נניח שחשוב לך לעסוק בפעילות ספורטיבית אך אתה מתקשה להתמיד בכך כפי שהיית רוצה.

נתחיל כך: קח דף ריק וכתוב עליו את כל מה שאתה חושב על פעילות ספורטיבית, טוב / לא טוב, דברים שאתה יודע על פעילות ספורטיבית, או שואל את עצמך. לאחר מיכן בחן את האמונות שלך לגבי פעילות ספורטיבית. אל תדלג על השלב הזה, בצע אותו כעת לפני קריאת יתר המאמר. בכל מקרה, באם אתה מחליט להשקיע זמן ואנרגיה בעניין, הכן עצמך לאחת מהאופציות הבאות: יתכן שתחליט שאתה מעוניין להגביר את הפעילות הספורטיבית; להמשיך כפי שאתה כעת; להפסיק לגמרי לעסוק בפעילות ספורטיבית. אך היה מוכן להרגיש שלם עם כל החלטה שתקבל.

ככל הנראה, למרות שאתה בהחלט מעוניין בפעילות זו, אתה חושב שברמה מסוימת יותר עדיף לך לא לעשות ספורט מאשר לעשות ספורט. יתכן כי אתה חושב שזה קשה מידי או לא נעים או לא מספיק מתגמל מאשר פעילויות אחרות שבאפשרותך לבצע.

האם עצרת רגע לשאול שאלות סביב הסוגיה? האם אתה בכלל רוצה לעסוק בפעילות ספורטיבית? למה זה בכלל טוב עבורך? למה זה אולי לא טוב עבורך? ברוב המקרים שאנחנו לא עושים דבר מה שאנחנו כן מעוניינים בו ברמה מסוימת, זה עקב המחשבה שיש לעשייה זו חסרונות כלשהם שעולים על היתרונות. מה הם החסרונות מבחינתך? יש מגוון חסרונות שניתן לראות בצורות שונות של מחשבה: זה לוקח זמן, אולי יש לי דבר מה יותר חשוב לעשות בזמן זה; אני חייב לעבוד ולהרוויח כסף; אני חייב ללמוד; לקנות או פשוט לבלות.

איכשהו למרות כל ניסיונותיך, הפעילות הספורטיבית לא נכנסת לשגרת חייך כמובן מאיליו. יתכן כי הגעת למסקנה שאתה יכול לחיות טוב גם בלי זה וזה לגיטימי. אך יתכן שהתפתח אנטגוניזם כלפי פעילות ספורטיבית בגלל ההתייחסות לפעילות כדבר שהוא חובה. אתה דורש מעצמך התמדה בפעילות וכשאינך מצליח להתמיד אתה כועס על עצמך. אתה עשוי לשכוח או שלא ליהנות מהפעילות הספורטיבית, כך מגיע למצב שאתה רואה את הפעילות ככרוכה במאמץ מיותר וסבל גופני. אז מתחיל גלגל קסמים של תסכול וההתניה: פעילות ספורטיבית = תחושות לא נעימות נוצרת. גם התניה זו מונעת ממך לגשת לפעילות ספורטיבית סדירה.

ברור לכולנו כי פעילות ספורטיבית יכולה לשפר את מצבנו הפיזי והנפשי פלאים, לגרום לנו לחוש חיוניים יותר, שמחים יותר, ערניים ואנרגטיים יותר. כולנו רוצים להרגיש טוב יותר, להיות בריאים יותר. אז איך אפשר לעצור את מעגל הקסמים הזה? צריך לנסות לחשוב אחרת על הדבר הזה שנקרא פעילות ספורטיבית. אם כך, כיצד ניתן לחשוב על פעילות ספורטיבית ללא מושגים של קושי, סבל, חרטה או אשמה?

יש לשבור את ההתניה שנוצרה לפיה פעילות ספורטיבית = תחושות לא נעימות. לצורך העניין, תחושות לא נעימות תהיינה תחושות בזבוז של זמן, אנרגיה ומאמץ; כאב; תחושת מחויבות להתמיד ופחד מכישלון; תסכול ואשמה מכך שאינני מתמיד; חוסר הנאה ואף שעמום; תחושת ניצול (אולי אתה עושה זאת יותר כי אחרים "מצפים" ממך?) ; פחד שמשהו רע יקרה בזמן הפעילות הספורטיבית.

נענה על כך המחשבה הראשונה: מה זה עבורך בזבוז של זמן? האם דברים אחרים יותר חשובים מלעשות ספורט? האם לעבוד זה בהכרח בכל מצב ותמיד יותר חשוב מלעשות ספורט? האם פעילות התנדבותית / מפגש עם המשפחה תמיד ובהכרח יותר חשובים מלעשות ספורט? למה אתה עושה דברים אחרים ועוסק בפעילויות אחרות? מה פעילויות אחרות נותנות לך?

פעמים רבות תחושות של חוסר הנאה או שעמום נובעים מצורת חשיבה שגויה והערכה מעוותת של מידת ההנאה הכרוכה בפעילות הספורטיבית. יתכן כי בזמן הפעילות הספורטיבית תחווה הנאה ברמה גבוהה יותר ממה שהערכת לפני היציאה לפעילות. אז למה אנחנו מפחיתים ממידת ההנאה של הפעילות הספורטיבית? מה גורם לנו לחשוב שאנחנו נהנים פחות ממה שאנחנו באמת נהנים? תרגיל מעולה אפשר לקחת מהספר המומלץ "בוחרים להרגיש טוב" אותו כתב ד"ר דיוויד ד. ברנס. התרגיל הולך ככה: שרטט טבלה עם מספר עמודות: שם הפעילות; דרגת קושי צפויה; דרגת הנאה צפויה; דרגת קושי בפועל; דרגת הנאה בפועל. את העמודות יש לדרג לפי סקלה של 0-100. נסה להעריך לפני הפעילות עד כמה תהיה קשה ומהנה ואחרי הפעילות. ככל הנראה תגלה שהיא פחות קשה ממה שחשבת ויותר מהנה ממה שחשבת.

סוגיית ההנאה בפעילות ספורטיבית משפיעה לא פחות על ביצוע והתמדה בפעילות. אם אני רוצה ליהנות מפעילות ספורטיבית עליי להתרכז בשאלות המעוררות סקרנות ועניין בפעילות כגון: "האם אצא לפעילות ספורטיבית? האם אתמיד בפעילות או לא? לכמה זמן אתמיד?" מבלי לשפוט או לחשוב שזה דבר טוב או רע. "האם אצא היום לפעילות ספורטיבית? האם אעשה מתיחות? ואם כן כמה זמן? איזה סוג של מתיחות אני הולכת לעשות אם כן? את מי אפגוש בדרך? איזה מזג אוויר יהיה?" הדגש החשוב ביותר - נסה להימנע על שיפוט של תשובות לשאלות אלו לטוב או לרע.

מידת ההנאה הצפויה ואמיתותה לפני הפעילות או בעת ההתלבטות הינה גורם משמעותי בהחלטה האם לצאת לפעילות ספורטיבית (מה שחוזר על עצמו גם בעניין הקושי). כאמור, כדאי לבדוק האם אתה מעריך את מידת ההנאה הצפויה כנמוכה יותר ממה שהיא באמת. אז ניתן לבחון את השאלות הבאות: האם אני כלל לא נהנה? במידה וכלל לא נהנה, האם אני סובל? במידה וסובל האם סובל לגמרי לחלוטין כל זמן הפעילות? ככל שתשאל את עצמך שאלות אלו תגלה שהאמת, אתה לא באמת כל כך סובל, שהיו דברים מורכבים וקשים יותר בחייך. בהבנה זו פתאום אתה עשוי לחשוב - אם אני לא סובל, אז אולי הפעילות אינה שלילית או מזיקה? אם אינה מזיקה, אולי אף עשויה להיות מועילה ברמה כלשהי?

לעתים יש לאנשים נטייה לדבר על פעולות מסוימות במושגים של "קושי". יש לבחון מה "קשה" בפעולה. נניח שמדובר בריצה. האם קשה להתלבש ולצאת החוצה לריצה כפי שקשה להרים דבר מה שכבד ממך? האם יציאה לריצה קשה ברמה סבירה שיכולה לפתח סיבולת לב ריאה? יש פעולות בחיים שאם נמשיך לעשותם באותה רמת קושי שקלה לנו, אנו פשוט נתקע באותו מקום. לעתים רמה אחת של קושי מעל מה שקל לנו היא לא רעה אלא דווקא מפתחת. אפשר לחזור כל פעם לדוגמא של השוואה להרמה של משקל כבד - האם זה קשה או בלתי אפשרי כמו להרים משקל שהוא כפול ממך? כשעורכים השוואה כזו התשובה היא ברורה. זה הרבה פחות מסובך ממה שנראה לך. אנחנו נוטים להעריך פעולות כמסובכות וקשות ממה שהן באמת, פעמים רבות פעילות ספורטיבית נופלת למסגרת חשיבה מסוג זה.

סוגיית הזמן לוקחת חלק בהתלבטויות האם לעסוק בפעילות ספורטיבית. יש להחזיר סוגיה זו לפרופורציות הנכונות. פעילות ספורטיבית זה דבר שמתחילים אותו והוא נגמר בשלב כלשהו. לעתים מרוב שצופים חוסר הנאה אז מעצימים ומרחיבים במחשבה את היקף הזמן שצפויה הפעילות לקחת. המשפט "הזמן עובר מהר כשנהנים" מתאר מניפולציה זו בדיוק, אך לכיוון ההפוך.

סיבה נוספת להימנעות מפעילות ספורטיבית היא הפחד מכישלון. בעת שהנך רוצה משהו בעצמה כל כך חזקה, הפחד להיכשל עשוי להיות גם משתק. הרצון פעמים רבות הוא בהתמדה בפעילות ספורטיבית. אתה מציב לעצמך סטנדרטים גבוהים מאוד. לדוגמא, אתה עשוי לצפות מעצמך לעסוק בפעילות ספורטיבית 3-4 פעמים בשבוע, כאשר יתכן מצב שמרוב שאתה חש מחויב לכך זה עשוי לגרום לך לחשש מכישלון. שתי דרכים לפתור סוגיה זו: או להפחית את הרצון בהתמדה או בפעילות הספורטיבית, אופציה שנייה היא לחשוב שכישלון זה לא דבר רע. על אלה נדבר כבר במאמרים אחרים (-: