* אל תהיה הפסיכולוג, רק תקשיב - חלק 1.
אחת מאסטרטגיות התקשורת המיושמת על פני הגישות השונות הרפואיות והפסיכו רפואיות, שנתפסת כתנאי בסיסי ושנמצאת חשובה לכל מערכת יחסים בה ישנו מתן עזרה, כשבמערכת הרפואית היא נחשבת כמרכיב קריטי, היא האמפתיה. בקונטקסט הרפואי, זוהי היכולת לתקשר את עולמו של החולה להבין את מצוקתו ולספק תמיכה באמצעות התקשורת הבין אישית. ביטוייה של האמפתיה כאסטרטגיה לתקשורת יהיו, השראה של תחושת נינוחות, הקשבה אמיתית לסיפור החולה, הבעת עניין בחולה כאדם, הבנה מלאה של דאגותיו, הבעת דאגה וחמלה, חיוביות, הבהרה של המצב, יצירת אמביציה ללקיחת אחריות וקבלת החלטות משותפת (Reynolds & Scott, 1999). כלי זה מיושם כיום אצל רופאים מערביים ויכול להיות מיושם גם אצל מטפל השיאצו ויתר על כן, ניתן להגיד כי מיומנות זו היא אחת מהיחידות ואולי אף היחידה הזמינה לו בהעדר הכשרה מקיפה אחרת ומכאן חשיבותה
אך על לטעות, יישום האמפתיה נראה טריוויאלי ופשוט, היא כה בסיסית, שהיא יכולה לאפיין כל מערכת יחסים, אם ותינוק, חבר שמקשיב לחבר בעת צרה, השתתפות כנה בשמחה או צער של ידיד, כולם ביטוייה ומכאן, הלגיטימיות לשימוש בה ככלי בטיפול הרפואי. אולם, אין זו משימה פשוטה, האמפתיה דורשת טיפוח, ישנו צורך להבין כיצד היא פועלת וללמוד ליישמה לאורך זמן ובעקביות, כך שהשינוי הבא בעקבותיה, יהיה יציב וקבוע. בקונטקסט רגיל וללא התמקדות, לא מחזיקה האמפתיה מעמד ויכול להיות היפוך תפקידים, או שזו יכולה להפוך להבעה של רגשות אחרים או רגשות מנוגדים (Rogers, 1957).
לבסוף, צריך לזכור שהעובדה שמטפל השיאצו רוכש כלים מהרפואה המערבית במסגרת לימודיו אינה נותנת לו לגיטימציה להחליף את הרופא, אלא מעשירה את ידיעותיו של המטפל ומרחיבה את אופקיו, תורמת למקצועיותו ומאפשרת לו את הידיעה מתי יש להימנע ממצבים רפואיים מסוימים ומתי מקומו של השיאצו בטיפול. באותה מידה הכשרתו של המטפל להתייחסות להיבטים רגשיים בטיפול לא תיתן את הלגיטימציה למטפל לעשות את עבודתו של הפסיכולוג, אלא בדומה ליישום התכנים של הרפואה הביולוגית, תרחיב את אופקיו ותאפשר לו כלים בסיסיים והבחנה, לגבי מתי תפקידו כמטפל להתייחס להיבטים אלו ומתי תפקידו להעביר ולהפנות זאת למי שהוכשר לכך.
נב: חשיבותה של ההתייחסות לתכנים רגשיים בטיפול גם מצידה השני של מערכת היחסים. המטפל כאדם גם הוא חווה רגשות ומגיב ופעמים רבות בצורה שאינה מודעת ומכיוון שבמערכת זו ישנם תכנים פסיכולוגיים שאינם ניתנים למניעה, פעמים רבות גם המטפל נפגע. ישנו צורך קריטי ביישום מערכות תמיכה בהם תהיה אפשרות למטפלים להביע ולהבין תכנים רגשיים אותם הם חווים בקליניקה ולאפשר לו כלים לבחון את עצמו ואת תגובתו כלפי אותם התכנים. אולם, נושא זה רחב בפני עצמו ודורש התייחסות נפרדת, כך שאליו אתייחס בפעם אחרת.
ביבליוגרפיה וחומר נוסף לקריאה
Asay, T. P., & Lambert, M. J. (1999). The empirical case for the common factors in therapy: Quantitative findings. In M. A. Hubble, B. L. Duncan, & S. D. Miller (Eds)., the Heart and soul of change (pp. 33 - 56). Washington, DC: American Psychological Association.
Beck, R. S., Daughtridge, R., & Sloane, P. D. (2002). Physician - patient communication in the primary care office: a systematic review. The Journal of the American Board of Family Practice, 15, 25 - 38.
Bensing, 1. M., Verhaak, P. F. M., van Dulmen, A. M., & Visser, A. P. (2000), Communication: The royal pathway to patient - centered medicine, Patient Education and Counseling, 39, 1 - 3.
Galin, C. E., Thorpe, C. & DiMatteo, R. M. (2008), Accessing the Patient's World: Patient - Physician Communication About Psychosocial Issues, in JA. L. Earp, E. A. French & M. B. Gilkey (Eds), Patient Advocacy for Health Care Quality: Strategies for Achieving Patient - Centered Care (pp. 185 - 214), Jones and Bartlett Publishers, Inc.
Gould, A, MacPherson, H. (2001). Patient perspectives on outcomes after treatment with acupuncture. Journal of Alternative and Complement Medicine, 7, 261 - 268.
Greenfield, S., Kaplan, S. H., Ware, 1. E., Jr., Yano, E. M., & Frank, H. 1. (1988). Patients' participation in medical care: Effects of blood sugar control and quality of life in diabetes. Journal of General Internal Medicine, 3, 448 - 457.
Kern, D. E., Branch, W. T., Jackson, J. L., Brady, D. W., Feldman, M. D., Levinson, W., & Lipkin, M. (2005). Teaching the psychosocial aspects of care in the clinical setting: Practical recommendations, general internal medicine generalist educational leadership group. Academic Medicine, 80, 8 - 20.
MacPherson, H., Mercer, S. W., Scullion, T. & Thomas, K. J. (2003). Empathy, Enablement, and Outcome: An Exploratory Study on Acupuncture Patients' Perceptions. the Journal of Alternative and Complementary Medicine, 9, 869 - 876.
Mercer, S. W., Reilly, D. & Watt, G. C. M. (2002), The importance of empathy in the enablement of patients attending the Glasgow Homoeopathic Hospital. British Journal of General Practice, 52, 901 - 905.
Reynolds, W. J. & Scott, B. (1999). Empathy: A crucial component of the helping relationship. Journal of Psychiatric and Mental Health Nursing, 6, 363 - 370.
Rogers, C. R. (1957), The Necessary and Sufficient Conditions of Therapeutic Personality Change, Journal of consulting and clinical psychology, Vol. 21, 95 - 103.
Roter, D. (2000). The enduring and evolving nature of the patient - physician relationship.
Stewart, M., Brown, J., Weston, W., McWhinney, I., McWilliam, C., & Freeman, T. (2003). Patient - centred medicine: transforming the clinical method (Ed2). Radcliffe Medical Press Ltd.
Stewart, M. (1995). Effective physician - patient communication and health outcomes: A review. Canadian Medical Association Journal, 152, 1423 - 1433.
Wilkes, M. S., Usatine, R., Slavin, S., & Hoffman, 1. R. (1998). Doctoring: University of California, Los Angeles. Academic Medicine, 7, 32 - 40.
גיא עמיר 2008