מי היה טרוצקי, מה אנו יודעים או זוכרים בכלל. יריב מר של סטלין. יריבות שהביאה למלחמת טיטנים.

אך מה באמת היה כוחו של טרוצקי אחרי שעזב את רוסיה. למעשה מעט מאוד, דבר היחידי שעמד לצידו היה ידידותו עם לנין והיותו גיבור המהפכה. בהמשך אמנם התקיימה תנועה טרוצקיסטית במערב, אך היא מנתה כמה אלפי חברים מפוזרים בארצות שונות. ובכל זאת הפחידה את סטלין מספיק כדי לעקוב לרגל לרדוף ובסופו של דבר לרצוח את טרוצקי. גם עם לנין היו לטרוצקי מחלוקות אידיאולוגיות. הוא עזב אותו וחזר אליו, נעשה סגנו של לנין אך לא הצליח לבנות לעצמו קדר תומך. בניגוד לסטלין טרוצקי נחשב לבעל אינטלקט דינמי והיה בתנועה מנטאלית בלתי פוסקת.

לגבי ההיסטוריה אי אפשר לשאול את השאלה מה היה קורה אילו. מה היה קורה אילו למשל אותו נגר פשוט היה מצליח להתנקש בחייו של היטלר בתחילת דרכו, בבית הבירה במינכן.

מה היה קורה אם טרוצקי היה מנצח את סטלין במאבק על השליטה ברוסיה ולא להיפך. טרוצקי שהאמין שהמהפכה צריכה להתפשט לכל הארצות, מול סטאלין שהסתפק במהפכה ברוסיה.

באוגוסט תמלאנה שבעים שנה להירצחו של טרוצקי במקסיקו. הביוגראפיה על נפילתו, גלותו וחיסולו. שיצאה לאור בימים אלו מאירה את דמותו של האיש המיוחד הזה.

ב1939 כתב מאמר בו ניבא את העתיד להתרחש בעקבות חתימת הסכם סטלין - היטלר. הוא חזה את הפלישה הגרמנית לרוסיה.

הקומוניסטים המקסיקאים התאמצו לפגוע במקלט שקיבל בתואנה שהוא מתערב בפוליטיקה הפנימית. בהפגנת אחד במאי 1940 קראו מוות לטרוצקי.

בשנת 1917 סטלין עוד היה בולשביק אלמוני. טרוצקי בעל כישרון הנאום הגדול כבר היה פעיל נודע בקרב הפועלים. ב1918 הקים את הצבא האדום שניצח את צבא הלבנים.

לנין מת ב1924 וטרוצקי נחשב ליורשו הטבעי אלא שסטלין הערים עליו, גירש אותו משורות המפלגה, הגלה אותו למרכז אסיה וב1929 גירש אותו מברית המועצות. לימים התחרט סטלין שלא הוציא את טרוצקי להורג.

טרוצקי גלה לטורקיה, הגיש בקשות רבות למחסה בארצות אירופה אך נדחה, מתורכיה התחיל לפרסם מאמרים וספר זיכרונות. אחרי ארבע שנים קיבל אשרה לצרפת, אותה עזב אחרי שנתיים ועבר לנורווגיה.

נורווגיה שפחדה מרוסיה בקשה ממנו למצוא מקלט אחר. הודות למאמציו של הצייר דייגו ריוורה הסכימה ממשלת מקסיקו להעניק לו מקלט.

בתשעה עשר בדצמבר 1937 יצאה בסודיות מיכלית נפט נורווגית למסע עקלקל. היא לא הובילה נפט אלה רק את טרוצקי ואשתו. הנורווגים פחדו מהתנקשות בחייו עד לרגע האחרון.

הזוג טרוצקי עבר מארץ אלימה אחת לארץ אלימה בעל סגנון שונה. מארץ קרה לארץ חמה מאוד. את פניהם קיבלו על החוף פרידה קאלו הלא מוכרת להם, שהוצגה בשם פרידה ריוורה, אשתו של הצייר, וידידים אחרים, מוכרים. שעתיים ענה על שאלות עיתונאים בנמל וניתח את משפטי הראווה במוסקבה.

טרוצקי הבין את העיתונות וידע לעמוד בפניה.

נשיא מקסיקו שלח רכבת מיוחדת אותה ליוו למקסיקו סיטי טרוצקיסטים חברי הוועד האמריקאי להגנתו. בין חברי הועד המרכזיים היה הפילוסוף ג'ון דיואי.

דייגו ריוורה גדול ציירי מקסיקו וטרוצקיסט בעצמו ביקש מהנשיא קרדנס לתת לאיש מקלט. הנשיא שעלה בזכות מהפכה אגררית, הסכים שאם טרוצקי יתחייב לא להתערב בפוליטיקה הפנימית של מקסיקו יקבל מחסה.

לאון טרוצקי. מקור ויקימדיה

הקומוניסטים יצאו במחאות נגד טרוצקי ונגד ריוורה. כרזות אנטי טרוצקיסטיות מלאו את העיר, אך הן כוסו מיד בצלבי קרס. טרוצקי בא אלינו כאורח ולא כאסיר אמר הנשיא. הוועד האמריקאי ניסה להשיג מהנשיא רוזוולט אישור להביא את טרוצקי לאמריקה.

בפברואר 1917 נפלה המונרכיה הרוסית. קמה ממשלה זמנית שלא הצליחה לעצור את האנרכיה. באוקטובר תפסו הבולשביקים את השלטון במרץ חתמו על הסכם ברסט - ליטובסק לשלום. נפרד עם גרמניה. לגיון צ' כסלובאקי שנשאר תקוע ברוסיה ניסו לצאת דרך סיביר וכבשו את קאזאן. טרוצקי יצא מיד במטרה לשחרר את הבירה הטטארית העתיקה. מסע שהיה תחילת הקמתו של הצבא האדום המוסדר.

טרוצקי גיס מפקדים לשעבר מהצבא הקיסרי והעמיד עליהם שמירה של קומיסרים פוליטיים. הכוחות הלבנים המשיכו להתקדם לכיוון מוסקבה בהצלחה. טרוצקי דהר בקרון הרכבת שלו מחזית לחזית. באותם ימים התרגל לחשוב לקול שקשוק הגלגלים. מכונית משוריינת עמדה באחד הקרונות ובה השתמש להגיע למקומות בהם לא הייתה מסילה. גדוד המלווים החמושים שבא אתו הביא תמיד להכרעת הקרב. הוא הפך להיות הדמות המוכרת ביותר בצבא. בכל תחנה חילק מצרכי מזון, מגפיים, סיגריות תרופות ועוד מצרכים נחשבים.

ברכבת הייתה מכונת דפוס ובכל תחנה חילקו חייליו את כתבי טרוצקי. אך יותר מכל הלהיבו את כולם הנאומים המסעירים שנאם מבעד לחלון הרכבת.

טרוצקי חסר כל רקע צבאי וסמך על המומחים שלו, מכיוון שנצרך לאיומים מקפיאי דם בעיקר נגד עריקים זכה במוניטין של אדם ברוטאלי. הצבא הלבן ניצל את עובדת היותו יהודי והשתמש נגדו בכרזות המזהירות מפני הבולשביזם היהודי.

לב דודוביץ ברונשטיין נולד ב1879 את השם טרוצקי אימץ לעצמו כשישב כבר בכלא אחרי שהצטרף לכוחות המהפכה. טרוצקי היה שמו של אחד מסוהריו.

בתחילת דרכו כשהצטרף למפלגה היה מתנגד גדול של לנין. אך לא עבר זמן רב והפך להיות האיש השני בחשיבותו במפלגה.

בולשביקים רבים היו נגד ארגון צבא מבוסס על הסדר הישן ורצו מיליציית מתנדבים. הם היו נגד העמדה האינטלקטואלית המתנשאת שלו, נגד התזמורת שצירף לרכבת שלו ובעיקר שמועות שהרג קומוניסטים במו ידיו.

סטלין אסף סביבו את מתנגדי טרוצקי, בהמשך הצליח להפוך את עצמו בעזרת היסטוריונים מכורים לגיבור הגדול של המלחמה ולהפוך את שמו של טרוצקי לפשיסט. מקור ויקימדיה

העימות הראשון שלו עם סטלין התרחש כשסטלין התנגד לצרוף אלפי קצינים שנותרו מצבא הצאר. סטלין תככן במהותו פחד מפני תככנותם של הקצינים הללו. סטלין ניסה לחתור תחת מעמדו של טרוצקי אצל לנין, אך נכשל. טרוצקי הורה לסלק את סטלין מקווי החזית.

היעדרותו ממוסקבה השאירה מקום לאויביו הפוליטיים, בראשם סטלין לרקום נגדו מזימות. אך נצחונו הגדול בקרבות פטרוגרד, הבירה העתיקה הביאה לו כבוד.

סטלין אסף סביבו את מתנגדי טרוצקי, בהמשך הצליח להפוך את עצמו בעזרת היסטוריונים מכורים לגיבור הגדול של המלחמה ולהפוך את שמו של טרוצקי לפשיסט.

במוסקבה התנהלו משפטי ראווה אחד אחרי השני כשהנאשמים כולם תומכי טרוצקי. הוא כבר היה מוגן במקסיקו אך ידידיו נורו במוסקבה

טרוצקי היה עסוק בכתיבת תגובות ומאמרי פרשנות שתורגמו מיד לאנגלית וספרדית ונשלחו לכל עיתוני העולם. במערב לא הצליחו להבין אז מדוע הודו כל הנאשמים בפשעים. הרי כולם היו בולשביקים וותיקים.

טרוצקי הבין את המנטאליות. הכיר את העינויים והסחטנות הנפשית. בזמנו אמר שלאנגלים יש את האמרה "ארצי לטוב ולרע "הוא שינה אותה למפלגתי לטוב ולרע.

הוא הבין את ההקרבה העצמית. עיתונאים אמריקאים לא האמינו שסטלין יזם משפטי סרק וכנראה שהקנוניה הטרוצקיסטית קיימת. מול הפשיזם העולה בעולם החוקה הסוציאליסטית הרוסית נראתה כמתקדמת ביותר בעולם.

סטלין היה מעורב בכל מה שקורה ברוסיה עד לרמה של עריכת סרטים שצולמו. הוא ערך יחד עם אייזנשטיין את סרטו אוקטובר, הבליט את עצמו, המעיט בדמותו של לנין ומחק את טרוצקי לחלוטין.

באמריקה התארגנה ועדת חקירה בראשותו של דיואי לחקור את טרוצקי. דיואי הכריז שמשפטי מוסקבה מזכירים את משפט דרייפוס. הועדה יצאה לתחקר את טרוצקי במקסיקו. טרוצקי החליט לדבר אנגלית מול הוועדה, שפה שלא שלט בה היטב. טרוצקי שמח להסביר איך הדיקטטורה של הפרולטריון שהנהיגו הוא ולנין הפכה להיות דיקטטורה של איש אחד. דיקטטורה על הפרולטריון.

הצלחתה של המהפכה הסוציאליסטית תלויה בהתפשטותה למדינות קפיטליסטיות מתקדמות. המהפכה היא מתמדת, אמר. מולו העמיד סטלין את הסיסמה סוציאליזם במדינה אחת. הוא האשים את המשטר הסטליניסטי שהפך להיות כת בירוקרטית פרזיטית. בתגובה החל סטלין להוציא להורג את הקצינים הותיקים. בלי משפט. רוב מפקדי מלחמת האזרחים. טרוצקי נלחם לעבות את הקו המפריד בין בולשביזם לסטליניזם. אך הוא הצדיק את האלימות הבולשביקית במהפכה.

ועדת החקירה טיהרה את טרוצקי ובנו. המשפטים במוסקבה היו מזויפים. טרוצקי האמין שסטלין ספג מהלומה אדירה בעולם. אלא שדיואי שהיה תומך במהפכה שינה את דעתו אחרי החקירה, והזהיר בנאום רדיו את הליברלים האמריקאים להתרחק מן הקומוניזם הסובייטי. שאלו מה ההבדל בין הפשיזם לקומוניזם אמר. מה ההבדל בין הגסטאפו ל ג - פ או (הנ - ק - ו - ד בגלגולו הראשון) דמוקרטיה אינה יכולה לשרוד כשהיא מוגבלת למפלגה אחת. טרוצקי הוא דמות טרגית של אדם בעל אינטליגנציה מבריקה השבויה בידי הגדרות מוחלטות, סיים דיואי.

טרוצקי נעשה לחוץ ועצבני. החיים בבית הקטן מנעו ממנו יציאות ספונטניות מהבית. כל תנועה החוצה דרשה תכנון צבאי של ממש. בבית חייתה אתו פמליית המלווים שלא השאירה לו רגע של פרטיות. הוא חש אסיר. אך בסודי סודות התאהב בפרידה קאלו וניהל איתה רומן. הגבר הפלרטטן בן החמישים ושבע התאהב באישה הנכה בת עשרים ותשע. הרומן לא נמשך זמן רב ודייגו ריוורה לא גילה.

ריוורה גדול ציירי הקיר של מקסיקו היה קומוניסט אדוק אך מאלה שמעולם לא קראו ספרות קומוניסטית. הוא הוזמן למוסקבה לציון יום המהפכה, אך לא הצליח למצוא חן בעיני השלטון וסטלין ולא הם בעיניו. מוסקבה הורתה לסלק אותו משורות המפלגה במקסיקו. מבלי להבין בדיוק את ההבדל הוא הפך טרוצקיסט. הוא זכה להצלחה בניו יורק והוזמן לצייר שם כמה ציורי קיר. באחד מהם במימונו של רוקפלר צייר את פניו של לנין. עבודתו הופסקה והציור הושמד. בציור אחר שצייר במנהטן נראו מרקס ואנגלס טרוצקי וסטלין. וכשהגיע למקסיקו נתן לו את ביתו. ריוורה האנרכיסט הספונטני וטרוצקי קר המזג והמחושב הפכו ידידים.

מנסים להסביר חלק מנפילתו של טרוצקי ביהירות שלו ולא ידע לעורר המונים, אך ההמונים הוצאו מהמשוואה הפוליטית. חוסר יכולתו לארגן סיעה פוליטית ויהדותו נוצלו בידי יריבו. טרוצקי חסר כל כישרון לחברות אישית. היו לו חסידים שקיבלו את קוצר רוחו הרגזני אך מקרוב עצבן את כולם

בפברואר 1938 נעשה הניסיון הראשון לחדור לביתו של טרוצקי. שליח הביא מה שלא הוזמן ולא ניתן לו להיכנס לבניין. דייגו היה בטוח שעוקבים אחרי טרוצקי מבית סמוך, למרות בעיותיו הפיננסיות החליט לקנות את הבית.

לנין מת ב1924. צוואתו הוסתרה. ב1926 נחשפה הצוואה על דפי הניו יורק טיימס. צוואה בה מזהיר לנין מפני הסכנה האורבת מסטלין. בעשרים וחמישה באוקטובר התקיימה ישיבת פוליטביורו בה יצא טרוצקי נגד סטלין שדרש ציות מוחלט. " המזכיר הראשון מציג עצמו כמועמד למשרת קברן המהפכה" אמר טרוצקי. למחרת הודח טרוצקי מהפוליטביורו. סטלין נקם גם בבני משפחתו של טרוצקי, חלקם הוגלה חלקם נרצח.

בפריס פרסם ליובה, בנו של טרוצקי, את ביולטין המהפכה. גיליון מיוחד יצא עם מסקנות וועדת דיואי: הוא זכאי" הכריזה הכותרת. לאחר כמה ימים התדרדרה בריאותו של לובה והוא מת. השאלה עם אכן היה זה מוות טבעי או הרעלה מרחוק בהוראת סטלין לא נענתה מעולם.

בסוף 1932 התאבדה בתו. הוא לא הבין את הקשר התובעני שלה ממנו, את הערצתה והרחיק אותה. היא נכנסה לדיכאון. אך מותה כן השפיע עליו. כעת אחרי מות בנו לא נותר בחיים אף אחד משלושת ילדיו אחרי שבתו האחרת מתה מוות טבעי משפת. ברוסיה נרצחו כל בני משפחתו וכל מי שהיה קשור אליהם באיזו שהיא דרך..

באחד המכתבים האחרונים שכתב הבן לאמו "בהשפעת הבידוד שהוא נתון בו חסרונותיו רק החמירו. חוסר הסבלנות, המזג הרע, חוסר העקביות גסות הרוח והצורך להפיל לפגוע ולהרוס רק גברו".

עוזרו וידידו הקרוב של ליובה בפריז היה מודיע של הג. פ. או, כך שמוסקבה ידעה על כל צעד של טרוצקי ולא הייתה סיבה נראית לעין לרצוח את ליובה. כעת קיבל "אטיין" - המרגל המוסקבאי הוראה לחדור כחברו של ליובה שמת לביתו של טרוצקי.

ב1936 כולם היו עסוקים במלחמת האזרחים בספרד. גדודים של קומוניסטים מכל העולם הגיעו לעזור. סטלין לא רצה שהרפובליקאים ינצחו ויעמידו דגם של שלטון אפשרי אחר לקומוניזם, לכן שלח אנשים משלו לטרפד את הכוחות ובתוך מלחמת האזרחים הגדולה התנהלה עוד מלחמת אזרחים, נגד קומוניסטים טרוצקיסטים ואחרים. פליטים ספרדיים הגיעו למקסיקו וניסו לחבור לטרוצקי שחשד בכולם שהם שליחי סטלין.

במרץ 1938 נפתח במוסקבה משפט ראווה חדש. בין הנאשמים ניקולאי בוכרין, ידידו של לנין ועורך העיתון פרבדה וכך גם גנריך יגודה. שעמד בראש הג. פ. או. הם הואשמו בהקמת גוש טרוצקיסטי ניסיון להחזיר את הקפיטליזם חבלה והרעלת המוני פועלים. שוב עמד טרוצקי מול האשמת מרד.

בפריז נרצח רודולף קלמנט, צעיר גרמני שהיה מזכירו של טרוצקי בעבר. שורה חדשה של תככי ביון החלה נפרשת.

טרוצקי מקבל מכתב אנונימי המזהיר אותו מפני חפרפרת במעגל אנשיו. אותו בחור שהיה ידידו של בנו בפריז והמשיך לעבוד למען רוסיה בתוך הפלג הטרוצקיסטי בפריז.

השולח היה אלכסנדר אורלוב. מרגל של הג. פ. או. באנגליה עזר לגייס את פילבי מקלין וברג'ס. בתקופת המלחמה עבר לספרד. כשהבין שכל סוכן המוחזר לרוסיה נרצח, הוא נמלט. הודיע למוסקבה מהו החומר שיסגיר למערב אם ינסו לפגוע בו. כשקיבל מקלט באמריקה טרוצקי לא סמך לגמרי על המידע וחשב שזה חלק מקנוניה. הוא לא עשה כלום כדי שבפריז יזהרו מאטיין - זברובסקי.

מחוץ לעולמו הפוליטי טרוצקי היה ידוע כמבקר ספרותי חריף. מאמריו בהם ניתח את גוגול ואת הזרמים החדשים - פוטוריסטים - פורמאליסטים - סימבוליסטים. פורסמו וזכו להערכה. אחרי שהמהפכה תתקבע הפועל הרוסי שהוא אביון תרבותי יתחיל לקרוא שקספיר, פושקין ודוסטויבסקי וילמד להבין את נפש האדם. עד אז כמובן צריכה להיות צנזורה עירנית. האמנות צריכה לסלול את דרכה. היא איננה תחום שעל המפלגה לשלוט בו. תמיכתו בחופש האמנותי נחשבה לעידוד אינדיבידואליזם בורגני אנטי מהפכני. עם גירושו מרוסיה כפתה המדינה על הסופרים חברות באיגוד הסופרים הסובייטים בהנהגת המדינה.

בניו יורק קם כתב העת "פרטיזן רוויו" השמאלני שטרוצקי מביא בשורת חופש האמנות היה מדריך רוחני שלהם. הם התנערו מהקומוניזם הסובייטי. ונגעלו מיצרני הוולגריזציה של המרקסיזם. הם תמכו בפרוסט ג'ויס ואליוט למרות שלא היו מרקסיסטים. יש רצף של היגיון במודרניזם הבורגני. הוקעתו של טרוצקי את הסטליניזם בלי לפגוע בסוציאליזם דיברה אל לבם. טרוצקי נחשב לאינטלקטואל יהודי וסטלין לאיכר לאומני. ב1938, יצא הגיליון עם מאמר שהשווה את הפשיזם עם הקומוניזם. לא סטלין הוא יורשו של לנין נאמר, טרוצקי הוא היורש האמיתי. הזקן במקסיקו שמח.

אך במקסיקו דעתו השתנתה. בשיחות שניהל עם אנדרה ברטון הצרפתי, מאבות הסוריאליזם שבא לבקרו, אמר שעם ניצחון המהפכה לא יצטרכו יותר אמנות. זו תיטמע ותתמזג בחיים. לא יצטרכו יותר סופרים רקדנים ועוד יוצרי אמנות. בני אדם יתנהלו ביופי והרמוניה.

כשמדברים על התנועה הטרוצקיסטית במקסיקו לא היו בה יותר מעשרים חברים, שכמו בכל התארגנות כזו התחלקו אחר כך לכתות שונות. כך גם בעולם. מספר הטרוצקיסטים הרשומים עמד על אלפים ספורים והם היו מפולגים בתוכם.

הקרע הקשה ביותר בתנועה היה ריב בין טרוצקי לריוורה. מלחמת אגואים וגאווה אישית של שני אנשים סוערים. טרוצקי החליט לעזוב את הבית שריוורה העמיד לרשותו. רק לצורך סיום הפרשה. כמה שנים אחרי הירצחו של טרוצקי חזר ריוורה לזרועות המפלגה הקומוניסטית וזרועותיו של סטלין.

במרץ 1939 קיבל סטלין את ההחלטה לרצוח את טרוצקי. בלי טרוצקי לא יהיה טרוצקיזם. לבריה אמר שטרוצקי חייב למות תוך שנה.

הפגישה האחרונה בין סטלין לטרוצקי התרחשה באוקטובר 1927, באותה ישיבה בה הודח טרוצקי. לימים כשישאל איך היה יכול לאבד את כוחו ענה שלא סטלין ניצח אותו אלא הבירוקרטיה שסטלין רק גילם אותה.

שני ספרים כתב טרוצקי בשנות גלותו הראשונות, האוטוביוגרפיה "חיי" ואחריו "תולדות המהפכה הרוסית" ספר בשלושה כרכים. ג'ורג' ברנארד שאו כתב שאחרי שטרוצקי כורת את ראשי יריביו הוא מניף אותם אל על להוכיח שלא היה בהם שכל. בספר מעמיד טרוצקי את עצמו בצל ומאדיר את דמותו של לנין. לטענתו ללא לנין לא הייתה מתרחשת המהפכה. אך בעקיפין האדרתו של לנין היה גם האדרה עצמית, שכן שמו של טרוצקי צמוד לדמותו של לנין בהיותו סגנו וראש מטה אוקטובר האדום. סטלין תואר בספר ככתם אפור.

בעקבות הצלחתם המסחרית של ספריו הוזמן לכתוב את הביוגרפיה של לנין, אך בעקבות חסרון כיס העדיף לפרסם מאמרים מוכנים ומאמרים אנטי סטליניסטיים. מדי פעם חזר לעבוד על לנין, אך הצעה מצודדת כספית לכתוב ספר על סטלין שבתה את לבו. הוצאות הספרים באמריקה היו מוכנות לשלם לו מקדמות, מכיוון שהיה ברור כבר שאיננו עומד בלוחות זמנים התפרשו המדמות לתשלומים וטרוצקי נשאר חסר כל, בגין הוצאות הגנתו ומגוריו.

בהיותו מנותק ממסמכים התקשה טרוצקי לעקוב אחרי האמת בחייו של סטלין שכוסו על ידו בשקרים מאוחרים יותר. הספר על סטלין חייב להיות חסין מפני כל התקפה, אמר. המחקר והכתיבה נמשכו מעבר למתוכנן.

הבריאות היא רכוש המהפכה ואסור לבזבז אותה נהג לומר. אך ב1923 חלה בטיפוס מעיים. באותו זמן שכב כבר לנין חולה אנוש. יריבו בקרמלין ניצלו את העדרו וחולשתו להשתלט על המפלגה. כשהיה בדרכו להחלמה בים השחור לנין מת. מברק מסטלין הורה לו לא לשוב ללוויה. כל המנהיגים הבולשביקים האחרים נראו בלוויה. אך את ההספד שכתב פרסמו גם פרוודה וגם איזווסטיה.

ידידו של טרוצקי הגיע למסקנה שהוא לא רצה לחזור למוסקבה ומחלתו היא פסיכוסומאטית מרגע שהכוחות האחרים החלו לגבור עליו. בכיכר האדומה היו בטוחים עד לרגע האחרון שהוא יגיע פתאום. מוסקבה נרעדה מרעש צופרי המפעלים, האניות והרכבות ברגע שלנין הובא לקבורה. תחנות הרדיו שידרו הודעה "קומו על רגליכם, איליץ מורד לקבורה". טרוצקי שמע את כל זה על מרפסת בית ההבראה. מאבק הירושה הוכרע.

במקסיקו חזרה הקדחת לתקוף אותו וכתיבתו הואטה, בינתיים החל כעת לשנוא את הספר ואת נושאו.

הוא העלה חשד שלנין שרצה לסלק את סטלין לא מת מוות טבעי. עם הסכם רוסיה גרמניה ופרוץ המלחמה הוטב במעט מצבו הכלכלי כשהפך לפרשן מבוקש.

בתחילת יולי 1939 אישר סטלין את מבצע "אוטקה" ברווז. מבצע חיסולו של טרוצקי. במכתב אנונימי חוזר הוזהר טרוצקי מפי הכותב שנכדו שוחרר מברית המועצות והורשה לו להצטרף לסבו. המכתב הזהיר מפני המלווים ואפילו מפני הנכד בן השלוש עשרה שאולי עבר שטיפת מוח והוכן לפעולה "הרואית" של רציחת סבו.

את חתימת חוזה ריבנטרופ מולוטוב לא החשיב טרוצקי במיוחד. הוא סרב לבטל חופשה והפסיד כספים שהיו משולמים לו כתמורה לכתיבת ניתוחי ההסכם. טרוצקי חזה מראש חוזה שכזה בין סטלין והיטלר.

סילביה אגלוף הצעירה, פעילה מניו יורק הגיעה לפריז לכנס של יסוד האינטרנציונל הרביעי בהנהגת טרוצקי. שם החל לחזר אחריה בלגי אמיד בשם ז'אק מונאר וסחרר את ראשה. שמו האמיתי לא היה ז'אק והוא לא היה בלגי. שמו האמיתי היה רמון מרקדר והוא היה ספרדי. בספרד היה פעיל בתא מחתרתי קומוניסטי. ב1937 גויס ל נ - ק - וו - ד.

סילביה לא הייתה דמות חשובה אך היו לה קשרים עקיפים לטרוצקי, ומפעיליו של רמון קיוו שתוזמן למקסיקו ותביא את רמון איתה.

במאמר ניתוח פלישת הגרמנים לפולין מצד אחד והרוסים מצד שני כתב טרוצקי, "אם מלחמת העולם השנייה לא תצית את אש המהפכה הפרולטארית במערב יהיה בכך אישור לעלייתה של צורה חדשה של טוטאליטאריות. אז ניאלץ להכיר שזהו סוף האטופיה של המצע הסוציאליסטי". מאמר שהביא לעוד פילוג מר בתנועה.

בזמנו כתב עליו לונצ'רסקי פרופיל בו אמר שללנין אין תחליף כראש ממשלה, אך טרוצקי עם התנועות המהירות שלו, עם יכולתו לחשמל המונים, אין כמוהו. אותה אישיות כריזמטית מול ההמונים הייתה מסורבלת לעבודה בתוך ארגון. הוא לא ידע לשכנע יחידים. למעשה לא היה לו תומך אחד בלב שלם. כעת הצטרך לנסות לאחד את הקרעים.

בתחילת ימי המהפכה הצטרף טרוצקי למנשביקים כוח המיעוט, מול הבולשביקים, כוח הרוב ויצא כנגד לנין. הוא לא הצליח לאחר מחדש את המפלגה עד שלנין הכריז על הבולשביקים כמפלגה נפרדת. פעילות שלא נשכחה לו. כעת הצטרך לאחד מחדש את הטרוצקיטים. מה שהיה מעל לכוחו. בימי סערה הוא היה גיבור, בימים שקטים לא היה מסוגל לקרב אליו שני אנשים ולשמור אותם לצדו, אמר אחד ממעריציו. עניין זה מסביר את ההפסד לסטלין. ולימים חוסר היכולת לארגן אופוזיציה בינלאומית לסטלין.

עם כיבוש פולין דרשה מוסקבה מליטה לטבייה ואסטוניה זכות להקים בהן בסיסי צבא וצי. קצת אחרי הסתבכה רוסיה במלחמה מול פינלנד.

לאמריקאים היה קשה להבין ולהצדיק פעולות כיבוש כאלה. טרוצקי, במקום לנקוט עמדה ברורה כתב מאמר מתפלפל על המטריאליזם הדיאלקטי, מונח שלא היה מובן מספיק לאמריקאים מן השורה. את המלחמה בפינלנד הצדיק ופרש כאילו הצבא האדום ניצב לצד האיכרים והפועלים ומקדים את הפקעת רכושם של בעלי הקרקעות. פרשנות שנראתה כאילו הזקן השתגע. בתגובה למאמר כתב אוהד מאוכזב "לא נאמן, לא מדויק, לא ישר, ושקרי עד היסוד" הפרשנות על מלחמת פינלנד הביאה לפילוג נוסף באמריקה. האמריקאית היחידה שבאה לבקר את טרוצקי במקסיקו הייתה סילביה. במקסיקו פגשה שוב את "הבלגי" ז'אק מונרד. הרוצח הגיע אל סף הדלת.

במרץ 1940 הוחלף אחד השומרים האמריקאים. שילדס, ששמו האמיתי היה רוברט שלדון הארט בחור צעיר בן 24. הגיע למקסיקו והתווסף למשק הבית. שילדס היה סוכן של נ - ק - וו - ד. סטלין הצליח להכניס חפרפרת לתוך הבית. הרשת השנייה הייתה רמון מרקדר שחיכה לשעת כושר להיכנס גם הוא לבית.

מעגל שלישי שניסה להתקרב לבית עמד בפיקודו של אלפרו סיקיירוס עוד אחד מציירי הקיר הגדולים של מקסיקו שהיה קומוניסט אדוק.

טרוצקי עשה טעות כשהסכים לנסוע לאמריקה להעיד בפני ועדה לפעילות אנטי אמריקאית, קודמת בעשור לזו של מק'קרתי. הוא התבקש להעיד על ההיסטוריה של הסטליניזם ושיטות הפעולה שלו.

כל חסידיו האמריקאים רתחו מזעם, אך הוא חשב שיצליח להוקיע את סטלין ובאותה הזדמנות לקבל אשרת כניסה תמידית לאמריקה.

העיתונות השמאלנית הגדירה אותו כמלשין ובוגד. כפועל בשרות חברות הנפט, של וולסטריט, כסוכן גסטאפו. בסופו של דבר בוטלה ההזמנה לאמריקה והוא לא העיד. באחד במאי נישאו במקסיקו סיטי כרזות מוות לטרוצקי. הוא זיהה יד רוסית מכוונת והזהיר את שומרי הבית מפני התקפה.

ואכן, בליל העשרים וארבע במאי פשט סיקיירוס ואנשיו על הבית וירו לכל עבר. טרוצקי ובני ביתו ניצלו כמעט ללא פגע. כשראש שרותי הבטחון הגיע ושאל את טרוצקי אם הוא חושד במישהו מאנשיו שהכניס את היורים טרוצקי אמר שסטלין שלח אותם. הקצין חשב שייתכן וטרוצקי עצמו יזם את ההתקפה, כי לא מצא דרך להסביר איך מצא כשלוש מאות חורי כדורים ואיש לא נפגע.

הזקן לא רצה להאמין שסטלין הצליח להכניס חפרפרת לביתו. אותו אמריקאי צעיר, שלדון הארט. הארט עצמו נרצח על ידי הפושטים אחרי שפתח להם את הדלת. טרוצקי המשיך להאמין שהארט היה קרבן. בכניסה לבית נתלה לוח לזכרו. שלדון הארט, נרצח על ידי סטלין. כעת כבר היה ברור שתבוא תקיפה נוספת.

מערכת הגנה חדשה נבנתה בבית והפכה אותו למבצר. סילביה הביאה את ידידה מרקדר לביקור הכרות. כנשאל לדעתו על סידורי ההבטחה אמר שבפעם הבאה ישתמשו הרוסים בשיטה אחרת, ולא הרחיב. הרוצח כבר היה בתוך הבית.

מרקאדר שהופיע כעת בשם ג'קסון סיפר על חברותו בתנועה בצרפת. בגלל הקשר לפריז שניתק בשל המלחמה אי אפשר היה לברר את אמיתות הסיפור..

ב 20 לאוגוסט 1940 בא מרקדר לביקור. הוא נכנס לחדר העבודה של טרוצקי. השומרים שמעו זעקה מתוך החדר. מרקדר פילח את ראשו של טרוצקי בדוקרן קרח. טרוצקי עוד היה בהכרה. כשרצו להרוג את מרקדר לא נתן רשות. אסור להרוג אותו, יש לו מה לספר אמר.

טרוצקי נותח בראשו ומת למחרת היום. את הספר על סטלין לא סיים. סטלין מת במרץ 1953. ב1956 לאחר נאומו המפורסם של חרושצ'וב בו הוקיע את פשעיו של סטלין החל תהליך של טיהור הנאשמים. שמו של טרוצקי לא היה בין המטוהרים. מרקדר קיבל עונש של 20 שנות מאסר אותן מילא עד תומם. לאחר שחררו הגיע מרקדר לרוסיה, ביוני 1961 קיבל את תואר גיבור ברית המועצות, אות לנין ומדליית כוכב הזהב מידי הנשיא ברז'נייב.

הספר סוקר כמובן בהרחבה תהליכים ומתאר עשרות אנשים אם לא יותר, הקשורים לתהליכים ונכנס לפרטים רבים. הוא כתוב בצורה קלה מאוד. מה שהתחיל כסיפור היסטוריית המאבק סטלין טרוצקי הופך לקרת הסוף לתיאור מדויק אחד לאחד מה עשבה טרוצקי והאחרים מדי יום עד לרצח.

אם לא היה אמיתי לפרטי פרטיו אפשר היה לשייך אותו בקלות לסוג ספרי המתח הפוליטיים אך בהיותו תיעודי לגמרי הוא מגלה לא רק את הביוגרפיה אלא את סבך תהליכי המרמה הפוליטיים.