אדם עושה דברים בחיי היום יום כמו טייס אוטומטי, אומרים לו העיקר תעשה והוא מצידו עושה. אבל, לא תמיד ברור לאדם אם הוא בכלל מתקרב לתכלית הסופית שלו והוא עושה את הדברים מתוך חוסר הבנה למה מעשיו מובילים אותו.
אדם שעושה מעשים בלי לשפוט לאן זה יוביל אותו וחי בתוך דמיונות שווא שזה יוביל אותו והוא אפילו לא יודע לאן, חי בתוך בועה שקרית שעתידה להתנפץ לו בפניו. זה לא חכמה לשמוע מה אנשים אחרים חושבים, הם לא חיים את האדם, הם חיים את עצמם.
האדם צריך להיות עצמאי במחשבה של חייו, לבדוק דברים, לראות לאן הדברים מובילים ולא לסמוך על מה שאמר פלוני אלמוני כי הוא אמר את זה וזה סוף פסוק מבחינתו.
אדם יכול ללכת נניח כמה שנים טובות על דרך מסויימת אבל אם הוא מתבונן הוא רואה שהוא רחוק מהתכלית הסופית עשרות אלפי ק"מ, ורק עשה מעשים מתוך חשש סתמי, ומתוך חוסר הקשבה לקול הפנימי שלו שהנחה אותו כי הוא התרגל להקשיב לאנשים במקום לעצמו.
החשיבה הזו לא מוגדרת, האדם לא מגדיר מה המטרה הסופית הוא עושה דברים אבל לא יודע מה המטרה הסופית שלו, והוא לא יכול לדעת אם הוא מתקרב או מתרחק מהמטרה. הוא רק עושה דברים מחשש שאם לא יעשה אותם יקרה לו משהו והוא חי מחשש לחשש. אבל במטרה הסופית הוא לא נוגע, עבורו הוא מחכה למשהו אבל במציאות הוא לא יודע אם הדבר הזה יגיע או לא.
ולכן, הוא חי מהחשש מהבאות תמיד, ולא יודע אם הדבר הזה יגיע או לא, והוא רוצה שהוא יגיע ולכן הוא כל הזמן מנסה להשיג דבר שהוא לא יודע. הוא בעצם לא יודע מה הוא רוצה להשיג. הוא לא יודע בשביל מה הוא עושה את מה שהוא עושה. ולכן, מגיע זמן שהוא מפסיק לעשות מייאוש מסויים ורוצה עדיין שיהיה לו טוב. והוא חי בלי לדעת את המטרה שלו בחיים.
וכאשר האדם הזה התבונן הוא ראה שיש דברים שלא ידע עליהם כי לא חקר אלא הקשיב לאנשים שאמרו לו כך וכך, ולא חקר את הדברים בכלל איך הם פועלים. ואז גילה שהוא צריך לעשות כל מיני דברים שחשב שאין צורך לעשות אותם, כי אמרו לו שהם לא תורמים לו, ואז הוא גילה ההיפך.
הוא גילה שהוא מסוגל לעשות כל מיני דברים שחשב שלא יכל לעשות אותם, הוא הבין שיש דברים שהוא פחות טוב בהם, אבל הוא יכול להשתפר בהם, אבל לפחות כעת הוא יודע שהוא לא הפסיד שום דבר. הוא יכול להתקדם בחיים, ולגלות את המטרה הסופית של הדברים.
ואז האדם יושב וחוקר, לפעמים תועה בדרך ולפעמים מגלה עוד פיסות מידע כמו חמור גרם עדיין, אבל בהמשך מגלה תרמיות וחצאי אמיתות שגרועים יותר משקר. ובסופו של דבר מגלה שהמטרה הסופית היא שהכל טוב באותה מידה, ואדם מסמן את המטרה כדי להינות מהדרך. ובעצם הכל אחד, והעניין של ההגדרות והמטרות זה לצורך ההנאה מהמשחק.
כפי שהתבאר אם האדם לוקח את החיים כמו משחק, אז הוא נהנה מהם. כי כאשר אדם משחק במשחק הוא משחק בו, והוא מגדיר לעצמו שהוא רוצה לנצח במשחק, אבל גם אם הוא ניצח או לא ניצח במשחק, זה לא משנה המטרה הסופית היא להינות מהמשחק עצמו.
כך בחיים, האדם מסמן לעצמו מטרות לצורך ההנאה מהמשחק, אבל המטרה הסופית היא שהכל טוב באותה מידה.
ועל מנת שהדברים לא יהיו באוויר יש ליישם את הדברים על פני השטח ואז מבינים את מה שכבר יודעים יותר טוב, וגם את מה שעדיין לא מבינים. וכל הדבר הנ"ל ע"י התבוננות על התכלית של הדברים, ואדם יברר לעומק מה התכלית של הדברים שאותם הוא רוצה להשיג. וכאשר אדם מבין את התכלית של הדברים שהוא עושה, הוא יזכור את התכלית הסופית של הדברים ויפעל לפיה. כלומר, אם הדבר שהוא עושה מרחיק אותו ממנה הוא יחפש דבר אחר לעשות שכן מקרב אותו לתכלית הזאת.
וכך הוא ידע לתכנן טוב יותר את חייו "כי מאחר שהאדם זוכר תמיד את התכלית הסופית, על ידי זה קל לו איך לזכור כל הזמן מה הכי טוב לעשות? יותר לקבל החלטות ולדעת טוב יותר מה לעשות בכל רגע. " וזה העיקר בחיים.
והתרגול בחיים חשוב כמו במתמטיקה לתרגל את הדברים, וכך האדם כאמור לא רק מבין טוב יותר את מה שכבר הבין אלא הוא גם מבין את מה שעדיין לא הבין. כי התרגול גורם לאדם הטמעה של הדברים, והבנה גדולה יותר שלהם.
ותרגול הכוונה לתרגל את הדברים מתוך הבנה ולא כמו חמור גרם, או חמור נושא ספרים, ההבנה היא החשובה ביותר בתהליך זה.
050-3331-331