אדוני, אם אלו המגיעים מתורות לימוד אחרות חייבים לעבור תקופת ניסיון על תנאי של ארבעה חודשים... אני אעבור ארבע שנים, ורק אז שיאפשרו לי להתנזר ולהתקבל לקהילת הנזירים!" אך הבודהה אמר לאָנַנְדַה: "אפשר לסוּבְּהַדַּה להתנזר!"

"טוב, אדוני", השיב אָנַנְדַה.

וסוּבְּהַדַּה אמר למכובד אָנַנְדַה: "החבר אָנַנְדַה, זוהי זכות גדולה עבור כולכם, זוהי הטבה עצומה בשבילכם, שקיבלתם את ההסמכה של הנזירות בנוכחותו של המורה."

אז סוּבְּהַדַּה הפך לנזיר בנוכחות המורה וקיבל את ההסמכה. ומרגע שהוסמך כנזיר, המכובד סוּבְּהַדַּה, בבדידות, מרוחק, ללא לאות, במרץ ונחישות, תוך זמן קצר השיג את מה שלמענו צעירים ממשפחות טובות יוצאים קדימה מחיי - בית אל חיי חסר - בית, פסגת החיים הרוחניים שאין שווה לה, בהבינו כאן ועכשיו בכוחות עצמו ובתובנתו בה שהה: 'הלידה מוצתה, החיים הרוחניים הושלמו, מה שהיה לעשות נעשה, לא נותר דבר נוסף לעשות מעבר לכך. ' והמכובד סוּבְּהַדַּה הפך לאחד האַרַהַנְטִים. הוא היה החניך האחרון שהוסמך באופן אישי על ידי הבודהה. [76]

[סוף חלק חמישי]

מילותיו האחרונות של הטטהאגטה

(tathgatapacchimavc)

6.1. והבודהה אמר לאָנַנְדַה: "אָנַנְדַה, יתכן ותחשוב: 'הוראותיו של המורה הופסקו, כעת אין לנו עוד מורה! ' אל לך לראות זאת כך, אָנַנְדַה, מאחר וכל שלימדתי והסברתי לכם כדהמה ומשמעת יהיה בלכתי המורה שלכם.

6.2. ובעניין המנהג של נזירים לכנות אחד את השני 'חבר', יש לחדול ממנו לאחר פטירתי. נזירים בכירים יפנו אל נזירים צעירים מהם בשמם הפרטי, שם השבט שלהם או 'חבר', [77] בעוד נזירים צעירים יותר יפנו אל נזירים ותיקים מהם כ'אדון נכבד' [78] או 'המכובד'. [79]

6.3. אם הם מעוניינים, הקהילה יכולה לזנוח את החוקים המשניים לאחר פטירתי. [80]

6.4. לאחר פטירתי הנזיר צְ'הַנַּה יקבל את עונש - הברהמה." [81]

"אך, אדוני, מה הוא עונש - הברהמה?"

"לא משנה מה הנזיר צְ'הַנַּה אומר, על הנזירים לא לדבר איתו, להוכיח אותו, או להנחות אותו."

6.5. אז הבודהה הנחה את הנזירים ואמר: "יתכן ולאחד הנזירים יש ספקות או חוסר וודאות ביחס לבודהה, לדהמה, לסנגהה, או ספקות ביחס לדרך או התרגול. שאלו, נזירים! אל תחושו אחר כך חרטה, במחשבה: 'המורה היה מולנו, ונמנענו מלשאול את האדון פנים אל פנים! '". לשמע מילים אלו הנזירים נותרו דוממים. הבודהה חזר על דבריו פעם שניה ושלישית, ועדיין הנזירים נותרו דוממים. אז הבודהה אמר: "יתכן ואינכם שואלים מתוך יראה וכבוד למורה. אם כך, נזירים, שאחד החברים יאמר זאת לאחר." אך עדיין הם היו דוממים.

6.6. והמכובד אָנַנְדַה אמר: "זה דבר נפלא, אדוני, זה מדהים! אני רואה בבהירות שבאסיפה הזו אין ולו נזיר אחד שיש לו ספקות או חוסר וודאות ביחס לבודהה, לדהמה, לסנגהה, או ספקות ביחס לדרך או התרגול."

"אתה אָנַנְדַה, מדבר מתוך אמונה. [82] אך הטַטְהָאגַטַה יודע שבאסיפה זו אין ולו נזיר אחד שיש בו ספקות או חוסר וודאות ביחס לבודהה לדהמה, לסנגהה או ביחס לדרך או לתרגול. אָנַנְדַה, הפַּחוּת ביותר מחמש מאות הנזירים שכאן הוא נכנס - לזרם, שאינו יכול ליפול לעולמות היגון, מובטח לניבאנה."

6.7. והבודהה אמר לנזירים: "כעת נזירים, אני מצהיר בפניכם: כל הדברים המותנים נתונים לחידלון - תרגלו בחריצות." [83] אלו היו מילותיו האחרונות של הטַטְהָאגַטַה.

המיתה הסופית

(parinibbutakath)

6.8. לאחר מכן הבודהה נכנס לג'האנה הראשונה. משעזב אותה הוא נכנס לג'האנה השניה, לשלישית ולרביעית. לאחר מכן עזב את הג'האנה הרביעית ונכנס לג'האנה של בסיס מרחב אינסופי, אז לבסיס הכרה אינסופית, אז לבסיס האפסות, אז לבסיס לא - תפיסה - ולא - חוסר - תפיסה, ומשעזב אותה הגיע לחידלון - ההרגשה - והתפיסה.

אז אמר המכובד אָנַנְדַה למכובד אַנוּרוּדְּהַה: "המכובד אַנוּרוּדְּהַה, האדון נפטר."

"לא, החבר אָנַנְדַה, [84] האדון לא נפטר, הוא הגיע לחידלון - ההרגשה - והתפיסה."

6.9. לאחר מכן הבודהה, משעזב את הישג החידלון - ההרגשה - והתפיסה, נכנס לבסיס לא - תפיסה - ולא - חוסר - תפיסה, ממנה נכנס לבסיס האפסות, לבסיס הכרה אינסופית, לבסיס מרחב אינסופי. מבסיס מרחב אינסופי הוא נכנס לג'האנה הרביעית, משם לשלישית, משם לשניה ולג'האנה הראשונה. משעזב את הג'האנה הראשונה, הוא נכנס לשניה, לשלישית, ולג'האנה הרביעית. ולאחר שעזב את הג'האנה הרביעית, הבודהה נפטר לבסוף.

6.10. וברגע פטירתו של המכובד הייתה רעידת אדמה אדירה, עוצמתית ומסמרת שיער, מלווה ברעם. והבְּרַהְמָא סַהַמְפַּטִי אמר את הדברים הבאים:

"כל היצורים בעולם, כל הגופים חייבים להתפרק:

אפילו של המורה, שאין כמותו בעולם האנושי

האדון האדיר והבודהה המושלם נפטר."

וסָאקַה, שליט הישויות השמיימיות אמר את הדברים הבאים:

"ארעיים הם הדברים המורכבים

נתונים להתהוות וכיליון

לאחר שנוצרו, הם נהרסים

חידלונם הוא הברכה האמיתית." [85]

והמכובד אַנוּרוּדְּהַה אמר את הדברים הבאים:

"ללא נשימה פנימה או החוצה - עם תודעה יציבה בלבד

החכם החופשי מתשוקה נפטר בשלווה.

עם תודעה חסרת רעד הוא עמד בכל הכאבים:

בניבאנה התודעה הערה משתחררת."

והמכובד אָנַנְדַה אמר את הדברים הבאים:

"רעידת האדמה היתה עצומה, שערותיהם של האנשים סמרו

כאשר הבודהה אשר מימש הכל נפטר."

והנזירים האלו אשר עדיין לא התגברו על תשוקותיהם בכו ומרטו את שערותיהם, הרימו את ידיהם, זרקו את עצמם על הארץ התגלגלו והתפתלו, תוך זעקות: "הרבה יותר מידי מוקדם הבודהה המכובד נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם הוא - אשר - הלך נפטר, הרבה יותר מידי מוקדם עין - העולם נעצמה!" אך הנזירים האלו שהיו חופשיים מהשתוקקות עמדו בקשב ובהבנה מלאה, ואמרו: "כל הדברים המותנים ארעיים - מה הטעם לכל זה?"