הוא אחד המושגים שנכנסו לשיח הציבורי בעשור האחרון, והם שגורים מאד בעולם הפיננסי ואולם, מסתבר שמעט אנשים מבינים מהו בעצם חופש כלכלי, ואיך הוא קשור במושג "הכנסה פסיבית".

ראשית, חופש כלכלי מוגדר כמצב שבו אדם אינו חייב לעבוד לפרנסתו וההוצאות השוטפות של חייו משולמות בדרך אחרת (שאיננה מעבודה).

למעשה, כל אדם שהגיע לפנסיה, אם הפנסיה שלו היא טובה ומכסה את הוצאותיו כיאות - הרי שהוא חופשי כלכלית.

אבל האמת היא שכאשר אנו משתמשים בביטוי חופש כלכלי, איננו מתכוונים לפנסיונרים, אלא לאנשים מתחת לגיל הפנסיה שמגיעים למצב שבו הם חופשיים כלכלית, כלומר: הם אינם חייבים לעבוד. המציאות מראה שאנשים אלו לעתים קרובות רוצים לעבוד כי העבודה מעניקה להם משמעות ועניין, אבל פיננסית, הם היו יכולים להתקיים זמן ממושך גם לולא היו עובדים.

טוני רובינס טוען כי הבעיה של מרבית השכירים היום שאם הם מאבדים את מקום עבודתם היום, הם היו יכולים להתקיים בכבוד פחות או יותר עד מחר ב - 2 בצהריים

התלות הזו יוצרת חרדה כלכלית, תחושת חסך, תסכול, דיכאון, ועוד שלל מחלות פסיכולוגיות אחרות.

המטרה של חופש כלכלי הוא לנתק את התלות הזו, שבין עבודה והכנסה, כך שאנשים יוכלו לעסוק במה שהם אוהבים באמת ובמה שגורם להם סיפוק בין אם הדבר מכניס להם כסף או לא. מצב זה מבטיח קיום נטול חרדות ודיכאונות וחיים הרבה יותר נוחים ובריאים.

אז מהו חופש כלכלי וכיצד ניתן להגיע לחופש כלכלי?

על פי טוני רובינס יש 3 שלבים או מצבים של חופש כלכלי:

ביטחון כלכלי:

זהו מצב שבו ההוצאות הבסיסיות של אדם או משפחה מכוסות על ידי הכנסה שאיננה מעבודה.

מהן ההוצאות הבסיסיות?

כל מה שקשור בדיור (הוצאות דיור שוטפות לרבות משכנתא, חשמל, מים טלפון וכד), מזון, לבוש בסיסי, תחבורה, חינוך, ובריאות. לפיכך, במצב זה האדם או הבוגרים במשפחה למעשה עובדים רק כדי לרכוש את ה"extras" - הבילויים, החופשות, המתנות, וכד כאשר החיים השוטפים מובטחים מבחינה כלכלית, בין אם האדם עובד או לא.

במצב זה, טוען רובינס, האדם יכול להרשות לעצמו לעסוק במה שהוא באמת אוהב מבלי להיות חרד כל הזמן לקיומו השוטף, בתנאי שאותו עיסוק מכניס די כסף כדי לכסות את אותן הוצאות שמעבר לקיום הבסיסי.

עצמאות כלכלית:

זהו מצב שבו כל ההוצאות השוטפות של האדם או המשפחה מכוסות על ידי הכנסה שאיננה מעבודה. מדובר גם בהוצאות הבסיסיות וגם בבילויים, חופשות וכו.

זהו מצב שבו האדם או הבוגרים במשפחה אינם צריכים לעבוד כלל, ויכולים לעסוק בכל עיסוק בין הוא מכניס להם הכנסה או לא, בתנאי שאין העיסוק הזה גורם להוצאות.

חופש כלכלי:

זהו מצב שבו כל ההוצאות של אדם או משפחה מכוסות, ומבחינה כלכלית הם יכולים לכסות כל חלום שיש להם, וכל תרומה שהם רוצים להעניק לאחרים.

מי שנמצאים במצב זה יכולים לעסוק בעיסוק שגורם להוצאות נכרות, ולתרום מכספם לאחרים, ומצבם הפיננסי לא יושפע מכך.

שאלת השאלות היא כיצד ניתן להגיע לחופש כלכלי?

וכאן נעשה הכרות עם המושג הכנסה פסיבית.

הכנסה פסיבית היא הכנסה שמגיעה מהשקעה חד פעמית במשהו - שאחר כך ממשיכה להניב הכנסה שנים רבות לאחר אותו מאמץ הראשוני.

חשוב להבין כי הכנסה פסיבית איננה מצב שבו אדם יקבל תמורה על משהו ללא כל השקעה. מדובר בהשקעה חד פעמית, שמניבה הכנסה שוב ושוב ללא השקעה נוספת או עם מעט השקעה של זמן או כסף.

הנה כמה דוגמאות לסוגים של השקעות המניבים הכנסה פסיבית:

1. נדל"ן.

2. מניות ושוק ההון.

3. השקעות בערוצים שונים כגון: נפט, זהב, טכנולוגיות מתקדמות, עסקים.

4. כתיבת ספר.

5. הפקת סרט.

6. הפקת מוזיקה.

בשעה ששלושת הראשונים דורשים ידע והבנה בתחום, שלושת האחרונים דורשים גם כשרון. לכן, רוב המנוטרים הפיננסים, לרבות רובינס, קיוסקי ורבים אחרים ממליצים על נדל"ן כערוץ ראשוני להתנסות.

ד"ר דולף דה רוס, שותפו של קיוסקי שכתב סדרת ספרים למשקיעי נדל"ן, טוען כי המשפחה הממוצעת איננה זקוקה ליותר מ - 2 -3 נכסים מניבים כדי להגיע למצב של חופש כלכלי. אולם, 90% מספריו מוקדשים לשאלה כיצד לאתר את הנכסים הנכונים וכיצד לרכוש אותם באופן חכם, כך שאכן יניבו את ההכנסה הפסיבית המצופה ולא יצריכו התעסקות מתמדת.

למי ששוקל השקעה בנכסים אני מאד ממליץ לרכוש השכלה נדל"נית קודם לכן, שכן השקעה לא נכונה יכולה להביא לתוצאות מאד לא רצויות..