.

במקרה זה קיים דימוי לכל מרכיב במשל, האנאלוגיה ברורה ומובחנת על ידי המספר עצמו וכך אין כביכול מקום לפרשנויות [44]. זהו תיאור מצב שאין בו את המתח בין המשל לנמשל, הדימויים הוסברו והוגדרו - החידה נפתרה ואין צורך במאמץ מצד השומע ולכן אין תוצר של מוטציה פסיכולוגית אקטיבית אלא הצבת מצב עניינים מציאותי במערכת דימויים מופשטת. זוהי יצירה של מערכת מושגית הבנויה מדימויים. והמאפשרת לשומע לבחון את מצב העניינים המדומה של הנמשל על כל ההשתמעויות שלו וכך להסיק מסקנות אינטואיטיביות לגבי מצב העניינים המתואר במשל. במקרה האיילים - הסכנות הכרוכות, היחסים בין הדמויות, שיפוט מוסרי וערכי וכדומה.

הגדרה על פי דימוי

בסוטרת 'משל טביעת הרגל של הפיל' [45] הבודהה אומר שכפי שחלל התחום בקורות ומטפסים, עשב, וטיט מכונה 'בית', כך גם כאשר חלל תחום בעצמות ושרירים, בשר ועור, מכונה 'גוף חומרי'.

העמדה הריאליסטית הבלתי מתפשרת באה לידי ביטוי כאן באנאלוגיה פשוטה על פניה -

הגדרה של בית: חלל התחום בקורות ומטפסים, עשב, וטיט.

הגדרה של גוף חומרי: חלל התחום בעצמות ושרירים, בשר ועור.

תחילה הבודהה מציג דוגמה שהשומע מבין היטב ומקבל - אכן, בית הוא מבנה העשוי מקורות וקירות היוצרים חלל סגור אותו מכנים בית. אם כך 'בית' הוא קונסטרוקט מילולי מלאכותי שבני האדם המציאו, אך התפיסה של המושג 'בית' היא בעלת אימפליקציות רבות כגון קשרי רכושנות חומריים, קשרים רגשיים, אסוציאציות של משפחה וכו' וכמו כן של שייכות - 'הבית שלי' - בית מיוחס תמיד לבעליו. כדי לפרק את המבנה הקונספטואלי - פסיכולוגי הבודהה מבצע דה - קונסטרוקציה למושג בית ומראה שמבחינה חומרית הבית הוא אוסף של קירות ותו לא. כאשר השומע מבין זאת ומקבל זאת, הוא רואה את הקונסטרוקט של 'בית' באופן שונה מהרגיל - בראייה ריאליסטית מפוקחת. לאחר מכן הבודהה מציג את הקונסטרוקט 'גוף חומרי', שגם הוא מושג בעל אימפליקציות רבות ומפרק אותו ברמה חומרית ריאליסטית - הגוף עשוי מעצמות, שרירים, בשר, עור, דם וכו'. לאחר שהשומע קיבל את הגדרת ופירוק מושג 'בית' קודם, מתחייב שיקבל גם את הפירוק של מושג 'גוף' מתוך שזהו מהלך לוגי זהה, ומכך נוצרת הבנה שמטרתה להביא את השומע לידי פירוק הקונסטרוקט הן מבחינה קונספטואלית והן מבחינה רגשית ופסיכולוגית.

יישוב קונפליקט על ידי דימוי

בסוטרת 'סדרת השאלות והתשובות הגדולה' [46] מהא - קוטהיקה מציג בפני שריפוטה שאלה:

- 'חמשת החושים: חוש הראייה, השמיעה, הרחה, הטעימה, ותחושות הגוף, מותנים ב'חיוניות' (ayu). במה 'חיוניות' מותנת? '

- 'חיוניות' מותנת ב'חום' (usma). משיב שריפוטה.

- במה חום תלוי?

- 'חום' מותנה ב'חיוניות'.

מהא - קוטהיקה חש מבולבל ושואל את שריפוטה כיצד יש להתייחס להתנייה ההדדית. שריפוטה מיישב את העניין בעזרת דימוי - "בדיוק כפי שכאשר מנורת שמן בוערת, הזוהר שלה נראה תלוי בלהבה שלה והלהבה שלה נראית תלויה בזוהר שלה. כך גם חיוניות מותנת בחום וחום מותנה בחיוניות. "

נראה שיש כאן קונפליקט לוגי כיוון ש'חיוניות' מותנת ב'חום' וחום מותנה בחיוניות - לא ברור מהי הסיבה ומהי התוצאה. אך הפתרון הניתן הוא תלות הדדית זה בזה ומושווה לתלות ההדדית של ראיית הלהבה בזוהרה ושל ראיית הזוהר בלהבה. תלות הדדית אינה מפורשת לוגית אלא כעובדה - 'המצב הוא כך' אין תקפות הגיונית ואין העלאת ספק לגבי העניין אלא ההכוונה החוזרת ונשנית לראות את המצב ככזה. זוהי גישה דומיננטית בתורה הבודהיסטית, לראות את מצב העניינים כפי שהוא ולא להסיק לגביו מסקנות מעבר לעובדות הנצפות. קונפליקטים מושגיים בעייתית במסגרת השפה והלוגיקה אך אין זה אומר בהכרח שהם משקפים קונפליקטים עובדתיים במציאות.

שימוש במשל

בסוטרת 'משל המסור' [47] הבודהה מלמד כיצד להיות בעל תודעה חובקת עולם, שופעת ונעלת, ללא גבול, ללא עוינות וללא כוונות רעות. הוא ממחיש זאת בדרך הרדיקאלית האופיינית לו: 'אפילו אם שודדים היו חותכים אתכם לאורך גופכם עם מסור בעל שתי ידיות, האדם שהייתה מופיעה בלבו שנאה כלפיהם לא היה נושא את תורתי כהלכה. '

הדגש במקרה זה הוא על המצב המנטלי השרוי בו האדם שאבריו נקטעים על ידי מסור. חשיבות המשלים באספקט הפסיכולוגי והאימון המנטלי מתבטא בהמשך הפסקה - 'אם תשמרו את העיצה של משל המסור בקביעות ברוחכם, האם אתם רואים איזושהי צורת דיבור שלא תוכלו לסבול? '. התשובה שלילית, 'ולכן הדבר יביא לטובת אושרכם לזמן ארוך. ' הדימוי המילולי של המסור מכוון לצורת דיבור עוינת, אך כמובן שההשוואה למסור היא הגזמה ומטרתה ליצור מערך פסיכולוגי ריאליסטי לשם הקצנה והצגת הדברים בפרספקטיבה מסויימת.

במקרה אחר הבודהה טוען - אנשים שונים מדברים באופנים שונים - יש דיבור שהוא מתוזמן ויש כזה שאינו מתוזמן, יש כזה נכון ויש כזה שאינו נכון, כזה עדין וכזה גס, קשור לטוב או לרע, נאמר מתוך חיבה או מתוך שנאה - מה שהדובר אומר זה מעניינו בלבד - האמירה היא דבר אחד ותגובת השומע היא דבר אחר. ההשפעה הפסיכולוגית הנכרת באדם כאשר הוא נתקף בעוינות מילולית יכולה להוביל לתגובה קיצונית כמו שנאה אדירה או ולפעולות נקם. לכן העיצה היא לזכור את משל המסור ולהימנע מתגובה שלילית או חיובית, אלא מתוך שיקול חכם.

בסוטרה אחרת 'משל עקבות הפיל' הבודהה מזכיר שוב את משל המסור בהקשר לפגיעה פיזית. הטענה היא: 'הגוף הזה הוא בעל טבע של מגע עם אגרופים, רגבי אדמה, מקלות וסכינים התוקפים אותו. ' גם כאן הבודהה משתמש במשל המסור, ומסביר שבאמצעות שמירת המודעות והריכוז, ובאמצעות נחישות ומאמץ, הנזיר יישאר רגוע וחופשי מדאגות למרות הפגיעה הפיזית.

מבנה הרטוריקה הבודהיסטית - משל התורה כרפסודה [48]

הבודהה משווה את תורתו לרפסודה המשמשת ככלי למטרת מעבר לגדה השנייה ולא למטרת אחיזה. במשל זה ניתן לזהות תבנית בה תחילה מוצגת תיזה, לאחר מכן תיאור המשל, כאשר במהלך העניינים מוצג שיקול אחד הגיוני ושיקול אחד אבסורדי, אחר כך הצגת הפעולה נכונה, ולבסוף חזרה על התיזה והוספת מסקנה.

I. התיזה - כפי הדהמה כך גם הרפסודה קיימת למטרת מעבר לגדה השנייה ולא למטרת אחיזה.

II. המשל - הבודהה מתאר אדם במסע שמגיע לנהר אשר גדתו הקרובה מסוכנת ואילו הגדה שמעבר בטוחה וחופשייה מסכנות. הוא רוצה לעבור לגדה השנייה אך אין גשר או סירת מעבר.

III. השיקול ההגיוני - האדם מהרהר ושוקל את המצב על סמך העובדות

(1) הצדקת הצורך: קיים מרחב המים הזה - הנהר. הגדה הקרובה מסוכנת והגדה השנייה בטוחה מסכנה. (יש שאיפה לביטחון => מכאן שיש צורך לעבור)

(2) הבעיה: אין בנמצא גשר או סירת מעבר.

(3) הפתרון האפשרי: אפשר לאסוף זרדים, ענפים ועלים ולקשור אותם יחד לרפסודה.

(4) הגדרת תפקיד הרפסודה: כשהרפסודה כתמיכה, אעשה מאמץ בידי ורגלי ואשחה לגדה הבטוחה.

האדם פועל בהתאם על פי שיקול הגיוני ומעשי וחוצה את הנהר לגדה השנייה.

IV. השיקול האבסורדי - משהגיע לגדה השנייה הוא שוב מהרהר: 'הרפסודה הייתה לי לעזר רב, נניח ואשא אותה על ראשי או על כתפי ואלך אתה לכל מקום. ' ההשוואה היא לאדם שלומד את התורה כדי להשתמש בה לוויכוחים והתנצחויות. הבודהה מפנה לתלמידיו את השיקול באם האדם משתמש ברפסודה נכונה או לא, והם משיבים בשלילה.

V. הפעולה הנכונה - לאחר שהנהר נחצה בעזרת הרפסודה, על האדם לגרור אותה לקרקע יבשה או להשיט אותה וללכת לדרכו.

VI. התיזה שהוצגה בתחילה - 'כך הראיתי לכם כיצד הדהמה דומה לרפסודה למטרת חצייה ולא למטרת אחיזה. '

VII. מסקנה כללית - 'כאשר אתם יודעים כיצד הדהמה דומה לרפסודה, עליכם לדעת לנטוש אפילו מצבים טובים [49] שלא לדבר על המצבים הרעים. ' בחלק זה מתבהרת מטרת המשל והשתמעותו לגבי אופן ההתנהגות הרצוי.

תורת לא - עצמי במשל

במשל זה הבודהה מציג את תורת 'לא אני' או 'לא עצמי'. גם כאן נראה מבנה רטורי דומה למשל הקודם - בהתחלה התיזה, אחר כך תיאור מהלך עניינים והפניית שאלה אבסורדית לתלמידים הנענית בשלילה, תיקון והסבר ולבסוף חזרה על התיזה.

התיזה - כל מה שאינו שלך, נטוש אותו.

תיאור מצב - אנשים נושאים ענפים וזרדים ושורפים אותם בחורשה.

שאלה אבסורדית - 'האם תחשבו: אנשים נושאים אותנו או שורפים אותנו? '

תיקון והסבר - הענפים והזרדים הם לא אנחנו ולא שייכים לנו.

חזרה על התיזה - כל מה שאינו שלכם, נטשו אותו והדבר יביא לרווחתכם ואושרכם לזמן ארוך. ומה לא שלכם? חומר, הרגשה, תפיסה, תופעות, תודעה כל אלו אינם שלכם, לכן נטשו אותם. כל חמשת מרכיבי האדם כיצור פסיכו - פיזי אינם שייכים לו ולכן עליו לנטוש את ההיקשרות וההזדהות עימם.

למרות הדימוי פשוט, ההשוואה של ענפים וזרדים למרכיבי האדם הנה בעלת השפעה פסיכולוגית בדומה לדימוי הבית שהוזכר קודם. הדימוי יוצר תחושת ניתוק ואי הזדהות של האדם עם מה שהוא תופס כ'עצמו' ובכך מאפשר התבוננות והתפקחות המובילים לנטישת ההיקשרות.

מוסריות ובחינה עצמית

משל הבגד [50] מסביר את תוצאות הפעולות המוסריות החיוביות והשליליות על עתיד האינדבדואל.

- נניח שצובעים בגד מלוכלך, הבגד יראה עלוב וצבעו יהיה מוכתם.

- כך גם תודעה המלוכלכת בזיהומים מנטליים תוביל ליעד לא טוב [לאחר המוות].

- נניח שצובעים בגד נקי, הבגד יראה טוב וצבעו יהיה טהור.

- כך גם תודעה נקייה מזיהומים מנטליים תוביל ליעד טוב [לאחר המוות] '

האנאלוגיה הזו מבהירה מהם הגורמים והתוצאות של הפעולות הקרמתיות המוסריות. בנושא זה יש שימוש בדימויים ומשלים רבים אולי מהסיבה שהוא בלתי נתפס בשכל הישר אלא דרך ידיעה תבונית (insight knowledge) של יחסי סיבה ותוצרה או התהוות מותנית. כיוון שהבודהה מנסה 'לשכנע' אנשים פשוטים שאין להם עדיין את הידע התבוני של 'סיבה ותוצאה' או של הידע 'העל - טבעי' של ראיית המיתות והלידות של היצורים החיים על פי הפעולות הקארמתיות שלהם, עליו להשתמש בהמחשות רבות מהעולם היומיומי המוכר.

ההשוואה של לכלוך לתודעה מזוהמת קיימת במשלים רבים כדוגמת משל קערת הברונזה בו ניתן לראות את ההכרח לזהות את הפגמים המנטליים בכדי שאדם ינקה את עצמו מהם -

אם קערה נקנית מחנות והיא מלוכלכת ומכוסה אבק והקונה מניח אותה בפינה מאובקת בביתו ולא טורח לנקות אותה, במקרה זה, הקערה תתלכלך אף יותר. אך אם ינקה ולא ישליך אותה בפינה מאובקת, היא תהיה נקייה יותר. כך גם אדם שלא יכול לזהות פגמים בעצמו, מן הסתם יש לצפות שלא תעלו בו התלהבות ורצון לעשות מאמץ כדי לנטוש את הפגם וסופו למות עם תאווה, שנאה ובלבול, עם הפגם ותודעה מלוכלכת.

הבודהה מציג את האופן בו על התלמיד לבחון את עצמו בדרך אינטרוספקציה ומדמה זאת לצפייה במראה. הטענות בדרך ההיגיון מובאות בצורה הזו:

(1) 'לא נעים לי לשהות בחברת אדם בעל כוונות רעות, הנשלט על ידי כוונות רעות. ' (2) אם היו לי כוונות רעות והייתי נשלט על ידי כוונות רעות, לא היה נעים לאחרים לשהות בחברתי. (3) תלמיד שיודע זאת עליו לשים בדעתו: 'לא יהיו לי כוונות רעות ולא אהיה נשלט בידי כוונות רעות'. (4) אם הוא רואה שאין בו כל כוונות רעות הוא הופך שמח ומאושר. המשל שניתן הוא:

כפי שאישה צעירה בנעוריה, בראותה את דמותה במראה בהירה ונקייה או בקערת מים זכים, מבחינה בכתם או פגם על פניה, עושה מאמץ להסיר אותו. אך אם היא לא מבחינה בכל כתם או פגם היא הופכת שמחה כך: 'זוהי זכות עבורי שפני נקיים'

במשל מתוארת פעולת הבחינה בבהירות, מציאת הפגמים המנטליים, והמאמץ להיפטר מהם. כאשר לא נמצאים פגמים התוצאה היא אושר ושמחה.

היגיון ומשלים - השיחה עם סצ'קה

אולי אחת הדוגמאות הטובות ביותר לדרך הרטוריקה המשלבת נימוקים רציונליים בשילוב משלים היא בסוטרת 'השיחה הקצרה עם סצ'קה' - אל הבודהה מגיע אדם בשם סצ'קה מתלמידיו הבולטים של מורה רוח בולט בשם ניגנטהה במטרה להכשיל את הבודהה בויכוח. הוא טוען שאין אדם שיכול לנצחו בויכוח אפילו בין אלו הטוענים להארה מלאה.

סצ'קה מציב את השאלה הבאה לבודהה:

(1) 'מהן ההוראות שאתה נותן לתלמידיך? ' הבודהה משיב:

(2) 'חומר הוא זמני, הרגשה היא זמנית, תפיסה היא זמנית, תופעות הן זמניות, תודעה היא זמנית. חומר הוא לא עצמי, הרגשה היא לא עצמי, תפיסה היא לא עצמי, תופעות הן לא עצמי, תודעה היא לא עצמי. כל התופעות זמניות; כל הדברים הם לא עצמי. '

סצ'קה נותן משל בתגובה במטרה להפריך את טענות הבודהה -

(3) 'בדיוק כפי זרעים או צמחים גדלים, צומחים ומתבגרים, כולם עושים זאת בהסתמך על האדמה, בתלות באדמה; ובדיוק כפי שעבודות מאמצות נעשות בהסתמך ובתלות באדמה - כך גם לאדם יש גוף חומרי כעצמי, ועל סמך גוף חומרי הוא יוצר מעשים טובים ורעים ונקודות זכות וחסר. לאדם יש הרגשה... תפיסה... תופעות.. תודעה כעצמי, ועל סמך אלו הוא יוצר מעשים טובים ורעים ונקודות זכות וחסר. '

הבודהה מתמצת את המשל לידי היסק פורמאלי:

(4) 'האם אתה מסיק כך: גוף חומרי הוא העצמי שלי, הרגשה היא העצמי, תפיסה היא העצמי שלי, תופעות הן העצמי שלי, תודעה היא העצמי שלי'?

סצ'קה מאשר את ההיסק כפי שהבודהה תמצת אותו ומבסס את טענתו באמונה הרווחת על ידי הרוב. אולם הבודהה לא מוכן לקבל טענה המבוססת על דעת הרוב ומתעקש שסצ'קה ינסח טענה המבוססת על היסקו הפרטי ולא על אמונה רווחת.

(5) 'מה לדעת הרוב ולך? אנא תחום את עצמך למסקנות שלך בלבד'

סצ'קה מציג את הטענה הרווחת כהיסק פרטי והבודהה מבקש לשאול אותו שאלה בעזרת דוגמא -

(6) 'האם מלך רב מעלה משתמש בסמכותו להוציא להורג את אלו שראויים לכך, לקנוס את אלו שראויים לכך, ולהגלות את אלו שראויים לכך? '

גם כאן סצ'קה מסכים שכך הוא המצב. והבודהה שואל שאלה נוספת -

(7) כאשר אתה אומר 'גוף חומרי הוא העצמי שלי' האם אתה משתמש בסמכות או כוח כלשהו על הגוף החומרי כגון 'שגופי יהיה כך, או, שגופי לא יהיה כך'?

סצ'קה לא משיב, אך הבודהה מתעקש שהוא מחויב להשיב לשאלה רציונלית קבילה. במקרה וסצ'קה לא ישיב גם בפעם השלישית הוא מסתכן בכך שרוח תחתוך את ראשו לשבעה חלקים. לבסוף, מתוך פחד, סצ'קה משיב לשלילה לשאלה הבודהה בעניין היכולת להשתמש בסמכות או בכוח כלשהו על הגוף החומרי. אז הבודהה מוכיח אותו על חוסר העקביות לגבי הטענות הקודמות של סצ'קה.

(8) 'שים לב כיצד אתה משיב! מה שאמרת קודם לא עולה בקנה אחד עם מה שאמרת לאחר מכן, וגם מה שאמרת לאחר מכן לא עולה בקנה אחד עם מה שאמרת קודם. '

הבודהה ממשיך לשאול גם לגבי הרגשה, תפיסה, תופעות ותודעה ולכולן משיב סצ'קה בשלילה. ולאחר מכן סצ'קה מסכים גם על תכונת הזמניות שבכל אחד מהאלמנטים האלו, ועל הסבל ההכרחי הנובע מהם.

(9) מה דעתך, האם גוף חומרי... הרגשה... תפיסה.. תופעות תודעה היא זמנית או לא זמנית? ' - 'זמנית'. 'האם מה שזמני הוא סבל או אושר? ' - 'סבל'. 'האם מה שזמני, שהוא סבל ונתון לשינויים יכול להיות מיוחס כ'זה שלי, זה עצמי, זה אני'? - 'לא'.

הבודהה שואל האם אדם שמתייחס לסבל כ'שלי, אני ועצמי' יכול להבין את סבלו או להפסיק אותו לגמרי. סצ'קה מסכים שהדבר בלתי אפשרי. הבודהה מביא משל כדי להדגים את המקרה -

(10) 'כמו אדם שצריך ליבת עץ ומחפש אחת כזו נכנס ליער עם גרזן ומוצא שם גזע גדול של צמח בננה, ישר צעיר חסר ניצני פרי. אז הוא היה חותך אותו מהשורשים, חותך את הצמרת ואת העלים, אך הוא לא היה מוצא אף את שכבת העץ מתחת לקליפה שלא נדבר על ליבת העץ. כך גם כאשר נשאלת ונחקרת על ידי אודות טענותיך התגלית כריק וטועה.

הבודהה הוביל את סצ'קה המתנגד להודאה בטעותו ולהסכמה עם כל טענותיו שהציג בתחילה לגבי תורתו. חקירת סצ'קה הובילה לחשיפת טענותיו הריקות בדיוק כפי שצמח בננה חסר ליבה במרכז גזעו.

המשלה מחדש - עקבות הפיל

השאלה העולה בסוטרה הקצרה אודות המשל של עקבות הפיל [51] היא על סמך מה אפשר להלל ולשבח את גדולת הבודהה. נערכת שיחה בין ברהמין בשם ג'נוסוני (Janussoni) ומשוטט בשם פילוטיקה (Pilotika). המשוטט אמר שהוא אף לא יכול להלל את הבודהה או את חכמתו כי היא למעלה מבינתו ומסביר במשל מדוע למרות זאת יש בו אמונה בגדולת הבודהה:

'נניח וצייד פילים מיומן היה נכנס לחורשת פילים והיה מוצא שם עקבות גדולות של פיל. הוא היה מגיע למסקנה 'אכן, זהו פיל זכר גדול'. כך גם כשראיתי את ארבעת העקבות של הפרוש גוטמה הגעתי למסקנה 'המבורך מואר בשלמות, הדהמה מוכרזת היטב על ידו, הסנגהה מתרגלים את הדרך הטובה. '

והוא ממשיך ומספר על ארבעה טיפוסי אנשים שהגיעו לבודהה כמתנגדים והפכו לתלמידיו לאחר שהסביר להם את תורתו. בעקבות זאת הברהמין ששמע את דברי השבח הולך לפגוש את הבודהה בעצמו. לאחר שהוא מספר על השיחה שלו עם המשוטט, הבודהה אומר שהמשל על עקבות הפיל אינו מושלם, ומציע להשלים אותו בפרטים. במקרה זה המשל הוא כלי קביל לביסוס עמדה, למרות שהמסקנה יכולה להיות אמיתית הבודהה רואה צורך בביסוס מלא של האפשרויות והמסקנות. וזוהי גרסת המשל המתוקנת של הבודהה:

'נניח וצייד פילים מיומן היה נכנס לחורשת פילים ומוצא שם עקבות גדולות של פיל. צייד פילים חכם עדיין לא היה מגיע למסקנה 'אכן, זהו פיל זכר גדול. ' מדוע? בחורשת פילים ישנן פילים נקבות קטנות המשאירות עקבות גדולות ואלו יכולות להיות עקבותיהן. הוא הולך בעקבותן ומוצא עקבות פיל גדולות ושריטות בגובה רב. צייד פילים חכם לא היה מגיע עדיין למסקנה שזהו פיל זכר גדול כיוון שבחורשת פילים יש גם פילים נקבות גבוהות בעלות שיניים בולטות המשאירות עקבות גדולות. הוא ממשיך ללכת בעקבותן ומוצא עקבות פיל גדולות, שריטות בגובה רב וסימנים שנעשו בניבי שנהב. צייד פיל חכם... בחורשת פילים יש פילים נקבות גבוהות בעלות ניבים גדולים המשאירות עקבות גדולות... הוא ממשיך ללכת בעקבותן ומוצא עקבות פיל גדולות, שריטות בגובה רב, סימנים של ניבי שנהב, וענפים שבורים. והוא רואה את הפיל הזכר למרגלות העץ או בשטח פתוח, הולך או יושב, או שוכב. אז הוא מגיע למסקנה: 'זהו הפיל הזכר הגדול'.

הנמשל הוא תמצות כל הדרך הבודהיסטית בפרטים בכלל ההארה של הבודהה ודרכו של התלמיד עד להארה. לאחר שהתלמיד החכם נוטש את חמשת המכשילים ומגיע לארבע מצבי הג'האנות הוא מכיר בהם כעקבות של הטטהאגטה, אך עדיין לא יכול להגיע למסקנה ש'הנעלה מואר בשלמות, הדהמה מוכרזת היטב על ידו, הסנגהה מתרגלים את הדרך הטובה. ' גם השגת ראיית החיים הקודמים וראיית הלידות והמיתות של היצורים החיים בעזרת העין השמיימית נחשבים לעקבות הטטהאגטה אך התלמיד לא מסתפק בהם. כאשר התלמיד מבין לאשורן את ארבע האמיתות הנחשבות אף הן לעקבות הטטהאגטה, נאמר שהוא נמצא בתהליך להגיע למסקנה אודות גדולת הבודהה, הדהמה והסנגהה. ורק כאשר הוא מגיע לשחרור מלא ורואה שהשלים את חיי הטוהר, רק אז הוא מגיע למסקנה - 'הנעלה מואר בשלמות, הדהמה מוכרזת היטב על ידו, הסנגהה מתרגלים את הדרך הטובה. '

הדרך למסקנה יכולה להגיע רק מתוך חוויה אישית על בסיס עובדות בלבד. בדיוק כפי שצייד הפילים במשל היה עליו לראות את הפיל הזכר הגדול במו עיניו ולא על סמך עקבות כל שהן כדי לאשר את קיום הפיל. אין אפשרות להצדקה הגיונית, ואין אפשרות לבסס את גדולת הבודהה על סמך ספקולציות, רק כאשר הפראקטיקה מסתיימת והתלמיד רואה בעצמו שאכן כל שנאמר על ידי הבודהה נכון הוא יכול להצהיר שזוהי הדרך הנכונה. הלימוד בדיוק כמו העקבות הן רק סימנים המובילים למטרה האמיתית המביאה וודאות מוחלטת.

[1] שלושה המרכיבים המוסריים של הדרך כפולת השמונה: 'דיבור נכון', 'פעולה נכונה', 'דרך חיים נכונה'. ובנוסף 'חשיבה נכונה' שהיא כוונות פרישות מהעולם ואי פגיעה ביצורים החיים.

[2] שלושה המרכיבים המדיטטטיביים של הדרך: 'מאמץ נכון', 'מודעות נכונה' ו'ריכוז נכון'.

[3] סנסקריט - Nirvana.

[4] Mahasihananda Sutta, MJ12

[5] האופי השונה בבחינת המציאות בין הבודהה לפילוסופים טמון באופן בחינת התפיסה. הפילוסופים בוחנים את פרטי התפיסה ומרכיביה בעוד הבודהה מורה להבחין בפעילות התודעה עצמה ולהימנע מלבחון את פרטי התפיסה כגון צורות, צבעים וצלילים. בחינת פעילות התודעה היא בחינה של תשומת הלב המופנית לחוש מסוים ומעקב אחר המעבר וההפנית תשומת הלב של התודעה לאובייקטים השונים שהם התופעות הפיזיות המנטליות בכללן. פעילות זו של התבוננות ממושכת מביאה להבנה של התהליכים הפיזיים המנטליים וההשפעות ההדדיות ומובילות לידיעה.

[6] Edie, p541 על הצורך בחדשנות מושגית היידגר טוען שעל הפילוסוף או המשורר להעניק שמות לדברים שלא הוגדרו בכדי שלא יאבדו בכאוטיות של התפיסות.

[7] נועה גל טוענת כי בליבה של המסורת הלוגית הדדוקטיבית שוררת מבוכה באשרת להצדקת הדדוקציה וכי שאלת טבעה של הנביעה הלוגית ההכרחית נותנרת ללא מענה, מה שמטיל צל כבד על מושג התקפות הפורמלית. לעומת זאת תיאוריות היסק הודיות בהיותם פרגמטיות יכולות להתמודד עם הבעיה ביתר הצלחה. Gal, Intro. p iii.

[8] Edie, p539 אדי טוען שחשיבה מטאפורית הכרחית בתודעה האנושית ולא סתם חולשה אנושית. Yoos, p86 יוס טוען ששימוש בדימוי הוא פעולת דיבור המכוונת את תשומת הלב לראות דבר בדרך מאוד מסויימת.

[9] Kosambiya Sutta, MJ 48

[10] Cula-Malunkyovada Sutta, MJ63

[11] Ariyapariyesana, MJ26

[12] בודהה לעתיד - הנסיך סידהרתה במסע החיפוש טרם הפיכתו לבודהה המואר.

[13] במקה זה הכוונה למציאות אותה הוא מלמד.

[14] "Knows & see". בשלב זה עדיין אין הבחנה בין הבנה אינטלקטואלית לידיעה ישירה של מציאות.

[15] Nevasannanasannayatana - 'לא תפיסה ולא חוסר תפיסה' - מצב תודעה מדיטטיבי מתקדם של ריכוז אינטנסיבי בו יכולת התפיסה כמעט ולא קיימת. Nyanatiloka, Buddhist Dictionary

[16] אמון, ביטחון ושכנוע מלא בתורה, במורה, בתרגול ובטכניקה. על מנת שתהיה התמדה. כוח הרצון נובע מתוך אמון זה.

[17] מאמץ נחוש והחלטי, נמרצות, אנרגטיות, ערנות, התלהבות, להט. הן מבחינה פיזית והן מנטלית. הניגוד לעצלות ועייפות.

[18] הידיעה את המצב הנוכחי כפי שהוא. תשומת לב והתמקדות בתהליכים הפסיכו - פיזיים הקורים בהווה. הדבר דורש מאמץ מנטלי להיות ער ומודע לתחושות חושיות כגון ראייה, צלילים, ריחות, לתחושות כאב והנאה כמו גירוד, לתחושות חום וקור, ולמחשבות החולפות. במילים אחרות להיות מודע לכל פעולה - לדעת 'אני הולך' כאשר אני הולך, או 'יש מחשבה' בזמן שחולפת מחשבה.

[19] התמקדות אינטנסיבית. תרגול מדיטטיבי בו המתבונן שם את תשומת ליבו באובייקט יחיד ומנסה לשמור את תשומת לב זו למשך זמן ארוך תוך הימנעות מפיזור המחשבה והמודעות לאובייקטים אחרים כגון מחשבות ותחושות חושיות. הריכוז מוביל לרוגע, יציבות ושיווי משקל מנטלי, כך שלא מופיעים תשוקה או כעס ונוצרת בהירות מחשבתית. ברמות גבוהות יותר כאשר הריכוז מתחזק ומתמשך המודעות נכנסת למצב בו אין קליטה חושית יותר ובהדרגה עד שנותרת רק תחושה של שוויון נפש ושלווה. תחושה זו נמשכת כל עוד נשמר הריכוז. מצב התודעה עליו דיווח הבודהיסטווה הוא השמיני מבין מצבי הריכוז, בו התפיסה כמעט ולא מורגשת ולכן אי אפשר לומר שהיא קיימת אך אי אפשר לומר שאינה קיימת.

[20] הבנה של הסבל, הבנה של ההשתנות המתמדת והבנה של חוסר העצמיות הטבועים בכל דבר. זוהי ידיעה תבונית (insight knowledge) שאינה אינטלקטואלית גרידא. הידיעות התבוניות האלו נרכשות בהדרגה תוך כדי תרגול ההתבוננות בתהליכים הפסיכו - פיזיים. קיימים שש עשרה ידיעות תבוניות כאשר הראשונה היא ההבחנה בין המנטלי לפיזי, השניה היא הבנה של חוק הגורם והתוצאה, השלישית היא ההבנה של שלושת המרכיבים (סבל, השתנות מתמדת, חוסר עצמיות), והרביעית היא הידיעה של ההופעה וההעלמות של כל התופעות הפיזיות והמנטליות. בהקשר חמש היכולות המושג חכמה מתייחס לידיעה התבונית הרביעית.

[21] מצבים מדיטטיביים של ריכוז אינטנסיבי בעלי אופי של שינוי תודעה.

[22] Atakkavacara - לא בהישג של שכילה דדוקטיבית, the Buddha' philosophy of language. עמ' 89

[23] Kosambiya Sutta, MJ48

[24] Kosambiya Sutta, MJ48

[25] Brahmajala Sutta, Digha Nikaya 1

[26] "The greater discourse on the Lion's Roar", MJ12, "The recluse Gotama does not have any superhuman states, any distinction in knowledge and vision, worthy of the noble ones. The recluse Gotama teaches a Dhamma [merely] hammered out by reasoning, following his own line of inquiry as it occurs to him, and when he teaches the Dhamma to anyone, it leads him when he practices it to the complete destruction of suffering."

[27] Alagaddupama Sutta,MJ22

[28] MJ 22 - "Here, bhikkhus, some misguided men learn the Dhamma - discourses, stanzas, expositions, verses, exclamations, sayings, birth stories, marvels, and answers to questions - but having learned the Dhamma, they do not examine the meaning of those teachings with wisdom. Not examining the meaning of those teachings with wisdom, they do not gain reflective acceptance of them. Instead they learn the Dhamma only for the sake of criticizing others and for winning in debates, and they do not experience the good for the sake of which they learned the Dhamma. Those teachings, being wrongly grasped by them, conduce to their harm and suffering for long time.

[29] כפי שמוצג בסוטרת 'משל הנחש'

[30] Gal, Intro. P.iii

[31] Edie, p539 אדי טוען להכרח באנאלוגיות בתקשורת בין - אישית בכדי להעביר חוויות אישיות.

[32] Cula-Assapura Sutta MJ, 40

[33] The Buddha' philosophy of language, p84

[34] מתוך Sallekha Sutta, MJ 8

[35] מתוך Cetokhila Sutta, MJ 16

[36] חמשה עשר כישורים מנטליים שעל המתרגל לפתח בנוגע לריכוז, החלטיות, להט, מאמץ, התלהבות ביניהן גם נטישה של תופעות מנטליות שליליות.

[37] Gokhale, p445

[38] DN. II, 238-59

[39] Edie, p544 פנומנולוגיה מגדירה משמעות של מילים בכללן כמבנה פתוח ולא מקובע, אותו דין לגבי דימויים.

[40] Yoos, p84. המטאפורה מייצרת משמעויות חדשות שלא קיימות במשל ובנמשל.

[41] Anangana Sutta, 5 MJ

[42] Yoos, p87 יוס ומקס בלק (Max Black) טוענים שהדימויים מתאפיינים באפקט הרגשי שהם גורמים.

[43] Dvedhavitakka Sutta, MJ19

[44] Edie, p540 אדי דוחה את הרציונליות האנליטית של קונבנציות וטוען שביטוי הוא לא רק בין אדם לאחרים אלא גם הליך לגילוי ובירור משמעויות בין אדם לעצמו. ראה גם CF. Maurice Merleau-Ponty, Signes, Paris, 1960 p. 113

[45] Culahatthipadopama Sutta, MJ27

[46] Mahavedalla Sutta, MJ43

[47] Kakacupama Sutta, MJ21

[48] מתוך Alagaddupama Sutta, MJ22

[49] Dhamma pi vo pahatabba pageva adhamma. הכוונה לנטישת ההיקשרות למצבי ה - samatha-vipassana

[50] Vatthupama Sutta, MJ7

[51] Culahatthipadopama Sutta, MJ27